Illuminating photography: From camera obscura to camera phone - Eva Timothy

אור על הצילום: מן הקמרה אובסקורה ועד למצלמת הטלפון - אווה טימותי

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

Let me guess,

ניחוש פרוע:

you've got Facebook albums full of photos.

יש לכם אלבומי "פייסבוק" מלאי תמונות.

You have photos on your computer desktop,

יש לכם תמונות על שולחן העבודה במחשב,

on your mobile phone,

בטלפון הנייד שלכם,

on your bedroom wall.

על קיר חדרכם.

You see photos in magazines and newspapers,

אתם רואים תמונות בירחונים ובעיתונים,

on the side of buses,

על צידי האוטובוסים,

and of course, in your family albums.

וכמובן, באלבום המשפחתי.

We take photos for granted in a major way.

אנו מתייחסים לצילומים כדבר מובן מאליו בגדול.

But, creating a picture

אבל יצירת תמונה

that looked exactly like the person or thing

שתיראה בדיוק כמו האדם או העצם

that you were photographing wasn't always obvious.

שצילמתם, לא היתה תמיד מובנת מאליה.

In fact, in the past, it was a big mystery.

למעשה, פעם זו היתה תעלומה גדולה:

How could you, in essence,

איך אתם יכולים בעצם

take your reflection in the mirror

לקחת את השתקפותכם במראה

and freeze it in there?

ולהקפיא אותה שם?

In the 9th century,

במאה ה-9,

the Arab scientist Alhazen

המדען הערבי אל-חאזן

had come up with the idea

המציא את הרעיון

of using the camera obscura,

של השימוש בקמרה אובסקורה,

which was literally a dark room, or box,

שהיתה למעשה חדר אפל, או קופסה אפלה,

with a single, small hole in one side that let light through.

עם נקב בודד וקטן באחת הדפנות שהניח לאור לעבור.

This would project the image outside into the wall inside.

זה הקרין את המראה מבחוץ על הדופן הפנימית.

During the Renaissance,

בתקופת הרנסנס,

artists like Leonardo DaVinci used this method

אמנים כמו ליאונרדו דה-וינצ'י השתמשו בשיטה זו

to introduce 3-D scenes onto a flat plane

כדי להציג סצנות תלת-מימדיות על משטח שטוח

so that they could copy things,

כדי שיוכלו להעתיק דברים,

like perspective, more easily.

כמו פרספקטיבה, ביתר קלות.

In 1724, Johann Heinrich Schultz discovered

ב-1724, גילה יוהן היינריך שולץ

that exposing certain silver compounds to light

שחשיפתה של תרכובת כסף מסוימת לאור

altered their appearance

משנה את המראה שלה

and left marks wherever the light touched.

ומותירה סימנים בכל מקום בו נגע האור.

Essentially, Schultz found a way to record the images

שולץ בעצם גילה דרך לתעד את המראות

that Alhazen was able to project,

שאל-חאזן הצליח להקרין.

but only for a little while.

אך רק לזמן קצר.

Schultz's images disappeared soon after he had made them.

התמונות של שולץ נעלמו מעט אחרי שיצר אותן.

It wasn't until 1839 that people figured out

רק ב-1839 אנשים מצאו דרך

how to project images onto light-sensitive surfaces

להקרין תמונות על משטחים רגישים לאור

that would retain the image after exposure,

ששומרים את התמונה לאחר החשיפה,

and thus, photography was born.

וכך נולד הצילום.

At that point, it was mostly two inventors

באותה עת היו בעיקר שני ממציאים

who fought for the best way to make photos.

שהתחרו ביניהם על הדרך הטובה ביותר ליצור תצלומים.

One was British scientist Henry Fox Talbot,

האחד היה המדען הבריטי הנרי פוקס טלבוט,

whose calotype process used paper

שבתהליך קלוטייפ שלו נעשה שימוש בנייר

and allowed many copies to be made

וניתן היה להכין עותקים רבים

from a single negative.

מתשליל בודד.

The other inventor, Louis Daguerre,

הממציא השני, לואי דגר,

was an artist and chemist in France.

היה אמן וכימאי צרפתי.

He developed something called a daguerreotype,

הוא פיתח משהו בשם "דגרוטייפ",

which used a silvered plate

שבו נעשה שימוש בלוח כסוף

and which produced a sharper image.

מה שהפיק תמונה חדה יותר.

But the daguerreotype could only make positive images

אבל הדגרוטייפ יכול היה להכין רק תצלומים

so copies had to be made by taking another photo.

