Ben Wellington: How we found the worst place to park in New York City — using big data

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

Six thousand miles of road,

9,600 קילומטרים של כביש,

600 miles of subway track,

965 קילומטר של מסילות תחתית,

400 miles of bike lanes

650 קילומטר של נתיבי אופניים

and a half a mile of tram track,

וכמעט קילומטר של מסילת רכבת קלה,

if you've ever been to Roosevelt Island.

אם אי פעם הייתם באי רוזוולט.

These are the numbers that make up the infrastructure of New York City.

אלה המספרים שיוצרים את התשתית של העיר ניו יורק.

These are the statistics of our infrastructure.

אלה הסטטיסטיקות של התשתיות שלנו.

הם סוג המספרים שאתם יכולים למצוא משוחררים בדוחות של סוכנויות עירוניות.

They're the kind of numbers you can find released in reports by city agencies.

לדוגמה, המחלקה לתחבורה כנראה תגיד לכם

For example, the Department of Transportation will probably tell you

כמה קילומטרים של כביש הם מתחזקים.

ה MTA יתגאו בכמה קילומטרים של רכבת תחתית יש.

how many miles of road they maintain.

The MTA will boast how many miles of subway track there are.

רוב הסוכניויות העירוניות נותנות מידע סטטיסטי.

Most city agencies give us statistics.

זה דוח מהשנה

This is from a report this year

מנציבות המוניות והלימוזינות,

from the Taxi and Limousine Commission,

ממנו אנחנו לומדים שיש בערך 13,500 מוניות בעיר ניו יורק.

where we learn that there's about 13,500 taxis here in New York City.

די מעניין, נכון?

Pretty interesting, right?

אבל האם אי פעם חשבתם על המקום ממנו מגיעים המספרים האלו?

But did you ever think about where these numbers came from?

מפני שכדי שהמספרים האלה יהיו קיימים, מישהו בסוכנות עירונית

Because for these numbers to exist, someone at the city agency

היה צריך לעצור ולהגיד, הנה מספר שמישהו אולי ירצה לדעת.

had to stop and say, hmm, here's a number that somebody might want want to know.

Here's a number that our citizens want to know.

הנה מספר שהאזרחים שלנו ירצו לדעת.

אז הם חוזרים למידע הגולמי שלהם,

So they go back to their raw data,

הם סופרים, הם מוסיפים, הם מחשבים,

they count, they add, they calculate,

and then they put out reports,

ואז הם מוצאים דו"חות,

ובדו"חות האלו יהיו מספרים כאלו.

and those reports will have numbers like this.

The problem is, how do they know all of our questions?

הבעיה היא, איך הם יודעים את כל השאלות שלנו?

We have lots of questions.

יש לנו הרבה שאלות.

In fact, in some ways there's literally an infinite number of questions

למעשה, בדרכים מסויימות יש ממש מספר אין סופי של שאלות.

that we can ask about our city.

שאנחנו יכולים לשאול על העיר שלנו.

אז הסוכנויות לעולם לא יעמדו בקצב.

The agencies can never keep up.

So the paradigm isn't exactly working, and I think our policymakers realize that,

אז הפרדיגמה לא בדיוק עובדת, ואני חושב שקובעי המדיניות שלנו מבינים את זה,

because in 2012, Mayor Bloomberg signed into law what he called

מפני שב 2012, ראש העיר בלומברג חתם לחוק מה שהוא קרא לו

the most ambitious and comprehensive open data legislation in the country.

חקיקת המידע הפתוח הכי שאפתנית ומקיפה במדינה.

In a lot of ways, he's right.

בהרבה דרכים, הוא צודק.

In the last two years, the city has released 1,000 datasets

בשנתיים האחרונות, העיר שיחררה 1,000 מערכי מידע

on our open data portal,

בפורטל המידע הפתוח שלנו,

and it's pretty awesome.

וזה די מגניב.

So you go and look at data like this,

אז אתם חוזרים להביט במידע כך,

and instead of just counting the number of cabs,

ובמקום רק לסמוך על מספר המוניות,

we can start to ask different questions.

אנחנו יכולים להתחיל ולשאול שאלות שונות.

So I had a question.

אז היתה לי שאלה,

When's rush hour in New York City?

מתי שעת העומס בניו יורק?

It can be pretty bothersome. When is rush hour exactly?

