Simon Sinek: How to discover your "why" in difficult times | TED

Transcriber:

תרגום: Naama Lieberman עריכה: Ido Dekkers

Chris Anderson: Simon, I'll start us off by saying, I mean, here we are, look,

כריס אנדרסון: סיימון, אתחיל את השיחה בזה, כלומר, הנה אנחנו, תראה,

after a year of the pandemic,

אחרי שנה של מגיפה עולמית,

probably one of the most extraordinary experiences any of us have had.

קרוב לוודאי אחת החוויות המשונות ביותר שכל אחד מאיתנו חווה.

What do you think the unexpected psychological carryovers might be?

מה לדעתך יהיו ההשפעות הפסיכולוגיות הבלתי צפויות?

I mean, do you think we've kind of --

אני מתכוון, האם אתה חושב שאנחנו --

Part of me thinks that people have got more fragile,

יש בי משהו שחושב שאנשים נעשו שבריריים יותר,

that it's almost like there's a sort of learned timidity.

כאילו יש איזו מן חששנות נרכשת.

Have you seen any evidence of that or how would you characterize it?

האם ראית עדויות לזה או איך היית מתאר את זה?

Simon Sinek: I think we've definitely all become much more aware

סיימון סינק: אני חושב שכולנו בוודאות נעשינו מודעים יותר

of mental health.

לבריאות הנפש.

And that it's a real thing

לכך שזה דבר אמתי.

and that mental health affects strong and healthy people.

ושבריאות הנפש פוגעת גם באנשים חזקים ובריאים.

We all suffered trauma during COVID.

כולנו סבלנו מטראומה בזמן קורונה.

Some of us dealt with it earlier, some of us dealt with it later,

חלק מאיתנו התמודדו עם זה מוקדם, חלק מאיתנו התמודדו עם זה בהמשך,

some of us are still dealing with it, but nobody escapes it.

חלק מאיתנו עדיין מתמודדים עם זה, אבל אף אחד לא מתחמק מזה.

When COVID first started, you know,

כשהקורונה התחילה, אתה יודע,

many of us had to pivot our organizations,

רבים מאיתנו היו צריכים לשנות את הארגונים,

had to pivot our businesses very quickly.

לשנות את העסקים שלנו מהר מאוד.

And so I, like many others, we went into mission mode.

וככה, אני כמו רבים אחרים, נכנסתי למצב משימה.

And I called a friend of mine who is active-duty military.

והתקשרתי לחבר שלי שמשרת שירות פעיל בצבא.

And I asked him a very simple question,

ושאלתי אותו שאלה פשוטה מאוד,

how do I compartmentalize my emotions so that I can stay focused on the mission?

איך אני ממדר את הרגשות שלי ונשאר ממוקד במשימה?

And he gave me a very stern warning.

והוא נתן לי אזהרה רצינית מאוד.

He said, you can't.

הוא אמר, אתה לא יכול.

He said, we can compartmentalize our emotions for only a short period of time,

הוא אמר, אנחנו יכולים למדר את הרגשות שלנו רק לזמן קצר,

but no one, no one escapes the trauma of combat.

אבל אף אחד, אף אחד לא מתחמק מהטראומה של הלחימה.

And he said, you may not even experience the trauma while you're in it,

הוא אמר, יכול להיות אפילו שלא תחווה את הטראומה כשאתה בתוך זה,

אולי לא תרגיש את זה כשאתה חוזר הביתה,

you may not experience it when you first come home,

אולי תרגיש את זה רק חודשים אחר כך.

you may experience it months later.

הוא אומר, אני חווה את זה ארבעה או חמישה חודשים אחרי החזרה הביתה.

He says, I experience it four or five months after I get home.

אז מיד ניתקתי את הטלפון

So immediately I hung up the phone

והתקשרתי לחברים A-type שלי

and called all my A-type personality friends

ואמרתי, אוקיי, נדמה לנו שאנחנו בסדר,

and said, OK, we think we're good,

but we're going to get hit by this at some point.

אבל זה הולך לפגוע בנו מתישהו.

And we made a deal that when we started to feel off our game,

והסכמנו שכשנתחיל להרגיש שאנחנו לא במיטבנו,

we would call each other.

נתקשר אחד לשני.

Safe space.

מרחב בטוח.

And we made another deal that there would be no crying alone.

