The Single Most Important Parenting Strategy | Becky Kennedy | TED

תרגום: Zvi Kestenbom עריכה: zeeva livshitz

Alright, quick poll --

בסדר, סקר קצר --

raise your hand if you have a relationship in your life

תרימו את היד אם יש לכם מערכת יחסים כלשהי בחייכם

that's meaningful to you.

בעלת משמעות רבה בשבילכם.

OK, I assumed, but always good to check our assumptions.

אוקי, כך גם הנחתי, אבל תמיד כדאי לבדוק את ההנחות שלנו.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

I’m saying this because

אני אומרת את זה בגלל

while I'll be focusing today on a parent-child relationship,

שכאשר אני מתרכזת כיום במערכת יחסים של הורה-ילד,

please know that everything I'm talking about

בבקשה תדעו שכל מה שאני מדברת עליו

is applicable to any meaningful relationship.

רלוונטי גם לכל מערכת יחסים בעלת משמעות רבה

So with that in mind, let's jump in.

ולכן כאשר אנו מבינים זאת, בואו נקפוץ פנימה.

So it's Sunday night, I'm in my kitchen.

אז עכשיו ראשון בערב, ואני נמצאת במטבח שלי.

I just finished cooking dinner for my family,

בדיוק סיימתי לבשל ארוחת ערב למשפחה שלי,

and I am on edge.

ואני על הקצה.

I mean, I'm exhausted, I haven't been sleeping well.

כלומר, אני מותשת, לא ישנתי טוב.

I’m anxious about the upcoming workweek,

אני חרדה משבוע העבודה המתקרב,

I'm overwhelmed by all the items on my unfinished to-do list.

אני מוצפת מכל הפריטים הנמצאים ברשימת המטלות הבלתי גמורה שלי.

And then, my son walks into the kitchen.

ואז, הבן שלי נכנס למטבח.

He looks at the table and whines,

הוא מסתכל אל השולחן ומתבכיין,

"Chicken again?"

“עוד פעם עוף?”

(Laughter)

(צחוק בקהל)

"Disgusting."

“מגעיל”

(Laughter)

(צחוק בקהל)

And that's it. I snap.

ואז זהו, נשברתי.

I look at him and I yell,

אני מסתכלת עליו וצועקת,

"What is wrong with you?

“מה לא בסדר איתך?

Can you be grateful for one thing in your life?"

אתה יכול להכיר תודה פעם אחת בחיים שלך?”

And things get worse from there.

והדברים נעשו גרועים יותר מרגע זה.

He screams, "I hate you."

הוא צועק, “אני שונא אותך“.

He runs out of the room and he slams his bedroom door.

הוא רץ לחדר וטורק את הדלת.

And now, my self-loathing session begins,

ועכשיו, רגעי הההאשמה העצמית שלי מתחילים,

as I say to myself, "What is wrong with me?

כאשר אני אומרת לעצמי, “מה לא בסדר איתי?

I've messed up my kid forever."

אני הורסת את חיי הבן שלי לעד“.

Well, if you're a parent, you've probably felt that pain.

האמת, אם אתה הורה, כנראה כבר הרגשת את הכאב הזה.

For me, it comes with an extra layer of shame.

בשבילי, זה מגיע עם שכבה נוספת של מבוכה.

I mean, I’m a clinical psychologist

כלומר, אני פסיכולוגית קלינית

and my specialty is helping people become better parents.

והמומחיות של היא לעזור לאנשים להיות הורים טובים יותר.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

And yet, this is true as well --

ועדיין, זה נכון --

there is no such thing as a perfect parent.

אין כזה דבר הורות מושלמת.

Mistakes and struggles, they come with the job,

טעויות ואתגרים, מגיעים עם העבודה,

but no one tells us what to do next.

אבל אף אחד לא אומר לנו מה לעשות בשלב הבא.

האם אנחנו פשוט צריכים להמשיך הלאה?

Do we just move on?

Kind of just pretend the whole thing never happened?

משהו כמו להעמיד פנים כאילו כל הדבר הזה מעולם לא קרה?

Or if I say something, what are the words?

או שאם אני אומרת משהו, מהן המילים הנכונות?

Well, for years, as a clinical psychologist in private practice,

האמת, במשך שנים, בתור פסיכולוגית קלינית עצמאית,

I saw client after client struggle with this question.