זה יכול להיות מאוד מעייף. מתי בדיוק שעת העומס?

And I thought to myself, these cabs aren't just numbers,

וחשבתי לעצמי, המוניות האלו הן לא רק מספרים,

these are GPS recorders driving around in our city streets

אלה מקלטי GPS שנוסעים ברחובות העיר שלנו

recording each and every ride they take.

מקליטים כל נסיעה שהם עושים.

There's data there, and I looked at that data,

יש שם מידע, והבטתי במידע הזה,

and I made a plot of the average speed of taxis in New York City throughout the day.

ושמתי אותו על גרף של מהירות ממוצעת של מוניות בניו יורק במהלך היום.

You can see that from about midnight to around 5:18 in the morning,

אתם יכולים לראות שמחצות לבערך 5:18 בבוקר,

speed increases, and at that point, things turn around,

מהירויות עולות, ובנקודה הזו, דברים מתהפכים,

and they get slower and slower and slower until about 8:35 in the morning,

והם מאיטים ומאיטים ומאיטים עד בערך 8:35 בבוקר.

when they end up at around 11 and a half miles per hour.

כשהם מגיעים למהירות של 18.5 קילומטר בשעה.

The average taxi is going 11 and a half miles per hour on our city streets,

המונית הממוצעת נעה ב 18.5 קמ"ש ברחובות העיר,

and it turns out it stays that way

ומסתבר שזה נשאר כך

for the entire day.

כל היום.

(Laughter)

(צחוק)

So I said to myself, I guess there's no rush hour in New York City.

אז אמרתי לעצמי, אני מניח שאין שעת עומס בניו יורק.

There's just a rush day.

יש פשוט יום עומס.

Makes sense. And this is important for a couple of reasons.

נשמע הגיוני, וזה חשוב מכמה סיבות.

אם אתם מתכנני תעבורה, זה אולי מעניין לדעת.

If you're a transportation planner, this might be pretty interesting to know.

But if you want to get somewhere quickly,

אבל אם אתם רוצים להגיע למקום במהירות,

you now know to set your alarm for 4:45 in the morning and you're all set.

אתם יודעים עכשיו לכוון את השעון המעורר ל 4:45 בבוקר ואתם מסודרים.

ניו יורק, נכון?

New York, right?

But there's a story behind this data.

אבל יש סיפור מאחורי המידע.

This data wasn't just available, it turns out.

המידע הזה לא היה זמין, מסתבר.

זה למעשה הגיע ממשהו שנקרא בקשה בהתאם לחוק חופש המידע,

It actually came from something called a Freedom of Information Law Request,

או בקשך FOIL.

or a FOIL Request.

This is a form you can find on the Taxi and Limousine Commission website.

זה טופס שאתם יכולים למצוא באתר נציבות המוניות והלימוזינות.

כדי לגשת למידע, אתר צריכים להגיע לטופס הזה,

In order to access this data, you need to go get this form,

למלא אותו, והם יודיעו לכם,

fill it out, and they will notify you,

and a guy named Chris Whong did exactly that.

ובחור בשם כריס וונג עשה בדיוק את זה.

כריס הלך, והם אמרו לו,

Chris went down, and they told him,

"Just bring a brand new hard drive down to our office,

"פשוט תביא כונן קשיח חדש למשרד שלנו,

leave it here for five hours, we'll copy the data and you take it back."

תשאיר אותו כמה שעות, אנחנו נעתיק את המידע ותיקח אותו."

ומשם הגיע המידע.

And that's where this data came from.

עכשיו, כריס הוא סוג הבחור שרוצה להפוך את המידע לציבורי,

Now, Chris is the kind of guy who wants to make the data public,

וכך הוא הגיע לרשת לשימוש כולם, ומשם הגיע הגרף.

and so it ended up online for all to use, and that's where this graph came from.

והעובדה שזה קיים היא מדהימה. מקלטי ה GPS האלה -- באמת מגניב.

And the fact that it exists is amazing. These GPS recorders -- really cool.

But the fact that we have citizens walking around with hard drives

אבל העובדה שיש לנו אזרחים שמסתובבים עם כוננים קשיחים

picking up data from city agencies to make it public --

לקחת את המידע מסוכנות עירונית כדי להפוך אות לציבורי --

זה היה כבר סוג של ציבורי, יכולתם להגיע אליו,

it was already kind of public, you could get to it,

זה היה "ציבורי," זה לא היה ציבורי.

but it was "public," it wasn't public.