ועשינו עוד הסכם - שלא בוכים לבד.

שאם אתה צריך לבכות, תרים את הטלפון ותתקשר למישהו.

That if you had to cry, you picked up the phone and you called somebody.

טוב, ארבעה או חמישה חודשים לתוך הקורונה,

Well, about four or five months into COVID,

התחלתי להרגיש שאני לא בעניינים ולא ידעתי מה קורה.

I started to feel off my game and I didn't know what was going on.

And so I called that same friend in the military

אז התקשרתי לאותו חבר בצבא

and I asked no leading questions.

ולא שאלתי שאלות מנחות.

I simply asked him, tell me what your symptoms are when you suffer the trauma

פשוט שאלתי אותו, מה הסימפטומים כשאתה סובל מטראומה

when you come home from combat.

כשאתה חוזר הביתה מלחימה.

And he said, well, number one, he falls out of his sleep pattern.

והוא אמר, טוב, מספר אחד, השינה משובשת.

He said he starts going to bed late for no reason

הוא אמר שהוא מתחיל ללכת לישון מאוחר יותר בלי סיבה

and doesn't want to get up in the morning.

ולא רוצה לקום בבוקר.

וחשבתי לעצמי, כן.

And I thought to myself, yep.

He says he has some unproductive days and he comes up with an excuse like,

הוא אומר שיש לו ימים לא פרודוקטיביים והוא נותן תירוצים,

"It's OK, you know, you deserve a rest. It's fine."

“זה בסדר, אתה יודע, מגיע לך לנוח“.

But then he has another and another and another.

אבל אז יש עוד יום כזה ועוד אחד ועוד אחד.

וחשבתי לעצמי, כן.

And I thought to myself, yep.

And he said he becomes very antisocial where he doesn't want to ask for help

והוא אמר שהוא נהיה מאוד לא חברותי והוא לא רוצה לבקש עזרה

and he definitely doesn't want to talk to anybody.

והוא בטח לא רוצה לדבר עם אף אחד.

וחשבתי לעצמי, כן.

And I thought to myself, yep.

And I realized what I was going through was trauma.

והבנתי שמה שעובר עלי זו טראומה.

And I was afraid to use the D-word, depression,

ופחדתי להשתמש במילת ה-ד, דיכאון,

for fear that that was some sort of diagnosis.

מפחד שזו אבחנה כזו או אחרת.

I think a lot of people are afraid of that word,

אני חושב שהרבה אנשים מפחדים מהמילה הזו,

but that's exactly what I was going through.

אבל זה בדיוק מה שעברתי.

I was going through lowercase “D” depression.

עברתי דיכאון קל יחסית.

And I followed the rule that we set with our friends

ושמרתי על הכלל שקבענו עם החברים

and I called people.

והתקשרתי לאנשים.

Because one of the things I asked my friend is like,

כי אחד הדברים ששאלתי את החבר שלי

זה איך אתה מתגבר על זה?

how do you overcome it?

הוא אמר, אתה צריך להכריח את עצמך לחזור לדפוס שינה רגיל

He said, you have to force yourself back into a sleep pattern

ולהכריח את עצמך להתקשר לחברים ולבקש עזרה.

and force yourself to call friends and ask for help.

אז אני חושב שאחד הדברים,

And so I think one of the things,

I think that comes out of COVID,

אני חושב שיצאו מהקורונה,

is we recognized just the importance of human connection.

הוא שאנחנו מבינים עד כמה חשוב הקשר האנושי.

You know, in this fast-paced digital world,

אתה יודע, בעולם המהיר והדיגיטלי,

we kidded ourselves to think that we had connections

השלנו את עצמנו לחשוב שיש לנו חיבורים

just because we were connected.

רק כי היינו מחוברים.

אבל זה היה מדהים לראות כשהקורונה התחילה,

But it was amazing to see when COVID started,

regardless of someone's age or a technological competency,

בלי קשר לגיל או לכשירות הטכנולוגית,

we all picked up the phone.

כולנו הרמנו את הטלפון.

Like, young people were talking to each other.

כאילו, אנשים צעירים דיברו אחד עם השני.

And I think that intense craving for a human voice and human touch,

ואני חושב שההשתוקקות הזאת לקול אנושי ולמגע אנושי,

I think we were reminded just how fragile we are as human beings.

