How centuries of sci-fi sparked spaceflight | Alex MacDonald

תרגום: Zeeva Livshitz עריכה: Nurit Noy

I want to tell you a story about stories.

אני רוצה לספר לכם סיפור על סיפורים.

And I want to tell you this story because I think we need to remember

ואני רוצה לספר לכם את הסיפור הזה כי אני חושב שאנחנו צריכים לזכור

that sometimes the stories we tell each other

שלפעמים הסיפורים שאנחנו מספרים זה לזה

are more than just tales or entertainment or narratives.

הם יותר מסתם מעשיות או צורות בידור או סיפורים

They're also vehicles

הם גם אמצעי הובלה

for sowing inspiration and ideas across our societies

להפצת השראה ורעיונות ברחבי החברות שלנו

and across time.

ולרוחב הזמן.

The story I'm about to tell you

הסיפור שאני אספר לכם

הוא כיצד אחד מההישגים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר

is about how one of the most advanced technological achievements

של העידן המודרני,

of the modern era

has its roots in stories,

יש לו שורשים בסיפורים,

and how some of the most important transformations yet to come might also.

ואולי גם לחלק מן השינויים החשובים ביותר שעתידים לקרות.

The story begins over 300 years ago,

הסיפור מתחיל לפני יותר מ - 300 שנה,

when Galileo Galilei first learned of the recent Dutch invention

כשגליליאו גליליי למד לראשונה על ההמצאה ההולנדית האחרונה

that took two pieces of shaped glass and put them in a long tube

שלקחה שתי חתיכות זכוכית מעוצבת ושמה אותן בשפופרת ארוכה

and thereby extended human sight farther than ever before.

ובכך האריכה את הראייה האנושית הרחק יותר מאי פעם בעבר.

When Galileo turned his new telescope to the heavens

כשגלילאו סובב את הטלסקופ החדש שלו לשמים

and to the Moon in particular,

ולירח בפרט,

he discovered something incredible.

הוא גילה משהו מדהים.

These are pages from Galileo's book "Sidereus Nuncius," published in 1610.

אלה דפים מספרו של גלילאו "סידריוס נונציוס," שפורסם ב 1610.

And in them, he revealed to the world what he had discovered.

ובו הוא חשף בפני העולם את מה שהוא גילה.

And what he discovered was that the Moon was not just a celestial object

ומה שגילה היה שהירח לא היה רק גוף שמיימי

wandering across the night sky,

שנודד על פני שמי הלילה,

but rather, it was a world,

אלא שהוא היה עולם,

a world with high, sunlit mountains

עולם עם הרים גבוהים, מוארים באור שמש

and dark "mare," the Latin word for seas.

ו "דארק מרה" המילה בלטינית ל"אוקיאנוסים"

And once this new world and the Moon had been discovered,

וברגע שהעולם החדש הזה, והירח, התגלו,

people immediately began to think about how to travel there.

אנשים התחילו מיד לחשוב איך להגיע לשם.

And just as importantly,

ולא פחות חשוב

they began to write stories

הם התחילו לכתוב סיפורים

about how that might happen

שמתארים איך זה יכול לקרות

and what those voyages might be like.

ואיך המסעות האלה עשויים להיות.

One of the first people to do so was actually the Bishop of Hereford,

אחד האנשים הראשונים לעשות זאת היה למעשה הבישוף של הרפורד,

a man named Francis Godwin.

אדם בשם פרנסיס גודווין.

Godwin wrote a story about a Spanish explorer,

גודווין כתב סיפור על מגלה ארצות ספרדי,

Domingo Gonsales,

דומינגו גונסאלס,

who ended up marooned on the island of St. Helena

שבסופו של דבר ננטש על האי סנט הלנה

in the middle of the Atlantic,

באמצע האוקיינוס האטלנטי,

and there, in an effort to get home,

ושם, במאמץ להגיע הביתה,

developed a machine, an invention,

פיתח מכונה, המצאה,

to harness the power of the local wild geese

לרתום את כוחם של אווזי הבר המקומיים

to allow him to fly --

כדי לאפשר לו לטוס --

and eventually to embark on a voyage to the Moon.

