A new way to fund health care for the most vulnerable | Andrew Bastawrous

תרגום: Talia Breuer עריכה: Ido Dekkers

These two Kenyan ladies were best friends

שתי הנשים הקנייתיות האלו היו חברות הכי טובות

from neighboring villages,

מכפרים שכנים,

but they'd stopped seeing each other, literally, for 10 years,

אבל הן הפסיקו לראות אחת השנייה, באמת, במשך 10 שנים,

because both had gone blind from a curable condition called cataracts.

כיוון ששתיהן התעוורו ממצב רפואי בר טיפול הנקרא קטרקט.

They hadn't been aware they'd been sat together for over an hour

הן לא היו מודעות לכך שהן ישובות אחת על יד השנייה מעל שעה

when we offered them surgery at the nearest hospital.

בזמן שהצענו להן ניתוח בבית החולים הקרוב.

Mama Jane, on the right, told me

מאמא ג׳יין, מימין, אמרה לי

her biggest fear was that she would poison her grandson,

שהפחד הכי גדול שלה היה שהיא תרעיל את הנכד שלה,

whom she'd never seen,

אותו לא ראתה מעולם,

because she couldn't see what she was cooking for him.

כיוון שלא יכלה לראות מה היא מבשלת עבורו.

Her arms were covered in burns from cooking on a charcoal stove,

הידיים שלה היו מכוסות בכוויות מבישול בתנור פחם,

and she despaired that she was robbing her six-year-old grandson of his childhood

והיא חששה מכך שהיא מונעת מנכדה בן השש את הילדות שלו

because he was effectively her eyes.

כיוון שהוא שימש לה עיניים.

The effect of her blindness was going through the generations.

ההשפעה של העיוורון שלה עברה לאורך הדורות.

He wasn't able to go to school or break the cycle of poverty.

הוא לא יכול היה ללכת לבית ספר או לשבור את מעגל העוני.

All of this, despite cost-effective solutions existing.

כל זאת, למרות פתרונות קיימים ולא יקרים.

Cataract surgery can be done in under 10 minutes

ניתוח קטרקט יכול להתבצע תוך פחות מ10 דקות

for just a hundred dollars.

עבור 100 דולר בלבד.

Four in every five people who are blind don't need to be;

ארבעה מתוך חמישה אנשים עיוורים, לא חייבים להיות;

curative or preventive treatments already exist.

טיפולים מונעים או מרפאים כבר קיימים.

Fortunately for Mama Jane and her friend,

למזלה של מאמא ג׳יין וחברתה,

a donor had provided treatment

תורם מימן טיפול

so that we could take them to the nearest hospital

כך שיכלנו לקחת אותן לבית חולים קרוב

three hours away.

במרחק 3 שעות.

But in that very same clinic,

אך באותה המרפאה,

I met Theresa,

פגשתי את תרזה,

a shy young woman who couldn't look me in the eyes,

אישה צעירה וביישנית שלא יכלה להסתכל לי בעיניים,

not because she couldn't see,

לא בגלל שלא יכלה לראות,

but the appearance of the growth on her eyes called pterygium

אלא בגלל מראה הגידול על העיניים שלה הנקרא פטריגיום

meant she'd lost her confidence,

היא איבדה את הבטחון העצמי שלה,

and with it, her place in her community.

וביחד איתו, את מקומה בקהילה.

She had no prospects for marriage or children

לא הייתה לה תקווה לחתונה או ילדים

and had been completely ostracized.

והייתה מנודה לחלוטין.

I knew how to treat her condition; it was pretty straightforward.

ידעתי כיצד לטפל במצב שלה; הדבר היה פשוט למדי.

But we had strict instructions that the funds we had

אך היו לנו הנחיות נוקשות שהמימון שקיבלנו

were for people with cataracts.

נועד לאנשים עם קטרקט.

What was I supposed to do?

מה הייתי אמור לעשות?

Ignore her?

להתעלם ממנה?

My wife and I managed to raise the funds to cover her treatment,

אשתי ואני הצלחנו לגייס תרומותלכיסוי הטיפול בה,

but situations like Theresa were common every day,

אך מקרים כמו של תרזה קורים בכל יום,

where people had the wrong diseases.

כשלאנשים יש מחלות לא נכונות.

And by the "wrong diseases,"

והכוונה ל״מחלות לא נכונות״,

I mean conditions for which funding hadn't been earmarked.

היא מצבים להם לא מגיע שום מימון.

