Karina Galperin: Should we simplify spelling? (with English subtitles) | TED

Translator: Tomás Guarna Reviewer: Sebastian Betti

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

We lost a lot of time at school learning spelling.

הפסדנו הרבה זמן בבית הספר בלימוד איות.

Kids are still losing a lot of time at school with spelling.

ילדים עדיין מבזבזים הרבה זמן בבית הספר בנושא האיות.

That's why I want to share a question with you:

מסיבה זו אני רוצה לשתף אתכם שאלה.

Do we need new spelling rules?

"האם יש לנו צורך באיות חדש?"

I believe that yes, we do.

אני חושבת שכן, שאנו צריכים.

Or even better, I think we need to simplify the ones we already have.

או טוב מזה, לדעתי עלינו לפשט את מה שכבר יש לנו.

Neither the question nor the answer are new in the Spanish language.

לא השאלה ולא התשובה הן חדשות בשפה שלנו.

They have been bouncing around from century to century

הן שבות וצצות ממאה למאה מזה זמן רב מאוד.

since 1492, when in the first grammar guide of the Spanish language,

מאז 1492, כשבמדריך הדקדוק הראשון של השפה הקסטיליאנית

Antonio de Nebrija, set a clear and simple principle for our spelling:

אנטוניו דה נברייה קבע עבורנו עיקרון פשוט וברור של האיות שלנו:

"... thus, we have to write words as we pronounce them,

"לכן עלינו לכתוב מילים כפי שאנו מבטאים אותן

and pronounce words as we write them."

ולבטא מילים כפי שאנו כותבים."

Each sound was to correspond to one letter,

לכל צליל תהיה אות תואמת,

each letter was to represent a single sound,

וכל אות תייצג צליל אחד,

and those which did not represent any sound should be removed.

ואת אלו שלא מייצגות שום צליל יש לבטל.

This approach, the phonetic approach,

קריטריון זה, הוא הקריטריון הפונטי,

which says we have to write words as we pronounce them,

שאומר שעלינו לכתוב מילים כפי שאנו מבטאים אותן,

both is and isn't at the root of spelling as we practice it today.

זה קיים ולא קיים בבסיס האיות שלנו היום.

It is, because the Spanish language, in contrast to English, French or others,

זה משום שהספרדית בניגוד לשפות אחרות

כמו אנגלית או צרפתית,

always strongly resisted writing words too differently

תמיד הפגינה התנגדות חזקה

לכתוב מילים בצורה שונה מדי מהצורה בה אנו מבטאים אותן.

to how we pronounce them.

But the phonetic approach is also absent today,

אבל לא זו היתה הסיבה שבמאה ה 18

because when, in the 18th century, we decided how we would standardize

הוחלט כיצד ניצור צורת כתיבה אחידה משלנו

our writing,

there was another approach which guided a good part of the decisions.

היה קריטריון נוסף שהנחה חלק ניכר מההחלטות.

It was the etymological approach,

זה היה הקריטריון האטימולוגי,

the one that says we have to write words

זה שאומר שאנחנו צריכים לכתוב

according to how they were written in their original language,

כפי שהמילים נכתבו בשפתן המקורית,

in Latin, in Greek.

בלטינית, ביוונית,

That's how we ended up with silent H's, which we write but don't pronounce.

וכך נשארנו עם אותיות H שאנו כותבים אך לא מבטאים

That's how we have B's and V's that, contrary to what many people believe,

וכך נשארנו עם אותיות B ארוכות ו-V קצרות

שבניגוד למה שאנשים רבים מאמינים

were never differentiated in Spanish pronunciation.

הן אף פעם לא היו מובדלות בהיגוי השפה הקסטליאנית

That's how we wound up with G's,

אז נשארנו עם G שנשמע קשה כמו בהיגוי של "gente" (אנשים)

that are sometimes aspirated, as in "gente,"

and other times unaspirated, as in "gato."

ולפעמים הוא נשמע רך כמו ב"gato" (חתול).

That's how we ended up with C's, S's and Z's,

כך אנו נשארים עם C S Z,

three letters that in some places correspond to one sound,

3 אותיות שבמקומות מסוימים תואמות לצליל אחד,

and in others, to two, but nowhere to three.

ובמקרים אחרים ל 2, אך אף פעם לא ל 3.

