How "baby bonds" could help close the wealth gap | Darrick Hamilton

תרגום: Roni Weisman עריכה: Shai Hakim

There is a narrative,

ישנה מוסכמה,

an idea that with resilience, grit and personal responsibility

רעיון, שבעזרת נחישות, עמידות ואחריות אישית

people can pull themselves up and achieve economic success.

אנשים יכולים להתרומם מעלה ולהשיג הצלחה כלכלית.

In the United States we call it the American dream.

בארה"ב אנחנו קוראים לזה "החלום האמריקאי".

A similar narrative exists all over the world.

אמיתה דומה מקובלת בכל רחבי העולם.

But the truth is that the challenges of making this happen

אך האמת היא שהאתגרים הכרוכים בהגשמת הרעיון הזה

have less to do with what we do

קשורים פחות במעשים שלנו

and more to do with the wealth position in which we are born.

ויותר במידת העושר איתה נולדנו.

So I'm going to make the case that the United States government,

לכן, אני עומד לטעון שממשל ארה"ב,

actually that any government,

למעשה כל ממשלה,

should create a trust account for every newborn

צריכה לפתוח חשבון נאמנות עבור כל תינוק שנולד

of up to 60,000 dollars,

עם סכום של עד 60,000 דולר,

calibrated to the wealth of the family in which they are born.

מקוזז למידת העושר של המשפחה לתוכה הוא נולד.

I'm talking about an endowment.

כוונָתי למענק.

Personal seed capital, a publicly established baby trust,

הון למימון אישי ראשוני, קרן נאמנות לכל תינוק אשר תיפתח במוסד ציבורי,

what my colleague William Darity at Duke University and I

מה שעמיתִי באוניברסיטת דיוק, וויליאם דאריטי, ואנוכי

have referred to as baby bonds,

קראנו לו אגרות חוב לכל תינוק,

a term that was coined by the late historian from Columbia University,

מונח שהוטבע ע"י ההיסטוריון המנוח מאוניברסיטת קולומביה,

Manning Marable.

מאנינג מאראבל.

The reason why we should create these trusts is simple.

הסיבה בגללה אנו צריכים להנפיק את אגרות החוב הללו היא פשוטה.

Wealth is the paramount indicator of economic security and well-being.

עושר הוא הסממן הראשי לבטחון ורווחה כלכליים.

It provides financial agency, economic security to take risk

הוא מספק עצמאות פיננסית, בטחון כלכלי המאפשר לקיחת סיכונים

and shield against loss.

ומעטפת מגן מפני הפסדים.

Without capital, inequality is locked in.

ללא הון, אנו נעולים במצב של חוסר שוויון.

We use words like choice, freedom to describe the benefits of the market,

אנו משתמשים במלים כמו בחירה וחופש כדי לתאר את יתרונות השוק החופשי,

but it is literally wealth that gives us choice, freedom and optionality.

אבל בעצם עושר הוא זה שמעניק לנו בחירה, חופש ואלטרנטיבות.

Wealthier families are better positioned to finance an elite, independent school

המשפחות העשירות יותר יכולות לממן לימודים בבתי ספר עצמאיים וטובים

and college education,

ולימודים גבוהים,

access capital to start a business,

להשיג הון להקמת עסק,

finance expensive medical procedures,

לממן הליכים רפואיים יקרים,

reside in neighborhoods with higher amenities,

להתגורר בשכונות טובות יותר,

exert political influence through campaign finance,

להפעיל השפעה פוליטית באמצעות מימון מסעי בחירות,

purchase better legal counsel

לרכוש ייעוץ משפטי טוב יותר

if confronted with an expensive criminal justice system,

כאשר הם נתקלים במערכת צדק יקרה,

leave a bequest

להשאיר ירושה אחריהם

and/or withstand financial hardship resulting from any number of emergencies.

ו/או לעמוד בכל מצוקה כספית הנובעת מכל כמות של מקרי חירום.

Basically, when it comes to economic security,

באופן בסיסי, כאשר זה מגיע לבטחון כלכלי,

wealth is both the beginning and the end.

עושר הוא גם נקודת ההתחלה וגם נקודת הסיום.

I will frame this conversation in the context of the United States,

אני אצמצם את ההרצאה הזאת לתחומה של ארה"ב,

but this discussion applies virtually to any country

אבל הדיון הזה תופס כמעט לכל מדינה

facing increasing inequality.

שבה ישנה עלייה בחוסר השוויון.