אני חושב שנזכרנו עד כמה אנחנו שבריריים כבני אדם.

CA: That phrase you've mentioned, "no crying alone," that's powerful.

כ“א: המשפט שאמרת, “לא בוכים לבד“, זה חזק.

I mean, forgive me asking, did you cry with someone?

כלומר, סליחה שאני שואל, אתה בכית עם מישהו?

SS: Yes.

ס“ס: כן.

I followed my own counsel to my friends.

הקשבתי לעצה שנתתי לחברים שלי.

And when I had to cry, when I was overwhelmed,

וכשהייתי צריך לבכות, כשהייתי מוצף,

I picked up the phone and I just cried.

הרמתי את הטלפון ופשוט בכיתי.

And I had friends call me and do the same.

והיו חברים שהתקשרו אלי ועשו אותו הדבר.

CA: And there was healing in that.

כ“א: והיה בזה ריפוי.

SS: The most important thing that came from it

ס“ס: הדבר החשוב ביותר שיצא מזה

was that we didn't --

היה שאנחנו לא --

none of us felt alone.

אף אחד מאיתנו לא הרגיש לבד.

And there's intense safety.

ויש בזה ביטחון אדיר.

That amazing sense of safety that we all desire as human beings.

התחושה המדהימה הזו של ביטחון שכולנו זקוקים לה כבני אדם.

You know, you can't feel safe when you're vulnerable,

אתה יודע, אתה לא יכול להרגיש בטוח כשאתה פגיע,

like, that's when we need it the most.

זה הזמן שאנחנו הכי זקוקים לזה.

But you have to build those relationships.

אבל אתה מוכרח לבנות את מערכות היחסים האלה.

You build those relationships in the happy times, the good times,

אתה בונה מערכות יחסים בזמנים שמחים, בזמנים הטובים,

where you think you're strong, you think you're great.

כשאתה חושב שאתה חזק, אתה חושב שאתה נהדר.

It’s very hard to start building those relationships

קשה מאוד להתחיל לבנות מערכות יחסים

in the moment of crisis.

ברגע של משבר.

And I think it's a lesson for leadership, quite frankly.

ולדעתי זה שיעור במנהיגות, למען האמת.

זאת אומרת, אתה לא יכול לשפוט את האיכות של הצוות

Which is, you can't judge the quality of a crew

by how a ship performs in calm waters.

לפי הצורה שבה הספינה שטה במים רגועים.

You judge the quality of a crew by how a ship performs in rough waters.

אתה מעריך את האיכות של הצוות לפי התפקוד של הספינה בסערה.

But the time in calm waters

בזמן שהמים רגועים

is when you're building relationship and trust

זה הזמן לבנות מערכות יחסים ואמון

and you don't really actually know if you have trusting relationships

ואתה לא באמת יודע אם יש לך מערכות יחסים של אמון

and trusting teams and loving relationships

וצוות שאפשר לתת בו אמון ומערכות יחסים של אהבה

until the crisis strikes.

עד שהמשבר מכה בך.

And I heard this from a lot of people:

ושמעתי את זה מהרבה אנשים:

When COVID happened,

כשהקורונה התפרצה,

they commented on how they realized who their real friends were.

הם סיפרו שהם הבינו מי החברים האמתיים שלהם.

Some people kind of fell by the wayside, it was nothing personal.

חלק מהאנשים פשוט נשארו בצד הדרך, זה לא היה אישי.

It's just like, we didn't call each other and we're still, you know,

זה פשוט, כאילו, לא התקשרנו אחד לשני ואנחנו עדיין, אתה יודע,

weren’t angry or anything.

לא כעסנו או משהו כזה.

And there are some people who came out of the woodwork to check in on us

ויש אנשים שיצאו מהמחבוא כדי לבדוק מה איתנו

and those friendships flourished.

והחברויות האלה פרחו.

And that's what I mean.

לזה אני מתכוון.

It takes hardship for those friendships and that trust to really bear fruit.

הקשיים גורמים לחברויות ולאמון לפרוח.

But that's why we have to invest in people when we're doing well

לכן אנחנו צריכים להשקיע באנשים כששלומנו טוב

and we don't think we need anybody.

וכשנדמה לנו שאנחנו לא צריכים אף אחד.

And I think we forget that.

