Write your story, change history - Brad Meltzer

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Zeeva Livshitz

You know what the greatest secret of history is?

אתם יודעים מה הסוד הכי גדול בהסטוריה?

It's that history can be changed.

זה שאפשר לשנות את ההסטוריה.

And, yeah, yeah, I know,

וכן, כן, אני יודע,

everyone says history can't be changed,

כולם אומרים שאי אפשר לשנות את ההסטוריה,

but it can.

אבל אפשר.

And today we're going to talk about

והיום אנחנו נדבר על

how history isn't just something that goes backwards,

איך ההסטוריה היא לא רק משהו שהולך אחורה,

history goes forward too.

הסטוריה גם הולכת קדימה.

And all those great things that haven't happened yet,

וכל הדברים הגדולים שלא קרו עדיין,

that's history that's just waiting to be written.

זו פשוט הסטוריה שמחכה להכתב.

So how do you change history?

אז איך אתם משנים את ההסטוריה?

I'm going to tell you by sharing with you

אני אספר לכם בכך שאחלוק איתכם

the three things that I tell my kids every night

את שלושת הדברים שאני אומר לילדים שלי כל לילה

when I tuck them into bed.

כשאני משכיב אותם לישון.

It's true.

זה נכון.

I stole the idea from a friend of mine

גנבתי את הרעיון מחבר שלי

who told me what his father used to share with him.

שאמר לי מה אביו היה חולק איתו.

Every single night, when I tuck my kids into bed,

כל לילה, כשאני משכיב את ילדי לישון,

I tell them these three things:

אני אומר להם את שלושת הדברים האלה:

dream big,

תחלמו בגדול,

work hard,

תעבדו קשה,

and stay humble.

ותישארו צנועים.

So let's look at them all.

אז בואו נביט בכל אלה.

First, dream big.

ראשית, תחלמו בגדול.

You know who has the biggest, best dreams of all?

אתם יודעים למי יש את החלומות הכי גדולים וטובים מכולם?

You, young people.

לכם, החברה הצעירים.

You know how old Martin Luther King, Jr. was

אתם יודעים בן כמה מרטין לותר קינג היה

when he became the leader

כשהוא נהפך למנהיג

of the most famous bus boycott in history?

של חרם האוטובוסים הגדול ביותר בהסטוריה?

He was 26.

הוא היה בן 26.

You know how old Amelia Earhart was

אתם יודעים בת כמה היתה אמיליה ארהרט

when she broke her first world record?

כשהיא שברה את השיא העולמי הראשון שלה?

25

25

You know how old Steve Jobs was

אתם יודעים בן כמה היה סטיב ג'ובס

when he co-founded Apple Computer?

כשהוא הקים את אפל?

21

21

And you know how old Jerry Siegel and Joe Shuster were

ואתם יודעים בני כמה היו ג'רי סיגל וג'ו שוסטר

when they came up with their idea for the greatest superhero of all time,

כשהעלו את הרעיון לגיבור העל הכי גדול בכל הזמנים,

the first one, that they named "Superman"?

הראשון, שהם קראו לו "סופרמן"?

These guys were 17 years old!

החברה האלה היו בני 17!

Two 17-year-old kids created Superman.

שני בני 17 יצרו את סופרמן.

They weren't good looking.

הם לא נראו טוב.

(Look at the picture, right?)

(תראו את התמונה, בסדר?)

They weren't popular.

הם לא היו פופולריים.

They had no money,

לא היה להם כסף,

but they were two best friends with one dream.

אבל הם היו שני חברים טובים עם חלום אחד.

And with just their imaginations,

ורק עם הדמיון שלהם,

they gave the world Superman.

הם נתנו לעולם את סופרמן.

And I know, creating Superman is a once-in-a-lifetime big dream,

ואני יודע, ליצור את סופרמן זה חלום גדול של פעם בחיים,

so I want to tell you about Alexandra Scott.

אז אני רוצה לספר לכם על אלכסנדרה סקוט.