In the US, the top 10 percent of households

בארה"ב, העשירון העליון של משקי הבית

hold about 80 percent of the nation's wealth

מחזיק ב-80 אחוז מעושרה של המדינה

while the bottom 60 percent owns only about one percent.

בעוד שעושרם הכולל של 60 האחוזים התחתונים מהווה כאחוז אחד של העושר.

But when it comes to wealth,

אך כשזה מגיע לעושר,

race is an even stronger predictor than class itself.

מוצא גזעי הוא גורם מנבא חזק יותר אפילו מאשר מעמד.

Blacks and Latinos collectively make up 30 percent

אנשים שחורים וממוצא לטיני מהווים 30 אחוז

of the United States population,

מאוכלוסיית ארצות הברית,

but collectively own about seven percent of the nation's wealth.

אבל יחדיו הם מחזיקים כ-7 אחוזים מעושרה של המדינה.

The 2016 survey of consumer finance

משאל המימון הצרכני של 2016

indicates that the typical black family has about 17,000 dollars in wealth,

מראה שהסך הכולל של עושר במשפחה שחורה טיפוסית עומד על כ-17,000 דולר,

and that's inclusive of home equity,

וזה כולל נדל"ן,

while the typical white family has about 170,000.

בעוד שלמשפחה לבנה טיפוסית יש בערך 170,000.

That is indicative of an absolute racial wealth gap

זה מראה על פער עושר בערכים מוחלטים הקיים בין הגזעים

where the typical black household has about 10 cents for every dollar

שבו למשק בית של משפחה שחורה טיפוסית יש כ-10 סנט על כל דולר

held by the typical white family.

שיש למשפחה לבנה טיפוסית.

But regardless of race,

אבל בלי קשר לגזע,

the market alone has been inadequate to address these inequalities.

השוק החופשי לבדו לא צלח לפתור את חוסר השוויון מהסוג הזה.

Even in times of economic expansion, inequality grows.

אפילו בזמנים של צמיחה כלכלית חוסר-השוויון גדֵל.

Over the last 45 years,

במשך 45 השנים האחרונות,

wealth disparity has increased dramatically,

גדל פער העושר באופן דרמטי,

and essentially, all the economic gains from America's increase in productivity

ולמעשה, כל הרווח הכלכלי שהושג באמריקה הודות לעלייה בפריון

have gone to the elite or the upper middle class.

הלך לאליטות או לחלק העליון של מעמד הביניים.

Yet, much of the framing around economic disparity

ולמרות זאת, רוב השיח העוסק בפער הכלכלי

focuses on the poor choices

מתרכז במיעוט האפשרויות

of black, Latino and poor borrowers.

העומדות בפני שחורים, אנשים ממוצא לטיני ולוֹוִוים עניים.

This framing is wrong.

הגדרה צרה זו הינה מוטעית.

The directional emphasis is wrong.

הכיוון עליו מושם דגש הינו מוטעה.

It is more likely that meager economic circumstance,

יותר סביר שנסיבות כלכליות גרועות,

not poor decision making or deficient knowledge,

ולא לקיחת החלטות גרועה או מידע חסר,

constrains choice itself and leaves people with no options

הם שמגבילים את האפשרויות ומשאירים אנשים ללא דרך אחרת

but to turn to predatory finance.

מאשר לפנות לשוק האפור ודומיו.

In essence, education is not the magic antidote

חינוך כשלעצמו אינו מהווה חיסון פלאים

for the enormous inherited disparities

כנגד הפערים העצומים העוברים בירושה

that result from laws, policies and economic arrangement.

ואשר נובעים מחוקים, דרכי מדיניות וסביבה כלכלית.

This does not diminish the value of education.

זאת מבלי לגרוע מחשיבותו של החינוך.

Indeed, I'm a university professor.

אני עצמי פרופסור באוניברסיטה.

There are clear intrinsic values to education,

ישנו ערך משמעותי לחינוך

along with a public responsibility

כמו לאחריות ציבורית,

to expose everyone to a high-quality education,

לחשיפת כל אחד לחינוך איכותי,

from grade school all the way through college.

החל מבית-הספר היסודי כל הדרך עד האוניברסיטה.

But education is not the panacea.

אבל חינוך אינו התרופה לכל.

In fact, blacks who live in families where the head graduated from college

למעשה, לשחורים שחיים במשפחות בהן ראש המשפחה הוא בוגר אוניברסיטה

typically have less wealth

יש בדרך כלל פחות עושר

than white families where the head dropped out of high school.