And we can do better than that as a city.

ואנחנו יכולים לעשות יותר מזה כעיר.

אנחנו לא צריכים שהאזרחים שלנו ילכו עם כוננים קשיחים.

We don't need our citizens walking around with hard drives.

עכשיו, לא כל סט מידע נמצא מאחורי טופס FOIL.

Now, not every dataset is behind a FOIL Request.

Here is a map I made with the most dangerous intersections in New York City

הנה מפה שיצרתי עם רוב הצמתים המסוכנות בניו יורק

based on cyclist accidents.

בהתבסס על תאונות אופניים.

So the red areas are more dangerous.

אז האזורים האדומים הם יותר מסוכנים.

And what it shows is first the East side of Manhattan,

ומה שהיא מראה זה ראשית זה שבצד המזרחי של מנהטן,

especially in the lower area of Manhattan, has more cyclist accidents.

בעיקר החלק התחתון של מנהטן, יש יותר תאונות אופניים,

That might make sense

זה אולי הגיוני

because there are more cyclists coming off the bridges there.

מפני שיש יותר רוכבי אופניים שמגיעים מהגשר שם.

But there's other hotspots worth studying.

אבל יש נקודות חמות אחרות שכדאי לחקור.

הנה וויליאמסבורג. יש את שדרת רוזוולט בקווינס.

There's Williamsburg. There's Roosevelt Avenue in Queens.

And this is exactly the kind of data we need for Vision Zero.

וזה בדיוק סוג המידע שאנחנו צריכים בשביל חזון אפס.

This is exactly what we're looking for.

זה בדיוק מה חיפשנו.

אבל גם יש סיפור מאחורי המידע.

But there's a story behind this data as well.

This data didn't just appear.

המידע הזה לא פשוט הופיע.

How many of you guys know this logo?

כמה מכם מכירים את הלוגו הזה?

Yeah, I see some shakes.

כן, אני רואה כמה הנהונים.

Have you ever tried to copy and paste data out of a PDF

האם אי פעם ניסיתם להעתיק ולהדביק מידע מקובץ PDF

and make sense of it?

ולהבין אותו?

I see more shakes.

אני רואה עוד הנהונים.

More of you tried copying and pasting than knew the logo. I like that.

יותר מכם ניסו להעתיק ולהדביק משהכירו את הלוגו הזה. אני אוהב את זה.

So what happened is, the data that you just saw was actually on a PDF.

אז מה שקרה זה, המידע שראיתם עכשיו היה למעשה ב PDF.

In fact, hundreds and hundreds and hundreds of pages of PDF

למעשה, מאות ומאות ומאות של דפים של PDF

put out by our very own NYPD,

ששוחררו על ידי משטרת ניו יורק שלנו,

and in order to access it, you would either have to copy and paste

וכדי לגשת אליו, הייתם צריכים או להעתיק ולהדביק

מאות על מאות של שעות,

for hundreds and hundreds of hours,

or you could be John Krauss.

או שהייתם יכולים להיות ג'ון קראוס.

John Krauss was like,

ג'ון קראוס היה כאילו,

I'm not going to copy and paste this data. I'm going to write a program.

אני לא עומד להעתיק ולהדביק את המידע הזה, אני אכתוב תוכנה.

היא נקראת פלסטר ריסוק המידע של משטרת ניו יורק,

It's called the NYPD Crash Data Band-Aid,

and it goes to the NYPD's website and it would download PDFs.

והיא נכנסת לאתר משטרת ניו יורק ומורידה פי.די.אפים.

Every day it would search; if it found a PDF, it would download it

כל יום היא היתה מחפשת; אם היא מצאה PDF, היא היתה מורידה אותו

and then it would run some PDF-scraping program,

ואז היא היתה מריצה תוכנת קריאת PDF,

and out would come the text,

והיה יוצא טקסט,

and it would go on the Internet, and then people could make maps like that.

וזה היה עולה לאינטרנט, ואז אנשים יכלו ליצור מפות כאלו.

And the fact that the data's here, the fact that we have access to it --

והעובדה שהמידע שם, העובדה שיש לנו גישה אליו --

Every accident, by the way, is a row in this table.

