Ideasthesia: How do ideas feel? - Danko Nikolić

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Long before Descartes famously declared, "I think, therefore I am,"

הרבה לפני שדקארט הצהיר, "אני חושב לכן אני קיים,"

and long after that,

והרבה אחרי זה,

scientists and philosophers alike

מדענים ופילוסופים

have puzzled over what they call the mind-body problem.

תהו בנוגע למה שהם קראו בעיית הגוף - נפש.

Is the mind some separate, non-material entity piloting a machine of flesh?

האם הנפש היא ישות לא מוחשית נפרדת המנהיגה מכונת בשר?

Or if it's just a particularly elusive part of our physical body,

או שהיא חלק חמקמק של הגוף הפיזי שלנו,

how can it translate the input of our animal senses

איך היא יכולה לתרגם את הקלט של החושים החייתייים שלנו

into the seemingly non-physical experiences that we call thoughts?

לחוויה שנראת לא פיזית שאנחנו קוראים לה מחשבה?

But though the answers have been debated endlessly,

אבל למרות שהתשובות היו נתונות לוויכוחים אין סופיים,

new research suggests that part of the problem lies

מחקר חדש מציע שחלק מהבעיה נמצא

in how we pose the question in the first place,

באיך שאנחנו מציגים את השאלה,

assuming a distinction between our sensory perception and our ideas

בהנחה שיש הבחנה בין התפישה החושית שלנו והרעיונות

that may not really be there.

שאולי לא באמת שם.

The traditional model of our mental function

המודל המסורתי של הפעולה המנטלית שלנו

has been that the senses provide separate data to our brain

היה שהחושים מספקים מידע נפרד למוח

which are then translated into the appropriate mental phenomena:

שמתורגם אז לתופעות מנטליות מתאימות:

visual images into trees, auditory experiences into bird songs, and so on.

תמונות לעצים, חוויות שמיעתיות לשירת ציפורים, וכך הלאה.

But occasionally, we have come across people

אבל לפעמים, אנחנו פוגשים אנשים

whose senses seem to mingle together, allowing them to hear colors,

שהחושים שלהם נראים מעורבים, מה שמאפשר להם לשמוע צבעים,

or taste sounds.

או לטעום צלילים.

Until recently, the common understanding was that this phenomenon,

עד לאחרונה, ההבנה המצויה היתה שהתופעה הזו,

called synesthesia,

שנקראת סינסטיזיה,

was a direct connection between the parts of the brain

היא חיבור ישיר בין חלקים של המוח

responsible for sensory stimuli such as

שאחראים לגירוי החושי כמו

seeing the color yellow immediately upon hearing the tone of b flat.

לראות צבע צהוב מייד עם שמיעת הצליל רה.

But newer studies have shown that synesthesia

אבל מחקרים חדשים יותר הראו שסינסטיזיה

is actually mediated through our understanding

למעשה מועברת דרך ההבנה שלנו

of the shapes, colors and sounds that our senses apprehend.

של הצורות, הצבעים והצלילים שהחושים שלנו קולטים.

In order for the cross-sensory experiences to occur,

כדי שתתרחש חוויה חוצת חושים,

the higher level ideas and concepts that our minds associate

רעיונות ומונחים ברמה גבוהה יותר שהמוח שלנו משייך

with the sensory input must be activated.

למידע החושי חייבים להיות מופעלים.

For example, this shape can be seen as either the letter "s" or the number "5,"

לדוגמה, הצורה הזו יכולה להראות או כאות S או כמספר 5.

and synesthetes associate each with different colors or sounds

ואנשים עם סינסטיזיה משייכים כל אחת עם צבע או צליל שונים

based on how they interpret it

בהתבסס על איך הם מפרשים אותם

despite the purely visual stimulus remaining identical.

למרות הגרוי הויזואלי הטהור שנשאר זהה.

In another study, synesthetes created novel color associations

במחקר אחר, סינסטזים יצרו אסוציאציות צבע חדשניות

for unfamiliar letters after learning what the letters were.

לאותיות לא מוכרות אחרי שלמדו מה האותיות.

So because it relies on a connection between ideas and senses,

אז בגלל שזה מסתמך על הקשר בין רעיונות לחושים,

this mental phenomenon underlying synesthesia

התופעה המנטלית מתחת לסינסטיזיה

is known as ideasthesia.

ידועה כאידאסטיזיה.

Synesthesia only occurs in some people,

סינסטיזיה מתרחשת רק אצל מעט אנשים,

although it may be more common than previously thought.

למרות שהיא אולי יותר נפוצה משנחשב בעבר.

But ideasthesia itself is a fundamental part of our lives.

אבל אידאסטיזיה עצמה היא חלק בסיסי של החיים שלנו.

Virtually all of us recognize the color red as warm and blue as cold.

כמעט כולנו מזהים את הצבע אדום כחם וכחול כקר.

Many would agree that bright colors, italic letters and thin lines

הרב יסכימו שצבעים בהירים יותר, אותיות נוטות וקוים דקים

are high-pitched,

הם בפיץ' גבוה,

while earth tones are low-pitched.

בעוד צבעים חמים הם בפיץ' נמוך.

And while many of these associations are acquired through cultural exposure,

ובעוד הרבה מההקשרים האלה נרכשים דרך חשיפה חברתית,

others have been demonstrated even in infants and apes,

אחרים הודגמו אפילו בתינוקות וקופים,

suggesting that at least some associations are inborn.

