How to Find Laughter Anywhere | Chris Duffy | TED

תרגום: zeeva livshitz עריכה: hila scherba

My favorite part about working in an elementary school

החלק האהוב עלי בעבודה בבית ספר יסודי

is that I could never predict what was going to happen next.

הוא שמעולם לא הצלחתי לחזות מה יקרה להבא.

Every day was a new, incredible day.

כל יום היה חדש ומדהים.

There was never a boring moment.

אף רגע לא היה משעמם.

Sometimes, you think that you're handing out a worksheet

לפעמים אתה חושב שאתה נותן שיעורי בית

just reviewing the names of shapes.

ודורש מהם לנקוב של הצורות.

But then instead of getting back hexagon and octagon,

אבל אז במקום לקבל בחזרה “משושה” ו“מתומן“,

you get back this.

זה מה שאתה מקבל.

["Amy" "Gabriella"]

[“איימי“, “גבריאלה“]

(Laughter)

(צחוק)

And I think we can agree that is just correct.

ולדעתי, אפשר להסכים שזה פשוט נכון.

(Laughter)

(צחוק)

That’s right, that is Gabriella.

זה נכון, זו באמת גבריאלה.

(Laughter)

(צחוק)

Or, another time I was teaching a class

או שבפעם אחרת העברתי שיעור

on human biology to my fifth-grade students

בביולוגיה אנושית לתלמידי כיתה ה′

when one of them afterwards handed in this anonymous question card.

ואחד מהם העביר אלי את כרטיס השאלה הזה בעילום שם.

[What are balls for.]

[בשביל מה יש ביצים.]

(Laughter)

(צחוק)

And you know what really gets me about this, what kills me,

וברור לכם שמה שמרגיז אותי בזה, מה שהורג אותי,

is we had spent so long studying punctuation.

זה שהקדשנו כל כך הרבה זמן ללימוד סימני הפיסוק.

And he still used a period instead of a question mark.

והוא עדיין השתמש בנקודה במקום בסימן-שאלה.

“What are balls for.” Period.

“בשביל מה יש ביצים” נקודה.

(Laughter)

(צחוק)

At the same time that I was teaching elementary school students,

במקביל לזה שלימדתי תלמידי בית ספר יסודי,

I was also teaching adults improv comedy at a local theater on the weekends.

לימדתי גם מבוגרים אילתור קומי בתיאטרון מקומי בסופי שבוע.

This was a group of retired folks,

זו היתה קבוצה של אנשים בגמלאות,

graduate students and semi-successful business people

סטודנטים לתארים מתקדמים ואנשי-עסקים מצליחים למחצה

who were paying money to spend their Saturday mornings

ששילמו כסף כדי לבלות איתי את שבת בבוקר במרתף לא-מאוורר.

in an unventilated basement with me.

And most of the exercises that we were doing together

ורוב התרגילים שעשינו יחד

were to get them to let go of the self-critical part of their brain,

נועדו לגרום להם לשחרר את מרכיב הביקורת העצמית שבמוח,

to release the idea that there was a "right" answer to find,

להניח לרעיון שצריך למצוא תשובה “נכונה“,

and to instead be more comfortable with their honest, creative,

ובמקום זאת לקבל יותר את המחשבות הכנות, היצירתיות והייחודיות שלהם.

idiosyncratic thoughts.

Now any elementary school teacher can tell you

כל מורה בבית ספר יסודי יכול להגיד לכם

that getting kids to share their honest, unexpected thoughts,

שלעודד ילדים לשתף את המחשבות הכנות והבלתי-צפויות שלהם,

that's not something you have to cultivate.

זה לא משהו שצריכים לטפח.

They will do that whether you want them to or not.

הם יעשו זאת בין אם תרצו בכך ובין אם לא.

I mean, here are some real questions that kids asked me out of the blue

הנה כמה שאלות אמיתיות שילדים שאלו אותי ככה פתאום,

with no context,

בלי שום הקשר,

during what was supposed to be a silent work time.