Earmarking may seem like smart business or smart philanthropy on paper,

מימון עלול להשמע כמו ניהול עסק או אסטרטגיה פילנתרופית על הנייר,

but it doesn't make any sense when you're looking the person in the eye.

אך אין בכך כל הגיון כאשר עומדים מול בן אדם.

Yet, this is how we deliver health care to millions of people the world over.

ובכל זאת, כך אנו מספקים שירותי בריאות למיליוני אנשים ברחבי העולם.

I've been thinking about this problem for a very long time.

חשבתי על הבעיה הזו במשך הרבה מאוד זמן.

Things happened to me at the age of 12 that completely transformed my life.

דברים קרו לי בגיל 12 ששינו לי את החיים לחלוטין.

My teachers insisted that I would go for an eye test.

המורות שלי התעקשו שאלך לבדיקת עיניים.

I resisted it for as many years as I could

התנגדתי לכך ככל שיכלתי

because as the only brown boy in the school,

בגלל שלהיות השחור היחיד בבית ספר

I already felt like a chocolate chip in rice pudding,

גם ככה גרם לי להרגיש כמו שוקולד צ׳יפ בפודינג וניל,

and the idea of looking more different was not particularly appealing.

והרעיון של להראות שונה אף יותר לא היה מושך במיוחד.

You see, I'd associated an eye test with wearing glasses

אתם רואים, חיברתי בין בדיקת עיניים ולהרכיב משקפיים

and looking different,

ללהראות שונה,

not with seeing differently.

לא ללראות שונה.

When eventually I was persuaded to go,

כאשר בסופו של דבר השתכנעתי ללכת,

the optometrist fitted me with the trial lenses

האופטומטריסט בדק אותי בעזרת עדשות נסיון

and was shocked at just how poor my sight was.

והיה המום מעד כמה ראייתי הייתה גרועה.

He sent me outside to report what I could see.

הוא שלח אותי החוצה כדי לדווח מה אני יכול לראות.

I remember looking up and seeing trees had leaves on them.

אני זוכר שהסתכלתי למעלה וראיתי שלעצים יש עלים עליהם.

I had never known this.

לא ידעתי זאת מעולם.

Later that week, for the first time, I saw stars in the night sky.

מאוחר יותר באותו השבוע, בפעם הראשונה, ראיתי כוכבים בשמי הלילה.

It was breathtaking.

זה היה עוצר נשימה.

In fact, the entire trajectory of my life changed.

למעשה, כל מסלול חיי השתנה לחלוטין.

I went from a failing child at school who was constantly told I was lazy

עברתי מלהיות ילד נכשל בבית הספר שנאמר לו באופן קבוע שהוא עצלן

and not paying attention

ולא קשוב

to suddenly being a child with opportunity and potential.

ללהיות לפתע ילד עם הזדמנות ופוטנציאל.

But I soon realized that this opportunity was not universal.

אך מהר הבנתי שההזדמנות הזו היא לא בינלאומית.

That same summer, in Egypt,

באותו קיץ, במצרים,

the home where my parents are originally from,

בבית בו ההורים שלי גדלו,

I was with children that looked a lot more like me

הסתובבתי עם ילדים שנראו הרבה יותר כמוני

but couldn't have been more different.

אך לא יכלו להיות שונים יותר.

What separated us was opportunity.

מה שהבדיל בינינו היה הזדמנות.

How is it that I had this life and they had theirs?

איך זה יכול להיות שלי היו החיים האלו ולהם יש את שלהם?

It still makes no sense to me.

עדיין אין בכך הגיון בעיני.

How is it we've --

איך זה שאנחנו--

in a world where glasses, that completely changed my life

בעולם בו משקפיים, ששינו את חיי מקצה לקצה

have been around for 700 years,

קיימים כבר 700 שנה,

yet two and a half billion people still can't access them.

ובכל זאת ל2.5 מיליארד אנשים עדיין אין גישה אליהם.

This deep sense of injustice drove me to become a doctor,

התחושה העמוקה של אי צדק דחפה אותי להיות רופא,

eventually an eye surgeon,

ובסופו של דבר מנתח עיניים,

and in 2012, my wife and I packed our bags and moved to Kenya

וב2012, אשתי ואני ארזנו את חפצינו ועברנו לקניה

to try and give something back.

כדי לנסות ולהעניק בחזרה.

We started by setting up a hundred eye clinics

התחלנו על ידי הקמת מאות מרפאות עיניים

across the Great Rift Valley,

לאורך הבקעה,

where we met people like Mama Jane and Theresa.

