How to be "Team Human" in the digital future | Douglas Rushkoff

תרגום: Yael Ring עריכה: Nurit Noy

I got invited to an exclusive resort

הוזמנתי לאתר נופש יוקרתי

to deliver a talk about the digital future

כדי לתת הרצאה על העתיד הדיגיטלי,

to what I assumed would be a couple of hundred tech executives.

אז הנחתי שיהיה קהל של כמה מאות מנהלי הייטק,

And I was there in the green room, waiting to go on,

ישבתי בחדר הירוק, מחכה לעלות לבמה,

and instead of bringing me to the stage, they brought five men into the green room

אבל במקום להעלות אותי לבמה, הובאו חמישה אנשים לחדר הירוק.

who sat around this little table with me.

שישבו סביב שולחן קטן איתי.

They were tech billionaires.

הם היו מיליארדרים מעולם ההייטק.

And they started peppering me with these really binary questions,

והם התחילו לשאול אותי שאלות בחירה,

like: Bitcoin or Etherium?

כמו: ביטקוין או אתריום?

Virtual reality or augmented reality?

מציאות מדומה או מציאות רבודה?

I don't know if they were taking bets or what.

אני לא יודע, אולי הם התערבו על זה או משהו.

And as they got more comfortable with me,

וככל שהם הרגישו יותר בנוח איתי,

they edged towards their real question of concern.

הם הגיעו לשאלה שבאמת הטרידה אותם:

Alaska or New Zealand?

אלסקה או ניו-זילנד?

That's right.

נכון,

המיליארדרים האלה ביקשו מתאורטיקן מדיה, עצה,

These tech billionaires were asking a media theorist for advice

on where to put their doomsday bunkers.

איפה לבנות את הבונקרים לשעת חירום שלהם.

We spent the rest of the hour on the single question:

בילינו את שארית השעה בדיון על נושא אחד:

"How do I maintain control of my security staff

"איך אני מצליח לשמור על השליטה בצוות האבטחה שלי,

after the event?"

לאחר האירוע?"

By "the event" they mean the thermonuclear war

ב"אירוע" הם מתכוונים למלחמה הגרעינית,

or climate catastrophe or social unrest that ends the world as we know it,

או אסון אקלימי או מהפכה חברתית, שיחסלו את העולם שאנחנו מכירים,

and more importantly, makes their money obsolete.

או, מה שחשוב יותר, יהפוך את הכסף שלהם, לחסר ערך.

And I couldn't help but think:

ואני לא יכולתי שלא לחשוב:

these are the wealthiest, most powerful men in the world,

אלה הם האנשים העשירים והחזקים ביותר בעולם,

yet they see themselves as utterly powerless to influence the future.

ובכל זאת, הם תופסים עצמם כלגמרי חסרי השפעה על העתיד.

The best they can do is hang on for the inevitable catastrophe

הכי טוב שהם יכולים לעשות זה לחכות לקטסטרופה הבלתי נמנעת,

and then use their technology and money to get away from the rest of us.

ואז להשתמש בטכנולוגיה ובכסף שלהם, כדי להימלט מכולנו.

And these are the winners of the digital economy.

ואלו הם המצליחים של הכלכלה הדיגיטלית.

(Laughter)

(צחוק)

The digital renaissance

הרנסנס הדיגיטלי

was about the unbridled potential

התעסק בפוטנציאל הלא מרוסן

of the collective human imagination.

של הדמיון האנושי הקולקטיבי.

It spanned everything from chaos math and quantum physics

הוא מקיף הכל, ממתמטיקת הכאוס למכניקת הקוונטים,

to fantasy role-playing and the Gaia hypothesis, right?

למשחקי תפקידים ותיאורית גאיה, נכון?

We believed that human beings connected could create any future we could imagine.

אנחנו מאמינים שבני אדם ביחד, יכולים ליצור כל עתיד שאפשר לדמיין.

And then came the dot com boom.

ואז הגיעה בועת הדוט-קום.

And the digital future became stock futures.

והעתיד הדיגיטלי הפך לעתיד מנייתי.

And we used all that energy of the digital age

והשתמשנו בכל האנרגיה הזאת של העידן הדיגיטלי,

to pump steroids into the already dying NASDAQ stock exchange.

להצלת שוק המניות הדועך של נאסד"ק.