ראיתי לקוח אחרי לקוח נאבקים עם השאלה הזו.

And now, as the creator of the parenting content and community platform

ועכשיו, בתור יוצרת תכני הורות והפורום הקהילתי

"Good Inside,"

“Good Inside”,

I see millions of parents around the globe struggle with this issue.

אני רואה מיליוני הורים מסביב לגלובוס עם אותה בעיה.

All parents yell.

כל ההורים צועקים.

No one knows what to do next.

אף אחד לא יודע מה לעשות בשלב הבא.

Well, I'm determined to fill this gap.

ואני נחושה למלא את הפער הזה.

After all, there's almost nothing within our interpersonal relationships

אחרי הכל, אין כמעט משהו במסגרת היחסים הבין אישיים שלנו

that can have as much impact as repair.

שיש לו כל כך הרבה השפעה כמו לתקן.

Whenever a parent asks me,

בכל פעם שהורה שואל אותי,

"What one parenting strategy should I focus on?"

“מהי אסטרטגית ההורות יחידה שכדאי לי להתמקד בה?“.

I always say the same thing:

אני אומרת תמיד את אותו הדבר:

"Get good at repair."

“תהיה טוב בלתקן“.

So what is repair?

אז מה זה לתקן?

Repair is the act of going back to a moment of disconnection.

לתקן זו הפעולה של לחזור חזרה לאותו רגע של ניתוק.

Taking responsibility for your behavior

לקחת אחריות על ההתנהגות שלך

and acknowledging the impact it had on another.

ולהבין את ההשפעה שיש לה על האחר.

And I want to differentiate a repair from an apology,

ואני רוצה להבדיל בין לתקן לבין להתנצל,

because when an apology often looks to shut a conversation down --

בגלל שהתנצלות בדרך כלל גורמת לסגירה של שיחה --

“Hey, I’m sorry I yelled. Can we move on now?” --

“אני מצטערת שצעקתי. אנחנו יכולים להמשיך עכשיו הלאה?” --

a good repair opens one up.

תיקון טוב פותח אחת כזו.

And if you think about what it means to get good at repair,

ואם אתם חושבים על מה שאני מתכוונת כשאני אומרת להיות טובים בלתקן,

there's so much baked-in realism and hope and possibility.

יש כל כך הרבה ריאליזם ותקווה ואפשרויות.

Repair assumes there's been a rupture.

תיקון מניח שהיה קרע כלשהו.

So to repair,

אז כאשר יש תיקון,

you have to mess up

אתה חייב לפשל

or fall short of someone else's expectations.

או להיות מתחת לציפיות של מישהו אחר.

Which means the next time I snap at my kid,

שזה אומר שבפעם הבאה שאני מתפרץ על הילד שלי,

or my husband, or my work colleague,

או על הבעל שלי, או על חבר לעבודה,

instead of berating myself,

במקום לגעור בעצמי,

like I did that night in the kitchen,

כמו שעשיתי באותו לילה במטבח,

I try to remind myself I'm focusing on getting good at repair.

אני מנסה להזכיר לעצמי שאני מתרכזת בלהיות טובה בלתקן.

Step one is rupture.

הצעד הראשון הוא הקרע.

"Check that off, I crushed it."

“סימנתי כבר וי על זה, בקלות“.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Step two is repair.

הצעד השני הוא לתקן.

"I can do this.

“אני יכולה לעשות את זה

I'm actually right on track."

האמת שאני בדיוק בדרך הנכונה“.

So let's get back to my example.

בואו נחזור לדוגמה שלי.

I'm in the kitchen, my son is in his room.

אני במטבח, הבן שלי בחדר.

Well, what will happen if I don't repair?

אז, מה יקרה אם אני לא אתקן?

That’s really important to understand

זה משהו שמאד חשוב להבין

and helps us make a decision about what to do next.

ועוזר לנו לקבל החלטה על מה לעשות בשלב הבא.

Well, here are the facts.

אז, אלה העובדות.

My son is alone, overwhelmed

הבן שלי לבד, מוצף

and in a state of distress,

ונמצא במצב של מתח,

because, let's face it, his mom just became scary mom.