She goes by Alex.

שמוכרת כאלכס.

Alex was diagnosed with cancer

אלכס אובחנה עם סרטן

before she was even a year old,

לפני שהיא היתה אפילו בת שנה,

and that was the only life she knew:

ואלו היו החיים היחידים שהיא הכירה:

sickness, chemotherapy, and surgery.

חולי, כימותרפיה, וניתוחים.

When she was four, Alex asked her parents

כשהיא היתה בת ארבע, אלכס שאלה את הוריה

could she put a lemonade stand in the front yard?

אם היא תוכל לשים דוכן לימונדה בחצר הקדמית?

She didn't want to buy anything for herself,

היא לא רצתה לקנות משהו לעצמה,

she wanted to use the money

היא רצתה להשתמש בכסף

to give it to doctors to help other kids with cancer.

כדי לתת אותו לרופאים כדי לעזור לילדים אחרים עם סרטן.

OK, in a single day, Alex's lemonade stand raised $2,000!

אוקיי, ביום אחד דוכן הלימונדה של אלכס הרוויח $2,000!

But, here's what I love:

אבל הנה מה שאני אוהב:

soon after that, other lemonade stands started popping up,

קצת אחרי זה, דוכני לימונדה אחרים התחילו לצוץ,

all with Alex's name on it.

כולם עם השם של אלכס עליהם.

Eventually, they raised $200,000.

בסופו של דבר, הם אספו $200.000.

And then Alex had a new goal.

ואז לאלכס היתה מטרה חדשה.

She said let's raise $1,000,000.

היא אמרה בואו נאסוף $1,000,000.

On June 12, 2004,

ב 12 ביוני, 2004,

hundreds of lemonade stands started opening up

מאות דוכני לימונדה התחילו להפתח

in every state in the country.

בכל מדינה בארץ.

Ordinary people selling water and sugar and lemons

אנשים רגילים מוכרים מים וסוכר ולימונים

to help kids with cancer.

כדי לעזור לילדים עם סרטן.

Nearly two months later,

כמעט חודשיים מאוחר יותר,

Alex died while her parents were holding her hands.

אלכס מתה בזמן שהוריה החזיקו את ידיה.

She was 8 years old.

היא היתה בת 8.

But before she died, Alex said that next year's goal

אבל לפני שמתה, אלכס אמרה שהמטרה שלה לשנה הבאה

should be $5,000,000.

צריכה להיות $5,000,000.

Today, her dream has raised over $45,000,000

היום, החלום שלה אסף $45,000,000

and it is still going strong!

והוא עדיין ממשיך!

One idea, one girl, one big dream.

רעיון אחד, ילדה אחת, חלום אחד גדול.

And you know what she said?

ואתם יודעים מה היא אמרה?

This is a direct quote before she died.

זה ציטוט ישיר לפני שמתה.

She said, "Oh, we can do it!

היא אמרה, "או, אנחנו יכולים לעשות את זה!

If other people will help me, I think we can do it.

אם אנשים אחרים יעזרו לי, אני חושבת שאנחנו יכולים לעשות את זה.

I know we can do it!"

אני יודעת שאנחנו יכולים לעשות את זה!"

You dream big,

אתם תחלמו בגדול,

I don't care how old you are,

לא איכפת לי בני כמה אתם,

and don't let anyone tell you otherwise,

ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת,

you will change history.

אתם תשנו את ההסטוריה.

And that leads me to the second thing I tell my kids:

וזה מוביל אותי לדבר השני שאני אומר לילדים:

work hard.

תעבדו קשה.

Such a simple one, everyone knows this one.

כזה פשוט, כולם יודעים את זה.

Work hard.

תעבדו קשה.

I saw this one for my father

ראיתי את זה באבי

and my father died a few months ago.

ואבי מת לפני מספר חודשים.

When I was growing up in Brooklyn,

כשגדלתי בברוקלין,

ok, my father, he worked hard.

