How Life on Earth Adapts to You and Me | Shane Campbell-Staton | TED

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

So I'm an evolutionary biologist.

אז אני ביולוג אבולוציוני.

The thing I love most about evolution is the story.

הדבר שאני הכי אוהב בנוגע לאבולוציה זה הסיפור.

Evolution is a single story that links every species,

האבולוציה היא סיפור אחד שמקשר כל מין,

every branch in the tree of life together.

כל ענף בעץ החיים ביחד.

It's this sense of connectivity with the rest of the living world.

זו תחושת הקישוריות הזו עם שאר העולם החי.

It's like one of the reasons why I became a biologist in the first place.

זה כמו אחת הסיבות שבגללן הפכתי לביולוג מלכתחילה.

Now, when Charles Darwin, my man Chuck D,

עכשיו, כשצ‘רלס דרווין, האיש שלי צ’אק די,

when he first proposed this theory ...

כשהציע לראשונה את התיאוריה הזו...

(Laughter)

(צחוק)

When he first proposed the theory of evolution,

כשהציע לראשונה את תורת האבולוציה,

he imagined it as this slow, gradual process

הוא דמיין את זה כתהליך הדרגתי איטי

that played out over thousands or millions of years.

שהתרחש במשך אלפי או מיליוני שנים.

But now, in the face of all the different changes

אבל עכשיו, לנוכח כל השינויים השונים

that we are making to the planet,

שאנחנו עושים לכדור הארץ,

we're finding that evolution is rapidly altering species around our planet

אנחנו מגלים שהאבולוציה משנה במהירות מינים סביב הפלנטה שלנו

in order to live alongside us.

כדי לחיות לצידנו.

And in our short time on this planet,

ובזמן הקצר שלנו על הפלנטה הזו,

we have trimmed, trained

קיצצנו, התאמנו

and reshuffled the tree of life at breakneck speed.

ועירבבנו מחדש את עץ החיים במהירות מסחררת.

10,000 years ago,

לפני 10,000 שנה,

we had already learned how to manipulate the basic building blocks of life,

כבר למדנו איך לתמרן את אבני הבניין הבסיסיות של החיים,

turning wild plants and animals into domesticated forms

הפיכת צמחי בר ובעלי חיים לצורות מבויתות

to use for our own purposes.

כדי להשתמש למטרות שלנו.

With mass global transportation,

עם תחבורה עולמית המונית,

we've reshuffled species around the globe,

עירבנו מינים ברחבי העולם,

bringing them together and forming all new ecological interactions.

מקרבים אותם ויוצרים כל מיני אינטראקציות אקולוגיות חדשות.

And on top of that,

ובנוסף לכך,

we've fundamentally altered Earth's surface and its climate

שינינו מהיסוד את פני כדור הארץ והאקלים שלו

through industrialized agriculture, urbanization,

דרך תעשיה חקלאות, עיור,

pollution and global warming.

זיהום והתחממות כדור הארץ.

Now I've dedicated my life to trying to understand

עכשיו, הקדשתי את חיי לנסות להבין

the lasting biological impacts of our human footprint.

את ההשפעות הביולוגיות המתמשכות של טביעת הרגל האנושית שלנו.

One of the things that I've learned along the way is that life is a paradox.

אחד הדברים שלמדתי בדרך הוא שהחיים הם פרדוקס.

It's simultaneously incredibly fragile

הם בו זמנית שבירים להפליא

and relentlessly resilient.

ועמידים בקשיחות.

The thing that impresses me most

הדבר שהכי מרשים אותי

is that despite our devastating impacts on this planet,

זה שלמרות ההשפעות ההרסניות שלנו על הפלנטה הזו,

I'm constantly in awe of the surprising, incredible,

אני כל הזמן נפעם מהדרכים המפתיעות, המדהימות,

amazing ways that life is changing,

בהן החיים משתנים,

evolving and adapting

מתפתחים ומסתגלים

to a time that's literally defined by our species' impact on the planet.

לזמן שמוגדר תרתי משמע לפי השפעת המין שלנו על כדור הארץ.