ובסופו של דבר להתחיל במסע לירח.

Godwin's book, "The Man in the Moone, or a Discourse of a Voyage Thither,"

ספרו של גודווין, "האדם בירח או שיחה בדבר מסע לשם,"

was only published posthumously and anonymously in 1638,

פורסם רק לאחר מותו, ובאנונימיות, בשנת 1638,

likely on account of the number of controversial ideas that it contained,

ככל הנראה בגלל מספר הרעיונות השנויים במחלוקת שהוא כלל,

including an endorsement of the Copernican view of the universe

לרבות אישור של ההשקפה הקופרניקאית אודות היקום

that put the Sun at the center of the Solar System,

ששמה את השמש במרכזה של מערכת השמש,

as well as a pre-Newtonian concept of gravity

כמו גם מושג הכבידה הטרום-ניוטוני

that had the idea that the weight of an object

שדגל ברעיון שמשקלו של אובייקט

would decrease with increasing distance from Earth.

יקטן ככל שיגדל המרחק מכדור הארץ.

And that's to say nothing of his idea of a goose machine

וזה עוד מבלי לומר דבר על רעיון מכונת האווזים שלו

that could go to the Moon.

שתוכל להגיע לירח.

(Laughter)

(צחוק)

And while this idea of a voyage to the Moon by goose machine

ובעוד שהרעיון הזה של מסע לירח במכונת אווזים

might not seem particularly insightful or technically creative to us today,

לא נראה לנו במיוחד יציר של תובנה או יצירתי מבחינה טכנית

what's important is that Godwin described getting to the Moon not by a dream

מה שחשוב הוא שגודווין תיאר איך להגיע לירח, ולא בחלום

or by magic, as Johannes Kepler had written about,

או בעזרת קסם, כמו שיוהנס קופלר כתב על כך,

but rather, through human invention.

אלא באמצעות המצאה אנושית.

And it was this idea that we could build machines

והרעיון היה שאנחנו יכולים לבנות מכונות

that could travel into the heavens,

שיוכלו לנסוע לשמים,

that would plant its seed in minds across the generations.

שיזרע את זרעיו במוחם של בני אדם לאורך הדורות.

The idea was next taken up by his contemporary, John Wilkins,

הרעיון נלקח לאחר מכן על ידי בן תקופתו, ג'ון וילקינס,

then just a young student at Oxford,

שהיה אז רק סטודנט צעיר באוקספורד,

but later, one of the founders of the Royal Society.

אבל מאוחר יותר, היה אחד ממייסדי "החברה המלכותית."

John Wilkins took the idea of space travel in Godwin's text seriously

ג'ון וילקינס לקח את רעיון הנסיעה בחלל, שבחיבורו של גודווין, ברצינות.

and wrote not just another story

ולא רק כתב עוד סיפור

but a nonfiction philosophical treatise,

אלא חיבור פילוסופי לא בדיוני,

entitled, "Discovery of the New World in the Moon,

בשם "גילוי של העולם החדש בירח,

or, a Discourse Tending to Prove

או, שיח שנוטה להוכיח

that 'tis Probable There May Be Another Habitable World in that Planet."

שיכול להיות עולם אחר ראוי למגורים בכוכב הלכת הזה".

And note, by the way, that word "habitable."

ושימו לב, אגב, שהמילה "למגורים".

That idea in itself would have been a powerful incentive

רעיון זה כשלעצמו היה תמריץ רב עוצמה

for people thinking about how to build machines that could go there.

לאנשים, כדי לחשוב איך לבנות מכונות שיכולות להגיע לשם.