I'm not here to tell you anything you don't know from your own experience.

אני לא באה לספר לכם משהו

שאינכם יודעים מניסיונכם האישי.

We all went to school,

כולנו הלכנו לבית הספר,

we all invested big amounts of learning time,

כולנו השקענו זמן רב בלמידת

big amounts of pliant, childlike brain time

כמויות גדולות של זמן של מוח ילדותי גמיש

in dictation,

בהכתבות,

in the memorization of spelling rules filled, nevertheless, with exceptions.

בשינון כללי איות שמלאים ביוצאים מן הכלל.

We were told in many ways, implicitly and explicitly,

העבירו לנו בהרבה דרכים משתמעות ומפורשות,

that in spelling, something fundamental to our upbringing was at stake.

את הרעיון שלאיות

יש תפקיד בסיסי בהתהוות שלנו

Yet, I have the feeling

אך עם זאת יש לי הרגשה

that teachers didn't ask themselves why it was so important.

שהמורים לא שאלו את עצמם מדוע זה היה כל כך חשוב.

In fact, they didn't ask themselves a previous question:

הם אפילו לא העלו בראשם את השאלה,

What is the purpose of spelling?

מה היה התפקיד שמילא האיות?

What do we need spelling for?

לשם מה האיות שימש?

And the truth is, when someone asks themselves this question,

והאמת היא שכשמישהו שואל את עצמו את השאלה

the answer is much simpler and less momentous

התשובה היא די פשוטה ופחות טרנסצנדנטלית

than we'd usually believe.

ממה שבדרך כלל חושבים.

We use spelling to unify the way we write, so we can all write the same way,

האיות משמש כדי לתקנן את הכתיבה,

כדי שכולנו נכתוב באופן שווה.

making it easier for us to understand when we read to each other.

ולכן יהיה קל יותר להבין אותנו כשאנו מקריאים זה לזה.

But unlike in other aspects of language such as punctuation,

אבל לעומת היבטים אחרים של השפה,

כמו סימני הפיסוק לדוגמה,

in spelling, there's no individual expression involved.

באיות לא מעורכת כל מיומנות בהבעה אישית

In punctuation, there is.

בסימני הפיסוק, כן.

With punctuation, I can choose to change the meaning of a phrase.

באמצעות סימני הפיסוק אפשר לשנות את משמעות המשפט.

With punctuation, I can impose a particular rhythm to what I am writing,

עם סימני הפיסוק

אני יכולה להטביע מקצב מסוים במה שאני כותבת,

but not with spelling.

עם האיות, לא.

When it comes to spelling, it's either wrong or right,

האיות יכול להיות טוב או רע

according to whether it conforms or not to the current rules.

באם והוא מתאים , או לא לכללים התקפים.

But then, wouldn't it be more sensible to simplify the current rules

אבל אז, האם לא יהיה זה הגיוני לפשט את הכללים הקיימים

so it would be easier to teach, learn and use spelling correctly?

כדי שיהיה קל יותר ללמד וללמוד להשתמש נכון באיות?

Wouldn't it be more sensible to simplify the current rules

האם לא יהיה זה הגיוני יותר לפשט את הנורמות הנוכחיות

so that all the time we devote today to teaching spelling,

כך שאת כל הזמן הזה

שאנו מקדישים היום להוראת האיות

we could devote to other language issues

נוכל להקדיש לנושאים אחרים בשפה

whose complexities do, in fact, deserve the time and effort?

שלמורכבות שלהם ראויה השקעה של זמן ומאמץ?

What I propose is not to abolish spelling,

מה שאני מציעה זה לא לבטל את הכתיב,

and have everyone write however they want.

ושכל אחד יכתוב כפי שיחפוץ.

Language is a tool of common usage,

שפה היא כלי לשימוש משותף

and so I believe it's fundamental that we use it following common criteria.

ולכן

אני מאמינה שחיוני שנשתמש בה על פי קריטריונים משותפים.

But I also find it fundamental

אבל גם נראה לי חיוני

that those common criteria be as simple as possible,

שקריטריונים משותפים אלו יהיו הכי פשוטים שאפשר,

especially because if we simplify our spelling,

בעיקר כי אם נפשט את הכתיב שלנו

we're not leveling it down;

לא נאזן את עצמנו כלפי מטה;

when spelling is simplified,

כאשר מפשטים את האיות

the quality of the language doesn't suffer at all.