במהלך מה שהיה אמור להיות זמן עבודה שקט.

(Laughter)

(צחוק)

"Is it possible to make myself live longer so that I can see the Sun explode?"

“האם אפשר לגרום לעצמי לחיות זמן רב יותר כדי שאזכה לראות את השמש מתפוצצת?”

(Laughter)

(צחוק)

"Are pigs actually prejudiced against women,

“האם לחזירים באמת יש דעות קדומות כלפי נשים,

or is that just an expression?"

“או שזה רק ביטוי?”

(Laughter)

(צחוק)

"If your brother isn't married yet,

"אם אחיך עדיין לא נשוי,

why doesn't he just marry your mom?"

“למה שהוא לא יתחתן עם אמא שלך?”

(Laughter)

(צחוק)

And actually, that brings up a really important point,

ולמעשה, זה מעלה נקודה חשובה מאוד:

which is that kids' ideas are not always good.

רעיונות של ילדים לא תמיד טובים.

Sometimes they're very bad.

לפעמים הם גרועים מאוד.

I'm personally very grateful that my mom and my brother are not married.

אני אישית אסיר-תודה על כך שאמא שלי ואחי לא נשואים.

(Laughter)

(צחוק)

There's some research that suggests that for many of us,

יש כמה מחקרים שקובעים שעבור רבים מאיתנו,

fifth grade is close to the peak of this kind of wildly free,

כיתה ה′ קרובה לשיא של חשיבה יצירתית, חופשית וחסרת-מעצורים כזאת,

uninhibited, creative thinking.

But that does not have to be the case.

אבל זה לא בהכרח כך.

In my experience, the difference between people with an amazing sense of humor

מניסיוני, ההבדל בין אנשים שיש להם חוש הומור נפלא

and those without is often just whether they are willing to accept

לבין אלה שאין להם, הוא לעתים קרובות רק אם הם מוכנים לקבל

and notice their honest reactions,

ולהבחין בתגובות הכנות שלהם,

or whether they try their hardest to fit them into a box.

או אם הם מנסים כמיטב יכולתם להכניס אותם לקופסה.

And that can shift over time.

וזה יכול להשתנות עם הזמן.

I saw that shift with my adult improv students.

ראיתי את השינוי הזה עם תלמידי האילתור הבוגרים שלי.

At first, when we would do an exercise

בהתחלה, כשהיינו עושים תרגיל

where they were asked to name seven things in a given category

בו הם התבקשו למנות שבעה דברים בקטגוריה נתונה

as quickly and creatively as possible,

במהירות וביצירתיות ככל האפשר,

many of them would get stuck.

רבים מהם היו נתקעים.

One guy, Rick, a corporate tax lawyer,

בחור אחד, ריק, עורך דין מיסוי חברות,

answered the prompt,

ענה על ההנחיה,

"Seven weird types of shoes"

"שבעה סוגים מוזרים של נעליים"

by saying, "Brown shoes, white shoes,

באומרו, "נעליים חומות, נעליים לבנות,

black shoes, gray shoes."

נעליים שחורות, נעליים אפורות".

I'm not going to name all the shoes,

אני לא מתכוון למנות את כל הנעליים,

it was all a lot of boring shoes, you get it.

הכל היה הרבה נעליים משעממות, אתם מבינים.

But then, after we practiced celebrating our more bizarre thoughts

אבל אז, אחרי שהתאמנו לחגוג את המחשבות המוזרות יותר שלנו

instead of repressing them,

במקום להדחיק אותן,

Rick eventually came up with a list a list that included things like,

ריק בסופו של דבר המציא רשימה שכללה דברים כמו,

"Shoes covered in mud, shoes covered in gold,

“נעליים מכוסות בוץ, נעליים מכוסות בזהב,

shoes covered in the blood of my enemies.”

נעליים מכוסות בדם של אויבי."

Which is like, that’s a lot, Rick,

וזה כמו, זה הרבה, ריק,

actually, that's a lot, it's really a lot.