In his books, Wilkins seriously considered a number of technical methods

בספריו, וילקינס שקל ברצינות מספר שיטות טכניות

for spaceflight,

עבור טיסה בחלל,

and it remains to this day the earliest known nonfiction account

והוא נחשב עד עצם היום הזה התיאור הלא-בדיוני הידוע, המוקדם ביותר

of how we might travel to the Moon.

שמתאר איך נוכל לנסוע לירח.

Other stories would soon follow, most notably by Cyrano de Bergerac,

סיפורים אחרים יגיעו במהרה, הבולט במיוחד יהיה סיראנו דה ברז'ראק,

with his "Lunar Tales."

עם "סיפורי הירח" שלו.

By the mid-17th century, the idea of people building machines

עד אמצע המאה ה -17, הרעיון של אנשים שבונים מכונות

that could travel to the heavens

שיוכלו לנסוע לשמיים

was growing in complexity and technical nuance.

גדל עם מורכבות וניואנסים טכניים.

And yet, in the late 17th century,

ובכל זאת, בסוף המאה ה -17,

this intellectual progress effectively ceased.

התקדמות אינטלקטואלית זו חדלה למעשה.

People still told stories about getting to the Moon,

אנשים סיפרו עדיין סיפורים על הגעה לירח,

but they relied on the old ideas

אבל הם הסתמכו על הרעיונות הישנים

or, once again, on dreams or on magic.

או שוב פעם, על חלומות או על קסם.

Why?

מדוע?

Well, because the discovery of the laws of gravity by Newton

ובכן, בגלל גילוי חוקי הכבידה על ידי ניוטון

and the invention of the vacuum pump by Robert Hooke and Robert Boyle

וההמצאה של משאבת הואקום של רוברט הוק ורוברט בויל

meant that people now understood

אנשים הבינו עכשיו

that a condition of vacuum existed between the planets,

שקיים מצב של ואקום בין כוכבי הלכת,

and consequentially between the Earth and the Moon.

וכתוצאה מכך גם בין כדור הארץ לירח.

And they had no way of overcoming this,

ולא היתה להם שום דרך להתגבר על כך,

no way of thinking about overcoming this.

שום דרך לחשוב איך להתגבר על זה.

And so, for well over a century,

וכך, במשך למעלה ממאה שנה,

the idea of a voyage to the Moon made very little intellectual progress

הרעיון של מסע לירח התקדם אינטלקטואלית מעט מאוד.

until the rise of the Industrial Revolution

עד עליית המהפכה התעשייתית

and the development of steam engines and boilers

ופיתוחם של מנועי הקיטור והדוודים

and most importantly, pressure vessels.

והכי חשוב, כלי הלחץ.

And these gave people the tools to think about how they could build a capsule

ואלה נתנו לאנשים את הכלים לחשוב איך הם יכולים לבנות קפסולה

that could resist the vacuum of space.

שתוכל להתנגד לוואקום של החלל.

So it was in this context, in 1835,

אז בהקשר זה, בשנת 1835,

that the next great story of spaceflight was written,

נכתב הסיפור הגדול הבא על טיסה בחלל,

by Edgar Allan Poe.

על ידי אדגר אלן פו.

Now, today we think of Poe in terms of gothic poems

היום אנחנו חושבים על פו במונחים של פואמות גותיות

and telltale hearts and ravens.

וסיפורי מעשיות על "הלב המסגיר" ועורבים.

But he considered himself a technical thinker.

אבל הוא החשיב את עצמו כבעל חשיבה טכנית.

He grew up in Baltimore,

הוא גדל בבולטימור,

the first American city with gas street lighting,

העיר האמריקאית הראשונה עם תאורת רחוב בגז,

and he was fascinated by the technological revolution

והוא היה מוקסם מהמהפכה הטכנולוגית

שהוא ראה בכל מקום סביבו.

that he saw going on all around him.