We now live in a time where one half of the human species lives in cities.

אנחנו חיים עכשיו בתקופה שבה חצי מהמין האנושי חי בערים.

As urban areas grow and expand,

ככל שהאזורים העירוניים גדלים ומתרחבים,

life around the world,

החיים מסביב לעולם,

non-human life, is changing

חיים לא אנושיים, משתנים

to figure out how to exploit the novel resources

כדי להבין איך לנצל את המשאבים החדשים

and avoid the potential dangers.

ולהימנע מהסכנות הפוטנציאליות.

My research group and my colleagues have been studying these small lizards

קבוצת המחקר שלי ועמיתיי חקרנו את הלטאות הקטנות האלה

called anoles

שנקראות אנולים

that occur across the island of Puerto Rico.

שנמצאות ברחבי האי של פורטו ריקו.

Now, most of the time,

עכשיו, רוב הזמן,

these lizards spend their time running up and down trees,

הלטאות האלה מבלות את זמנן בריצה מעלה ומטה מעצים,

chasing after insects, doing the things you know, that lizards do.

רודפות אחרי חרקים, עושות את הדברים אתם יודעים, שלטאות עושות.

But in cities, they have evolved at the genetic level.

אבל בערים, הן התפתחו ברמה הגנטית.

They've evolved longer limbs and larger sticky toe pads

הן פיתחו איברים ארוכים יותר וכריות אצבע דביקות גדולות יותר

to utilize the sides of buildings

כדי לנצל את דפנות המבנים

and artificial surfaces like glass and metal and concrete as their homes.

ומשטחים מלאכותיים כמו זכוכית ומתכת ובטון כבתיהם.

They've also evolved greater heat tolerance

הם גם פיתחו סבילות גבוהה יותר לחום

to deal with the high temperatures that define dense urban environments,

להתמודד עם הטמפרטורות הגבוהות שמגדירות סביבות עירוניות צפופות,

what we call urban heat islands.

מה שאנו מכנים איי חום עירוניים.

And what's more, is that multiple populations of this species

ויותר מכך זה שאוכלוסיות מרובות של מין זה

have come up with the same solutions over and over again, independently.

הגיעו לאותם פתרונות שוב ושוב, באופן עצמאי.

Showing us that not only is the process of evolution very rapid sometimes,

מה שמראה לנו שלא רק שהתהליך של אבולוציה מהיר מאוד לפעמים,

but in some cases it can also be quite predictable.

אלא במקרים מסוימים זה יכול גם להיות די צפוי.

Now, urbanization is not our only impact on this planet,

עכשיו, עיור הוא לא ההשפעה היחידה שלנו על הפלנטה הזו,

far from it.

רחוק מזה.

Perhaps our earliest and longest-lasting impact

אולי ההשפעה המוקדמת ביותר וארוכת הטווח שלנו

has been through our want and need

עברה דרך הרצון והצורך שלנו

to hunt other species for food and for sport.

לצוד מינים אחרים לאוכל ולספורט.

I spent the last few years studying the evolution of African elephants

ביליתי את השנים האחרונות בלימודי האבולוציה של הפילים האפריקאים

in response to ivory poaching.

בתגובה לציד שנהב.

In Mozambique,

במוזמביק,

there was a civil war from 1977 to 1992.

הייתה מלחמת אזרחים מ-1977 עד 1992.

During this time, in Gorongosa National Park,

במשך הזמן הזה, בפארק הלאומי גורונגוסה,

elephants in particular were reduced by 90 percent

פילים במיוחד פחתו ב-90 אחוז

because of the ivory trade, being targeted for their trademark tusks.

בבגלל סחר שנהב, שממוקד לחטים שלהם בעלי הסימן המסחרי .

Now, under most circumstances, African elephants have tusks,

עכשיו, ברוב הנסיבות, לפילים אפריקאים יש חטים,

all males have tusks,

לכל הזכרים יש חטים,

the vast majority of females have tusks.

לרובן המכריע של הנקבות יש חטים.

But there is a small number of females that carry a gene

אבל יש מספר קטן של נקבות הנושאות גן

that prevents them from growing their tusks.

