The gory history of barber surgeons - Stephanie Honchell Smith

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

It’s a cold morning in 15th century France,

זה בוקר קר בצרפת של המאה ה-15,

and you're off to the barber for a shave and a haircut.

ואתה הולך לספר להתגלח ולהסתפר.

You hear the familiar sound of singing inside

אתה שומע את הצליל המוכר של שירה בפנים

and eye a bowl of blood in the window.

ומסתכל על קערת דם בחלון.

Both chairs are taken.

שני הכיסאות תפוסים.

You grab a cup of ale and examine the array of teeth strung from the walls.

אתה תופס כוס בירה ובוחן את מערך השיניים שנמתחות מהקירות.

Suddenly, a scream.

פתאום צעקה.

The barber’s apprentice wipes pus from the boil he’s just lanced.

החניך של הספר מנגב מוגלה מהמורסה שהרגע ניקב.

By the other chair,

ליד הכיסא השני,

the barber fixes a pair of pliers over a blackened, rotting tooth.

הספר מקבע זוג צבתות מעל שן מושחרת ונרקבת.

For centuries, barbers in western and northern Europe didn’t just cut hair,

במשך מאות שנים, ספרים במערב ובצפון אירופה לא רק גזרו שיער,

they also performed a range of surgeries;

הם גם ביצעו מגוון ניתוחים;

from tooth extraction to stitches, and even amputation.

מעקירות שיניים ועד תפרים, ואפילו קטיעה.

There were two main factors that led to barbers filling this position.

היו שני גורמים עיקריים שהובילו את הספרים למלא תפקיד זה.

Before this, these surgical procedures were mostly performed by monks.

לפני כן, ניתוחים אלה בוצעו בעיקר על ידי נזירים.

The clergymen were required by the Catholic Church

אנשי הדת חויבו על ידי הכנסייה הקתולית

to sport a very specific haircut, called tonsures,

בתספורת מאוד ספציפית, הנקראת טונסור,

and to remove all facial hair,

ולהסיר את כל שיער הפנים,

so the monasteries generally had at least one barber.

כך שלמנזרים היה בדרך כלל לפחות ספר אחד.

Given their proximity and ability to work with sharp blades,

בהתחשב בקרבתם ויכולתם לעבוד עם להבים חדים,

these barbers often assisted in surgeries.

ספרים אלה סייעו לעתים קרובות בניתוחים.

And in 1215, the church issued an edict

ובשנת 1215 הוציאה הכנסייה צו

banning monks from any act that purposefully spilled blood.

האוסר על נזירים מכל מעשה ששופך דם בכוונה.

At the same time, universities with medical schools

במקביל נפתחו אוניברסיטאות עם בתי ספר לרפואה

were opening across Europe.

ברחבי אירופה.

However, these doctors saw themselves as academic scholars

עם זאת, רופאים אלה ראו את עצמם כמלומדים אקדמיים

who would never dirty their hands by touching blood or wielding knives.

שלעולם לא ילכלכו את ידיהם על ידי נגיעה בדם או החזקת סכינים.

Medicine and surgery became two separate, yet complementary, disciplines—

רפואה וכירורגיה הפכו לשתי דיסציפלינות נפרדות אך משלימות -

like geometry and carpentry.

כמו גיאומטריה ונגרות.

So operations were left in the hands and shears of barber-surgeons.

אז הניתוחים נותרו בידיים ובמספריים של ספרים-מנתחים.

Rather than studying anatomy in textbooks,

במקום ללמוד אנטומיה מספרי לימוד,

barber-surgeons trained through extended apprenticeships.

ספרים-מנתחים התאמנו באמצעות התמחות מורחבת.

They often combined knowledge of anatomy with astrology,

לעתים קרובות הם שילבו ידע באנטומיה עם אסטרולוגיה,

taking both the patient’s symptoms and corresponding astrological events—

תוך התחשבות הן בסימפטומים של המטופל והן באירועים האסטרולוגיים המתאימים -

such as lunar phases— into account when deciding on treatment.

כגון מופעי ירח - כאשר מחליטים על הטיפול.

Like many people of the time,

כמו אנשים רבים באותה תקופה,

they regarded the position of the sun, moon, and stars to be highly significant.

הם ראו במיקום השמש, הירח והכוכבים דבר משמעותי ביותר.

They also memorized poems to commit information to memory—

הם גם שיננו שירים כדי להעביר מידע לזיכרון -

such as one identifying where on the body bloodletting should be performed.

כגון אחד המזהה היכן על הגוף יש לבצע הקזת דם.

For headaches, the temples;

לכאבי ראש, הרקות;

for liver problems, the little finger on the right hand;

לבעיות בכבד, האצבע הקטנה ביד ימין;

and for hemorrhoids, the back of the legs.

