Why Shakespeare loved iambic pentameter - David T. Freeman and Gregory Taylor

למה שייקספיר אהב את הפנטמטר האיאמבי - דיוויד פרימן וגרגורי טיילור

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

To someone first encountering the works of William Shakespeare,

למישהו שנתקל בפעם הראשונה בעבודות של וויליאם שייקספיר,

the language may seem strange.

השפה אולי נשמעת מוזרה.

But there is a secret to appreciating it.

אבל יש סוד לההערכה שלה

Although he was famous for his plays, Shakespeare was first and foremost a poet.

למרות שהוא היה מפורסם במחזות שלו, שייקספיר היה ראשית משורר.

One of the most important things in Shakespeare's language

אחד הדברים הכי חשובים בשפה של שייקספיר

is his use of stress.

הוא השימוש בלחץ (הכוונה להדגשה).

Not that kind of stress,

לא סוג כזה של לחץ,

but the way we emphasize certain syllables in words more than others.

אלא הדרך בה אנחנו מדגישים חלק מההברות במילים יותר מאחרות.

We're so used to doing this that we may not notice it at first.

אנחנו כל כך מורגלים בזה שאנחנו אולי לא שמים לב לזה ראשית.

But if you say the word slowly, you can easily identify them.

אבל אם אתם אומרים את המילה באיטיות, אתם יכולים לזהות אותן בקלות.

Playwright, computer, telephone.

מחזאי, מחשב, טלפון.

Poets are very aware of these stresses,

משוררים מאוד מודעים להדגשות האלו,

having long experimented with the number

ועשו ניסויים רבים עם המספר

and order of stressed and unstressed syllables,

והסדר של הברות מודגשות ולא מודגשות,

and combined them in different ways to create rhythm in their poems.

ושילבו אותן בדרכים שונות כדי ליצור מקצב בפואמות שלהם.

Like songwriters,

כמו כותבי שירים,

poets often express their ideas through a recognizable repetition of these rhythms

משוררים הרבה פעמים מביעים את הרעיונות שלהם דרך חזרה מוכרת של המקצבים האלה

or poetic meter.

או מקצב פואטי,

And like music,

וכמו מוזיקה,

poetry has its own set of terms for describing this.

לשירה יש סט מונחים משל עצמה לתאור של זה.

In a line of verse,

בשורה של המשפט הזה,

a foot is a certain number of stressed and unstressed syllables

רגל היא מספר מסויים של הברות מודגשות ולא מודגשות

forming a distinct unit,

שיוצרים יחידה מוגדרת,

just as a musical measure consists of a certain number of beats.

ממש כמו שמידה מוזיקלית מכילה מספר מסויים של מקצבים.

One line of verse is usually made up of several feet.

שורה אחת של משפט מורכבת בדרך כלל ממספר רגליים.

For example, a dactyl is a metrical foot of three syllables

לדוגמה, דקטיל היא רגל מטרית של שלוש הברות

with the first stressed, and the second and third unstressed.

עם הראשונה מודגשת, והשנייה והשלישית לא מודגשות.

Dactyls can create lines that move swiftly and gather force,

דקטילים יכולים ליצור שורות שנעות במהירות ואוספות כוח,

as in Robert Browning's poem, "The Lost Leader."

כמו בפואמה של רוברט בראונינג, "המנהיג האבוד."

"Just for a handful of silver he left us. Just for a rib and to stick in his coat."

"רק עבור חופן כסף הוא עזב אותנו, רק עבור צלע ומקל במעילו."

Another kind of foot is the two-syllable long trochee,

סוג נוסף של רגל היא טרוקי עם שתי הברות,

a stressed syllable followed by an unstressed one.

הברה מודגשת שאחריה אחת לא מודגשת.

The trochees in these lines from Shakespeare's "Macbeth"

הטרוקי בשורות האלו ממקבט של שייקספיר

lend an ominous and spooky tone to the witches' chant.

משוות טון מאיים ומפחיד ללחש של המכשפה.

"Double, double, toil and trouble; fire burn and cauldron bubble."

"כפול, כפול, עומס וצרות; אש בוערת וקדרות מבעבעות."

But with Shakespeare, it's all about the iamb.

אבל עם שייקספיר, הכל נוגע לאיאמב.

This two-syllable foot is like a reverse trochee,

שתי ההברות האלו הן כמו טרוקי הפוך,

so the first syllable is unstressed and the second is stressed, as in,

אז ההברה הראשונה לא מודגשת והשנייה מודגשת, כמו,

"To be, or not to be."

"להיות, או לא להיות."

Shakespeare's favorite meter, in particular, was iambic pentameter,

המטר האהוב על שייקספיר, במיוחד, היה הפנטמטר האיאמבי,

where each line of verse is made up of five two-syllable iambs,

בו כל שורה של המשפט עשוייה מחמש איאמבים של שתי הברות,

for a total of ten syllables.