שמונע מהן לגדל את החטים שלהן.

But after the Mozambican Civil War,

אבל אחרי מלחמת האזרחים במוזמביק,

one-half of the surviving females, completely tuskless.

מחצית מהנקבות ששרדו, חסרות חטים לגמרי.

Now, during a time where individuals are being hunted

עכשיו, בתקופה שבה יחידים ניצודים

specifically for a trait,

במיוחד עבור תכונה,

having tusks,

שיש להם חטים,

not having that trait puts you at a decided advantage

חוסר התכונה הזאת מעמיד אתכם ביתרון נחרץ

in your ability to survive.

ביכולתכם לשרוד.

That in and of itself is natural selection.

זה כשלעצמו הוא ברירה טבעית.

Those surviving females then went on

הנקבות ששרדו לאחר מכן המשיכו

and passed that gene on to many of their daughters.

והעבירו את הגן הזה הלאה לרבות מבנותיהן.

That turnover of genes across generations,

התחלופה הזו של גנים על פני דורות,

that is rapid evolution

זו אבולוציה מהירה

in this long-lived species in response to a decade and a half

במין מאריך ימים זה בתגובה לעשור וחצי

of human hunting.

של ציד בני אדם.

I remember going to Gorongosa for the first time

אני זוכר שהגעתי לגורונגוסה בפעם הראשונה

and participating in these elephant captures

והשתתפתי בלכידות הפילים האלה

where we collar these individuals

שם אנחנו לוכדים את היחידים האלה

and collect data and track their movements.

ואוספים נתונים ועוקבים אחר תנועותיהם.

And we came across this female,

ונתקלנו בנקבה הזו,

and she's old enough where we know that she had survived

והיא מבוגרת מספיק כדי שנדע שהיא שרדה

the Mozambican Civil War.

את מלחמת האזרחים במוזמביק.

Now we sedated this female and as we were there,

עכשיו, הרדמנו את הנקבה הזו וכשהיינו שם,

sort of working up all of these data,

ועשינו סוג של עיבוד של כל הנתונים האלה,

looking into her big, groggy, sleepy eyes,

מסתכלים לתוך עיניה הגדולות, המנומנמות,

and it really struck me, the impact that our species can have

וזה ממש הלם אותי, ההשפעה שיכולה להיות למין שלנו

on the rest of the living world.

על שאר העולם החי.

This female, she lived during a time

הנקבה הזו, חיתה במשך תקופה

that saw nine out of ten of the members of her species slaughtered.

שראתה תשעה מתוך עשרה מהחברים מהמין שלה נשחטים.

But she survived.

אבל היא שרדה.

She grew up, she went on and had children, had grandchildren,

היא גדלה, היא המשיכה והולידה ילדים, היו לה נכדים,

became the matriarch of a family group.

הפכה למטריארכית של קבוצה משפחתית.

But what strikes me the most about this story

אבל מה שמציק לי הכי הרבה בסיפור הזה

is that the reason

הוא שהסיבה

for all of that destruction and that slaughter

לכל ההרס הזה והשחיטה ההיא

was simply because

היתה פשוט בגלל

humans like to make trinkets out of their teeth.

שבני אדם אוהבים להכין חפצי נוי מהשיניים שלהם.

Which is about the most

שזה בערך הדבר הכי

ridiculous and sad thing I've ever had to say out loud.

מגוחך ועצוב שאי פעם נאלצתי להגיד בקול.

But we live in a time where even the simplest human whims

אבל אנחנו חיים בתקופה שבה אפילו הגחמות האנושיות הפשוטות ביותר

can fundamentally alter the evolutionary fate

יכולות לשנות באופן מהותי את הגורל האבולוציוני

of the largest land animal on our planet.

של חיית היבשה הגדולה ביותר על הפלנטה שלנו.

And many of these stories of rapid evolution are sad,

והרבה מהסיפורים האלה של אבולוציה מהירה הם עצובים,

but some also offer us hope for our own future on this planet.

אבל חלקם גם מציעים לנו תקווה לעתיד שלנו על הפלנטה הזו.