The tech magazines told us a tsunami was coming.

עיתוני הטק סיפרו לנו ש'צונאמי' עומד להכות.

And only the investors who hired the best scenario-planners and futurists

ורק המשקיעים ששכרו את מתכנני התרחישים והעתידנים הטובים ביותר

would be able to survive the wave.

יהיו מסוגלים לשרוד את 'הגל.'

And so the future changed from this thing we create together in the present

וכך העתיד השתנה מהדבר הזה שאנחנו יוצרים ביחד בהווה,

to something we bet on

למשהו שאנחנו מתערבים עליו,

in some kind of a zero-sum winner-takes-all competition.

תחרות סכום אפס, בה המנצח לוקח הכל.

And when things get that competitive about the future,

וכשהדברים הופכים להיות כל כך תחרותיים בנוגע לעתיד,

humans are no longer valued for our creativity.

בני האדם כבר אינם מוערכים לפי היצירתיות שלנו.

No, now we're just valued for our data.

לא, עכשיו אנחנו רק מוערכים לפי הנתונים שלנו.

Because they can use the data to make predictions.

כיוון שהם יכולים להשתמש בנתונים, כדי לבנות תחזיות.

Creativity, if anything, that creates noise.

יצירתיות, אם כבר, יוצרת רעש.

That makes it harder to predict.

הרעש הזה מפריע לבניית התחזיות.

So we ended up with a digital landscape

אז הגענו לתמונת נוף דיגיטלית

that really repressed creativity, repressed novelty,

שממש מדכאת את היצירתיות, מדכאת חדשנות,

it repressed what makes us most human.

היא מדכאת את מה שהכי הופך אותנו לאנושיים.

We ended up with social media.

ונשארנו עם המדיה החברתית.

Does social media really connect people in new, interesting ways?

האם מדיה חברתית באמת מחברת בין אנשים בדרכים חדשות ומעניינות?

No, social media is about using our data to predict our future behavior.

לא. מדיה חברתית משתמשת במידע שלנו כדי לחזות מה נעשה בעתיד.

Or when necessary, to influence our future behavior

או, כשצריך, להשפיע על ההתנהגות העתידית שלנו

so that we act more in accordance with our statistical profiles.

כדי שנפעל בהתאם לפרופילים הסטטיסטיים שלנו.

The digital economy -- does it like people?

הכלכלה הדיגיטלית -- האם היא אוהבת אנשים?

No, if you have a business plan, what are you supposed to do?

לא. אם יש לכם תכנית עסקית, מה אתם אמורים לעשות?

Get rid of all the people.

להיפטר מכל האנשים.

Human beings, they want health care, they want money, they want meaning.

בני אדם, הם רוצים ביטוח בריאות. הם רוצים כסף, הם רוצים משמעות.

You can't scale with people.

אתם לא יכולים ליישר קו עם אנשים.

(Laughter)

(צחוק)

Even our digital apps --

אפילו האפליקציות שלנו --

they don't help us form any rapport or solidarity.

הן לא עוזרות לנו ליצור כל קרבה או סולידריות.

I mean, where's the button on the ride hailing app

אני מתכוון, איפה הכפתור באפליקציה שמזמינה לך מונית,

for the drivers to talk to one another about their working conditions

שמאפשר לנהגים לדבר זה עם זה על תנאי העבודה שלהם

or to unionize?

או להתאגד יחד?

Even our videoconferencing tools,

אפילו כלי שיחות הווידאו שלנו

they don't allow us to establish real rapport.

לא מאפשרים לנו ליצור קשר אמיתי.

However good the resolution of the video,

לא משנה כמה טובה הרזולוציה של הוידאו,

you still can't see if somebody's irises are opening to really take you in.

אתם עדיין לא רואים את האישונים שמתרחבים כדי להבין אתכם.

All of the things that we've done to establish rapport

כל הדברים שעשינו כדי ליצור קרבה

that we've developed over hundreds of thousands of years of evolution,

שפיתחנו במאות אלפי שנים של אבולוציה,

they don't work,

הם לא עובדים,

you can't see if someone's breath is syncing up with yours.

אתם לא יכולים לראות אם קצב הנשימה של מישהו מותאם לשלכם.

So the mirror neurons never fire, the oxytocin never goes through your body,

כך שנויירוני הראייה לא מופעלים, האוקסטוצין לא נכנס למערכת הדם,

you never have that experience of bonding with the other human being.