בגלל, שבואו נודה באמת, אמא שלו נהפכה הרגע לאמא מפחידה.

And now, he has to figure out a way to get back

ועכשיו, הוא צריך למצוא דרך לחזור חזרה

to feeling safe and secure.

להרגשה של ביטחון.

And if I don't go help him do that through making a repair,

ואם אני לא אעזור לו לעשות זאת בדרך של תיקון,

he has to rely on one of the only coping mechanisms

הוא יהיה חייב לסמוך על אחד ממנגנוני ההתמודדות היחידים

he has at his own disposal ...

שיש ברשותו ...

self-blame.

האשמה-עצמית.

Self-blame sounds like this:

האשמה-עצמית נשמעת ככה:

“Something’s wrong with me.

“משהו לא בסדר איתי.

I’m unlovable.

אני בלתי אהוב.

I make bad things happen.”

אני גורם לדברים לא טובים לקרות“.

Ronald Fairbairn may have said it best when he wrote that, for kids,

Ronald Fairbairn אולי אמר את זה בצורה מושלמת כאשר הוא כתב זאת, לילדים:

it is better to be a sinner in a world ruled by God

עדיף להיות חוטא בעולם שנשלט על ידי אלוהים

than to live in a world ruled by the devil.

מאשר לחיות בעולם שנשלט על ידי השטן.

In other words, it's actually adaptive

במילים אחרות, יותר קל ומתאים

for a child to internalize badness and fault,

לילד להפנים רוע ואשמה,

because at least then, they can hold onto the idea

בגלל שלפחות אז, הם יכולים להחזיק ברעיון

that their parents and the world around them

שההורים שלהם והעולם שסביבם

is safe and good.

בטוח וטוב.

And while self-blame works for us in childhood,

בזמן שההאשמה-עצמית עוזרת לנו בתקופת הילדות,

we all know it works against us in adulthood.

כולנו יודעים שהיא עובדת נגדנו בתקופת הבגרות.

“Something’s wrong with me.

“משהו לא בסדר איתי.

I make bad things happen.

אני גורם לדברים לא טובים לקרות.

I’m unlovable.”

אני בלתי אהוב“.

These are the core fears of so many adults.

אלה פחדי הליבה של כל כך הרבה מבוגרים.

But really, we see here, they are actually the childhood stories

אבל האמת, אנחנו רואים כאן, שאלה הסיפורים של תקופת הילדות שלנו

we wrote when we were left alone

שאנחנו כתבנו כאשר נשארנו לבד

following distressing events that went unrepaired.

בעקבות אירועים מצערים שלא עברו תהליך תיקון.

Plus, adults with self-blame are vulnerable to depression, anxiety,

בנוסף,מבוגרים בעלי האשמה-עצמית, פגיעים יותר לדיכאונות, חרדות.

deep feelings of worthlessness --

הרגשה עמוקה של חוסר ערך --

none of which we want for our kids.

שאנו כלל לא רוצים שלילדים שלנו יהיו.

And we can do better.

ואפשר להיות טובים יותר.

And it doesn't mean we have to be perfect.

וזה לא אומר שאנחנו צריכים להיות מושלמים.

When you repair,

כאשר אתה מתקן,

you go further than removing a child's story of self-blame.

אתה הולך מעבר מלהסיר סיפור האשמה-עצמית של ילד.

You get to add in all the elements that were missing in the first place.

אתה זוכה להוסיף את כל האלמנטים שהיו חסרים מלכתחילה.

Safety, connection, coherence, love, goodness.

ביטחון, חיבור, לכידות, אהבה, עשיית-טוב.

It's as if you're saying to a child,

זה כאילו את אומרת לילד שלך,

"I will not let this chapter of your life end in self-blame.

" אני לא אתן לפרק הזה של חייך ליפול להאשמה-עצמית.

Yes, this chapter will still contain the event of yelling,

כן, הפרק הזה יכלול אירוע של צעקות,

but I can ensure this chapter has a different ending,

אבל אני יכולה להבטיח שלפרק זה יש סוף אחר,

and therefore a different title, and theme and lesson learned."

ולכן כותרת שונה, ונושא ושיעור אחר שנלמד“.

We know that memory is original events

אנחנו יודעים שזיכרון הוא אירוע מקורי

combined with every other time you've remembered that event.