איפה שפגשנו אנשים כמו מאמא ג׳יין ותרזה.

We founded a new organization called Peek Vision,

הקמנו ארגון חדש הנקרא פיק ויז'ן,

a social enterprise where we built smartphone technology

יוזמה חברתית בה הקמנו טכנולוגיית מכשירים חכמים

that makes it possible for people in the community

שמאפשרת לאנשים בקהילה

to find people in their homes,

למצוא אנשים בבתים שלהם,

the most vulnerable groups who are being missed,

הקבוצות הפגיעות ביותר אשר נופלות בין הכסאות,

and created new tools that made it easier to diagnose them

ויצרנו כלים חדשים המאפשרים לאבחן אותם יותר בקלות

and connect them to services.

ולחבר אותם לשירותים.

Inspired by the challenges I'd had as a child,

בהשראת האתגרים שהיו לי כילד,

we equipped teachers, 25 of them, with smartphones

ציידנו מורים, 25 מהם, במכשירים חכמים

to screen children in schools.

על מנת לסרוק ילדים בבתי הספר.

Our first program resulted in 21,000 children

הפעילות הראשונה הביאה 21,000 ילדים

being screened in just nine days.

לעבור בדיקה בתשעה ימים בלבד.

That same program was replicated to reach 200,000 children,

אותה התכנית שוכפלה על מנת להגיע ל200,000 ילדים

covering the entire district.

ולכסות את כל המחוז.

Soon we were able to repeat this in six new programs

מהר מאוד היינו מסוגלים לחזור על זה ב6 תכניות חדשות

in different countries.

במדינות שונות.

But now, I was faced with the very same problems I had with Theresa

אבל עכשיו, נתקלתי בדיוק באותה הבעיה שהייתה לי עם תרזה

of earmarked funds,

של מימונים ייעודיים,

but now as an organization.

אך כעת כארגון.

People wanted to fund specific projects

אנשים רצו לממן פרוייקטים ספציפיים

or particular diseases

או מחלות ספציפיות

or subsets of the population.

או קבוצות אוכלוסיה.

But it didn't make sense,

אך לא היה בכך הגיון,

because what we needed to do was build an incredible team

בגלל שמה שהיינו צריכים לעשות זה לבנות צוות מדהים

who could create the systems that would change the lives

שיכול ליצור את המערכות שישנו חיים

of millions of people, whatever their needs were.

של מליוני אנשים, לכל דבר שיצטרכו.

But it didn't work that way.

אבל זה לא עבד ככה.

Soon, we were able to align ourselves with partners who understood,

מהר מאוד, הצלחנו ליישר קו עם שותפים שהבינו זאת,

because I understand the challenge.

כיוון שאני מבין את האתגר.

Ultimately, you need to trust where your money's going,

בסופו של דבר, אתה חייב לסמוך על הגוף אליו הכסף שלך הולך,

and that trust usually manifests through the requirement

והאמון הזה לרוב נבנה בעזרת הדרישה

to create detailed plans -- lots of paperwork.

לייצר תכניות מדוקדקות -- המון ניירת.

But what happens if the dynamic needs of people

אבל מה קורה אם הצרכים הדינמיים של אנשים

don't fit with the plan that you created,

לא מתאימים לתכנית שבנית,

and your funding is dependent on delivering the plan?

והמימון תלוי ביישום התכנית?

You end up with a choice:

אתה נותר עם הבחירה:

Do you serve the plan, the funder,

האם אתה משרת את התכנית, את המממן,

or do you serve the need?

או שאתה משרת את הצורך?

This is not a choice we should have to make,

זו לא בחירה שאנו אמורים לעמוד בפניה,

because ultimately, we can only serve one master.

בגלל שבסופו של דבר, אנחנו יכולים לשרת רק אדון אחד.

The measure of our humanity

האנושיות שלנו נמדדת

is how we serve the most vulnerable amongst us.

בדרך בה אנו משרתים את הפגיעים ביותר בקרבנו.

Currently, the system is not working, and too many people are being left behind.

כעת, המערכת לא עובדת, ויותר מדי אנשים נשארים מאחור.

We've been fortunate to find incredible supporters and partners,

היינו ברי מזל למצוא תומכים ושותפים מדהימים,

which led to a new program in Botswana,

אשר הובילו לתכנית חדשה בבוטסוואנה,

in which every single schoolchild is being screened and treated

ובה כל תלמיד בית ספר יעבור בדיקה וטיפול

by the end of 2021,

עד סוף 2021,

meaning an entire generation of children

כלומר לדור שלם של ילדים

will have the opportunity that good vision affords.