ואני חושב ששכחנו את זה.

CA: What would you say to someone who has realized

כ“א: מה תגיד למישהו שהבין

that they're in this moment, what's been a really difficult year,

שהם ברגע הזמן, בשנה שהייתה קשה באמת,

and they actually don't feel that there's someone they could,

והם לא מרגישים שיש מישהו שהם יכולים,

for example,

לדוגמה,

pick up the phone and cry with?

להרים את הטלפון ולבכות איתו?

Is it hopeless for them until this passes?

האם אין להם תקווה עד שהכול יעבור?

Or what would you say to them?

מה תגיד להם?

SS: There is an irony.

ס“ס: יש כאן אירוניה.

There's an irony in when we need help.

יש אירוניה כשאנחנו זקוקים לעזרה.

And when I was writing the book "Leaders Eat Last,"

כשכתבתי את הספר “Leaders Eat Last”

I had the opportunity to spend some time with

הייתה לי ההזדמנות לבלות קצת זמן

and visit Alcoholics Anonymous.

ולבקר את אלכוהוליסטים אנונימיים.

And it is a remarkable organization.

וזה ארגון יוצא מן הכלל.

And many of us are familiar with the 12-step program.

ורבים מאיתנו מכירים את תכנית 12 הצעדים.

And many of us are familiar with the first step,

ורבים מאיתנו מכירים את הצעד הראשון,

which is admitting you have a problem.

להודות שיש לך בעיה.

But then it's the other 11 steps that also matter.

אבל 11 הצעדים האחרים חשובים גם כן.

And Alcoholics Anonymous knows

ואלכוהוליסטים אנונימיים יודעים

that if you master the first 11 steps,

שאם אתה עובר את 11 הצעדים הראשונים,

but not the 12th,

אבל לא את הצעד ה-12,

you are likely to succumb to the disease.

אתה קרוב לוודאי תיכנע למחלה.

But if you master the 12 steps,

אבל אם אתה משלים את 12 הצעדים,

you're more likely to overcome the disease.

יש סיכוי גדול יותר שתתגבר על המחלה.

That 12th step is to help another alcoholic.

הצעד ה-12 הוא לעזור לאלכוהוליסט אחר.

It's service.

זה שירות.

And so there's a great irony when we need help

אז יש אירוניה גדולה כשאנחנו צריכים עזרה

to actually help someone

לעזור למעשה למישהו אחר

who's struggling with the same thing as us.

שנאבק באותו הדבר כמונו.

And it is the most healing thing we can do.

זה הדבר המרפא ביותר שאנחנו יכולים לעשות.

So, you know, if we need someone to cry with,

אז, אתה יודע, אם אנחנו צריכים מישהו לבכות איתו,

it's to offer the shoulder for somebody else to cry with.

תנו כתף למישהו אחר שיבכה אתכם.

If we're feeling lonely,

אם אנחנו מרגישים בודדים,

it's to be there for someone else who's struggling with loneliness.

צריך להיות שם בשביל מישהו אחר שנאבק בבדידות.

וזה נכון הרבה מעבר לנושאים האלה,

And this goes way beyond these subjects,

which is if we're looking for love to help somebody else find love,

אם אנחנו מחפשים אהבה, לעזור למישהו אחר למצוא אהבה,

אם אנחנו מחפשים עבודה שנאהב,

if we're looking for the job we love,

לעזור למישהו אחד למצוא עבודה שהוא יאהב.

to help somebody else find the job that they love.

יש ערך אדיר בשירות.

And there's tremendous value in service.

And you hear about these things all the time,

אתה שומע על הדברים האלה כל הזמן,

you talk to people why they chose to go in the profession they went into,

אתה מדבר עם אנשים על השאלה למה הם בחרו במקצוע שהם בחרו,

במיוחד אם הם במקצוע שיש בו שירות,

especially if they're in the service profession,

בוא נגיד מישהו שמטפל בטראומה.

let's say somebody is a counselor for trauma.

And you say, why did you go into this profession?

ואתה אומר, למה בחרת במקצוע הזה?

"When I was younger, I suffered a trauma,

“כשהייתי צעיר, סבלתי מטראומה,

and somebody was there to counsel me

ומישהו היה שם לטפל בי

והחלטתי שאני רוצה להקדיש את חיי לעזור ככה לאחרים“.

and I decided I wanted to commit my life to doing that for others."