שמחובר לכל זמן אחר שזכרת את אותו מקרה.

This is why therapy's helpful, right?

ולכן זו הסיבה שטיפול עוזר, נכון?

When you remember painful experiences from your past

כאשר אתה זוכר התנסות כואבת מהעבר שלך

within a safer and more connected relationship,

בתוך מערכת יחסים יותר בטוחה ומחוברת

the event remains,

האירוע הזה נשאר,

but your story of the event, it changes, and then you change.

אבל הסיפור של האירוע הזה, הוא משתנה, ואז אתה משתנה.

With repair,

בעזרת תיקון,

we effectively change the past.

אנחנו משנים את העבר בצורה אפקטיבית.

So let's write a better story.

אז בואו נכתוב סיפור טוב יותר.

Let's learn how to repair.

בואו נלמד איך לתקן.

Step one, repair with yourself.

הצעד הראשון, תתקן את עצמך.

That's right.

בדיוק כך.

I mean, you can't offer compassion

אני מתכוונת, אתה לא יכול להציע חמלה

or groundedness or understanding to someone else

או יציבות או הבנה למישהו אחר

before you access those qualities within yourself.

לפני שאתה נכנס לתכונות אלה בתוך עצמך.

Self-repair means separating your identity,

משמעות תיקון-עצמי הוא להפריד את האישיות,

who you are,

מי אתה,

from your behavior, what you did.

מההתנהגות שלך, מה שעשית.

For me, it means telling myself two things are true.

בשבילי, זה אומר להגיד לעצמי שני דברים נכונים.

I’m not proud of my latest behavior

אני לא גאה בהתנהגות האחרונה שלי

and my latest behavior doesn't define me.

וההתנהגות האחרונה שלי אינה מגדירה אותי.

Even as I struggle on the outside, I remain good inside.

גם כשאני נאבקת מבחוץ, אני נשארת טובה מבפנים.

I can then start to see that I'm a good parent --

אני אז יכולה להתחיל לראות שאני הורה טוב --

identity --

זהות --

who was having a hard time -- behavior.

ששעברה תקופה קשה -- התנהגות.

And no, this doesn't let me off the hook.

ולא, זה לא פוטר אותי.

This is precisely what leaves me on the hook for change.

זה בדיוק מה שמשאיר אותי מחויבת לשינוי.

Because now that I've replaced my spiral with groundedness,

כי כאשר עכשיו שהחלפתי חוסר יציבות ביציבות,

I can actually use my energy

אני יכולה פתאם לנצל את האנרגיה שלי

toward thinking about what I want to do differently the next time.

לכיוון המחשבה על מה שאני רוצה לעשות בצורה שונה בפעם הבאה.

Oh, and I can now use my energy to go repair with my son.

אה , וגם אני יכולה לנצל את האנרגיה שלי בללכת לתקן עם הבן שלי.

Step two -- repair with your child.

הצעד השני -- לתקן עם הילד שלך.

There's no exact formula.

אין נוסחה מדוייקת.

I often think about three elements:

אני לרוב חושבת על שלושה אלמנטים:

name what happened, take responsibility,

תציין מה קרה, קח אחריות,

state what you would do differently the next time.

תגדיר מה אתה תעשה בצורה שונה בפעם הבאה.

It could come together like this.

זה יכול להישמע ככה:

"Hey.

“היי.

I keep thinking about what happened the other night in the kitchen.

אני כל הזמן חושבת על מה שקרה באותו לילה במטבח.

I'm sorry I yelled.

אני מצטערת שצעקתי

I'm sure that felt scary.

אני בטוחה שזה הרגיש מפחיד.

And it wasn't your fault.

וזה לא היה באשמתך.

I'm working on staying calm, even when I'm frustrated."

אני עובדת על להישאר רגועה, אפילו כשאני מתוסכלת“.

A 15-second intervention can have a lifelong impact.

התערבות בת 15 שניות יכולה לתת השפעה לכל החיים.

I've replaced my child's story of self-blame

החלפתי את סיפור ההאשמה-העצמית של הילד שלי

with a story of self-trust and safety and connection.

בסיפור של אמון-עצמי ביטחון וחיבור.

I mean, what a massive upgrade.

אני מתכוונת, איזה שיפור אדיר.