לא נפחית במאומה את איכותה של השפה.

I work every day with Spanish Golden Age literature,

אני עובדת מדי יום עם הספרות של תור הזהב,

I read Garcilaso, Cervantes, Góngora, Quevedo,

אני קוראת את גרסילסו, סרוונטס, גונגורה, קבדו,

who sometimes write "hombre" without H,

שלפעמים כותבים "hombre" (אדם) בלי H.

sometimes write "escribir" with V,

לפעמים הם כותבים "escribir" (לכתוב) עם V קצר,

and it's absolutely clear to me

וזה לגמרי ברור לי

that the difference between those texts and ours is one of convention,

שההבדל בין טקסטים אלה ושלנו הוא הבדל של מוסכמה,

or rather, a lack of convention during their time.

או בשל חוסר מוסכמה עדיין בתקופתם,

But it's not a difference of quality.

אבל זה לא הבדל של איכות.

But let me go back to the masters,

אבל הרשו לי לחזור אל המורים

because they're key characters in this story.

כי הם דמויות מפתח בסיפור הזה.

Earlier, I mentioned this slightly thoughtless insistence

הזכרתי לפני זמן מה שההתעקשות חסרת המחשבה במקצת

with which teachers pester and pester us

שבעזרתה המורים לוחצים ומוחצים אותנו

over spelling.

בנושא האיות.

But the truth is, things being as they are,

אבל האמת היא שהדברים הם כפי שהם,

this makes perfect sense.

זה הגיוני לגמרי.

In our society, spelling serves as an index of privilege,

בחברה שלנו,

האיות עובד כאינדקס מועדף

separating the cultured from the brute, the educated from the ignorant,

שמאפשר להבדיל בין הפראים ובין המשכילים לבורים,

independent of the content that's being written.

באופן עצמאי מהתוכן שנכתב.

One can get or not get a job

אדם יכול להתקבל לעבודה או להידחות

because of an H that one put or did not.

בגלל H שהוא הוסיף או לא הוסיף למה שכתב.

One can become an object of public ridicule

אדם יכול להיות אובייקט לשיימינג ציבורי

because of a misplaced B.

בגלל שהציב B במקום לא נכון.

Therefore, in this context,

אז בהקשר זה,

of course, it makes sense to dedicate all this time to spelling.

כמובן שזה הגיוני להקדיש את הזמן הזה לאיות.

But we shouldn't forget

אבל אסור לנו לשכוח

that throughout the history of our language,

שלאורך ההיסטוריה של השפה שלנו

it has always been teachers

היו תמיד מורים

or people involved in the early learning of language

או אנשים הקשורים בהוראה הראשונית של האותיות

who promoted spelling reforms,

אלה שיזמו רפורמות אורתוגרפיות,

who realized that in our spelling there was often an obstacle

אלה שהבינו שבאיות שלנו

לפעמים היה מכשול להעברת ידע

to the transmission of knowledge.

In our case, for example,

בענייננו, למשל,

Sarmiento, together with Andrés Bello, spearheaded the biggest spelling reform

סארמינטו, יחד עם אנדרס בלו, הניעו רפורמה גדולה באיות

to take place in the Spanish language:

שהתחוללה בשפה הספרדית,

the mid-19th century Chilean reform.

והיתה בצ'ילה של אמצע המאה התשע-עשרה.

Then, why not take over the task of those teachers

מדוע אם כך, לא לקחת את המסר של המורים האלו

and start making progress in our spelling?

ולהתחיל לקדם את האיות שלנו?

Here, in this intimate group of 10,000,

אני כאן בקבוצה אינטימית של 10000

I'd like to bring to the table

הייתי רוצה לשים על השולחן

some changes that I find reasonable to start discussing.

כמה שינויים שלדעתי הגיוני יהיה להתחיל להתווכח עליהם

Let's remove the silent H.

הבה נבטל את ה H האילמת.

In places where we write an H but pronounce nothing,

במקומות שבהם אנו כותבים H, אבל לא מבטאים שום דבר

let's not write anything.

לא נכתוב שום דבר.