This is what happens with service.

זה מה שקורה עם שירות.

And we forget, just because we live in a modern world,

ואנחנו שוכחים, רק כי אנחנו חיים בעולם מודרני,

we're actually a very old-fashioned machine.

שבעצם אנחנו מכונה מיושנת מאוד.

The human animal is a legacy machine living in a modern world.

החיה האנושית היא מכונה עתיקה שחיה בעולם מודרני.

And we still work the same way we used to.

ואנחנו עדיין פועלים באותה צורה כמו פעם.

And we desperately need each other to survive and thrive

ואנחנו זקוקים אחד לשני נואשות כדי לשרוד ולשגשג

as much as we did when we were living in huts

באותה המידה כמו בזמן שחיינו בבקתות

in small tribes of 150 people.

בשבטים קטנים של 150 איש.

And so service service is the thing.

אז שירות, שירות זה העניין.

CA: That sounds like,

כ“א: זה נשמע כאילו,

even for someone who's not feeling, like, depressed or at the edge right now,

אפילו בשביל מישהו שלא מרגיש מדוכא או על הקצה עכשיו,

but a good checklist-question to ask is,

כמו שאלה טובה לשאול,

is there someone I could reach out to actually,

האם יש מישהו שאני יכול ליצור איתו קשר,

there maybe other people who are in a much worse situation

אולי יש אנשים במצב הרבה יותר גרוע

and maybe there is a call I could make

ואולי אני יכול לעשות שיחת טלפון

that would be incredibly valuable to that person

שתהיה חשובה מאוד לאדם הזה

ותעזור לבנות איתו מערכת יחסים בעתיד?

and help build a relationship with future?

ס“ס: “אתה בסדר?” “מה שלומך?”

SS: "Are you OK?" "How are you?

You know, a friend of mine, George Flynn,

אתה יודע, חבר שלי, ג‘ורג’ פלין,

he says his test for a leader is if they ask you how you're doing,

הוא אומר שהמבחן של מנהיגים אמיתיים זה כשהם שואלים מה שלומך

they actually care about the answer.

ובאמת אכפת להם מהתשובה.

And I really like that.

ואני אוהב את זה מאוד.

CA: OK, I could talk with you for hours about this,

כ“א: אוקיי, אני יכול לדבר איתך שעות על זה,

but we're going to go to some questions now.

אבל נעבור עכשיו לכמה שאלות.

So here's a question from Kayum.

הנה שאלה מקאיום.

"If there is no way to get back to normal," as you said,

“אם אין דרך לחזור לנורמלי” כמו שאמרת,

"then are we on the right path of building new normal already?

“אז האם אנחנו כבר בדרך הנכונה לבנות נורמלי חדש?

Or can you help us with a blueprint that new normal should be based on?"

או שאולי אתה יכול לתת לנו תכנית לבסס עליה את הנורמלי החדש?”

SS: So blueprint? No.

ס“ס: תכנית? לא.

Guidances? Yes.

הכוונה? כן.

I think that humanity has to be --

אני חושב שאנושיות חייבת להיות --

We have to remember that humanity matters.

אנחנו חייבים לזכור שאנושיות חשובה.

And when I say humanity, I don't mean big-H Humanity,

כשאני אומר אנושיות, אני לא מתכוון לאנושות כולה,

I mean little-H humanity, our humanity.

אני מתכוון לאנושיות שלנו.

כשהקורונה התחילה,

When COVID first happened,

so many leaders leaned on their humanity,

כל כך הרבה מנהיגים נשענו על האנושיות שלהם,

whether they were effective or ineffective leaders prior to COVID,

בין אם הם היו מנהיגים יעילים או לא יעילים לפני הקורונה,

many of them picked up the phone and said, "Are you OK?"

הרבה מהם הרימו את הטלפון ואמרו “אתה בסדר?”

הם התקשרו לצוותים שלהם כדי לבדוק מה שלומם.

They called their teams just to check in on them.

או שהם התקשרו לחברים להגיד, “אתה בסדר? מה שלומך?”

Or they called their friends to say, "Are you OK? How are you?"

Well, we don't need a global pandemic to do that.

טוב, אנחנו לא צריכים מגפה עולמית כדי לעשות את זה.