מאשר למשפחות לבנות בהן ראש המשפחה נשר מהתיכון.

Perhaps we overstate the functional role of education

אולי אנחנו מפריזים בהערכת התפקיד של החינוך

at the detriment of understanding the functional role of wealth.

על חשבון הבנת תפקידו של העושר.

Basically, it is wealth that begets more wealth.

באופן בסיסי, העושר הוא זה שמוליד עוד עושר.

That's why we advocate for baby trust.

זו הסיבה שאנו תומכים בקרן נאמנות לכל תינוק.

An economic birthright to capital for everyone.

זכות מוּלדת כלכלית של הון לכל אדם.

These accounts would be held in public trust

החשבונות הללו יוחזקו בנאמנות ציבורית

to be used as a foundation to an economically secure life.

וישמשו כהון בסיס לצורך חיים בטוחים כלכלית.

The concept of economic rights is not new nor is it radical.

העקרון של זכויות כלכליות אינו חדש או קיצוני.

In 1944, President Franklin Roosevelt

בשנת 1944, הציג הנשיא פרנקלין רוזוולט

introduced the idea of an economic Bill of Rights.

את הרעיון של מגילת הזכויות הכלכליות.

Roosevelt called for physical security,

רוזוולט קרא לְבטחון פיזי,

economic security, social security and moral security.

בטחון כלכלי, בטחון סוציאלי ובטחון מוסרי.

Unfortunately, since the Nixon administration,

לרוע המזל, מאז הממשל של ניקסון,

the political sentiment regarding social mobility

השתנה באופן קיצוני הסנטימנט הפוליטי בנוגע לניידות חברתית,

has radically shifted away from government mandates to economic security

מאחריות ממשלתית לבטחון כלכלי

to a neoliberal approach

אל הגישה הנאו-ליברלית

in which the market is presumed to be the solution for all our problems,

הגורסת שהשוק החופשי הינו הפתרון לכל הבעיות שלנו,

economic or otherwise.

כלכליות או אחרות.

As a result, the onus of social mobility has shifted on to the individual.

כתוצאה מכך, עברה האחריות לניידות חברתית אל האזרח הפרטי.

The pervasive narrative is that even if your lot in life is subpar,

האמיתה הנפוצה היא שאפילו אם נפל בחלקך להיות במעמד נמוך,

with perseverance and hard work and the virtues of the free market,

אזי עם כושר התמדה, עבודה קשה והודות לערכי השוק החופשי,

you can turn your proverbial rags into riches.

אתה יכול להפוך את בלואי הסחבות שלך לעושר.

Of course, the flip side is that the virtues of the market

כמובן שהצד השני של המטבע אומר שערכי השוק החופשי,

will likewise sanction those that are not astute,

באופן דומה, יענישו את אלה שחסרים תחכום,

those that lack motivation or those that are simply lazy.

אלה החסרים מוטיבציה או את אלה שהם פשוט עצלים.

In other words, the deserving poor will receive their just rewards.

במלים אחרות, העניים הראויים לכך יקטפו בצדק את הפירות המגיעים להם.

What is glaringly missing from this narrative

מה שבאופן בולט חסר בסיפור הזה

is the role of power and capital,

הוא התפקיד של הכוח ושל ההון,

and how that power and capital

וכיצד הכוח וההון האלה

can be used to alter the rules and structure of transactions and markets

יכולים לשמש לשינוי החוקים והמבנה הקשורים לעסקאות ולשווקים

in the first place.

מלכתחילה.

Power and capital become self-reinforcing.

כוח והון מחזקים את עצמם עוד ועוד

And without government intervention,

ובלי התערבות ממשלתית,

they generate an iterative cycle of both stratification and inequality.

הם יוצרים לולאה מחזורית של הפרדת מעמדות וחוסר-שוויון ההולכים וגדלים.

The capital finance provided by baby trust

המימון ההוני שיינתן באמצעות קרן נאמנות לכל תינוק

is intended to deliver a more egalitarian and an authentic pathway

מיועד לסלול דרך יותר שוויונית ויותר מהימנה

to economic security,

לבטחון כלכלי,

independent of the family financial position

בלי תלות במצבה הכלכלי של המשפחה

in which individuals are born.

לתוכה נולד היחיד.

The program would complement the economic rights to old-age pensions

התכנית הזאת תהיה המִשלים של זכויות הגִמלה למבוגרים

and provide a more comprehensive social security program,

ויחד תהווה תכנית מקיפה יותר לבטחון כלכלי,

designed to provide capital finance from cradle all the way through grave.