אוקיי, אבי, הוא עבד קשה.

He had no money, we had, no money growing up.

לא היה לו כסף, לא היה לנו כסף כשגדלנו.

He worked every Saturday, every Sunday.

הוא עבד כל יום שבת, כל יום ראשון.

I watched first-hand every weekend what hard work was.

ראיתי בעצמי כל סוף שבוע מה היא עבודה קשה.

And I saw that the hardest work of all

וראיתי שהעבודה הכי קשה מכולן

is being resilient when you're facing failure.

היא להיות בר תושיה כשניצבים מול כישלון.

When I started writing my first book,

כשהתחלתי לכתוב את הספר הראשון שלי,

my first book got me 24 rejection letters.

הספר הראשון שלי קיבל 24 מכתבי דחיה.

To be clear, there are only 20 publishers,

כדי להיות ברור, יש רק 20 מוציאים לאור,

I got 24 rejection letters, OK?

אני קיבלתי 24 מכתבי דחיה, אוקיי?

That means that some people were writing me twice

זה אומר שכמה אנשים כתבו לי פעמיים

to make sure I got the point.

כדי לוודא שהבנתי את הנקודה.

But it wasn't until I was writing my ninth book,

אבל עד שכתבתי את הספר התשיעי,

a book of heroes for my son,

ספר על גיבורים עבור הבן שלי,

that I found my favorite story of working hard through failure.

לא מצאתי את הסיפור המועדף עלי על עבודה קשה דרך כישלון.

It was a story that a friend told me about the Wright brothers.

זה היה סיפור שחבר שלי סיפר לי על האחים רייט.

That every time the Wright brothers went out to fly their plane,

שכל פעם שהאחים רייט יצאו להטיס את המטוס שלהם,

they would bring enough extra materials for multiple crashes.

הם היו מביאים יותר חומרים להתרסקויות מרובות.

That means for every time they went out,

זה אומר שכל פעם שהם יצאו,

they knew they would fail.

הם ידעו שהם יכשלו.

And they would crash and rebuild,

והם היו מתרסקים ובונים מחדש,

and crash and rebuild,

ומתרסקים ובונים מחדש,

and that's why they took off.

ולכן הם המריאו.

I love that story.

אני אוהב את הסיפור הזה.

I wanted my son to hear that story,

רציתי שבני ישמע את הסיפור הזה,

I wanted my daughter to hear that story,

רציתי שבתי תשמע את הסיפור הזה,

I wanted everyone to know that if you dream big

רציתי שכולם ידעו שאם אתם חולמים בגדול

and you work hard and you fight failure,

ואתם עובדים קשה ואתם נלחמים בכשלונות,

you will change history

אתם תשנו את ההסטוריה

and do what no one on this planet has ever done before.

ותעשו מה שאף אחד על הכוכב הזה לא עשה קודם לכן.

And that leads me to the final thing I tell them:

וזה מוביל אותי לדבר האחרון שאני אומר להם:

stay humble.

תישארו צנועים.

Here's the thing:

הנה העניין:

if you invent the world's first airplane,

אם אתם ממציאים את המטוס הראשון בעולם,

or Superman,

או סופרמן,

or a multi-million dollar lemonade stand,

או דוכן לימונדה של מיליוני דולרים,

you don't need to be humble.

אתם לא צריכים להיות צנועים.

You can get a tattoo on your face that says, "I'm the best!"

אתם יכולים לקעקע על פניכם קעקוע שאומר, "אני הכי טוב!"

Right?

נכון?

But pay attention here:

אבל שימו לב כאן:

no one likes a jerk.

אף אחד לא אוהב מניאק.

In fact, the world needs fewer loudmouths,

למעשה, העולם צריך פחות אנשים עם פה גדול,

so stay humble!

אז תשארו צנועים!

When Thomas Jefferson wrote the Declaration of Independence,

כשתומאס ג'פרסון כתב את הצהרת העצמאות,

you know he never took credit for writing it while he was alive?