(Applause)

It's hard for me to imagine what sentimental attachment

(מחיאות כפיים)

קשה לי לדמיין איזה סוג קשר סנטימנטלי

can justify to someone all the hassle caused by the silent H.

יכול להצדיק עבור מישהו את כל הבעיות שנגרמו על ידי H אילמת.

B and V, as we said before,

B ארוכה ו V קצרה, כפי שהזכרנו קודם

were never differentiated in the Spanish language --

מעולם לא הבדילו עצמם בשפה הקסטיליאנית,

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Let's choose one; it could be either. We can discuss it, talk it over.

בואו ונבחר אחד, זה יכול להיות כל אחד, נוכל לדון בזה,

Everyone will have their preferences and can make their arguments.

לכל אחד יהיו העדפות, כל אחד יכול להתווכח.

Let's keep one, remove the other.

ניצמד לאחת וניפטר מהשניה.

G and J, let's separate their roles.

G ו-J, בואו ונפריד את הפונקציות

G should keep the unaspirated sound, like in "gato," "mago," and "águila,"

שב-G ישאר צליל חלק, "gato" (חתול), "mago" (קוסם) "aguila"(עייט)

and J should keep the aspirated sound,

ושה- J ישמור על צליל מחוספס "jarabe" (סירופ) "jirafa" (ג'ירפה}

as in "jarabe," "jirafa," "gente," "argentino."

"gente" (אנשים) "argentino" (ארגנטינאי).

The case of C, S and Z is interesting,

ו C ,S, ו-Z הם מקרה מעניין

because it shows that the phonetic approach must be a guide,

כי זה מראה שהקריטריון הפונטי חייב להיות מדריך.

but it can't be an absolute principle.

אבל זה לא יכול להיות עיקרון מוחלט.

In some cases, the differences in pronunciation must be addressed.

במקרים מסוימים ההבדלים בהגייה חייבים להיות משויכים.

As I said before, C, S and Z,

עכשיו, נהגתי לומר לפני כן, C S I Z,

in some places, correspond to one sound, in others to two.

במקומות מסויימים הן מתאימות לצליל אחד, באחרים לשניים.

If we go from three letters to two, we're all better off.

אם משלוש אותיות נרד לשתיים זה ייטיב עם כולנו.

To some, these changes may seem a bit drastic.

לאחדים, שינויים אלה עשויים להיראות קצת דרסטיים

They're really not.

הם לא באמת.

The Royal Spanish Academy, all of language academies,

האקדמיה המלכותית הספרדית, כל האקדמיות של השפה,

also believes that spelling should be progressively modified;

גם מאמיניות שהאיות חייב לעבור שינוי.

that language is linked to history, tradition and custom,

שהשפה קשורה להיסטוריה, למסורות ולמנהגים,

but that at the same time, it is a practical everyday tool

אבל שהיא גם כלי תרגול יומיומי

and that sometimes this attachment to history, tradition and custom

ושלפעמים הקשר הזה להיסטוריה, למסורות ולמנהגים

becomes an obstacle for its current usage.

הופך להיות מכשול לשימוש העכשווי

Indeed, this explains the fact

זה מסביר, למעשה, שהשפה שלנו,

that our language, much more than the others we are geographically close to,

הרבה יותר מאחרות שסמוכות אלינו גיאוגרפית

has been historically modifying itself based on us,

עשו בנו שינויים היסטוריים,

for example, we went from "ortographia" to "ortografía,"

לדוגמה, עברנו מ"orthographia" ל - "ortografía",

from "theatro" to "teatro," from "quantidad" to "cantidad,"

מ -theatro" ל "teatro" (בלי H) מ -"quantidad" ל" cantidad"

from "symbolo" to "símbolo."

עברנו מ"symbolo" ל "simbolo"

And some silent H's are slowly being stealthily removed:

ולאט לאט הם מתחילים לסלק בחשאי כמה אותיות H אילמות,

in the Dictionary of the Royal Academy,

במילון של האקדמיה המלכותית

"arpa" and "armonía" can be written with or without an H.

"arpa" (נבל), "armonía" ניתן לכתוב עם או בלי H

And everybody is OK.

וכולנו בסדר.

I also believe

נראה לי, גם,

that this is a particularly appropriate moment to have this discussion.