בהיותה מתוכננת לספק מימון הוני מהעריסה ועד הקבר.

We envision endowing American newborns with an average account of 25,000 dollars

החזון שלנו הוא להעניק לתינוקות אמריקאיים שזה עתה נולדו סכום ממוצע של 25,000 דולר

that gradually rises upwards to 60,000 dollars

שיעלה בהדרגתיות עד ל-60,000 דולר

for babies born into the poorest families.

עבור תינוקות שייוולדו למשפחות העניות ביותר.

Babies born into the wealthiest families

תינוקות שייוולדו למשפחות העשירות ביותר

would be included as well in the social contract,

יכללו אף הם בחוזה החברתי,

but they would receive a more nominal account of about 500 dollars.

אבל הם יקבלו סכום סמלי של 500 דולר בערך.

The accounts would be federally managed,

החשבונות ינוהלו באופן פדראלי,

and they would grow at a guaranteed annual interest rate

והם יגדלו בשעור מובטח של רבית שנתית

of about two percent per year in order to curtail inflation cost,

של כשני אחוזים בשנה כדי לקזז שעורי אינפלציה,

and be used when the child reaches adulthood

וישמשו את הילד כאשר יגיע לבגרות

for some asset-enhancing activity,

לצורך פעילות מגדילת-ערך כלשהי,

like financing a debt-free university education,

כמו למימון חינוך אוניברסיטאי נקי מחובות,

a down payment to purchase a home,

תשלום מקדמה לרכישת בית,

or some seed capital to start a business.

או כהון ראשוני לצורך הקמת עסק כלשהו.

With approximately four million babies born each year in the US,

עם כארבעה מיליון תינוקות שנולדים מדי שנה בארה"ב,

if the average endowment of a baby trust is set at 25,000 dollars,

אם ייקבע המענק לכל תינוק להיות בגובה של 25,000 דולר בממוצע,

the program would crudely cost about 100 billion dollars a year.

תעלה התכנית כולה בחישוב גס כ-100 מיליארד דולר בשנה.

This would constitute

זה יהווה

only about two percent of current federal expenditures

כשני אחוזים בלבד מההוצאות הנוכחיות של הממשל הפדראלי

and be far less than the 500-plus billion dollars

ויהיה הרבה פחות מ-500 ויותר מיליארד דולר

that's already being spent by the federal government

שכבר מוּצָאים ע"י הממשל הפדראלי

on asset promotion through tax credits and subsidies.

על קידום נכסים באמצעות הנחות מס וסובסידיות.

At issue is not the amount of that allocation

מה שעומד על הפרק אינה כמות ההקצאה

but to whom it's distributed.

אלא למי תחולק.

Currently, the top one percent of households,

כיום, האחוז העליון של משקי הבית,

those earning above 100 million dollars,

אלה המרוויחים מעל 100 מיליון דולר,

receive only about one third of this entire allocation,

מקבלים קצת מעל שליש מהקצאה זו כולה,

while the bottom 60 percent receive only five percent.

בעוד ש-60 האחוזים התחתונים מקבלים רק חמישה אחוזים.

If the federal asset-promoting budget

אם התקציב הפדראלי לקידום-נכסים

were allocated in a more progressive manner,

היה מוקצה באופן יותר פרוגרסיבי,

federal policies could be transformative for all Americans.

היתה יכולה המדיניות הפדראלית להיות משַנת-חיים עבור כל האמריקאים.

This is a work in progress.

זוהי עבודה הנמצאת בעיצומה.

There are obviously many details to be worked out,

כמובן שישנם פרטים רבים שיש עוד לעבוד עליהם,

but it is a policy proposal grounded in the functional roles

אך זוהי הצעה למדיניות שמתבססת על התפקידים המעשיים

and the inherited advantages of wealth

והיתרונות המונחלים ע"י העושר

that moves us away from the reinforcing status quo

ואשר מרחיקה אותנו

מההסברים המקובעים לחוסר השוויון

behavioral explanations for inequality

towards more structural solutions.

אל פתרונות יותר מבניים.

Our existing tax policy that privileges existing wealth

מדיניות המס הקיימת שלנו שנותנת זכויות יתר לעושר הקיים

rather than establishing new wealth is a choice.

במקום לבסס עושר חדש, הינה מעשה בחירה.

