Are you more likely to explode or freeze in space? - Tejal Gala

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Due to an unfortunate teleportation malfunction,

בגלל תקלה מצערת בטלפורטציה,

this mad scientist has just found himself in the vacuum of space.

המדען המטורף הזה מצא את עצמו בואקום של החלל.

With no oxygen, he might be tempted to hold his breath,

ללא חמצן, הוא עלול להתפתות לעצור את נשימתו,

but this would only accelerate his demise.

אבל זה רק יאיץ את מותו.

The air in his lungs is desperate to expand,

האוויר בריאותיו נואש להתרחב,

so if he doesn't release it right away, his lungs will rupture.

כך שאם הוא לא ישחרר אותו מיד, הריאות שלו יקרעו.

Our poor professor quickly exhales,

הפרופסור המסכן שלנו נושף במהירות,

and his skin’s tensile strength prevents the rest of his body from bursting,

וחוזק המתיחה של עורו מונע משאר גופו להתפוצץ,

but things are still looking grim.

אבל הדברים עדיין נראים עגומים.

Without surrounding air pressure,

ללא לחץ אוויר מסביב,

his bodily fluids begin to vaporize in a process called ebullism.

נוזלי הגוף שלו מתחילים להתאדות בתהליך הנקרא אבוליזם.

His skin swells, moist surfaces like his eyes start to boil,

עורו מתנפח, משטחים לחים כמו עיניו מתחילים לרתוח,

and bubbles form within his vessels, obstructing blood flow.

ובועות נוצרות בתוך כלי הדם שלו, וחוסמות את זרימת הדם.

This is all exceptionally painful,

כל זה כואב במיוחד,

but while these nightmarish effects will take roughly 90 seconds

אך בעוד שההשפעות הסיוטיות האלה יקחו בערך 90 שניות

to reach their deadly conclusion,

להגיע למסקנה הקטלנית שלהם,

he’ll mercifully pass out from lack of oxygen

הוא יתעלף למרבה המזל מחוסר חמצן

within about 15 seconds of arriving.

תוך כ15 שניות מההגעה.

And even though space is barely above the temperature of absolute zero,

ולמרות שהחלל בקושי מעל הטמפרטורה של אפס מוחלט,

our scientist won’t die by freezing.

המדען שלנו לא ימות מקיפאון.

Because unlike on Earth, where body heat can transfer to molecules

מכיוון שבניגוד לכדור הארץ, שם חום הגוף יכול לעבור למולקולות

in the environment,

בסביבה,

in space it can only leave by slowly radiating away.

בחלל הוא יכול לעזוב רק על ידי הקרנה איטית.

It'll take hours before our professor becomes a human popsicle,

ייקח שעות עד שהפרופסור שלנו יהפוך לארטיק אנושי,

and by then, he’ll have perished a long time ago.

ועד אז, הוא כבר יהיה מת זמן רב.

Now, had our scientist planned his teleportation to space,

עכשיו, לו המדען שלנו היה מתכנן את הטלפורטציה שלו לחלל,

he certainly would have dressed for the occasion.

הוא בהחלט היה מתלבש לאירוע.

Let's imagine he arrived in a spacesuit instead.

בואו נדמיין שהוא הגיע במקום זה בחליפת חלל.

The suit’s pressurized air protects his body from ebullism,

האוויר הדחוס של החליפה מגן על גופו מפני אבוליזם,

its oxygen tank keeps him breathing,

מיכל החמצן שלו שומר עליו נושם,

and the insulation prevents him from freezing.

והבידוד מונע ממנו לקפוא.

But although these features thwart an immediate tragedy,

אך למרות שתכונות אלה מסכלות טרגדיה מיידית,

space is still an incredibly dangerous place.

החלל הוא עדיין מקום מסוכן להפליא.

Outside the shield of Earth's atmosphere and magnetosphere,

מחוץ למגן האטמוספירה והמגנטוספירה של כדור הארץ,

our scientist is bombarded by galactic cosmic rays—

המדען שלנו מופצץ על ידי קרניים קוסמיות גלקטיות -

a form of radiation believed to come from distant supernovas.

סוג של קרינה שמאמינים שמגיעה מסופרנובות רחוקות.

If he's exceptionally unlucky,

אם הוא חסר מזל במיוחד,

he might be hit by solar energetic particles expelled from the Sun.

הוא עלול להיפגע מחלקיקים אנרגטיים סולאריים שנפלטו מהשמש.

