Can you transplant a head to another body? - Max G. Levy

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

On March 14th, 1970, Robert White and his team carted two small monkeys

ב-14 במרץ 1970, רוברט ווייט וצוותו העבירו שני קופים קטנים

into an operating room.

לחדר ניתוח.

The neurosurgeon lay on the verge of an ambitious experiment,

הנוירוכירורג היה על סף ניסוי שאפתני,

decades in the making, which was bizarre,

שהוכן במשך עשרות שנים, שהיה מוזר,

if not pulled straight from his own fever dream.

אם לא לקוח היישר מחלום הבלהות שלו.

White’s objective?

המטרה של ווייט?

Connect the head of Monkey A to the body of Monkey B,

לחבר את ראשו של קוף A לגופו של קוף B,

in what he considered a whole-body transplant.

במה שהוא ראה כהשתלת גוף שלם.

White’s ultimate goal was to one day perform this surgery on humans.

מטרתו הסופית של ווייט הייתה יום אחד לבצע ניתוח זה בבני אדם.

While disturbing, the idea of a body transplant

בעוד שהוא מטריד, הרעיון של השתלת גוף

raises ethical, biological, and philosophical questions—

מעלה שאלות אתיות, ביולוגיות ופילוסופיות -

on the nature of life and the limits of science—

על אופי החיים ועל גבולות המדע -

that are still discussed today.

שעדיין נדונות כיום.

But first, is it even medically possible?

אבל קודם כל, האם זה בכלל אפשרי מבחינה רפואית?

White's surgery faced several technical hurdles.

הניתוח של ווייט התמודד עם כמה מכשולים טכניים.

For one thing, it guaranteed paralysis

ראשית, זה הבטיח שיתוק

as no doctor then— or now— could reconnect a severed spinal cord.

מכיוון שאף רופא אז - או עכשיו - לא יכול היה לחבר מחדש חוט שדרה מנותק.

But White, a practicing neurosurgeon,

אבל וייט, נוירוכירורג מתרגל,

thought the surgery could be life-saving

חשב שהניתוח יכול להציל חיים

for his patients with spinal cord injuries or progressive mobility diseases like ALS.

עבור מטופליו עם פגיעות בעמוד השדרה או מחלות ניידות מתקדמות כמו ALS.

These patients often face multi-organ failures and paralysis,

חולים אלה מתמודדים לעתים קרובות עם כשלים מרובי איברים ושיתוק,

so with a body transplant,

ולכן עם השתלת גוף,

he hoped to save their lives by replacing all of their organs at once.

הוא קיווה להציל את חייהם על ידי החלפת כל האיברים שלהם בבת אחת.

But paralysis wasn't the only challenge.

אבל שיתוק לא היה האתגר היחיד.

Due to their high energy demands,

בשל דרישות האנרגיה הגבוהות שלהם,

brain cells require a constant supply of oxygenated blood to survive.

תאי המוח דורשים אספקה מתמדת של דם מחומצן כדי לשרוד.

Yet the transplant surgery would likely interrupt the brain’s oxygen flow

עם זאת, ניתוח ההשתלה עשוי להפריע לזרימת החמצן במוח

for hours.

למשך שעות.

But White had an idea.

אבל לווייט היה רעיון.

When the brain is cold,

כאשר המוח קר,

its metabolism slows down and it relies less on oxygen.

חילוף החומרים שלו מאט והוא מסתמך פחות על חמצן.

Experimenting on dogs and monkeys,

בניסוי על כלבים וקופים,

White optimized a brain-cooling technique

ווייט ייעל טכניקת קירור מוח

where the brain’s blood flow was selectively chilled and halted,

שבה זרימת הדם של המוח צוננה ונעצרה באופן סלקטיבי,

while the rest of the body’s blood remained warm and circulated.

בעוד ששאר הדם בגוף נשאר חם ומסתובב.

Then, in 1964, White successfully cooled the brain of a human patient

ואז, בשנת 1964, ווייט קירר בהצלחה את מוחו של חולה אנושי

with a life-threatening brain tumor into “suspended animation” at 11°C.

עם גידול מסכן חיים במוח ל"אנימציה מושעה" בטמפרטורה של 11 מעלות צלזיוס.

Whereas normally the surgical team would have just 3 to 5 minutes

בעוד שבדרך כלל לצוות הכירורגי היו רק 3 עד 5 דקות

to remove the tumor,

כדי להסיר את הגידול,

with this new technique,

בטכניקה חדשה זו,

they operated for over an hour without causing damage.

הם פעלו במשך יותר משעה מבלי לגרום נזק.

Brain cooling revolutionized the field of neurosurgery

קירור המוח חולל מהפכה בתחום הנוירוכירורגיה

and put White one step closer to his body transplant goal.