כל תאונה, דרך אגב, היא שורה בטבלה הזו.

You can imagine how many PDFs that is.

אתם יכולים לדמיין כמה קבצי PDF זה.

The fact that we have access to that is great,

העובדה שיש לנו גישה לזה היא מעולה,

but let's not release it in PDF form,

אבל בואו לא נשחרר את זה בצורה של PDF,

because then we're having our citizens write PDF scrapers.

מפני שאז אזרחים שלנו יכתבו תוכנות קריאת PDF.

It's not the best use of our citizens' time,

זה לא השימוש הכי טוב לזמן האזרחים שלנו,

and we as a city can do better than that.

ואנחנו כעיר יכולים לעשות את זה טוב יותר.

Now, the good news is that the de Blasio administration

עכשיו, החדשות הטובות הן שהאדמיניסטרציה של דה בלאזיו

actually recently released this data a few months ago,

למעשה שחררה לאחרונה את המידע הזה לפני כמה חודשים,

and so now we can actually have access to it,

וכך אנחנו יכולים למעשה לקבל גישה אליו,

but there's a lot of data still entombed in PDF.

אבל יש הרבה מידע שעדיין מוטמע ב PDF.

For example, our crime data is still only available in PDF.

לדוגמה, מידע הפשיעה שלנו עדיין זמין רק ב PDF,

And not just our crime data, our own city budget.

ולא רק מידע פשיעה, תקציב העיר שלנו.

Our city budget is only readable right now in PDF form.

תקציב העיר שלנו קריא כרגע רק ב PDF.

And it's not just us that can't analyze it --

וזה לא רק אנחנו שלא יכולים לנתח אותו --

our own legislators who vote for the budget

המחוקקים שלנו שמצביעים על התקציב

also only get it in PDF.

גם מקבלים אותו רק ב PDF.

So our legislators cannot analyze the budget that they are voting for.

אז המחוקקים שלנו לא יכולים לנתח את התקציב שהם מצביעים עליו.

And I think as a city we can do a little better than that as well.

ואני חושב שכעיר אנחנו יכולים לעשות גם מעט יותר מזה.

Now, there's a lot of data that's not hidden in PDFs.

עכשיו, יש הרבה מידע שלא חבוי בפי.די.אפים.

This is an example of a map I made,

זו דוגמה למפה שיצרתי,

and this is the dirtiest waterways in New York City.

ואלו דרכי המים המלוכלכות ביותר בניו יורק.

Now, how do I measure dirty?

עכשיו, איך אתם מודדים לכלוך?

Well, it's kind of a little weird,

ובכן, זה סוג של מעט מוזר,

but I looked at the level of fecal coliform,

אבל הבטתי ברמה של קוליפורמים צואתיים,

which is a measurement of fecal matter in each of our waterways.

שזה המידה של חומר צואתי בכל אחת מדרכי המים שלנו.

The larger the circle, the dirtier the water,

ככל שהמעגל גדול יותר, גוף המים מזוהם יותר,

so the large circles are dirty water, the small circles are cleaner.

אז המעגלים הגדולים הם מים מלוכלכים, העיגולים הקטנים נקיים יותר.

What you see is inland waterways.

מה שאתם רואים הם דרכי מים פנימיות.

This is all data that was sampled by the city over the last five years.

זה כל המידע שנדגם על ידי העיר במהלך חמש השנים האחרונות.

And inland waterways are, in general, dirtier.

ודרכי מים פנימיות הן, באופן כללי, מלוכלכות יותר.

That makes sense, right?

זה הגיוני, נכון?

And the bigger circles are dirty. And I learned a few things from this.

והעיגולים הגדולים מלוכלכים יותר. ולמדתי כמה דברים מזה.

מספר אחת: לעולם אל תשחו בשום דבר שמסתיים ב"ערוץ" או "תעלה."

Number one: Never swim in anything that ends in "creek" or "canal."

But number two: I also found the dirtiest waterway in New York City,

אבל מספר שתיים: מצאתי גם את מעבר המים הכי מלוכלך בניו יורק,

by this measure, one measure.

לפי המידה הזו, מידה אחת.

In Coney Island Creek, which is not the Coney Island you swim in, luckily.

בערוץ אי קוני, שהוא לא אי קוני שאתם שוחים בו, למרבה המזל.

זה בצד השני.

It's on the other side.