לסך של עשר הברות.

And it's used for many of Shakespeare's most famous lines:

והיא בשימוש בהרבה מהשורות הכי מפורסמות של שייקספיר:

"Shall I compare thee to a summer's day?"

"האם אשווה אותך ליום קיץ."

"Arise fair sun, and kill the envious moon."

"עלי שמש יפה, והרגי את הירח הקנאי."

Notice how the iambs cut across both punctuation and word separation.

שימו לב איך האיאמבים חותכים גם את הפיסוקים וגם את הפרדות המילים.

Meter is all about sound, not spelling.

מטר נוגע כולו לצליל, לא לאיות.

Iambic pentameter may sound technical,

פנטמטר איאמבי אולי נשמע טכני,

but there's an easy way to remember what it means.

אבל יש דרך קלה לזכור מה זה אומר.

The word iamb is pronounced just like the phrase, "I am."

המילה איאמב מבוטאת ממש כמו המשפט, "אני."

Now, let's expand that to a sentence

עכשיו, בואו נרחיב את זה למשפט

that just happens to be in iambic pentameter.

שבמקרה הוא פרמטר איאמבי.

"I am a pirate with a wooden leg."

"אני פירט עם רגל עץ."

The pirate can only walk in iambs,

הפירט יכול ללכת רק באיאמבים.

a living reminder of Shakespeare's favorite meter.

תזכורת חיה למטר החביב על שייקספיר.

Iambic pentameter is when he takes ten steps.

הפנטמטר האיאמבי הוא כשהוא לוקח עשרה צעדים.

Our pirate friend can even help us remember how to properly mark it

החבר הפיראט שלנו יכול לעזור לנו לזכור איך לסמן נכון

if we image the footprints he leaves walking along a deserted island beach:

אם נדמיין את העקבות שהוא משאיר כשהוא הולך על חוף אי נטוש:

A curve for unstressed syllables, and a shoe outline for stressed ones.

עקומה להברות לא מודגשות, וצורה של נעל למודגשות.

"If music be the food of love, play on."

"אם מוזיקה תהיה האוכל לאהבה, המשיכו לנגן."

Of course, most lines of Shakespeare's plays

כמובן, רוב השורות של המחזות של שייקספיר

are written in regular prose.

כתובות בפרוזה רגילה.

But if you read carefully,

אבל אם תקראו בזהירות,

you'll notice that Shakespeare's characters turn to poetry,

תשימו לב שהדמויות של שייקספיר פונות לשירה,

and iambic pentameter in particular,

ופרמטר איאמבי בעיקר,

for many of the same reasons that we look to poetry in our own lives.

מרבות מאותן הסיבות בהן פנינו לשירה בחיינו אנו.

Feeling passionate, introspective, or momentous.

להרגיש תשוקה, אינטרוספקטיביות, או רגעי.

Whether it's Hamlet pondering his existence,

בין אם זה המלט תוהה על קיומו,

or Romeo professing his love,

או רומאו שמתוודה על אהבתו,

the characters switch to iambic pentameter when speaking about their emotions

הדמויות עוברות לפנטמטר איאמבי כשהן מדברות על התשוקות שלהן

and their place in the world.

והמקום שלהן בעולם.

Which leaves just one last question.

מה שמשאיר רק שאלה אחת אחרונה.

Why did Shakespeare choose iambic pentameter for these moments,

למה שייקספיר בחר בפנטמטר איאמבי לרגעים האלה,

rather than, say, trochaic hexameter or dactylic tetrameter?

במקום, נגיד, הקסמטר טרוכאי או טטרמטר דיקטילי?

It's been said that iambic pentameter was easy for his actors to memorize

נאמר שהפנטמטר האיאמבי היה קל לשחקנים שלו לזכור

and for the audience to understand

ועבור הקהל שלו להבין

because it's naturally suited to the English language.

מפני שזה מתאים בטבעיות לשפה האנגלית.

But there might be another reason.

אבל אולי יש עוד סיבה.

The next time you're in a heightened emotional situation,

בפעם הבאה שאתם במצב נפשי רגיש,

like the ones that make Shakespeare's characters burst into verse,

כמו זה שגורם לדמויות של שייקספיר לפרוץ במשפט,

put your hand over the left side of your chest.

שימו את היד שלכם על צד שמאל של החזה,

What do you feel?

מה אתם מרגישים?

That's your heart beating in iambs.

זה הלב שלכם פועם באיאמבים.

Da duhm, da duhm, da duhm, da duhm, da duhm.

דה דם, דה דם, דה דם, דה דם, דה דם.

Shakespeare's most poetic lines don't just talk about matters of the heart.

השורות הכי פואטיות של שייקספיר לא פשוט מדברות על עניינים של הלב.

They follow its rhythm.

הן עוקבות אחרי המקצב שלו.