And to give a little more clarity around how to repair,

וכדי להבהיר עוד קצת בנוגע לאיך לתקן,

I want to share a few examples of what I call "not repair,"

אני רוצה לתת כמה דוגמאות על איך שאני קוראת לזה ” לא לתקן“,

which are things that come more naturally to most of us --

שהם בעצם דברים שבאים די בקלות לרובנו --

definitely me included.

לחלוטין גם לי.

"Hey, I'm sorry I yelled at you in the kitchen,

“היי, אני מצטערת שצעקתי עליך במטבח,

but if you wouldn't have complained about dinner,

אבל אם לא היית מתלונן על ארוחת הערב,

it wouldn't have happened."

זה לא היה קורה“.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Been there? Been there? OK.

קרה לכם? קרה לכם? אוקי.

Or "You know, you really need to be grateful for things in your life,

או “אתה יודע, אני ממש צריכה להיות יותר מכירת תודה לדברים בחיים שלך,

like a home-cooked meal.

כמו ארוחה ביתית.

Then, you won't get yelled at."

ואז, לא יצעקו עלייך“.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Not only do these interventions fail at the goal of reconnection,

לא רק שההתערבויות האלה לא פוגעות במטרה של חיבור מחדש,

they also insinuate that your child caused your reaction,

הן גם רומזות שהילד שלך גרם לתגובה שלך,

which simply isn’t true

שבוודאות לא נכון

and isn't a model of emotion regulation we want to pass on to the next generation.

שאינו מודל לחיקוי או ויסות רגשי שאנו רוצים להעביר לדור הבא.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So let's say we've all resisted

אז בואו נגיד שכולנו התנגדנו

the "it was your fault, anyway" not-repairs,

ל- “זה באשמתך בכל מקרה” הלא מתקנים,

and have instead prioritized a repair that allows us to reconnect.

ובמקום זה העדפנו תיקון שנותן לנו להתחבר מחדש.

What might the impact be? What might that look like in adulthood?

מה עלולה להיות ההשפעה? איך זה יכול להיראות בתקופת הבגרות?

My adult child won’t spiral in self-blame when they make a mistake,

הילד הבוגר שלי לא יימצא בסחרור של האשמה-עצמית כאשר הוא עושה טעות,

and won’t take on blame for someone else’s mistake.

ולא ייקח אשמה על טעות של מישהו אחר.

My adult child will know how to take responsibility for their behavior,

הילד הבוגר שלי יידע איך לקחת אחריות על ההתנהגות שלו.

because you've modeled how to take responsibility for yours.

בגלל שאת היית מודל לחיקוי של איך לקחת אחריות על מעשיך.

Repairing with a child today

לתקן עם ילד היום

sets the stage for these critical adult relationship patterns.

מתחיל את השלב לשלושת דפוסי היחסים הקריטיים למבוגרים האלה.

Plus, it gets better --

בנוסף, זה נהיה יותר טוב --

now that I've reconnected with my son, I can do something really impactful.

עכשיו כאשר אני התחברתי מחדש עם הבן שלי, אני יכולה לעשות משהו באמת משמעותי.

I can teach him a skill he didn't have in the first place,

אני יכולה ללמד אותו מיומנות,

which is how kids actually change their behavior.

שזו באמת הדרך בה הילדים משנים את ההתנהגות שלהם.

So maybe the next day,

אז אולי במהלך היום הבא,

I say "You know, you're not always going to like what I make for dinner.

אני אומרת “אתה יודע, אתה לא תמיד הולך לאהוב מה שאני מכינה לארוחת ערב.

Instead of saying 'that's disgusting,'

במקום להגיד ‘זה מגעיל’,

I wonder if you could say 'not my favorite.'"

אני תוהה אם תוכל להגיד ‘לא המועדף עליי’.”

Now I'm teaching him how to regulate his understandable disappointment,

עכשיו אני מלמדת אותו איך לתרגל את האכזבות המובנות שלו,

and communicate effectively and respectfully with another person.

ולתקשר בצורה אפקטיבית ומכבדת עם אדם אחר.

That never would have happened if instead,

כל זה לא היה קורה אם לחילופין,

I had been blaming him for my reaction.

הייתי מאשימה אותו על תגובתי.

So here's the point where you might have a lingering concern.