שזה רגע מתאים במיוחד לדון בנושא זה

It's always said that language changes spontaneously,

תמיד אומרים לנו שהשפה משתנה באופן ספונטני,

from the bottom up,

מלמטה למעלה,

that its users are the ones who incorporate new words

שהמשתמשים הם אלה שמשלבים מילים חדשות,

and who introduce grammatical changes,

הם אלה שמציגים שינויים דקדוקיים

and that the authority -- in some places an academy,

ושהסמכות, במקומות אחדים אקדמיה,

in others a dictionary, in others a ministry --

במקומות אחרים מילון, במקומות אחרים רשות כלשהי,

accepts and incorporates them long after the fact.

הרבה יותר מאוחר, מקבלת ומשלבת אותם.

This is true only for some levels of language.

זה נכון רק עבור כמה רמות של השפה,

It is true on the lexical level, the level of words.

זה נכון לגבי הרמה הלקסיקלית, עבור רמת המילים,

It is less true on the grammatical level,

זה פחות נכון ברמה הדקדוקית,

and I would almost say it is not true for the spelling level,

וכמעט, הייתי אומרת שזה לא נכון עבור רמת האיות

that has historically changed from the top down.

שתמיד השתנתה מבחינה היסטורית מלמעלה למטה.

Institutions have always been the ones to establish the rules

תמיד היו אלה המוסדות

שקבעו את הסטנדרטים והציעו את השינויים.

and propose changes.

Why do I say this is a particularly appropriate moment?

למה אני אומרת שזה זמן מתאים במיוחד?

Until today,

עד היום,

writing always had a much more restricted and private use than speech.

לכתיבה תמיד היה שימוש יותר מגביל ופרטי מאשר לדיבור

But in our time, the age of social networks,

אבל בימינו, בתקופת הרשתות החברתיות,

this is going through a revolutionary change.

הדבר עובר שינוי מהפכני.

Never before have people written so much;

מעולם לא נכתב כל כך הרבה כמו בימינו.

never before have people written for so many others to see.

מעולם לא כתבו רבים כל כך, כדי שיקראו זאת רבים כל כך

And in these social networks, for the first time,

וברשתות חברתיות אלו, בפעם הראשונה,

we're seeing innovative uses of spelling on a large scale,

אנו רואים בקנה מידה גדול שימושים אורתוגרפיים חדשים

where even more-than-educated people with impeccable spelling,

שכוללים אנשים, שמאייתים ללא דופי, משכילים מאוד,

when using social networks,

כשכותבים ברשתות החברתיות נוהגים באופן דומה

behave a lot like the majority of users of social networks behave.

נוהגים כמו רוב המשתתפים ברשתות החברתיות.

That is to say, they slack on spell-checking

במילים אחרות, משמיטים את התיקונים של האיות

and prioritize speed and efficacy in communication.

ומעדיפים את המהירות ואת האפקטיביות של התקשורת

For now, on social networks, we see chaotic, individual usages.

לפי שעה נם שימושים כאוטיים יחידים,

But I think we have to pay attention to them,

אבל אני חושבת שעלינו לשים לב

because they're probably telling us

כי ככל הנראה אומרים לנו

that an era that designates a new place for writing

שתקופה שמקצה לכתיבה מקום חדש

seeks new criteria for that writing.

מבקשת מהכתיבה הזו קריטריונים חדשים.

I think we'd be wrong to reject them, to discard them,

אני חושבת שנטעה אם נדחה אותם, נשליך אותם,

because we identify them as symptoms of the cultural decay of our times.

כי אנחנו מזהים אותם

כסימפטומים של שקיעה תרבותית של זמננו.

No, I believe we have to observe them, organize them and channel them

אני חושבת שעלינו להתבונן בהם, לסדר אותם ולשפוט אותם

within guidelines that better correspond to the needs of our times.

בתוך נורמות רלוונטיות יותר, לצרכים של זמננו.

I can anticipate some objections.

אני יכולה לצפות לכמה התנגדויות.

There will be those who'll say

יהיו כאלה שיאמרו

that if we simplify spelling we'll lose etymology.

שאם נפשט את האיות אנחנו עלולים לאבד את האטימולוגיה.

Strictly speaking, if we wanted to preserve etymology,

למעשה, לו רצינו לשמר את האטימולוגיה

it would go beyond just spelling.