אבל ערוץ האי קוני, 94 אחוז מהדגימות שנלקחו במשך חמש השנים האחרונות

But Coney Island Creek, 94 percent of samples taken over the last five years

have had fecal levels so high

הכילו רמות גבוהות כל כך של חומר צואתי

that it would be against state law to swim in the water.

שזה היה מנוגד לחוקי המדינה לשחות במים.

And this is not the kind of fact that you're going to see

וזה לא סוג של עובדה שאתם תראו

boasted in a city report, right?

שמתגאים בה בדו"ח העירוני, נכון?

It's not going to be the front page on nyc.gov.

זה לא יהיה בעמוד הראשון של nyc.gov.

You're not going to see it there,

אתם לא תראו את זה שם,

אבל העובדה שאנחנו יכולים לקבל את המידע הזה היא מדהימה.

but the fact that we can get to that data is awesome.

But once again, it wasn't super easy,

אבל שוב, זה לא היה סופר קל,

because this data was not on the open data portal.

מפני שהמידע הזה לא היה בפורטל המידע הפתוח.

אם הייתם הולכים לפורטל המידע הפתוח,

If you were to go to the open data portal,

הייתם רואים רק חלקים מזה, שנה או כמה חודשים.

you'd see just a snippet of it, a year or a few months.

זה היה למעשה באתר המחלקה להגנה על הסביבה.

It was actually on the Department of Environmental Protection's website.

וכל אחד מהקישורים האלה הוא דף אקסל, וכל דף אקסל שונה.

And each one of these links is an Excel sheet, and each Excel sheet is different.

כל כותרת שונה: אתם מעתיקים, מדביקים, מארגנים מחדש.

Every heading is different: you copy, paste, reorganize.

When you do you can make maps and that's great, but once again,

כשאתם עושים את זה אתם יכולים ליצור מפות וזה מעולה, אבל שוב,

אנחנו יכלים לעשות יותר טוב מזה כעיר, אנחנו יכולים לנרמל את הדברים.

we can do better than that as a city, we can normalize things.

ואנחנו מגיעים לשם, מפני שיש את האתר הזה שסוקרטה עושים

And we're getting there, because there's this website that Socrata makes

שנקרא פורטל המידע הפתוח של העיר ניו יורק.

פה יש 1100 מערכי מידע שלא סובלים

called the Open Data Portal NYC.

This is where 1,100 data sets that don't suffer

מהדברים שכרגע סיפרתי לכם עליהם,

from the things I just told you live,

והמספר הזה גדל וזה מעולה.

and that number is growing, and that's great.

אתם יכולים להוריד מידע בכל פורמט, אם זה CSV או PDF או אקסל.

You can download data in any format, be it CSV or PDF or Excel document.

מה שאתם רוצים, אתם יכולים להוריד את המידע כך.

Whatever you want, you can download the data that way.

The problem is, once you do,

הבעיה היא, ברגע שאתם עושים זאת,

you will find that each agency codes their addresses differently.

אתם מגלים שכל סוכנות מקודדת את הכתובות שלהם באופן שונה.

So one is street name, intersection street,

אז שם אחד של רחוב, רחוב צומת,

street, borough, address, building, building address.

רחוב, רובע, כתובת, בניין, כתובת של בנין.

So once again, you're spending time, even when we have this portal,

אז שוב, אתם מבלים זמן, אפילו כשיש לנו את הפורטל הזה,

you're spending time normalizing our address fields.

אתם מבלים זמן בלנרמל את שדות הכתובת.

And that's not the best use of our citizens' time.

וזה לא השימוש הכי טוב בזמן של האזרחים שלנו.

We can do better than that as a city.

אנחנו יכולים לעשות טוב יותר מזה כעיר.

We can standardize our addresses,

אנחנו יכולים לעשות תקן של כתובות,

and if we do, we can get more maps like this.

ואם נעשה זאת, אנחנו יכולים לקבל עוד מפות כמו זו.

This is a map of fire hydrants in New York City,

זו מפה של ברזי הכיבוי בעיר ניו יורק.

but not just any fire hydrants.

אבל לא סתם ברזי כיבוי.

These are the top 250 grossing fire hydrants in terms of parking tickets.

אלה 250 ברזי הכיבוי עם מירב דו"חות החנייה.

(Laughter)

(צחוק)

So I learned a few things from this map, and I really like this map.