תהיה את הזדמנות שראייה טובה מספקת.

But this took years of work.

אבל זה לקח שנים של עבודה.

It took multiple feasibility studies,

לקח מספר מחקרים מעשיים,

engaging different partners and stakeholders,

בשילוב שותפים שונים ולקיחת סיכונים,

business cases, economic analyses,

מבנים עסקיים, מחקרים כלכליים,

to persuade the government to eventually come on board.

על מנת לשכנע את הממשלה להצטרף אלינו.

But they're now leading and funding this in their own national budget.

אך הם עכשיו מובילים ומממנים את זה מהתקציב הממשלתי שלהם.

But we did not have the resources to do this.

אבל לנו לא היו את האמצעים לעשות זאת.

Our visionary funders and partners came alongside us,

המממנים והשותפים שלנו לחזון הלכו איתנו יד ביד,

and the key ingredients were we were aligned on mission,

ומרכיבי המפתח היו ליישר קו במשימה,

on the why we were doing it.

במטרה שלשמה אנו עושים זאת.

We agreed on the outcome, what had to be done.

הסכמנו על התוצאה, מה צריך להיעשות.

But critically, they were flexible and gave us autonomy

אבל הם היו גמישים ונתנו לנו עצמאות

to work out how we got there,

לחשוב כיצד נגיע לשם,

giving us the space to be creative, ambitious and take risk.

ונתנו לנו מרחב להיות יצירתיים, נועזים ולקחת סיכון.

What if all health care looked like this?

מה אם כל השירות הרפואי ייראה כך?

What would it mean for all the social causes we're trying to solve?

מה תהיה המשמעות של זה עבור כל המטרות החברתיות שאנו מנסים לפתור?

Business knows this.

בעסקים יודעים את התשובה.

By taking a long-term, ambitious view

על הסתכלות נועזת לטווח הארוך

and giving people the autonomy to be creative

ולתת לאנשים את העצמאות להיות יצירתיים

to solve our world's biggest challenges,

כדי לפתור את הבעיות הגדולות ביותר בעולם,

we've disrupted entire industries.

שיבשנו תעשיות שלמות.

Look at Amazon, Google.

תסתכלו על אמאזון, גוגל.

Surely, we need the same level of ambition

בוודאי שנצטרך את אותה רמת תעוזה

if we're going to serve the most vulnerable in our societies.

אם נרצה לשרת את הפגיעים ביותר בחברה.

As a planet, we've set a target,

כעולם אחד, הצבנו יעד,

the Sustainable Development Goals,

מטרות פיתוח בר קיימא,

yet we're spending less than half the amount on tackling the global goals

אך אנו מוציאים פחות ממחצית הכמות על טיפול ביעדים עולמיים

than we are on conflict resolution,

מאשר אנו מוציאים על פתרון סכסוכים,

which mostly arises from the very inequalities we're not serving.

שבדרך כלל צומחים מאותו חוסר השוויון ממנו אנו מתעלמים.

It's time for change.

הגיע הזמן לשינוי.

It's not just common sense as well -- it makes business sense.

אפילו לא מדובר בהגיון בריא בלבד-- זהו הגיון עסקי.

Our work in Botswana showed

הפעילות בבוטסוואנה הראתה

for a modest investment, the economy would gain 1.3 billion dollars

שעבור השקעה צנועה, הכלכלה תרוויח 1.3 מיליאר דולר

over the lifetime of the children.

במהלך החיים של הילדים.

That was 150 times return on investment.

זוהי החזרת השקעה פי 150.

But part of the problem is that value is generated in the future,

אבל חלק מהבעיה היא שהרווח נמצא בעתיד,

but we need the money now to deliver it.

אך אנו זקוקים לכסף היום על מנת לספק אותו.

Turns out, this is not a new problem.

מתברר, שזו לא בעיה חדשה.

Banks have been solving it for centuries.

בנקים פותרים זאת במשך מאות שנים.

Simply put, it's called financing.

במילים פשוטות, זה נקרא הסכם מימון.

If you want to buy a house

אם אתם רוצים לקנות בית

but you can't afford to pay for it up front,

אבל אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לשלם על הכל מיד,

the bank financiers, you see, can realize that future value now.

הבנקאים, אתם מבינים, יכולים להבין את הערך העתידי היום.