Both these forms of ionizing radiation

שתי צורות הקרינה המייננת הללו

effortlessly pass through the scientist’s suit,

עוברות ללא מאמץ דרך חליפת המדען,

damaging his DNA and increasing his risk of cancer.

פוגעות ב- DNA שלו ומגדילות את הסיכון לסרטן.

But let's say our mad scientist isn't so mad at all.

אבל בואו נגיד שהמדען המטורף שלנו לא כל כך מטורף בכלל.

He’s planned a month-long research expedition,

הוא תכנן משלחת מחקר בת חודש,

complete with a cutting-edge spacecraft to live in.

עם חללית חדשנית לחיות בה.

This structure protects him from low air pressure and temperature,

מבנה זה מגן עליו מפני לחץ אוויר וטמפרטורות נמוכים,

as well as some of the radiation bouncing around space.

כמו גם מחלק מהקרינה המקפצת סביב החלל.

But even here, he's vulnerable to certain changes.

אבל גם כאן, הוא פגיע לשינויים מסוימים.

In addition to experiencing motion sickness and sleep disturbances,

בנוסף לחוות מחלות תנועה והפרעות שינה,

microgravity changes the distribution of his blood and cerebrospinal fluid,

מיקרו-כבידה משנה את התפלגות הדם והנוזל השדרתי שלו,

shifting roughly half a gallon of internal fluids to his upper body.

ומעבירה בערך חצי ליטר נוזלים פנימיים לפלג גופו העליון.

As the weeks pass, his brain engorges and the sheath of his optic nerve swells.

ככל שחולפים השבועות, מוחו מתנפח ומעטפת עצב הראייה שלו מתנפחת.

This not only compresses his pituitary gland, but flattens the back of his eyes,

זה לא רק דוחס את בלוטת יותרת המוח שלו, אלא משטח את החלק האחורי של עיניו,

impairing close distance vision.

ופוגע בראייה למרחקים קרובים.

Having very little gravity to work against also causes muscles and bones

עם מעט מאוד כוח משיכה לעבוד נגדו גורם גם לשרירים ולעצמות

all over his body to gradually lose mass.

בכל גופו לאבד בהדרגה מסה.

And when bones break down, they release minerals like calcium.

וכאשר העצמות מתפרקות, הן משחררות מינרלים כמו סידן.

So our professor might get kidney stones too.

אז הפרופסור שלנו עלול לקבל אבנים בכליות.

Diet and exercise can help reduce the deterioration of his bones and muscles,

דיאטה ופעילות גופנית יכולים לעזור להפחית את הידרדרות העצמות והשרירים שלו,

but it’s harder to address the potential damage to his mental health

אך קשה יותר לטפל בנזק הפוטנציאלי לבריאותו הנפשית

that comes from being confined to a tiny spacecraft,

הנובע מהיותו מוגבל לחללית זעירה,

far away from his loved ones.

הרחק מיקיריו.

Thankfully, this isn’t a one-way trip, and after a month in space,

למרבה המזל, זה לא טיול חד כיווני, ואחרי חודש בחלל,

our adventurer happily teleports home.

ההרפתקן שלנו משוגר בשמחה הביתה.

However, his journey has left him with some lasting effects.

עם זאת, המסע שלו הותיר אותו עם כמה השפעות מתמשכות.

Back under Earth’s gravity, it’s initially hard to stand without fainting.

בחזרה תחת כוח המשיכה של כדור הארץ, בתחילה קשה לעמוד בלי להתעלף.

It takes a few days for his fluids to redistribute back to normal,

ייקח כמה ימים עד שהנוזלים שלו יחזרו למצב נורמלי,

and it'll be months before his muscles completely regain their strength.

ויחלפו חודשים עד ששריריו יחזרו לגמרי לכוחם.

Meanwhile, full restoration of bone density will take at least a year.

בינתיים, שחזור מלא של צפיפות העצם ייקח לפחות שנה.

His vision might take several years to recover,

ייקח לראייתו להתאושש מספר שנים,

and it may never return to normal.

וייתכן שהיא לעולם לא תחזור לקדמותה.

There’s still a lot waiting to be discovered about how space travel

עדיין יש הרבה שמחכה להתגלות על כיצד מסע בחלל

impacts human health in the short and long term.

משפיע על בריאות האדם בטווח הקצר והארוך.

So for now, our scientist is content to use his teleporter for its original—

אז לעת עתה, המדען שלנו מרוצה להשתמש בטלפורטר שלו למטרה המקורית

and much safer— intended purpose.

והבטוחה הרבה יותר.