אז למדתי כמה דברים מהמפה הזו, ואני באמת אוהב את המפה הזו.

Number one, just don't park on the Upper East Side.

מספר אחת, פשוט על תחנו בחלק העליון המזרחי.

Just don't. It doesn't matter where you park, you will get a hydrant ticket.

פשוט אל. זה לא משנה איפה אתם חונים, אתם תקבלו דו"ח על ברז כיבוי.

Number two, I found the two highest grossing hydrants in all of New York City,

מספר שתיים, מצאתי את שני ברזי הכיבוי עם הממוצע הכי גבוה בכל העיר ניו יורק.

and they're on the Lower East Side,

והם בחלק התחתון המזרחי,

and they were bringing in over 55,000 dollars a year in parking tickets.

והם הכניסו יותר מ 55,000 דולר כל שנה מדו"חות חניה.

And that seemed a little strange to me when I noticed it,

וזה נראה לי מעט משונה כשהבחנתי בזה,

so I did a little digging and it turns out what you had is a hydrant

אז עשיתי מחקר קטן ומסתבר שמה שיש לכם זה ברז כיבוי

and then something called a curb extension,

ואז משהו שנקרא הרחבת מדרכה,

which is like a seven-foot space to walk on,

וזה משהו כמו שני מטר ללכת עליו,

and then a parking spot.

ואז מקום חניה.

And so these cars came along, and the hydrant --

וכך המכוניות מגיעות, וברז הכיבוי --

"It's all the way over there, I'm fine,"

"הוא שם רחוק, אני בסדר,"

and there was actually a parking spot painted there beautifully for them.

והיה למעשה מקום חניה צבוע יפה בשבילם.

הם היו חונים שם, ומשטרת ניו יורק לא הסכימה עם ההגדרה

They would park there, and the NYPD disagreed with this designation

והיתה נותנת להם דו"ח.

and would ticket them.

וז לא רק אני שמצאתי דו"ח חניה.

And it wasn't just me who found a parking ticket.

זה גוגל סטריט וויו של מכונית שעברה

This is the Google Street View car driving by

ומצאה את אותו דו"ח חניה.

finding the same parking ticket.

So I wrote about this on my blog, on I Quant NY, and the DOT responded,

אז כתבתי על זה בבלוג שלי, ב I Quant NY, ומחלקת התבורה הגיבה,

and they said,

והם אמרו,

"While the DOT has not received any complaints about this location,

"בעוד מחלקת התחבורה לא קיבלה כל תלונה על המיקום הזה,

we will review the roadway markings and make any appropriate alterations."

אנחנו נבדוק את סימוני הכביש ונעשה את השינויים הדרושים."

And I thought to myself, typical government response,

וחשבתי לעצמי, תגובה ממשלתית טיפוסית,

all right, moved on with my life.

בסדר, והמשכתי בחיי.

But then, a few weeks later, something incredible happened.

אבל אז, כמה שבועות מאוחר יותר, משהו מדהים קרה.

They repainted the spot,

הם צבעו מחדש את הנקודה,

and for a second I thought I saw the future of open data,

ולשניה חשבתי שראיתי את העתיד של המידע הפתוח,

because think about what happened here.

מפני שחשבו על מה שקרה פה.

For five years, this spot was being ticketed, and it was confusing,

במשך חמש שנים, המיקום הזה קיבל דו"חות, והיה מבלבל,

and then a citizen found something, they told the city, and within a few weeks

ואז אזרח מצא משהו, אמר לעיר, ותוך כמה שבועות

the problem was fixed.

הבעיה נפתרה.

It's amazing. And a lot of people see open data as being a watchdog.

זה מדהים. והרבה אנשים רואים מידע פתוח ככלב השמירה.

It's not, it's about being a partner.

זה לא, זה להיות שותף.

We can empower our citizens to be better partners for government,

אנחנו יכולים לתת כוח לאזרחים שלנו להיות שותפים טובים יותר של הממשל,

and it's not that hard.

וזה לא כזה קשה.

All we need are a few changes.

כל מה שאנחנו צריכים זה כמה שינויים.

If you're FOILing data,

אם אתם משתמשים במידע של ,FOIL

if you're seeing your data being FOILed over and over again,

אם אתם רואים את המידע שלכם בשימוש FOIL שוב ושוב,

let's release it to the public, that's a sign that it should be made public.