והעמיד את ווייט צעד אחד קרוב יותר למטרת השתלת הגוף שלו.

But this vision was fraught with serious ethical concerns.

אבל חזון זה היה כרוך בדאגות אתיות רציניות.

What conditions would justify such an experimental surgery,

אילו תנאים יצדיקו ניתוח ניסיוני שכזה,

that could result in debilitating pain and neurological damage?

שעלול לגרום לכאב מגביל ונזק נוירולוגי?

And how many animals would have to die to prove it was possible?

וכמה חיות יצטרכו למות כדי להוכיח שזה אפשרי?

At the time, bioethics was still an emerging field.

באותה תקופה, ביו-אתיקה הייתה עדיין תחום מתפתח.

Nevertheless, numerous critics, including many in the scientific community,

אף על פי כן, מבקרים רבים, כולל רבים בקהילה המדעית,

recognized the cruelty of White's research and strongly opposed it.

הכירו באכזריות המחקר של ווייט והתנגדו לו בתוקף.

Yet White continued to gain approval from agencies like the NIH.

עם זאת ווייט המשיך לקבל אישור מסוכנויות כמו ה-NIH (המכונים הלאומיים לבריאות).

And by 1970, he was ready to attempt a monkey body transplant.

ובשנת 1970, הוא היה מוכן לנסות השתלת גוף קוף.

First Monkey A was installed with temporary blood vessels—

קוף A הראשון הותקן עם כלי דם זמניים-

coils of plastic tubes that tethered the head to the body.

סלילי צינורות פלסטיק שקשרו את הראש לגוף.

Plastic tube by plastic tube, the team connected Body B to Head A,

צינור פלסטיק אחר צינור פלסטיק, הצוות חיבר את גוף B לראש A,

and then waited for the subject to awake from anesthesia.

ואז חיכה שהנבדק יתעורר מההרדמה.

The monkey did— alive, paralyzed, and extremely distressed.

הקוף עשה זאת - חי, משותק ובמצוקה קשה ביותר.

According to the team, the monkey could see, smell, hear,

לדברי הצוות, הקוף יכול היה לראות, להריח, לשמוע

and even tried to bite off one of the doctors’ fingers.

ואפילו ניסה לנשוך את אחת מאצבעות הרופאים.

White felt this proved that the operation could work.

ווייט הרגיש שזה מוכיח שהמבצע יכול לעבוד.

The brain appeared to survive a head transplant

נראה שהמוח שרד השתלת ראש

and, with high doses of drugs, could live without immune rejection.

ועם מינונים גבוהים של תרופות היה יכול לחיות ללא דחייה חיסונית.

But had White performed a body transplant on Monkey A?

אבל האם ווייט ביצע השתלת גוף בקוף A?

Or was it a head transplant on Monkey B?

או שזו הייתה השתלת ראש בקוף B?

The surgery raises questions about the mind-body divide

הניתוח מעלה שאלות לגבי חלוקת הגוף והנפש

that have been debated for millennia.

שנדונה במשך אלפי שנים.

While modern neuroscience supports the central role of the brain

בעוד שמדעי המוח המודרניים תומכים בתפקידו המרכזי של המוח

in building out our consciousness,

בבניית התודעה שלנו,

discoveries about gut neurons and the microbiome

תגליות על נוירוני המעיים והמיקרוביום

suggest that the answer may be more complicated.

מצביעות על כך שהתשובה עשויה להיות מסובכת יותר.

Does part of the “self” reside outside of the mind?

האם חלק מה"עצמי" שוכן מחוץ לתודעה?

The body and brain are interconnected by circuits and signaling systems;

הגוף והמוח קשורים זה בזה על ידי מעגלים ומערכות איתות;

so, what is lost by separating the two?

אז מה הולך לאיבוד על ידי הפרדת השניים?

As a neurosurgeon, White performed more than 10,000 brain operations

כנוירוכירורג, ווייט ביצע יותר מ -10,000 ניתוחי מוח

before retiring in 1998—

לפני שפרש בשנת 1998 -

but never the human head transplant he dreamed of.

אך מעולם לא השתלת ראש אנושי שחלם עליה.

Since then, several scientists have expressed interest in picking up

מאז, כמה מדענים הביעו עניין להמשיך

where White left off, reviving unfinished debates.

מהמקום בו ווייט הפסיק, ולהחיות ויכוחים לא גמורים.

Even if a doctor could successfully connect a patient’s head

גם אם רופא יכול לחבר בהצלחה את ראשו של המטופל

to a donor’s body,

לגופו של תורם,

who of the two would emerge?

מי מהשניים היה יוצא?

And is extending a life always worth the cost?

והאם הארכת חיים תמיד שווה את העלות?