That's called good leadership

קוראים לזה מנהיגות טובה

and we should be doing that all the time.

ואנחנו צריכים לעשות את זה כל הזמן.

And we should be encouraging those in our charge to do the same

ואנחנו צריכים לעודד את אלה שתחת אחריותנו לעשות אותו הדבר

for those in their charge.

בשביל מי שנמצא תחת אחריותם.

You know, the hierarchy can still be effective that way.

אתה יודע, ההיררכיה עדיין יכולה להיות אפקטיבית ככה.

I hope that remains.

אני מקווה שזה ימשיך.

I hope that remains.

אני מקווה שזה ימשיך.

I hope the use of the telephone remains.

אני מקווה שהשימוש בטלפונים ימשיך.

That we don't just go back to texting all the time.

שלא נחזור להודעות טקסט כל הזמן.

I hope that putting our phones away and having family dinner remains.

אני מקווה שנמשיך להניח את הטלפונים בצד בזמן ארוחות משפחתיות.

I think there's a lot of kids

אני חושב שיש הרבה ילדים

that will actually come through this

שבעצם יצאו מזה

with stronger relationships with their siblings if they have them,

עם מערכות יחסים חזקות יותר עם האחים אם יש להם,

ומערכות יחסים חזקות יותר עם ההורים שלהם

and stronger relationship with their parents

כי היה להם כל כך הרבה זמן ביחד.

because they had so much time together.

And kids who may have struggled prior

וילדים שאולי סבלו קודם לכן,

because they weren't getting the kind of attention they needed

כי הם לא קיבלו את תשומת הלב שהם היו צריכים

כי ההורים שלהם היו עסוקים כל כך בעבודה,

because their parents were so busy with work,

you know, even if mom or dad are busy on a Zoom call all day,

אתה יודע, אפילו אם אמא או אבא עסוקים בזום כל היום,

that hour that they would ordinarily just go get a cup of coffee or something,

השעה שהם בדרך כלל היו שותים קפה או משהו,

that they could focus on their kid.

הם יכולים להתמקד בילדים שלהם.

אני חושב שהרבה ילדים באמת יצאו מזה.

I think a lot of kids actually will come out of this.

And kids are remarkably adaptable.

וילדים הם סתגלנים בצורה מדהימה.

They're remarkably adaptable.

הם סתגלנים מדהימים.

CA: Here’s a question from Mariusz.

כ“א: הנה שאלה ממאריוס.

"Could you give us some tips on how to discover our Why?"

“תוכל לתת לנו טיפים איך לגלות את ה‘למה’ שלנו?”

ס“ס: בטח.

SS: Absolutely.

אני אתן לכם תרגיל קטן שאפשר לעשות עם חברים.

I'll give you a little exercise that you can do with your friends.

It's called the Friends Exercise.

זה נקרא ‘תרגיל החברים’.

Find a friend you love and who loves you.

תמצאו חבר שאתם אוהבים ושאוהב אתכם.

The person who, if they called you at three o'clock in the morning,

האדם שאם הוא יתקשר בשלוש בבוקר,

תענו לשיחה ושאתם יודעים שהוא יעשה אותו הדבר בשבילכם.

you take the call and you know they would do the same for you.

אל תעשו את זה עם אחים או בני זוג.

Do not do this with a sibling or a spouse.

Do not do this with a parent.

אל תעשו את זה עם הורה.

Those relationships are too close.

מערכות היחסים האלה קרובות מדי.

Do it with a best friend.

תעשו את זה עם החבר הכי טוב.

And go up to them and ask the simple question,

ותגשו אליהם ותשאלו שאלה פשוטה,

"Why are we friends?"

“למה אנחנו חברים?”

And they're going to look at you like you're crazy

והם יסתכלו עליכם כאילו אתם משוגעים

כי אתם מבקשים מהם למלל רגש.

because you're asking them to put into words a feeling.

You're asking them to use a part of the brain, the neocortex,

אתם מבקשים מהם להשתמש בחלק של המוח, הנאוקורטקס,

that doesn't control feelings,

שלא שולט ברגשות,

and to put the thing that exists in the limbic brain into language,

ולתאר משהו שקיים במערכת הלימבית, בעזרת השפה

which it doesn't do.

והיא לא עושה את זה.

And so it's actually a very difficult question.