אתם אף פעם לא חווים את החוויה של התחברות לבן אדם אחר.

And instead, you're left like,

במקום, אתם נשארים עם --

"Well, they agreed with me, but did they really,

"טוב, הם הסכימו איתי, אבל האם הם באמת,

did they really get me?"

האם הם באמת, הבינו אותי?"

And we don't blame the technology for that lack of fidelity.

ואנחנו לא מאשימים את הטכנולוגיה על חוסר הנאמנות הזאת.

We blame the other person.

אנחנו מאשימים את האדם השני.

You know, even the technologies and the digital initiatives that we have

אתם יודעים, אפילו הטכנולוגיות והיוזמות הדיגיטליות המוקדשות

to promote humans,

לקידום בני אדם,

are intensely anti-human at the core.

הן ממש אנטי-אנושיות בבסיסן.

Think about the blockchain.

תחשבו על בלוקצ'יין (אבטחת עסקים באינטרנט)

The blockchain is here to help us have a great humanized economy? No.

האם בלוקצ'יין הומצא כדי לעזור לנו ליצור כלכלה אנושית? לא.

The blockchain does not engender trust between users,

בלוקצ'יין לא מטפח אמון בין משתמשים,

the blockchain simply substitutes for trust in a new,

בלוקצ'יין פשוט מחליף את האמון

even less transparent way.

בשיטה חדשה, עוד פחות שקופה .

Or the code movement.

או תנועת הקידוד.

I mean, education is great, we love education,

אני מתכוון, חינוך הוא נפלא, אנחנו אוהבים חינוך,

and it's a wonderful idea

וזה רעיון נפלא

that we want kids to be able to get jobs in the digital future,

שנרצה שילדים יהיו מסוגלים להשיג תעסוקה בעתיד הדיגיטלי,

so we'll teach them code now.

אז נלמד אותם לקודד עכשיו.

But since when is education about getting jobs?

אבל ממתי חינוך מתמקד בהשגת תעסוקה?

Education wasn't about getting jobs.

חינוך לא התעסק בהשגת עבודות.

Education was compensation for a job well done.

חינוך הוא השכר לעבודה טובה.

The idea of public education

הרעיון של חינוך ציבורי

was for coal miners, who would work in the coal mines all day,

הומצא עבור כורי פחם, שעבדו במכרות הפחם כל היום,

then they'd come home and they should have the dignity

ואז היו חוזרים הביתה, מגיע להם הכבוד העצמי

to be able to read a novel and understand it.

להיות מסוגלים לקרוא ספר ולהבין אותו.

Or the intelligence to be able to participate in democracy.

או ששכבת האינטליגנציה תוכל להשתתף בתהליך הדמוקרטי.

When we make it an extension of the job, what are we really doing?

כשאנחנו הופכים אותו להרחבה של העבודה, מה אנחנו בעצם עושים?

We're just letting corporations really

אנחנו מאפשרים לתאגידים

externalize the cost of training their workers.

להכשיר את העובדים במיקור חוץ,

And the worst of all really is the humane technology movement.

והרע מכל היא תנועת הטכנולוגיה ההומנית.

I mean, I love these guys, the former guys who used to take

אני מתכוון, אני אוהב את האנשים האלה, אותם אנשים שנהגו לקחת

the algorithms from Las Vegas slot machines

את האלגוריתמים של מכונות המזל מלאס וגאס

and put them in our social media feed so that we get addicted.

ולשים אותם במדיה החברתית שלנו כך שנתמכר אליה.

Now they've seen the error of their ways

עכשיו הם הבינו את טעותם

and they want to make technology more humane.

והם רוצים להפוך את הטכנולוגיה ליותר הומנית.

But when I hear the expression "humane technology,"

אבל כשאני שומע את הביטוי "טכנולוגיה הומנית",

I think about cage-free chickens or something.

אני חושב על תרנגולות חופש או משהו כזה.

We're going to be as humane as possible to them,

אנחנו נהיה כמה שיותר הומניים כלפיהן,

until we take them to the slaughter.

עד שנשחט אותם.

So now they're going to let these technologies be as humane as possible,

אז עכשיו הולכים להפוך את הטכנולוגיות להומניות,

as long as they extract enough data and extract enough money from us

כל עוד הם מפיקים מספיק מידע ומפיקים מספיק כסף מאתנו,

to please their shareholders.