He considered his own greatest work not to be one of his gothic tales

הוא ראה כעבודתו הגדולה ביותר, לא את הסיפורים הגותיים,

but rather his epic prose poem "Eureka,"

אלא בשיר הפרוזה האפי שלו "אאורקה"

in which he expounded his own personal view

שבו הוא הסביר את השקפתו האישית

of the cosmographical nature of the universe.

על טבעו הקוסמוגרפי של היקום.

In his stories, he would describe in fantastical technical detail

בסיפוריו הוא היה מתאר בפרטים טכניים פנטסטיים

machines and contraptions,

מכונות ומתקנים מוזרים,

and nowhere was he more influential in this than in his short story,

אבל ההשפעה הגדולה ביותר היתה לו בסיפורו הקצר:

"The Unparalleled Adventure of One Hans Pfaall."

"ההרפתקה שאין כמותה של אחד הנס פפאל"

It's a story of an unemployed bellows maker in Rotterdam,

זה סיפור על יצרן מפוחים מובטל ברוטרדם,

who, depressed and tired of life -- this is Poe, after all --

שמדוכא ועייף מהחיים -- זהו פו, לאחר הכל --

and deeply in debt,

ושקוע עמוק בחובות,

he decides to build a hermetically enclosed balloon-borne carriage

הוא מחליט לבנות כרכרה הרמטית שנישאת בכדור פורח.

that is launched into the air by dynamite

ומשוגרת לאוויר בעזרת דינמיט

and from there, floats through the vacuum of space

ומשם, היא צפה דרך הוואקום של החלל

all the way to the lunar surface.

כל הדרך אל פני הירח.

And importantly, he did not develop this story alone,

וחשוב, הוא לא פיתח את הסיפור הזה לבד,

for in the appendix to his tale,

שכן בנספח לסיפורו,

he explicitly acknowledged Godwin's "A Man in the Moone"

הוא במפורש מוקיר את "אדם על הירח" של גודווין

from over 200 years earlier

מ- 200 שנה קודם לכן

as an influence,

כהשפעה,

calling it "a singular and somewhat ingenious little book."

ומכנה אותו "ספר קטן יחיד במינו ומתוחכם למדי."

And although this idea of a balloon-borne voyage to the Moon may seem

ואף על פי שרעיון זה של מסע לירח של בבלון נושא- עשוי להיראות

not much more technically sophisticated than the goose machine,

לא הרבה יותר מתוחכם מבחינה טכנית מאשר מכונת האווזים,

in fact, Poe was sufficiently detailed

למעשה, פו היה מפורט מספיק

in the description of the construction of the device

בתיאור של בניית המתקן

and in terms of the orbital dynamics of the voyage

ובמונחים של הדינמיקה המסלולית של המסע

that it could be diagrammed in the very first spaceflight encyclopedia

שזה יכול היה לשמש תרשים באנציקלופדיה הראשונה של מסע בחלל

as a mission in the 1920s.

כמשימה בשנות העשרים של המאה הקודמת.

And it was this attention to detail, or to "verisimilitude," as he called it,

ותשומת הלב לפרטים, או ל"הסתברות", כפי שכינה זאת,

that would influence the next great story:

תשפיע על הסיפור הגדול הבא:

Jules Verne's "From the Earth to the Moon," written in 1865.

"מכדור הארץ לירח", של ז'ול וורן שנכתב בשנת 1865.

And it's a story that has a remarkable legacy

וזה סיפור שיש לו מורשת יוצאת דופן.

and a remarkable similarity to the real voyages to the Moon

ודמיון מופלא למסעות האמיתיים לירח

that would take place over a hundred years later.

שיקרו יותר ממאה שנים מאוחר יותר.

Because in the story, the first voyage to the Moon takes place from Florida,

כי בסיפור, המסע הראשון לירח יוצא מפלורידה,

with three people on board,

עם שלושה אנשים על הסיפון,

in a trip that takes three days --

בנסיעה שנמשכת שלושה ימים --

exactly the parameters that would prevail during the Apollo program itself.