אז כאן הנקודה שבה אולי יהיה לך דאגה מתמשכת.

Maybe you're thinking,

אולי את חושבת,

"You know, I have a feeling that my kid's older than your kid."

“אתה יודע, יש לי הרגשה שהילד שלי יותר גדול מהילד שלך“.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

"I think it's too late."

“אני חושב שזה מאוחר מדי“.

Or "I have done a lot worse than you did in the kitchen."

או “מה שאני עשיתי הרבה יותר חמור ממה שעשית במטבח“.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

"Maybe it's too late."

“אולי זה מאוחר מדי“.

Well, I mean this --

האמת, אני מתכוונת לזה --

if you have only one takeaway from this talk,

אם יש משהו אחד לקחת מהשיחה הזאת,

please let this be it: It is not too late.

בבקשה שזה יהיה זה: זה לא מאוחר מדי.

It is never too late.

זה אף פעם לא מאוחר מדי.

How do I know?

איך אני יודעת?

Well, imagine, right after this, you get a call from one of your parents,

תחשבו שמייד אחרי זה, אתם מקבלים שיחה מאחד ההורים שלכם,

and if neither of your parents are alive,

ואם אף אחד מההורים שלכם אינם חיים,

imagine finding and opening a letter you hadn't seen till that moment.

תדמיינו שאתם מוצאים ופותחים מכתב שלא ראיתם עד לרגע זה.

OK, walk through this with me, here's the call.

אוקי, תזרמו איתי בנושא זה, ככה השיחה נראית.

"Hey,

“היי,

I know this sounds out of the blue,

אני יודעת שזה נשמע פתאומי,

but I've been thinking a lot about your childhood.

אבל חשבתי הרבה על תקופת הילדות שלך.

And I think there were a lot of moments that felt really bad to you.

ואני חושב שהיו הרבה רגעים שהורגשו רעים מאד בשבילך.

And you are right to feel that way.

ואת צודקת בכך שאת מרגישה ככה.

Those moments weren't your fault.

רגעים אלה לא היו באשמתך.

They were times when I was struggling,

היו זמנים בהם הייתי נאבקת.

and if I could have gone back, I would have stepped aside,

ואם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי זזה הצידה,

I would have calmed myself down,

הייתי מרגיעה את עצמי,

and then found you to help you with whatever you were struggling with.

ואז מוצאת אותך בשביל לעזור לך עם מאבק כלשהו שאיתו את נאבקת.

I'm sorry.

אני מצטערת.

And if you're ever willing to talk to me about any of those moments,

ואם את מעוניינת לדבר איתי על רגעים אלה,

I'll listen.

אני אקשיב.

I won't listen to have a rebuttal. I'll listen to understand.

אני לא אקשיב בשביל להכחיש. אני אקשיב בשביל להבין.

I love you."

אני אוהבת אותך,.

I don't know many adults who don't have a fairly visceral reaction

אני לא מכירה הרבה מבוגרים שלא תהיה להם תגובה נגדית למדי

to that exercise.

לאימון שכזה.

I often hear, “Why am I crying?”

אני לרוב שומעת, “למה אני בוכה?”

Or "Listen, that wouldn't change everything.

או “תשמעי, זה לא יישנה הכל.

But it might change some things."

אבל זה אולי יישנה כמה דברים“.

Well, I definitely do not specialize in math,

האמת, אני לגמרי לא מתמחה בחשבון,

but here's something I know with certainty.

אבל הנה משהו שאני יודעת להגיד בוודאות.

If you have a child, that child is younger than you are.

אם יש לך ילד, הילד הזה צעיר יותר ממך.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Always true.

תמיד נכון.

The story of their life is shorter

סיפור החיים שלהם קצר יותר

and even more amenable to editing.

ואפילו יותר נגיש לשינוי.

So if that imagined exercise had an impact on you,

אז אם לכזה אימון דמיוני הייתה השפעה עליך,

imagine the impact an actual repair will have on your child.

תחשבי איזו השפעה תהיה לתיקון אמיתי על הילד שלך.

See?

רואים?

I told you, it's never too late.

אמרתי לכם, זה אף פעם לא מאוחר.

Thank you.

תודה רבה.

(Cheers and applause)

(מחיאות כפיים ותשואות)