אז זו בעצם שאלה קשה מאוד.

They're going to say, "I don't know."

הם יגידו, “אני לא יודע“.

זה לא שהם לא יודעים, הם פשוט לא יכולים לבטא את זה במילים.

It's not that they don't know, it's that they can't put it into words.

למרבה האירוניה, אנחנו מפסיקים לשאול למה

Ironically, you stop asking the question why

ומתחילים לשאול “מה” כי “מה” היא שאלה הגיונית.

and you start asking the question, "what" because "what" is a rational question.

“מה יש בי שגורם לזה שאתה תהיה שם בשבילי

"What is it about me that I know that you would be there for me

בכל מצב?”

no matter what?"

והם לא ידעו איך לענות.

And they won't know how to answer it.

הם יתחילו לתאר אותך.

They'll start describing you.

“אני לא יודע, אתה מצחיק, אני סומך עליך.

"I don't know, you're funny, I trust you.

You've always been there for me."

תמיד היית שם בשבילי“.

תשחק את פרקליטו של השטן.

You play devil's advocate.

"Good. That's the definition of a friend.

“טוב. זו ההגדרה של חבר.

מה יש בי ספציפית

What specifically is it about me

שגורם לך לתמוך בי בכל מצב?”

that I know you'd be there for me no matter what?"

והם ימשיכו לעשות אותו הדבר.

And they'll continue to do the same.

הם ימשיכו לתאר אותך. תמשיך לשחק את פרקליטו של השטן.

They'll keep trying to describe you. You keep playing devil's advocate.

הבנת את הרעיון.

You get the idea.

בסופו של דבר, הם יתייאשו ויתחילו לתאר את עצמם.

Eventually they'll give up and they'll start describing themselves.

And they'll say,

והם יגידו,

and this is what my friend said to me when I did it with them,

וזה מה שחבר שלי אמר לי כשעשיתי איתו את התרגיל,

“אני לא יודע, סיימון. אני אפילו לא צריך לדבר איתך.

"I don't know, Simon. I don't even have to talk to you.

אני יכול פשוט לשבת באותו חדר ולהרגיש השראה.

I could just sit in the same room as you and I feel inspired."

ונהיה לי עור ברווז, זה קורה לי ממש עכשיו.

And I got goosebumps, I'm getting them right now.

הם יבטאו במילים את הערך שלך בחיים שלהם

They will articulate the value you have in their life

and you will have some sort of emotional response,

ותתעורר בך איזושהי תגובה רגשית,

goosebumps or you'll well up,

עור ברווז או שיעלו בך דמעות,

כי מה שהם אומרים לכם זה ה‘למה’ שלכם,

because what they're telling you is your Why,

ה‘למה’ שלכם זה מה שאתם נותנים לעולם.

your Why is the thing you give to the world.

אתם יכולים לעשות את זה עם כמה חברים והם יגידו כמעט אותו דבר,

You can do this with multiple friends and they will say almost exactly,

if not the exact same thing, because that is your Why.

אם לא בדיוק אותו הדבר, כי זה ה‘למה’ שלכם.

That is the thing you give to the world.

זה מה שאתם נותנים לעולם.

אז זה לא ייתן לכם תיאור מדויק,

So it may not give you exact language,

אבל זה יביא אתכם לאזור של ה‘למה’ שלכם.

but it will put you squarely in the ballpark for what your Why is.

כ“א: הנה שאלה אנונימית.

CA: Here's an anonymous question.

"I have a friend who is currently struggling with depression,

“יש לי חבר שמתמודד כרגע עם דיכאון,

and he's just not like he used to be.

והוא פשוט לא כמו שהוא היה פעם.

I don't know what to say to him.

אני לא יודע מה להגיד לו.

האמת היא שהוא כועס על השאלה ‘מה שלומך?’

He's actually annoyed by the question, 'How are you doing?'

How can I offer my help?"

איך אני יכול להציע לו עזרה?”

SS: So one of the things I learned by accident a couple of years ago

ס“ס: אז אחד הדברים שלמדתי במקרה לפני כמה שנים

is sometimes statements work better than questions.

זה שלפעמים אמירות עובדות טוב יותר משאלות.

Because questions people can avoid, right?

כי משאלות אפשר להתחמק, נכון?

זה מה שכולנו עשינו בזמן הקורונה.