בדיוק הפרמטרים ששררו במהלך תוכנית אפולו עצמה.

And in an explicit tribute to Poe's influence on him,

ובמחווה מפורשת להשפעתו של פו עליו,

Verne situated the group responsible for this feat in the book in Baltimore,

וורן מיקם את הקבוצה האחראית להישג זה בספר, בבולטימור,

at the Baltimore Gun Club,

במועדון הנשק של בולטימור,

with its members shouting, "Cheers for Edgar Poe!"

עם חבריו שצועקים,"הידד לאדגר פו!"

as they began to lay out their plans for their conquest of the Moon.

כשהחלו לפרוש את תכניותיהם לכיבוש הירח.

And just as Verne was influenced by Poe,

וממש כמו שוורן הושפע מפו,

so, too, would Verne's own story go on to influence and inspire

כך גם, הסיפור של וורן עצמו ממשיך להשפיע ולעורר השראה

the first generation of rocket scientists.

על הדור הראשון של מדעני טילים.

The two great pioneers of liquid fuel rocketry in Russia and in Germany,

שני החלוצים הגדולים של דלק נוזלי לטילים ברוסיה ובגרמניה,

Konstantin Tsiolkovsky and Hermann Oberth,

קונסטנטין ציולקובסקי והרמן אוברת',

both traced their own commitment to the field of spaceflight

שניהם ייחסו את המחויבות שלהם לתחום הטיסות בחלל

to their reading "From the Earth to the Moon" as teenagers,

לכך שקראו כשהיו בני נוער, את "מכדור הארץ לירח",

and then subsequently committing themselves

ואז לאחר מכן חייבו את עצמם

to trying to make that story a reality.

לנסות להפוך את הסיפור הזה למציאות.

And Verne's story was not the only one in the 19th century

הסיפור של וורן לא היה היחיד במאה ה -19

with a long arm of influence.

עם זרוע ארוכה של השפעה.

On the other side of the Atlantic,

בצד השני של האוקיינוס האטלנטי,

H.G. Wells's "War of the Worlds" directly inspired

"מלחמת העולמות" של ה.ג. וולס עוררה באופן ישיר השראה

a young man in Massachusetts, Robert Goddard.

בצעיר ממסצ'וסטס, בשם רוברט גודארד.

And it was after reading "War of the Worlds"

וזה היה לאחר שהוא קרא את "מלחמת העולמות"

that Goddard wrote in his diary,

שגודארד כתב ביומנו,

one day in the late 1890s,

יום אחד בשלהי 1890,

of resting while trimming a cherry tree on his family's farm

בעת מנוחה בזמן שגזם עץ דובדבן בחוות משפחתו

and having a vision of a spacecraft taking off from the valley below

והיה לו חיזיון של חללית שממריאה מהעמק שמתחת

and ascending into the heavens.

ועולה לשמים.

And he decided then and there that he would commit the rest of his life

והוא החליט אז ושם שהוא יקדיש את שארית חייו

to the development of the spacecraft that he saw in his mind's eye.

לפיתוח החללית שראה בעיני רוחו.

And he did exactly that.

והוא עשה בדיוק את זה.

Throughout his career, he would celebrate that day

לאורך הקריירה שלו, הוא יחגוג את היום ההוא

as his anniversary day, his cherry tree day,

כחגיגת השנה שלו, שהיא יום עץ הדובדבן שלו,

and he would regularly read and reread the works of Verne and of Wells

והוא היה קורא ושב וקורא בקביעות את יצירותיהם של וורן ושל וולס

in order to renew his inspiration and his commitment

כדי לחדש את השראתו ואת המחויבות שלו

over the decades of labor and effort that would be required

לאורך עשרות שנות העבודה והמאמץ שיידרשו

to realize the first part of his dream:

כדי להגשים את החלק הראשון של החלום שלו:

the flight of a liquid fuel rocket,

את הטיסה של רקטת הדלק הנוזלי,

which he finally achieved in 1926.