In nature's struggle to deal with all the nonsense that we're throwing at her

במאבק של הטבע להתמודד עם כל השטויות שאנחנו זורקים עליו

in all these different ways,

בכל הדרכים השונות הללו,

some of those solutions may lead us to novel insights

חלק מהפתרונות הללו עשויים להוביל אותנו לתובנות חדשות

that may help our bodies

שעשויות לעזור לגופנו

deal with things that we currently struggle with

להתמודד עם דברים שאנחנו נאבקים בהם כרגע

that will allow us to survive all the different changes

שיאפשרו לנו לשרוד את כל השינויים השונים

that we're making on this planet.

שאנחנו יוצרים על הפלנטה הזו.

For instance, fast forward to the year 2040,

למשל, נרוץ קדימה לשנת 2040,

it's estimated that there will be about 30.2 million new cancer cases

ההערכה היא שיהיו כ-30.2 מיליון מקרי סרטן חדשים

diagnosed in that year alone.

שיאובחנו באותה שנה בלבד.

Now, we know a lot about the genes and mutations

אנחנו יודעים הרבה על הגנים והמוטציות

that are responsible for many cancers

שאחראים לסוגי סרטן רבים

or make an individual more predisposed to getting cancer.

או גורמים לאדם להיות נוטה יותר לחלות בסרטן.

We know a lot less about potential genetic mutations or variation

אנחנו יודעים הרבה פחות על פוטנציאל של מוטציות גנטיות או שונות

that may make an individual more resistant

שעשויות להפוך אדם לעמיד יותר

or more resilient to cancer.

או חסין יותר לסרטן.

But perhaps nature has already found the solution.

אבל אולי הטבע כבר מצא את הפתרון.

April 26th, 1986,

26 באפריל, 1986,

the day before my very first birthday.

יום לפני יום ההולדת הראשון שלי.

There was an explosion in the Chernobyl nuclear power plant.

היה פיצוץ בתחנת הכוח הגרעינית בצ’רנוביל.

Humans were immediately evacuated from that region,

בני אדם פונו מיד מאותו אזור,

what is now called the Chernobyl exclusion zone.

אזור ההדרה של צ’רנוביל.

But in the decades since,

אבל בעשרות השנים שחלפו מאז,

wildlife has actually moved into the Chernobyl exclusion zone

חיות הבר למעשה זזו לתוך אזור ההדרה של צ’רנוביל

and has proliferated.

והתרבו.

So my research group and colleagues,

אז קבוצת המחקר והעמיתים שלי,

we have been studying the wolves that live in the Chernobyl exclusion zone,

חקרנו את הזאבים שחיים באזור ההדרה של צ’רנוביל,

trying to understand how they have responded biologically

בנסיון להבין איך הם הגיבו ביולוגית

to now generations of exposure to elevated radiation levels.

עד כה לדורות של חשיפה לרמות קרינה גבוהות.

Now, if we consider a wolf pup that's born in the Chernobyl exclusion zone,

עכשיו, אם ניקח בחשבון גור זאב שנולד באזור ההדרה של צ’רנוביל,

it lives every single day of its life, from the time it's born,

הוא חי כל יום בחייו, מהרגע שהוא נולד,

gaining increased doses of exposure from its environment.

בקבלת מינון מוגבר של חשיפה מהסביבה שלו.

With every meal that that animal eats,

עם כל ארוחה שהחיה הזו אוכלת,

it then gets another dose of radiation from prey species.

היא לאחר מכן מקבלת מנה נוספת של קרינה ממיני טרף.

And we can see that radiation accumulating in this wolf population

ואנחנו יכולים לראות את הקרינה הזו מצטברת באוכלוסיית הזאבים הזו

in the form of cesium-137.

בצורה של צזיום-137.

And one of the things that our data are showing us

ואחד הדברים שהנתונים שלנו מראים לנו

is that the fastest-changing regions of the Chernobyl wolf genome

זה שהאזורים המשתנים הכי מהר של גנום הזאב מצ’רנוביל

occur in and around genes that we know are involved in cancer

מתרחשים סביב גנים שאנחנו יודעים שהם מעורבים בסרטן

or in the mammalian anti-tumor immune response.