אתם יודעים שהוא לא לקח קרדיט על הכתיבה כשהיה חי?

It wasn't until he died and it was in his obituary

רק כשהוא מת וזה היה בהספד שלו

that the average American found out that he was the author.

האמריקאי הממוצע גילה שהוא היה הכותב.

That's humble.

זה צנוע.

So there's the big secret:

אז הנה הסוד הגדול:

dream big,

חלמו בגדול,

work hard,

תעבדו קשה,

stay humble.

תישארו צנועים.

"Wait," you're saying, "that's it?"

"חכה," אתם אומרים, "זה הכל?"

"What, you tell me a bunch of stories and what?

"מה, אתה מספר לי כמה סיפורים ומה?

How do I change history?"

איך אני משנה את ההסטוריה?"

Here's the answer:

הנה הסוד:

all history ever is

כל ההסטוריה אי פעם היא

is a bunch of stories,

אוסף של סיפורים,

conflicting stories,

סיפורים מנוגדים,

big stories,

סיפורים גדולים,

little stories,

ספורים קטנים,

our stories.

הסיפורים שלנו.

So how do you change history?

אז איך אתם יכולים לשנות את ההסטוריה?

All you got to do is write your story.

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לכתוב את הסיפור שלכם.

OK? No, I'm serious, this is it.

אוקיי? לא, אני רציני, זה הכל.

If people think history is a bunch of facts and dates you got to memorize,

אם אנשים חושבים שההסטוריה היא אוסף של עובדות ותאריכים שאתם צריכים לשנן,

that's not what history is at all.

זה לא מה שההסטוריה היא בכלל.

History is a selection process,

היסטוריה היא תהליך בחירה,

and it chooses every single one of us every single day.

והיא בוחרת כל אחד מאיתנו כל יום.

The only question is, do you hear the call?

השאלה היחידה היא, האם אתם שומעים את הקריאה?

And that leads me to the most important thing I'm going to tell you here:

וזה מוביל אותי לדבר הכי חשוב שאני אספר לכם כאן:

you will change history.

אתם תשנו את ההסטוריה.

Some of you will change it in big ways,

חלקכם ישנו אותה בגדול,

affecting millions of people.

וישפיעו על מליוני אנשים.

Others of you will do it in more personal ways,

אחרים יעשו את זה בדרכים יותר אישיות,

helping a family member or someone who needs it.

יעזרו לקרוב משפחה או למישהו שצריך את זה.

But let me tell you right now,

אבל תנו לי להגיד לכם עכשיו,

one is not more important than the other.

אחד לא יותר חשוב מהשני.

If you help people in mass or one-by-one,

אם תעזרו לאנשים במסות או אחד אחד,

that's how history gets changed,

ככה ההסטוריה משתנה,

when you take action.

כשאתם נוקטים פעולה.

But when you start writing your story

אבל כשאתם מתחילים לכתוב את הסיפור שלכם

and you get scared, as we all inevitably do,

ואתם מפחדים, כמו שכולנו בסופו של דבר מרגישים,

I want you to know one thing:

אני רוצה שתדעו דבר אחד:

no one is born a hero.

אף אחד לא נולד גיבור.

Every single person that we talked about today,

כל אדם שדיברנו עליו היום,

whether they were a 26 year old preacher,

בין אם הם היו מטיפים בני 26,

or two 17 year old nerds,

או שני בני 17 חנונים,

or little girl who had cancer,

או ילדה קטנה שהיה לה סרטן,

every single one of them had moments

לכל אחד מהם היו רגעים

where they doubted themselves,

שהם פקפקו בעצמם,

like you, like me.

כמוכם, כמוני.

They had moments where they worried about school

היו להם רגעים שהם דאגו לגבי בית ספר

and friendships

וחברויות

and would they be accepted by others,

והאם הם יתקבלו על ידי אחרים,

like you, like me.

כמוכם, כמוני.