למעשה, זה הרבה, זה באמת הרבה.

But it's also definitely more interesting.

אבל זה גם בהחלט מעניין יותר.

And I think that's the point.

ואני חושב שזו הנקודה.

When we turn off our self-judgment

כשאנחנו מכבים את השיפוט העצמי שלנו

and we just notice the things that stand out to us,

ואנחנו פשוט מבחינים בדברים שעומדים בפנינו,

or that we think,

או שאנחנו חושבים,

we can surprise ourselves in ways that are hilarious and delightful.

אנחנו יכולים להפתיע את עצמנו בדרכים מצחיקות ומענגות.

Every comedian that I know has a notebook or some sort of document

לכל קומיקאי שאני מכיר יש מחברת או מסמך כלשהו

where they keep track of all the little odd things

שבו הם עוקבים אחר כל הדברים המוזרים הקטנים

that they notice or think throughout the day.

שהם מבחינים בהם או חושבים לאורך כל היום.

And what you find, when you start keeping track,

ומה שאתם מוצאים, כשאתם מתחילים לעקוב,

is that there is no shortage of material out there.

הוא שאין מחסור בחומר שם בחוץ.

There [is] so much to laugh at.

יש כל כך הרבה על מה לצחוק.

And if you have a little bit of courage to allow yourself to be laughed at

ואם יש לכם קצת אומץ להרשות לעצמכם שיצחקו עליכם

and to laugh at yourself,

ולצחוק על עצמכם,

you can make discoveries

אתם יכולים לגלות תגליות

that you never would have otherwise, right?

שלעולם לא היו לכם אחרת, נכון?

If you want to know what balls are for, sometimes you've got to ask.

אם אתם רוצים לדעת למה נועדו ביצים, לפעמים אתם צריכים לשאול.

I have found that you can find laughter in even the driest places

גיליתי שאפשר למצוא צחוק אפילו במקומות היבשים ביותר

if you bring some of that mischievous fifth-grade energy

אם אתם מביאים חלק מהאנרגיה השובבה הזו מכיתה ה׳

to the instructions and to what you're "supposed" to be doing, right?

להוראות ולמה שאתם “אמורים” לעשות, נכון?

It doesn't have to be geometry class.

זה לא חייב להיות שיעור גיאומטריה.

It can be an opportunity for you

זו יכולה להיות הזדמנות בשבילכם

to hang out with your good friend Gabriella.

לבלות עם חברתכם הטובה גבריאלה.

Now I have had the most fun when I applied these lessons

עכשיו היה לי הכי כיף כשיישמתי את השיעורים האלה

that I got from my fifth graders to self-serious adult spaces.

שקיבלתי מתלמידי כיתה ה′ למרחבים של מבוגרים רציניים בעצמם.

To places where I maybe feel intimidated or like I don't necessarily belong.

למקומות שבהם אני אולי מרגיש מאוים או כאילו אני לא בהכרח שייך.

So, for example, for me personally, LinkedIn.

אז, למשל, בשבילי באופן אישי, לינקדאין.

Terrifying.

מפחיד.

I've never had a professional resume,

מעולם לא היו לי קורות חיים מקצועיים,

I've never been comfortable with business networking,

מעולם לא הרגשתי בנוח עם רשת עסקית,

but I've also always been kind of fascinated by LinkedIn.

אבל תמיד הייתי מוקסם מלינקדאין.

Like, they let you make a profile,

כאילו, הם מאפשרים לכם ליצור פרופיל,

and they don't verify that you work at the place you say you work.

והם לא מאמתים שאתם עובדים במקום שאתם אומרים שאתם עובדים.

So I decided I was going to test this out and have some fun.

אז החלטתי שאני הולך לבדוק את זה וליהנות קצת.

I made a profile on LinkedIn

עשיתי פרופיל בלינקדאין

where I said that I was the CEO of LinkedIn.

בו אמרתי שאני מנכ“ל לינקדאין.