The extent of our dramatic inequality is at least as much a problem of politics

המידה הדרמטית של חוסר השוויון שלנו מהווה בעיה פוליטית

as it is a problem of economics.

לא פחות משהוא מהווה בעייה כלכלית.

It is time to get beyond the false narratives

הגיע הזמן לחרוג מעבר לאמיתות השגויות

that attribute inequality to individual personal deficits

שמייחסות את חוסר השוויון למגרעותיהם של אנשים פרטיים

while largely ignoring the advantages of wealth.

ומתעלמות לגמרי מיתרונות העושר.

Instead, public provisions of a baby trust

במקום זאת, הענקה צבורית של חשבון נאמנות לכל תינוק

could go a long way towards eliminating

יכולה לקרב אותנו מאד למצב בו תמָנע

the transmission of economic advantage or disadvantage across generations

העברת היתרונות הכלכליים או החסרונות הכלכליים מדור לדור

and establishing a more moral and decent economy

ותבסס כלכלה יותר מוסרית והוגנת

that facilitates assets, economic security

שמספקת משאבים, בטחון כלכלי

and social mobility for all its citizens.

וניידות חברתית לכל אזרח

Regardless of the race

ללא תלות בגזע שלו

and the family positions in which they are born.

ובמצב הכלכלי של המשפחה לתוכה הוא נולד.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Darrick.

כריס אנדרסון: דאריק.

I mean, there's so much to like in this idea.

יש כל כך הרבה דברים מלבבים ברעיון הזה.

There's one piece of branding around it that I worry about,

יש עניין אחד שקשור במיתוג שלו שמדאיג אותי,

which is just that right now, trust-fund kids have a really bad rap.

והוא נוגע לכך שכיום, יש שם רע לילדים בעלי קרנות נאמנות.

You know, they're the sort of eyeball-rolling poster children

אתה יודע, מסוג הילדים מגלגלי העיניים המופיעים על כרזות

for how money, kind of, takes away motivation.

שמראות כביכול איך הכסף יכול לבטל את המוטיבציה שלהם.

So, these trusts are different.

נכון, הקרנות האלה הן שונות,

So how do you show people in this proposal that it's not going to do that?

אבל איך תראה לאנשים שההצעה הזאת לא תגרום דבר דומה?

Darrick Hamilton: If you know you have limited resources

דאריק המילטון: אם אתה יודע שיש לך משאבים מוגבלים

or you're going to face discrimination,

או שאתה ניצב בפני אפלייה,

there's a narrative that, well,

ישנה מוסכמה,

the economic returns to investing in myself

שההחזרים הכלכליים על השקעה בעצמך

are lower than that of someone else,

הם נמוכים מהשקעה במישהו אחר,

so I might as well enjoy my leisure.

אז למה שלא אתבטל.

Of course, there's another narrative as well,

כמובן ישנה גם מוסכמה אחרת,

so we shouldn't get caught up on that,

אז אסור לנו להנעל על זה,

you know, somebody who's poor and going to face discrimination,

אתה יודע, גם מי שהוא עני ומופלה לרעה,

they also might pursue a resume-building strategy.

עשוי לנקוט באסטרטגיה של בניית העצמי.

The old adage, "I have to be twice as good as someone else."

הפתגם הישן, "אני צריך להתאמץ כפליים מכל אחד אחר."

Now, when we say that, we never ask at what cost,

ובכן, כשאנו אומרים זאת, אנחנו אף פעם לא שואלים באיזה מחיר,

are there health costs associated with that.

האם יש לזה מחיר בריאותי.

I haven't answered your question, but coming back to you question,

לא עניתי לשאלתך, אז אם לחזור אליה,

if you know you're going to receive a transfer at a later point in life,

אם אתה יודע שאתה עומד לקבל מענק בשלב מאוחר יותר בחיים,

that only increases the incentive for you to invest in yourself

זה רק מעלה את התמריץ עבורך להשקיע בעצמך

so that you can better use that trust.

כדי שתוכל לעשות שימוש טוב יותר בכסף הזה.

CA: You're giving people possibilities of life

כריס: אתה נותן לאנשים אפשרויות לְחיים

they currently cannot imagine having.

שהם אינם יכולים לדמיין שיכולים להיות להם

And therefore the motivation to do that.

ולכן גם את המוטיבציה לעשות זאת.

I could talk with you for hours about this.

יכולתי לשוחח איתך שעות על הנושא הזה.

I'm really glad you're working on this.

אני מאד שמח שאתה עובד על זה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)