In other words, you can live in the house straightaway.

במילים אחרות, אתם תחיו בבית הזה מיד.

But what if you couldn't?

אבל מה אם לא יכלתם?

What if you had to wait until you'd raised all of the money to move into the house,

מה אם הייתם צריכים לחכות עד שתחסכו את כל הכסף בשביל להכנס לבית הזה,

and you were kept homeless whilst trying to save the money

והייתם נשארים חסרי בית תוך כדי שאתם מנסים לחסוך כסף

to get there in the first place?

בשביל להגיע לשם בסופו של דבר?

You'd end up in an impossible cycle, never able to get there,

תמצאו את עצמכם כלואים במעגל בלתי אפשרי, ובלי הצלחה,

yet that's this very same bind we've put on ourselves.

ובכל זאת זו בדיוק אותה הרצועה בה קשרנו את עצמנו.

Inspired by the change in Botswana

בהשראת השינוי בבוטסוואנה

and by the visionary support of our funders and partners,

ובעזרת התמיכה והחזון של המממנים והשותפים שלנו,

we've come together -- two world-leading banks,

התאגדנו -- שני בנקים מובילים בעולם,

for-profit and private, not-for-profit organizations,

ארגונים עסקיים פרטיים, וארגונים ללא מטרות רווח,

foundations and philanthropists --

קרנות ופילנתרופים--

to launch the Vision Catalyst Fund,

על מנת להשיק את קרן ויז׳ן קטליסט,

a fund which will have trust built in by design.

קרן שיהיה לה אשראי מעוצב מראש.

It will make funding available now

זה יהפוך את המימון זמין עכשיו

to the organizations that can serve the need of the most vulnerable.

לארגונים שיכולים לשרת את הצורך של הפגיעים ביותר.

It will ensure that those organizations can work together in partnership,

הדבר יבטיח שהארגונים הללו יוכלו לעבוד יחד בשיתוף,

rather than competing for limited funds,

במקום להתחרות על משאבים מוגבלים,

serving the priority needs of an entire population,

תוך שרות על פי סדר חשיבות של אוכלוסיה שלמה,

whatever they are,

לא משנה מי אלה,

so that ultimately the individuals affected

כדי שבסופו של דבר היחידים שנפגעים

can receive the care that they deserve.

יוכלו לקבל את הטיפול המגיע להם.

And as we've shown,

וכפי שהראינו,

it doesn't make just a health and social difference,

לא מדובר רק בשינוי רפואי או חברתי,

it creates huge economic benefit.

מדובר ברווח כלכלי עצום.

This benefit in itself will create sustainability

היתרון הזה כשלעצמו ייצר קיימות

to perpetuate a virtuous, catalytic cycle of improvement and change.

ויבטיח מעגל דינמי, מזורז של שיפור ושינוי.

Because when we do this,

בגלל שכאשר אנו עושים זאת,

the individual needs of people like myself can be met.

צרכי היחיד יכולים לקבל מענה.

And this coalition has come together this year

והקואליציה הזו התאחדה השנה

to make a commitment with 53 heads of government,

כדי לעשות הסכם עם 53 ראשי ממשלה,

who have now committed to take action

שעכשיו התחייבו לעשות מעשה

towards achieving access to quality eye care for all.

לקראת מתן גישה לטיפול עיניים לכולם.

We've had incredible commitments

השגנו הסכמים מדהימים

of 200 million pairs of glasses to the fund

של 200 מליון זוגות משקפים שמש לקרן

and millions of dollars,

ומיליוני דולרים,

so that the dynamic and individual needs of people --

כדי שהדינמיות והצרכים האישיים של אנשים--

like my own issues that I had as child,

כמו הבעיות שלי היו כילד,

and like Theresa, who just required simple surgery --

וכמו תרזה, שרק הייתה צריכה ניתוח פשוט--

can be met.

יקבל מענה ראוי.

For Theresa, it meant her place back in society,

עבור תרזה, משמעות הדבר הייתה לקבל בחזרה את מקומה בחברה.

now with her own family and children.

כעת עם המשפחה והילדים שלה.

And for Mama Jane, it wasn't just restoring her sight,

ועבור מאמא ג׳יין, לא מדובר רק בהשבת הראייה שלה,

it meant the opportunity to restore hope,

מדובר בהזדמנות להחזיר את התקווה,

to restore joy

את האושר,

and to restore dignity.

ואת איכות החיים.

(Music)

(מוזיקה)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)