The Greek myth of Demeter's revenge - Iseult Gillespie

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Mestra, Princess of Thessaly, was far from home.

מסטרה, נסיכת תסליה, הייתה רחוקה מהבית.

She had watched her father, King Erysichthon,

היא צפתה באביה, המלך אריסיכטון,

plunge into a ruin of his own making.

שוקע לתוך חורבן שיצר בעצמו.

Now, to save himself, he sold his own daughter to the highest bidder.

עכשיו, כדי להציל את עצמו, הוא מכר את בתו לכל המרבה במחיר.

But Mestra refused to accept this fate.

אבל מסטרה סירבה לקבל את הגורל הזה.

Finding herself momentarily alone, she began to plan her escape.

כשהיא מצאה את עצמה לבדה לרגע, היא החלה לתכנן את בריחתה.

Months earlier, Erysichthon had decided to build himself a gleaming new hall,

חודשים קודם לכן החליט אריסיכטון לבנות לעצמו אולם חדש נוצץ,

declaring that only the finest wood would suffice.

והכריז שרק העץ המשובח ביותר יספק.

The king was well known for spurning the gods,

המלך היה ידוע בכך שזלזל באלים,

as he was more interested in honoring himself.

מכיוון שעניין אותו יותר לכבד את עצמו.

But in an unprecedented act of disrespect,

אך במעשה חסר תקדים של חוסר כבוד,

he marched his men into the sacred grove of Demeter,

הוא הצעיד את אנשיו לחורשה הקדושה של דמטר,

goddess of food and agriculture.

אלת המזון והחקלאות.

Ignoring the prayer offerings that hung from the trees,

תוך התעלמות ממנחות התפילה שתלו על העצים,

Erysichthon headed straight for the most magnificent oak.

פנה אריסיכטון ישר לעבר האלון המרהיב ביותר.

As he swung his axe, the tree trembled and turned pale.

כשהניף את הגרזן שלו, העץ רעד והחוויר.

Blood gushed from the wound, and a strangled cry rung out.

דם נשפך מהפצע, וצעקה חנוקה נשמעה.

It was the voice of one of Demeter’s wood nymphs who resided in the tree.

זה היה קולה של אחת מנימפות העץ של דמטר שהתגוררה בעץ.

With her last breaths, she called out to her patron for revenge.

בנשימותיה האחרונות, היא קראה לפטרונית שלה לנקמה.

Erysichthon, though, was unfazed.

עם זאת, אריסיכטון לא היה מוטרד.

He decimated the rest of the forest and dragged the wood back to his palace.

הוא הרס את שאר היער וגרר את העץ בחזרה לארמונו.

Upon learning of the loss and destruction,

לאחר שנודע לה על האובדן וההרס,

Demeter quaked the earth with her anger.

דמטר הרעידה את האדמה בכעסה.

Swiftly, she ordered a mountain nymph to go and enlist the help

במהירות, היא הורתה לנימפת הרים ללכת ולגייס את עזרתה

of another fearsome goddess.

של אלילה מפחידה אחרת.

In a dragon-drawn chariot,

במרכבה רתומה על ידי דרקון,

the mountain nymph soared over barren lands and icy seas.

נימפת ההרים זינקה מעל אדמות עקרות וימים קפואים.

At last, she reached the remote lair of Hunger, goddess of famine.

לבסוף הגיעה למאורה המרוחקת של הרעב, אלת הרעב.

She found her picking through weeds with her rotten nails and teeth,

היא מצאה אותה קוטפת עשבים שוטים עם הציפורניים והשיניים הרקובות שלה,

clutching her hollow stomach and twisting her knotted limbs.

אוחזת בבטנה החלולה ומסובבת את איבריה הקשורים.

Not daring to come too close,

הנימפה לא העזה להתקרב יותר מדי,

the nymph called for Hunger and shared Demeter’s vengeful plan.

קראה לרעב ושיתפה את התוכנית הנקמנית של דמטר.

Hunger usually kept to her lair— but she relished this gruesome mission.

הרעב נשמרה בדרך כלל במאורתה - אבל היא התענגה על המשימה המחרידה הזו.

Under the cover of night, she crept into the palace

בחסות הלילה היא התגנבה לארמון

and released her famished breath into the sleeping king.

ושחררה את נשימתה המורעבת אל המלך הישן.

Erysichthon immediately began to dream of a lavish feast,

אריסיכטון החל מיד לחלום על סעודה מפוארת,

gulping air and grinding his teeth.