This is what we all did during COVID.

מה שלומך?” “בסדר. בסדר” כולם בסדר, נכון?

"How are you?" "Fine. Fine." Everyone's fine, right?

And then what do you do with that?

ואז מה אתה עושה עם זה?

And so try making a statement, right?

אז תנסה אמירה, כן?

Something's wrong.

משהו לא בסדר.

Something's different.

משהו שונה.

You're not the same.

אתה לא אותו הדבר.

I'm worried about you.

אתה מדאיג אותי.

Make statements.

תגידו אמירות.

And it leaves very little room

וזה משאיר מעט מאוד מקום

for somebody to divert the conversation.

להסיט את השיחה.

You're not the person I know.

אתה לא האדם שהכרתי.

And do it with love and empathy and the most important thing,

ותעשו את זה באהבה ובאמפתיה והכי חשוב,

don't show up to solve the problem.

אל תנסו לפתור את הבעיה.

Especially when you're starting to have a difficult conversation,

במיוחד בתחילת שיחה קשה,

you don't show up to solve the problem.

אל תכוונו לפתור את הבעיה.

You show up to create an environment

תנסו ליצור אווירה

שבה הם יהיו מוכנים להיפתח בפניכם.

in which they'd be willing to open up to you.

זו המטרה האמתית.

That's the only goal.

So try a statement instead of a question.

אז תנסו אמירות במקום שאלות.

CA: So here's the last question, I'm going to ask this for me.

כ“א: הנה השאלה האחרונה, אני שואל בשבילי.

What do you mean, Simon, when you say that everyone is a leader?

למה אתה מתכוון סיימון, כשאתה אומר שכולם מנהיגים?

SS: Leadership has nothing to do with rank or title.

ס“ס: מנהיגות לא קשורה לעמדה או לתואר.

I know many people who sit at the highest levels of organizations

אני מכיר הרבה אנשים שיושבים בעמדות בכירות בארגונים

who are not leaders.

והם לא מנהיגים.

We do as they tell us because they have authority over us,

אנחנו עושים מה שהם אומרים לנו לעשות כי יש להם סמכות עלינו,

but we don't trust them and we wouldn't follow them.

אבל אנחנו לא סומכים עליהם ואנחנו לא נלך אחריהם.

And yet I also know many people who sit at very low levels of organizations

ואני גם מכיר הרבה אנשים שיושבים בעמדות נמוכות מאוד בארגונים

שאין להם דרגה רשמית ולא סמכות רשמית,

that have no formal rank and no formal authority,

and yet they've made the choice

ובכל זאת הם בוחרים

לדאוג לאדם שמשמאלם

to look after the person to the left of them

ולאדם שמימינם,

and the person to the right of them,

ואנחנו נסמוך עליהם ונלך אחריהם לכל מקום.

and we would trust them and follow them anywhere.

מנהיגות היא האחריות לוודא שאלה שסביבנו מתחזקים.

Leadership is the responsibility to see those around us rise.

זו האחריות לטפל במי שסביבנו.

It's the responsibility to take care of those around us.

זו מנהיגות.

העניין הוא לא להיות בשליטה.

That's what leadership is.

It's not about being in charge.

העניין הוא לדאוג לאלה שאנחנו אחראיים עליהם.

It's about taking care of those in our charge.

והדבר היחיד שתואר וסמכות מאפשרים לך לעשות

And the only thing title and authority allow you to do

is lead with greater scale.

זה להנהיג בקנה מידה גדול יותר.

Every single one of us has the opportunity to be the leader we wish we had.

לכל אחד מאיתנו יש הזדמנות להיות המנהיג שהיינו רוצים בשביל עצמנו.

Every single one of us.

כל אחד ואחת מאיתנו.

CA: Simon, thank you so much for spending this time with us.

כ“א: סיימון, תודה רבה על הזמן איתנו.

SS: Thanks, Chris. I really appreciate it.

ס“ס: תודה, כריס. אני מעריך את זה מאוד.

Take care of yourself. Take care of each other.

טפלו בעצמכם. טפלו אחד בשני.

[Get access to thought-provoking events you won't want to miss.

[קבלו גישה לאירועים מעוררי מחשבה שלא תרצו להחמיץ.

Become a TED member at ted.com/membership.]

בואו להיות TED member ted.com/membership ]