They had moments where they worried about loneliness and failure

היו להם רגעים שהם דאגו מבדידות וכישלון

and would they ever succeed,

והאם הם אי פעם יצליחו,

like you, like me.

כמוכם, כמוני.

But the best part is, you don't have to start

אבל החלק הכי טוב הוא, אתם לא צריכים להתחיל

a multi-million dollar lemonade stand to change the world,

דוכן לימונדה של מיליוני דולרים כדי לשנות את העולם,

all you got to do is help one person,

כל מה שאתם צריכים לעשות זה לעזור לאדם אחד,

be kind to one person, that's the answer.

להיות נחמדים לאדם אחד, זו התשובה.

It's my core belief,

זו האמונה המרכזית שלי,

it is in every story I just told you.

זה בכל סיפור שכרגע סיפרתי לכם.

I believe ordinary people change the world.

אני מאמין שאנשים רגילים משנים את העולם.

I don't care how much money you have,

לא איכפת לי כמה כסף יש לכם,

I don't care where you go to school,

לא איכפת לי איפה אתם לומדים,

that is all nonsense to me.

זה הכל שטויות בשבילי.

I believe in regular people and their ability to affect change in this world.

אני מאמין באנשים רגילים והיכולת שלהם להשפיע על העולם.

I believe in my father,

אני מאמין באבי,

and a 25 year old daredevil named Amelia,

ובנועזת בת 25 ששמה אמליה,

and a little girl who sells lemonade like nobody's business.

ובילדה קטנה שמוכרת לימונדה כאילו לא אכפת לה.

And it's why I believe in that very first hero we were talking about today, Superman.

וזו הסיבה שאני מאמין בגיבור הראשון שדיברנו עליו היום, סופרמן.

To me, the most important part of the story isn't Superman.

בשבילי, החלק הכי חשוב בסיפור הוא לא סופרמן.

The most important part of the story is Clark Kent.

החלק הכי חשוב של הסיפור הוא קלארק קנט.

And you want to know why?

ואתם רוצים לדעת למה?

Because we're all Clark Kent.

מפני שכולנו קלראק קנט.

We all know what it's like to be boring and ordinary

כולנו יודעים איך זה להיות משעממים ורגילים

and wish we could do something incredibly beyond ourselves.

ולקוות שנוכל לעשות משהו מדהים מעבר לעצמנו.

But here's the real news:

אבל הנה החדשות האמתיות:

we all can do something incredibly beyond ourselves.

כולנו יכולים לעשות משהו מדהים עם עצמנו.

I got 24 rejection letters on my first book,

יש לי 24 מכתבי דחיה לספר הראשון שלי,

24 people who told me to give it up,

24 אנשים שאמרו לי לוותר,

and I don't look back on the experience and say,

ואני לא מביט אחורה על החוויה ואומר,

"I was right, and they were wrong, and haha on them."

"צדקתי, והם טעו, והא-הא עליהם."

What I look back and realize is that every single one of those rejection letters

מה שאני מביט אחורה ומבין זה שכל אחת ממכתבי הדחיה האלה

told me to work harder, to dream bigger,

אמרו לי לעבוד קשה יותר, לחלום בגדול ליותר,

and you better believe it,

וכדאי שתאמינו לזה,

made me more humble,

עשו אותי יותר צנוע,

but it also made me want it more than anything.

אבל זה גם גרם לי לרצות את זה יותר מכל דבר.

So whatever it is you dream big about,

אז מה שזה לא יהיה שאתם חולמים עליו בגדול,

whatever it is you work hard for,

מה שזה לא יהיה שאתם עובדים עליו קשה,

don't let anyone tell you,

אל תתנו לאף אחד להגיד לכם,

you're too young

שאתם צעירים מדי

and don't let anyone tell you no.

ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם לא.

Every life makes history.

כל סיפור חיים עושה הסטוריה.

And every life is a story.

וכל חיים הם סיפור.

Thank you.

תודה לכם.