ואת העותקים היה צורך להכין ע"י ביצוע צילום נוסף.

In the end, the daguerreotype won out

בסופו של דבר ניצח הדגרוטייפ

as the first commercially successful photographic process

והיה לתהליך הצילום המסחרי המצליח הראשון

mostly because the government made it freely available to the public.

בעיקר משום שהממשלה נתנה אותו בחינם לציבור.

So now that photography was available,

וכשהצילום נעשה זמין,

getting a picture of yourself would be a snap, right?

קל ופשוט לצלם את עצמך, נכון?

Well, not exactly!

לא בדיוק!

This process still required a whole dark room

התהליך עדיין דרש חדר אפל שלם

at the location of the photograph,

במקום עבודתו של הצלם,

which was a big hassle.

וזה היה עניין מורכב.

Picture the early photographers lugging

דמיינו לעצמכם את הצלמים הראשונים גוררים עימם

enormous trailers with all their equipment

עגלות עצומות ובהן כל ציודם

wherever they wanted to take a picture.

לכל מקום בו רצו לצלם תמונה.

Not only that, but the early processes

ולא רק זה, אלא שהתהליכים המוקדמים

had extremely long exposure times.

היו בעלי זמני חשיפה ממושכים מאד.

To get a good photo, you would have to stand perfectly still

כדי לקבל תמונה טובה, היה עליכם לעמוד ללא ניע

for up to two minutes!

במשך עד שתי דקות!

This led to development of inventions like

זה הוביל לפיתוח המצאות כגון

the head holder,

מחזיק הראש,

a wire frame that would hide behind you

מסגרת תיל שהיתה מוסתרת מאחוריך

while supporting your head.

ותמכה את ראשך.

It's also why you don't see people smiling

זו גם הסיבה מדוע לא רואים אנשים מחייכים

in early photographs.

בתמונות הראשונות.

It's not that life was that bad,

לא שהחיים היו רעים,

it was just hard to keep a steady grin

אלא שקשה לשמור על חיוך יציב

for more than a few seconds,

במשך יותר משתי שניות,

so people opted for a straight-faced look.

אז אנשים בחרו לשמור על ארשת פנים סתמית.

And then George Eastman came along.

ואז הגיע ג'ורג' איסטמן.

Eastman believed that everyone

איסטמן האמין שכל אחד

should have access to photography,

צריך לזכות בגישה לצילום,

and he spent many late nights

והוא בילה הרבה לילות

mixing chemicals in his mother's kitchen

כשהוא מערבב כימיקלים במטבח של אימו

to try to achieve a dry plate photographic process.

כדי לנסות להשיג תהליך פוטוגרפי על לוח יבש.

This would allow exposed negatives

כך שהתשלילים שנחשפו

to be stored and developed later

יישמרו ויפותחו במועד מאוחר יותר

at a more convenient place

ובמקום נוח יותר

instead of carting those dark rooms,

במקום לגרור את אותם חדרים אפלים,

necessary for wet plates, around.

הנחוצים עבור הלוחות הרטובים.

After starting a business,

לאחר שפתח עסק,

which initially made dry plates,

שייצר בתחילתו לוחות יבשים,

Eastman eventually discovered plastic roll film

איסטמן גילה בסופו של דבר את גליל הסרט הפלסטי

that would fit in hand-held, inexpensive cameras.

שיכול להיכנס למצלמה זולה ונישאת ביד.

These cameras sold by the millions under the tag line,

מצלמות אלו נמכרו במיליונים תחת הסיסמה,

"You push the button,

"אתם תלחצו על הכפתור,

we do the rest."

ואנחנו נעשה את כל היתר."

While Eastman was largely responsible

בעוד שאיסטמן היה במידה רבה מאד אחראי

for making photography a universal pastime,

להפיכת הצילום לצורת בילוי עולמית,

even he could not have dreamed of the ways

אפילו הוא לא היה יכול לחלום על הדרכים

photography had since shaped the world.

בהן הצילום עיצב מאז את העולם.

It's now estimated that over 380 billion photographs

ההערכה כיום היא שמעל 380 מיליארד תצלומים

are taken each year.

מצולמים מידי שנה.

That's more photographs each day

אלו יותר צילומים ביום

than were taken in the first hundred years

מכל אלה שצולמו במאה השנים הראשונות

after photography was invented.

מאז המצאת הצילום.

Say cheese!

חייכו למצלמה!