בלע אוויר וחרק את שיניו.

He awoke to a ravenous hunger, which only seemed to increase as he ate.

הוא התעורר לרעב רעבתני, שנראה שרק התגבר ככל שאכל.

As Mestra looked on in horror,

בעוד מסטרה הביטה באימה,

her father devoured all the food in the palace,

על אביה טורף את כל האוכל בארמון,

before calling for the city’s crops and goods.

לפני שקרא ליבולים ולסחורות העיר.

But no matter how many feasts he devoured, he felt empty and weak.

אבל לא משנה כמה סעודות הוא אכל, הוא הרגיש ריק וחלש.

Before long, Erysichthon had sold his entire estate for food—

תוך זמן קצר מכר אריסיכטון את כל אחוזתו עבור מזון -

with only Mestra left by his side.

כשרק מסטרה נותרת לצידו.

But not even his loyal daughter could escape the depths of his greed,

אבל אפילו בתו הנאמנה לא יכלה להימלט ממעמקי תאוות הבצע שלו,

and he shamelessly sold her into slavery.

והוא מכר אותה ללא בושה לעבדות.

As she set sail with her captor, Mestra stared at the sea.

כשהפליגה עם השובה שלה, מסטרה הביטה בים.

This wasn’t the first time she’d suffered at the hands of men—

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא סבלה מידיהם של גברים -

years before, she’d been violently pursued and assaulted by the god Poseidon.

שנים לפני כן, היא נרדפה באלימות והותקפה על ידי האל פוסידון.

Now, she demanded his help.

עכשיו, היא דרשה את עזרתו.

As an act of repentance,

כמעשה של תשובה,

Poseidon granted her the power to change her shape at will.

פוסידון העניק לה את הכוח לשנות את צורתה כרצונה.

With this, Mestra immediately transformed into a fisherman.

וכך, מסטרה הפכה מיד לדייג.

And distracting her captor with a bounty of fish, she escaped.

והסיחה את דעתו של השובה בשפע של דגים, היא ברחה.

For the first time, Mestra was in control,

לראשונה, מסטרה הייתה בשליטה,

able to freely adapt and slip away from any situation.

מסוגלת להסתגל בחופשיות ולחמוק מכל מצב.

But she felt compelled to return to her tortured father.

אבל היא הרגישה שהיא חייבת לחזור לאביה המעונה.

However, when Erysichthon discovered Mestra’s new powers,

עם זאת, כאשר אריסיכטון גילה את כוחותיה החדשים של מסטרה,

he only saw an opportunity for himself.

הוא ראה רק הזדמנות לעצמו.

He exploited his talented daughter, selling her again and again for food.

הוא ניצל את בתו המוכשרת, ומכר אותה שוב ושוב עבור אוכל.

Each time, she gracefully transformed herself—

בכל פעם, היא הפכה את עצמה בחינניות -

morphing into a swift-footed mare, a soaring bird, or an elusive deer

הפכה לסוסה מהירת רגליים, ציפור מרחפת או צבי חמקמק

to steal more meals while evading capture.

כדי לגנוב ארוחות נוספות תוך התחמקות מלכידה.

But as her father continued to sell her at higher and higher prices,

אך ככל שאביה המשיך למכור אותה במחירים גבוהים יותר ויותר,

Mestra was left with little hope.

מסטרה נותרה עם מעט תקווה.

One day, when arriving home in one of her many forms,

יום אחד, כשהגיעה הביתה באחת מצורותיה הרבות,

Mestra entered the hollow palace only to discover the king’s lifeless body—

נכנסה מסטרה לארמון החלול רק כדי לגלות את גופתו חסרת החיים של המלך -

Erysichthon’s hunger had grown so great that he had consumed his own limbs.

רעבו של אריסיכטון גדל עד כדי כך שהוא אכל את הגפיים שלו.

Gazing upon her wasted father, Mestra’s hope returned.

כשהתבוננה באביה המחוסל תקוותה של מסטרה חזרה אליה.

She was no longer unfairly burdened with the wrath of the gods

היא כבר לא נשאה באופן לא הוגן את נטל זעם האלים

that the king had courted.

שהמלך חיזר אחריהם.

Untethered from her father’s selfish agenda

ללא קשר לסדר היום האנוכי של אביה

and buoyed by her ability to transform herself at will,

ועם יכולתה לשנות את עצמה כרצונה,

Mestra was finally free.

מסטרה הייתה סוף סוף חופשייה.