לטחורים, ואחורי הרגליים.

Barber-surgeons certainly kept busy.

הספרים-המנתחים בהחלט היו עסוקים.

From around 1300 CE,

בסביבות 1300 לספירה,

unpredictable weather across the North Atlantic

מזג אוויר בלתי צפוי ברחבי צפון האוקיינוס האטלנטי

caused by what is now called the Little Ice Age,

שנגרם על ידי מה שמכונה כיום עידן הקרח הקטן,

led to regular famines.

הוביל לרעב קבוע.

People often had to choose between starvation

לעתים קרובות אנשים נאלצו לבחור בין רעב

or eating rye flour that was contaminated with the fungus ergot.

לאכילת קמח שיפון שהיה מזוהם בפטריית ארגוט.

This led to widespread illnesses,

זה הוביל למחלות נרחבות,

which in extreme cases caused gangrene, or the rotting of body tissue.

שבמקרים קיצוניים גרמו לנמק, או לריקבון של רקמת הגוף.

When gangrene set in,

כשהנמק החל,

the only hope of saving a patient was through amputation.

התקווה היחידה להציל מטופל הייתה באמצעות קטיעה.

Barbers would saw off infected limbs,

ספרים היו מנסרים גפיים נגועות,

covering the stumps with cow or pig bladders while they healed.

מכסים את הגדם בשלפוחית שתן של פרה או חזיר בזמן שהם נרפאים.

And their work wasn’t limited to just shops and monasteries.

ועבודתם לא הייתה מוגבלת רק לחנויות ומנזרים.

Armies needed both hairdressing and wound care,

צבאות נזקקו הן לספרים והן לטיפול בפצעים,

and barber-surgeons accompanied them on campaigns near and far.

וספרים-מנתחים ליוו אותם בקמפיינים קרובים ורחוקים.

Through the centuries, barber-surgeons contributed important knowledge

במשך מאות שנים תרמו ספרים-מנתחים ידע חשוב

to the medical establishment.

לממסד הרפואי.

One of the most famous, Ambroise Paré,

אחד המפורסמים ביותר, אמברוז פארה,

blurred the lines between doctor and barber-surgeon

טשטש את הגבול בין רופא לספר-מנתח

by publishing medical textbooks

על ידי פרסום ספרי לימוד רפואיים

and teaching at France’s first surgical college.

והוראה במכללה לכירורגיה הראשונה בצרפת.

In the 16th century, he gained renown as a military surgeon,

במאה ה -16, הוא זכה למוניטין כמנתח צבאי,

in part for advocating against the painful and medically useless practice

בין השאר בזכות זה שיצא נגד הנוהג הכואב וחסר התועלת מבחינה רפואית

of pouring boiling oil into gunshot wounds.

של שפיכת שמן רותח לתוך פצעי ירי.

Instead, he applied an antiseptic salve of egg yolks, rosewater, and turpentine,

במקום זה, הוא הניח משחת חיטוי של חלמונים, מי ורדים וטרפנטין,

which soon became standard treatment on battlefields across Europe.

מה שהפך במהרה לטיפול סטנדרטי בשדות קרב ברחבי אירופה.

By the 18th century, medical knowledge started advancing rapidly.

עד המאה ה -18, הידע הרפואי החל להתקדם במהירות.

New surgical techniques emerged for closing wounds,

טכניקות כירורגיות חדשות צצו לסגירת פצעים,

controlling blood loss, and performing complex procedures,

שליטה באובדן דם וביצוע הליכים מורכבים,

like removing cancerous tissue.

כמו הסרת רקמות סרטניות.

Surgery became more specialized—

הניתוח הפך לדורש יותר מומחיות -

and under pressure from the medical establishment—

ובלחץ של הממסד הרפואי -

barbers and surgeons soon split into clear-cut occupations.

ספרים ומנתחים התפצלו במהרה לעיסוקים ברורים.

Surgeons and dentists entered the ranks

מנתחים ורופאי שיניים נכנסו

of university-trained medical practitioners,

לשורות הרופאים שהוכשרו באוניברסיטה,

while barbers remained craftsmen who learned their trade

בעוד שספרים נותרו בעלי מלאכה שלמדו את מקצועם

through apprenticeships.

באמצעות חניכות.

However, the legacy of the barber-surgeon can still be seen today,

עם זאת, את מורשתו של הספר-מנתח ניתן לראות עד היום,

perhaps most prominently in the red and white stripes on the barber pole—

אולי הבולט ביותר בפסים האדומים והלבנים על עמוד המספרה -

which, according to legend,

אשר, על פי האגדה,

represent blood and the bandages used by their pre-modern counterparts.

מייצגים דם ותחבושות ששימשו את עמיתיהם הקדם-מודרניים .