שהוא לבסוף השיג בשנת 1926.

So it was while reading "From the Earth to the Moon" and "The War of the Worlds"

אז זה היה בעודם קוראים את "מכדור הארץ לירח "ו"מלחמת העולמות"

that the first pioneers of astronautics were inspired to dedicate their lives

קיבלו חלוצי האסטרונאוטיקה הראשונים השראה להקדיש את חייהם

to solving the problems of spaceflight.

כדי לפתור את בעיות הטיסה בחלל.

And it was their treatises and their works in turn

והיו אלה,המאמרים שלהם וכתביהם בתורם

that inspired the first technical communities

שעוררו את ההשראה בקהילות הטכניות הראשונות

and the first projects of spaceflight,

ובפרויקטים הראשונים של טיסה בחלל,

thus creating a direct chain of influence

ובכך יצרו שרשרת ישירה של השפעה

that goes from Godwin to Poe to Verne

שעוברת דרך גודווין, פו, ווורן.

to the Apollo program

לתוכנית אפולו

and to the present-day communities of spaceflight.

ובקהילות הטיסות לחלל בנות זמננו.

So why I have told you all this?

אז למה סיפרתי לכם את כל זה?

Is it just because I think it's cool,

האם זה רק בגלל שאני חושב שזה מגניב,

or because I'm just weirdly fascinated by stories

או כי אני פשוט מוקסם באופן מוזר מסיפורים

of 17th- and 19th-century science fiction?

של מדע בדיוני מהמאות ה -17 וה -19?

It is, admittedly, partly that.

זה למען האמת נכון בחלקו .

But I also think that these stories remind us

אבל אני גם חושב שהסיפורים האלה מזכירים לנו

of the cultural processes driving spaceflight

את התהליכים התרבותיים של נהיגה בחללית

and even technological innovation more broadly.

ואפילו חדשנות טכנולוגית באופן רחב יותר.

As an economist working at NASA,

ככלכלן שעובד בנאס"א,

I spend time thinking about the economic origins

אני מבלה זמן במחשבה על המקורות הכלכליים

of our movement out into the cosmos.

של התנועה שלנו לתוך היקום.

And when you look before the investments of billionaire tech entrepreneurs

וכאשר מסתכלים לפני ההשקעות של יזמי טכנולוגיה מיליארדרים

and before the Cold War Space Race,

ולפני מרוץ החלל של המלחמה הקרה,

and even before the military investments in liquid fuel rocketry,

ואפילו לפני ההשקעות הצבאיות ברקטות דלק נוזלי,

the economic origins of spaceflight are found in stories and in ideas.

המקורות הכלכליים של הטיסות לחלל נמצאים בסיפורים וברעיונות.

It was in these stories that the first concepts for spaceflight were articulated.

זה היה בסיפורים האלה שהמושגים הראשונים לטיסות לחלל הומצאו.

And it was through these stories

וזה היה דרך הסיפורים האלה

that the narrative of a future for humanity in space

שהנרטיב של העתיד עבור האנושות בחלל,

began to propagate from mind to mind,

החל להתפשט בתודעת האנשים.

eventually creating an intergenerational intellectual community

ובסופו של דבר נוצרה קהילה אינטלקטואלית בין דורית

that would iterate on the ideas for spacecraft

שתחזור ותעלה את הרעיונות בקשר לרכבי חלל,

until such a time as they could finally be built.

עד שיגיע הזמן שהם יוכלו סוף סוף להיבנות.

This process has now been going on for over 300 years,

תהליך זה מתרחש עכשיו במשך למעלה מ - 300 שנה,

and the result is a culture of spaceflight.

והתוצאה היא תרבות של טיסה לחלל.

It's a culture that involves thousands of people

זוהי תרבות שמעורבים בה אלפי אנשים

over hundreds of years.

במשך מאות שנים.