(Laughter)

(צחוק)

And I didn't think they would even let me do that.

ולא חשבתי שהם יתנו לי לעשות את זה.

But not only did they, after I made the profile,

אבל לא רק שהם, אחרי שעשיתי את הפרופיל,

one of the most incredible things

קרה אחד הדברים המדהימים ביותר

that has ever happened in my entire life happened.

שקרו אי פעם בחיי.

Which is that LinkedIn sent this email to everyone in my contact list.

כלומר, לינקדאין שלחה את האימייל הזה לכל מי ברשימת אנשי הקשר שלי.

They sent that email.

הם שלחו את האימייל הזה.

(Laughter)

(צחוק)

"Congratulate Chris on the new job.

“ברכו את כריס על העבודה החדשה.

Chris Duffy is now CEO of LinkedIn."

כריס דאפי הוא כיום מנכ"ל לינקדאין".

(Laughter)

(צחוק)

That's a better joke than anything I could ever write in my entire life.

זו בדיחה טובה יותר מכל דבר שאי פעם יכולתי לכתוב בכל חיי.

(Laughter)

(צחוק)

I was the CEO of LinkedIn on LinkedIn for one year.

הייתי מנכ“ל לינקדאין בלינקדאין במשך שנה אחת.

(Laughter)

(צחוק)

And at that one-year mark,

ובאותה שנה אחת,

LinkedIn sent yet another email to everyone in my contact list

לינקדאין שלחה דוא“ל נוסף לכל מי שברשימת אנשי הקשר שלי

asking them to congratulate me on my work anniversary.

וביקשה מהם לברך אותי ביום השנה לעבודה שלי.

(Laughter)

(צחוק)

And at that point,

ובאותה נקודה

I received a message from a woman named Faith

קיבלתי הודעה מאישה בשם פיית′

who worked on LinkedIn's Trust and Security team.

שעבדה בצוות האמון והאבטחה של לינקדאין.

(Laughter)

(צחוק)

She said my account was being locked due to concerns about its inaccuracy.

היא אמרה שהחשבון שלי נעול בגלל חששות לגבי אי הדיוק שלו.

So I sent her back a photo of my license,

אז שלחתי לה תמונה של הרישיון שלי,

front and back,

מלפנים ומאחור,

to prove that my name was, in fact, Chris Duffy.

כדי להוכיח ששמי הוא, למעשה, כריס דאפי.

(Laughter)

(צחוק)

Faith responded.

פיית′ הגיבה.

"The thing that we are concerned about is not that your name is not Chris Duffy.

"הדבר שאנחנו מודאגים ממנו הוא לא ששמך אינו כריס דאפי.

It's that you are claiming to be the CEO of LinkedIn."

זה שאתה טוען שאתה מנכ“ל לינקדאין“.

So I responded,

אז עניתי,

"Faith, you are taking a pretty disrespectful tone

“פיית’, את נוקטת נימה די לא מכבדת

for someone who works for me."

כלפי מישהו שעובד בשבילי."

(Laughter)

(צחוק)

10 seconds later, she permanently deactivated my account.

עשר שניות לאחר מכן, היא ביטלה את החשבון שלי לצמיתות.

(Laughter)

(צחוק)

It was a short but glorious stint, running my own personal social network.

זו הייתה תקופה קצרה אך מפוארת, בניהול הרשת החברתית האישית שלי.

(Laughter)

(צחוק)

And now, what am I up to these days?

ועכשיו, מה אני עושה בימים אלה?

I'm so glad you asked.

אני כל כך שמח ששאלתם.

I'm more than just a fifth-grade graduate.

אני יותר מסתם בוגר כיתה ה’.

I'm actually,

למעשה,

I'm the founder and owner of TED.

אני המייסד והבעלים של TED.

(Laughter)

(צחוק)

Congratulate me, you know you want to.

ברכו אותי, אתם יודעים שאתם רוצים.

Thanks for coming to my conference.

תודה שבאתם לוועידה שלי.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים ותשואות)