לא להגיע עד לעניין הכתיב,

We'd also have to learn Latin, Greek, Arabic.

היינו צריכים גם ללמוד לטינית, יוונית, ערבית.

With simplified spelling,

עם איות פשוטו, אנו הולכים לשחזר את האטימולוגיה

we would normalize etymology in the same place we do now:

לאותו מקום אליו אנו הולכים עכשיו, למילונים אטימולוגיים.

in etymological dictionaries.

A second objection will come from those who say:

התנגדות שנייה תהיה מצד אלה שאומרים

"If we simplify spelling, we'll stop distinguishing

"אם אנו מפשטים את האיות

בואו נפסיק להבחין זו מזו

between words that differ in just one letter."

מילים שהיום נבדלות זו מזו רק באות אחת".

That is true, but it's not a problem.

זה נכון, אבל זו אינה בעיה.

Our language has homonyms, words with more than one meaning,

לשפה שלנו יש הומוניות, יש בה מילים עם יותר ממשמעות אחת

yet we don't confuse the "banco" where we sit

ואנו לא מתבלבלים:

ה-Banco (ספסל) שעליו אנו יושבים, ה-Banco (בנק) שבו אנו מפקידים את כספנו,

with the "banco" where we deposit money,

or the "traje" that we wear with the things we "trajimos."

ה-traje (חליפה) שאנחנו לובשים של הדברים ש-trajemos (הבאנו)

In the vast majority of situations, context dispels any confusion.

ברוב המכריע של המצבים ההקשר מעלים את הבלבול.

But there's a third objection.

אבל יש התנגדות שלישית,

To me,

בשבילי היא הכי מובנת אפילו הכי מרגשת,

it's the most understandable, even the most moving.

It's the people who'll say: "I don't want to change.

שמגיעה מאלו שאומרים "אני לא רוצה לשנות.

I was brought up like this, I got used to doing it this way,

כך חונכתי, התרגלתי לזה באופן הזה.

when I read a written word in simplified spelling, my eyes hurt."

כשאני קורא מילה כתובה באיות מפושט

כואבות לי העיניים.'

(Laughter)

ׁ(צחוק)

This objection is, in part, in all of us.

התנגדות זו בחלקה היא בתוכו של כל אחד מאיתנו.

What do I think we should do?

מה אני חושבת שצריך לעשות?

The same thing that's always done in these cases:

לעשות מה שעושים תמיד במקרים אלה.

changes are made looking forward; children are taught the new rules,

השינויים נעשים קדימה,

מלמדים את הילדים סטנדרטים חדשים

those of us who don't want to adapt can write the way we're used to writing,

איננו רוצים להשאיר אותנו כותבים כפי שהיינו רגילים

and hopefully, time will cement the new rules in place.

ומקווים שהזמן יגבש את הכללים החדשים.

The success of every spelling reform that affects deeply rooted habits

ההצלחה של כל רפורמת איות שנוגעת בהרגלים כל כך טבועים

lies in caution, agreement, gradualism and tolerance.

היא בזהירות, בקונצנזוס בהדרגתיות ובסובלנות.

At the same time, can't allow the attachment to old customs

אבל איננו יכולים לאפשר לשורשי המנהגים הישנים

impede us from moving forward.

למנוע מאיתנו לנוע קדימה

The best tribute we can pay to the past

המחווה הטובה ביותר שאנו יכולים לעשות לעבר

is to improve upon what it's given us.

היא לשפר את מה שאנו מקבלים

So I believe that we must reach an agreement,

אז אני חושבת שיש לנו, שאנו מסכימים

that academies must reach an agreement,

שהאקדמיות הן חייבות להסכים,

and purge from our spelling rules

ולנקות את האיות שלנו

all the habits we practice just for the sake of tradition,

ההרגלים שאנו משתמשים בהם, ומקבלים אותם גם אם הם לא משרתים אותנו.

even if they are useless now.

I'm convinced that if we do that

אני משוכנעת שאם נעשה זאת

in the humble but extremely important realm of language,

בתחום הצנוע, אך החשוב מאוד של השפה,

we'll be leaving a better future to the next generations.

אנו הולכים להנחיל לדורות הבאים

עתיד טוב יותר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)