בואו נשחרר אותו לציבור, זה סימן שהוא צריך להיות זמין לציבור.

And if you're a government agency releasing a PDF,

ואם אתם סוכנות ממשלתית שמשרחררת PDF,

let's pass legislation that requires you to post it with the underlying data,

בואו נעביר חקיקה שדורשת מכם לשחרר את המידע המקורי,

because that data is coming from somewhere.

מפני שהמידע הזה מגיע מהיכן שהוא.

I don't know where, but it's coming from somewhere,

אני לא יודע מאיפה, אבל זה מגיע ממקום כלשהו,

ואתם יכולים לשחרר אותו עם PDF.

and you can release it with the PDF.

ובואו נאמץ ונחלוק כמה מהסטנדרטים של המידע הפתוח.

And let's adopt and share some open data standards.

בואו נתחיל עם הכתובות שלנו פה בעיר ניו יורק.

Let's start with our addresses here in New York City.

בואו פשוט נתחיל לנרמל את הכתובות.

Let's just start normalizing our addresses.

מפני שניו יורק היא מובילה במידע פתוח.

Because New York is a leader in open data.

למרות כל זה, אנחנו לגמרי מובילים במידע פתוח,

Despite all this, we are absolutely a leader in open data,

ואם נתחיל לנרמל דברים ונקבע סטנדרט מידע פתוח,

and if we start normalizing things, and set an open data standard,

אחרים יעקבו. המדינה תעקוב אחרינו, ואולי אפילו הממשל הפדרלי.

others will follow. The state will follow, and maybe the federal government,

ואני יודע שזה מטורף אבל מדינות אחרות יכולות ללכת בעקבותינו,

ואנחנו לא כל כך רחוקים מהזמן בו תוכלו לכתוב תוכנה אחת

Other countries could follow,

and we're not that far off from a time where you could write one program

ולמפות מידע מ 100 מדינות.

and map information from 100 countries.

זה לא מדע בדיוני. אנחנו למעשה די קרובים.

It's not science fiction. We're actually quite close.

ודרך אגב, למי אנחנו נותנים כוח עם זה?

And by the way, who are we empowering with this?

מפני שזה לא רק ג'ון קראוס וזה לא רק כריס וונג.

Because it's not just John Krauss and it's not just Chris Whong.

יש מאות מפגשים שמתרחשים בניו יורק עכשיו,

There are hundreds of meetups going on in New York City right now,

מפגשים אקטיביים.

active meetups.

יש אלפי אנשים שמשתתפים במפגשים האלה.

There are thousands of people attending these meetups.

These people are going after work and on weekends,

האנשים האלה באים אחרי העבודה ובסופי שבוע,

והם משתתפים במפגשים האלה כדי להביט במידע פתוח

and they're attending these meetups to look at open data

ולהפוך את העיר שלנו למקום טוב יותר.

and make our city a better place.

קבוצות כמו BetaNYC, שרק שבוע שעבר שיחררו משהו שנקרא citygram.nyc

Groups like BetaNYC, who just last week released something called citygram.nyc

that allows you to subscribe to 311 complaints

שמאפשר לכם להרשם ל 311 תלונות

around your own home, or around your office.

מסביב לבית שלכם, או מסביב למשרד שלכם.

You put in your address, you get local complaints.

אם תשימו את הכתובת שלכם, תקבלו תלונות מקומיות.

And it's not just the tech community that are after these things.

וזה לא רק הקהילה הטכנולוגית שעוקבות אחרי הדברים האלה.

זה מתכננים עירוניים כמו הסטודנטים שאני מלמד בפראט.

It's urban planners like the students I teach at Pratt.

זה עורכי דין של מדיניות, זה כולם,

It's policy advocates, it's everyone,

it's citizens from a diverse set of backgrounds.

זה אזרחים מסט מגוון של רקעים.

And with some small, incremental changes,

ועם כמה שינויים מוספים קטנים,

we can unlock the passion and the ability of our citizens

אנחנו יכולים לשחרר את התשוקה והיכולת של האזרחים שלנו

to harness open data and make our city even better,

לרתום מידע פתוח ולהפוך את העיר שלנו לאפילו טובה יותר,

whether it's one dataset, or one parking spot at a time.

בין אם זה סט מידע, או מקום חניה כל פעם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)