Because for hundreds of years, some of us have looked at the stars

כי במשך מאות שנים, אחדים מאתנו הביטו בכוכבים

והשתוקקו להגיע לשם.

and longed to go.

ובגלל שלאורך מאות שנים,

And because for hundreds of years,

some of us have dedicated our labors

אחדים מאיתנו הקדישו את מאמציהם

to the development of the concepts and systems

לפיתוח של המושגים והמערכות

required to make those voyages possible.

הדרושים כדי לאפשר את המסעות האלה,

I also wanted to tell you about Godwin, Poe and Verne

רציתי גם לספר לכם על גודווין, על פו, ועל וורן

because I think their stories also tell us of the importance

כי אני חושב שסיפוריהם מספרים לנו גם על החשיבות

of the stories that we tell each other about the future more generally.

של הסיפורים העתידניים שאנו מספרים זה לזה באופן כללי יותר.

Because these stories don't just transmit information or ideas.

כי הסיפורים האלה לא סתם מעבירים מידע או רעיונות.

They can also nurture passions,

הם יכולים גם לטפח תשוקות,

passions that can lead us to dedicate our lives

תשוקות שיכולות להוביל אותנו להקדיש את חיינו

to the realization of important projects.

למימוש מיזמים חשובים.

Which means that these stories can and do

מה שאומר שהסיפורים האלה יכולים לעורר ומעוררים

influence social and technological forces

השפעה על כוחות חברתיים וטכנולוגיים

centuries into the future.

לאורך מאות שנים אל העתיד.

I think we need to realize this and remember it when we tell our stories.

אני חושב שעלינו להבין ולזכור את זה כשאנחנו מספרים את הסיפורים שלנו.

We need to work hard to write stories

עלינו לעבוד קשה כדי לכתוב סיפורים

that don't just show us the possible dystopian paths we may take

שלא רק מראים לנו את הנתיבים הדיסטופיים האפשריים שאנו עשויים לבחור,

for a fear that the more dystopian stories we tell each other,

מחשש שככל שנספר יותר סיפורים דיסטופיים זה לזה,

the more we plant seeds for possible dystopian futures.

כך נשתול יותר זרעים לעתיד דיסטופי אפשרי.

Instead we need to tell stories that plant the seeds,

במקום זאת עלינו לספר סיפורים שישתלו את הזרעים,

if not necessarily for utopias,

אם לא בהכרח לאוטופיות,

then at least for great new projects of technological, societal

אז לפחות עבור מיזמים חדשים גדולים של שינוי

and institutional transformation.

טכנולוגי, חברתי וממסדי.

And if we think of this idea that the stories we tell each other

ואם נחשוב על הרעיון הזה שהסיפורים שאנחנו מספרים זה לזה

can transform the future

שיכולים לשנות את העתיד

is fanciful or impossible,

הוא דמיוני או בלתי אפשרי,

then I think we need to remember the example of this,

אני חושב שעלינו לזכור את הדוגמה הזאת,

our voyage to the Moon,

המסע שלנו לירח,

an idea from the 17th century

רעיון מהמאה ה -17

that propagated culturally for over 300 years

שהתפשט תרבותית במשך למעלה מ-300 שנים

until it could finally be realized.

עד שלבסוף יוכל להתממש.

So, we need to write new stories,

ולכן, אנחנו צריכים לכתוב סיפורים חדשים,

stories that, 300 years in the future,

סיפורים, שבעוד 300 שנים, בעתיד,

people will be able to look back upon and remark

אנשים יוכלו להביט לאחור ולציין

how they inspired us to new heights and to new shores,

איך הם עוררו בנו השראה להגיע לגבהים חדשים ולחופים חדשים,

how they showed us new paths and new possibilities,

איך הם הראו לנו נתיבים חדשים ואפשרויות חדשות,

and how they shaped our world for the better.

ואיך הם עיצבו את העולם שלנו לעולם טוב יותר.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)