מה שמציע שלפחות חלק מההקשרים הם מולדים.

When asked to choose between two possible names for these shapes,

כשנתבקשו לבחור שני שמות אפשריים לצורות האלו,

people from entirely different cultural and language backgrounds

אנשים מתרבויות שונות ורקעים חברתיים שונים לחלוטין

overwhelmingly agree that "kiki" is the spiky star,

מסכימים בצורה גורפת ש"קיקי" היא הכוכב המחודד,

while "bouba" is the rounded blob,

בעוד "בובה" הוא הבועה המעוגלת,

both because of the sounds themselves and the shapes our mouths make

גם בגלל הצלילים עצמם וגם הצורות שהפה שלנו עושה

to produce them.

כדי ליצר אותן.

And this leads to even more associations

וזה מוביל לאפילו יותר הקשרים

within a rich semantic network.

בתוך רשת סמנטית עשירה.

Kiki is described as nervous and clever,

קיקי מתוארת כעצבנים וחכמה,

while bouba is perceived as lazy and slow.

בעוד בובה נתפשת כעצלנית ואיטית.

What all of this suggests is that our everyday experiences

מה שכל זה מראה זה שהחוויות היום יומיות שלנו

of colors, sounds and other stimuli do not live on separate sensory islands

של צבעים, צלילים וגרויים אחרים לא חיים על איים תחושתייים נפרדים

but are organized in a network of associations

אלא מאורגנים ברשת של הקשרים

similar to our language network.

שדומים לרשת השפה שלנו.

This is what enables us to understand metaphors

זה מה שמאפשר לנו להבין מטאפורות

even though they make no logical sense,

אפילו כשאין בהן הגיון לוגי,

such as the comparison of snow to a white blanket,

כמו ההשוואה בין שלג לשמיכה לבנה,

based on the shared sensations of softness and lightness.

בהתבסס על התחושות המשותפות של רכות וקלות.

Ideasthesia may even be crucial to art,

אידאסטיזיה אולי אפילו חיונית באמנות,

which relies on a synthesis of the conceptual and the emotional.

שמסתמכת על שילוב של רעיונות ותחושות.

In great art, idea and aesthesia enhance each other,

באמנות גדולה, רעיונות ואסטזיה מגבירים אחד את השני,

whether it's song lyrics combining perfectly with a melody,

בין אם בליריקה של שירה שמשתלבת בצורה מושלמת עם המלודיה,

the thematic content of a painting

התוכן הנושאי של הציור

heightened by its use of colors and brushstrokes,

מודגש על ידי השימוש בצבעים ותנועות מכחול,

or the well constructed plot of a novel

או העלילה המורכבת היטב של רומן

conveyed through perfectly crafted sentences.

שמועברת דרך משפטים מורכבים בשלמות.

Most importantly, the network of associations formed by ideasethesia

והכי חשוב, הרשת של ההקשרים שנוצרים על ידי אידאסטיזיה

may not only be similar to our linguistic network

אולי לא רק דומה לרשת השפתית שלנו

but may, in fact, be an integral part of it.

אלא אולי, למעשה, היא חלק אינטגרלי שלה.

Rather than the traditional view,

במקום החשיבה המסורתית,

where our senses first capture a collection of colors and shapes,

בה החושים שלנו ראשית לוכדים אוסף של צבעים וצורות,

or some vibrations in the air,

או תנודות של אויר,

and our mind then classifies them as a tree or a siren,

והמוח שלנו מגדיר אותן כעץ או סירנה,

ideasthesia suggests that the two processes occur simultaneously.

אידאסטיזיה מציעה ששני התהליכים קורים בו זמנית.

Our sensory perceptions are shaped by our conceptual understanding of the world.

הקליטה החושית שלנו מעוצבת על ידי ההבנה הרעיונית של העולם,

and the two are so connected that one cannot exist without the other.

והשתיים כל כך מחוברות שאחת לא יכולה להתקיים בלי האחרת.

If this model suggested by ideasthesia is accurate,

אם המודל הזה שמוצע על ידי האידאסטיזיה הוא מדוייק,

it may have major implications for some of the biggest

יכולות להיות לו השלכות גדולות לכמה

scientific and philosophical issues surrounding the study of mind.

מהנושאים המדעיים והפילוסופים הגדולים ביותר בחקר המוח.

Without a preexisting concept of self,

בלי הרעיון הקיים של עצמי,

Descartes would not have had an "I" to attribute the thinking to.

לדקארט לא היה את ה "אני" כדי לייחס את החשיבה אליו.

And without a preexisting network of interrelated and distinct concepts,

ובלי הרשת הקיימת של רעיונות קשורים וברורים,

our sensory experience of the world would be an undifferentiated mass

החוויה החושית שלנו של העולם היתה מאסה לא מובחנת

rather than the discrete objects we actually apprehend.

במקום העצמים המובחנים שאנחנו למעשה קולטים.

For science, the task is to find where this network lies,

למדע, המשימה היא למצוא איפה הרשת הזו נמצאת,

how it is formed, and how it interacts with external stimuli.

איך היא נוצרת, ואיך היא פועלת עם גרויים חיצוניים.

For philosophy, the challenge is to rethink

לפילוסופיה, האתגר הוא לחשוב מחדש

what this new model of consciousness means for our understanding of our selves

מה המודל החדש הזה של הכרה אומר על ההבנה שלנו של העצמי

and our relation to the world around us.

והיחסים שלנו עם העולם סביבנו.