או בתגובה החיסונית נגד גידולים של יונקים.

We're now working with biomedical companies

אנחנו עובדים עכשיו עם חברות ביו-רפואיות

and cancer biologists

וביולוגים של סרטן

to understand the physiological impacts of these mutations

להבין את ההשפעות הפיזיולוגיות של מוטציות אלו

with the hope that at least some of these changes

בתקווה שלפחות חלק מהשינויים הללו

may lead us to novel therapeutics

עשויים להוביל אותנו לטיפולים חדשים

that might result in new treatments for cancer in humans.

שעשויים להוליך לטיפולים חדשים בסרטן בבני אדם.

In this grand story of life,

בסיפור הגדול הזה של החיים,

we're writing a brand new chapter.

אנחנו כותבים פרק חדש לגמרי.

Now our chapter in this story is not a pretty one, let's be honest.

עכשיו הפרק שלנו בסיפור הזה הוא לא יפה, בואו נהיה כנים.

As a matter of fact, there's a distinct possibility

למעשה, יש אפשרות ברורה

that our species could bring about Earth's sixth major mass extinction event.

שהמין שלנו יכול להביא לאירוע ההכחדה ההמונית השישי של כדור הארץ.

So, you know, that sucks.

אז, אתם יודעים, זה מבאס.

(Laughter)

(צחוק)

It'd be messed up if I had just left the talk like that, I was like,

זה היה מבולגן אם רק הייתי משאיר את ההרצאה ככה, הייתי כמו,

"Hope you're all proud of yourselves, bye."

“מקווה שכולכם גאים בעצמכם, ביי.”

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But luckily I don't have to leave the talk like that

אבל למזלי איני צריך להשאיר את ההרצאה ככה

because this chapter is still being written.

כי הפרק הזה עדיין נכתב.

Our chapter in this story of life is still happening,

הפרק שלנו בסיפור החיים הזה עדיין מתרחש,

which means that there are still many possibilities ahead of us.

מה שאומר שיש עדיין אפשרויות רבות לפנינו.

We have the possibility to act,

יש לנו אפשרות לפעול,

the possibility to fight for those species

האפשרות להילחם עבור המינים האלה

that don't have the ability to fight for themselves.

שאין להם את היכולת להילחם בעד עצמם.

We have the possibility to turn our chapter in this story

יש לנו אפשרות להפוך את הפרק שלנו בסיפור הזה

into one of redemption,

לאחד של גאולה,

one of hope and one of care for this epic legacy of life

אחד של תקווה ואחד של אכפתיות עבור מורשת החיים האפית הזו

on this planet that we've inherited.

על הפלנטה הזו שירשנו.

A legacy, by the way, that's four billion years in the making.

מורשת, אגב, שמזה ארבעה מיליארד שנים בהתהוות.

Which brings up the possibility that we can pass on a world to our kids

מה שמעלה את האפשרות שנוכל להעביר עולם לילדים שלנו

and our grandkids

ולנכדים שלנו

so that they can enjoy and revel in the incredible biodiversity

כדי שיוכלו ליהנות ולהתענג במגוון הביולוגי המדהים

that the story of evolution has produced.

שסיפור האבולוציה הוליד.

What Charles Darwin referred to as “endless forms most beautiful.”

מה שצ’ארלס דרווין התייחס אליו כאל “אין סוף צורות היפות ביותר“.

One way or another, what we do matters.

כך או אחרת, מה שאנחנו עושים חשוב.

We live in a time

אנחנו חיים בזמן

when we are literally etching our decisions

בו אנחנו ממש חורטים את ההחלטות שלנו

into the DNA of the species that live in, on and around us.

לתוך ה-DNA של המינים שחיים בתוכנו, עלינו וסביבנו.

When we're considering this story that we're writing,

כשאנחנו שוקלים את הסיפור הזה שאנחנו כותבים,

what do we want our chapter in this grand story of life to be?

מה אנחנו רוצים שהפרק שלנו בסיפור הגדול הזה של החיים יהיה?

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)