שיספק את בעלי המניות שלהם.

Meanwhile, the shareholders, for their part, they're just thinking,

בנתיים, בעלי המניות מצדם, הם חושבים --

"I need to earn enough money now, so I can insulate myself

"אנחנו צריכים להרוויח מספיק כסף עכשיו, כדי שנוכל להגן על עצמנו

from the world I'm creating by earning money in this way."

מהעולם אותו שאנו יוצרים בכך שאנחנו מרוויחים כסף ככה."

(Laughter)

(צחוק)

No matter how many VR goggles they slap on their faces

לא משנה כמה משקפי מציאות מדומה הם ירכיבו על הפנים,

and whatever fantasy world they go into,

או איזה עולם פנטזיה הם יכנסו אליו,

they can't externalize the slavery and pollution that was caused

הם לא יכולים להתעלם מהעבדות והזיהום שנוצרו

through the manufacture of the very device.

באמצעות הייצור של המכשיר עצמו.

It reminds me of Thomas Jefferson's dumbwaiter.

זה מזכיר לי את מעלית האוכל של תומאס ג'פרסון.

Now, we like to think that he made the dumbwaiter

אנחנו אוהבים לחשוב שהוא המציא את המעלית

in order to spare his slaves all that labor of carrying the food

כדי לחסוך מהעבדים שלו את נשיאת מגשי האוכל

up to the dining room for the people to eat.

לחדר האוכל כדי להגיש לאנשים.

That's not what it was for, it wasn't for the slaves,

זאת לא היתה מטרת המעלית, היא לא הומצאה לטובת העבדים,

it was for Thomas Jefferson and his dinner guests,

היא הומצאה עבור תומאס ג'פרסון והאורחים שלו,

so they didn't have to see the slave bringing the food up.

שלא יצטרכו לראות את העבדים מביאים את האוכל.

The food just arrived magically,

מגשי האוכל הופיעו באורח קסם,

like it was coming out of a "Start Trek" replicator.

כאילו יצאו ממכונת העתקה של "סטאר טרק".

It's part of an ethos that says,

זה חלק מאתוס שאומר,

human beings are the problem and technology is the solution.

בני האדם הם הבעיה וטכנולוגיה היא הפתרון.

We can't think that way anymore.

אנחנו לא יכולים לחשוב כך יותר.

We have to stop using technology to optimize human beings for the market

צריך להפסיק להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר אנשים לפי דרישות השוק.

and start optimizing technology for the human future.

ולהתחיל למקסם את הטכנולוגיה לטובת עתיד האנושות.

But that's a really hard argument to make these days,

אבל זה טיעון שממש קשה לטעון אותו כיום,

because humans are not popular beings.

כי בני האדם אינם יצורים פופולריים.

I talked about this in front of an environmentalist just the other day,

הרציתי על נושא זה בפני פעילת איכות הסביבה לפני כמה ימים,

והיא אמרה, "למה אתה מגן על בני האדם?

and she said, "Why are you defending humans?

בני האדם הרסו את כדור הארץ. מגיע להם להיכחד".

Humans destroyed the planet. They deserve to go extinct."

(Laughter)

(צחוק)

Even our popular media hates humans.

אפילו התקשורת שלנו שונאת בני אדם.

Watch television,

תפתחו טלויזיה,

all the sci-fi shows are about how robots are better and nicer than people.

כל תכניות המד"ב הן על איך רובוטים הם טובים ונחמדים מבני אדם.

Even zombie shows -- what is every zombie show about?

אפילו תכניות הזומבים -- במה עוסקת כל תכנית על זומבים?

Some person, looking at the horizon at some zombie going by,

איזה אדם, מביט אל האופק בזומבי שעובר שם,

and they zoom in on the person and you see the person's face,

ואז הם מתמקדים באדם ואתם רואים את הפרצוף שלו,

and you know what they're thinking:

ואתם יודעים על מה הוא חושב:

"What's really the difference between that zombie and me?

"בעצם מה ההבדל ביני ובין הזומבי הזה?"

He walks, I walk.

הוא הולך, אני הולך.

He eats, I eat.

הוא אוכל, אני אוכל.

He kills, I kill."

הוא הורג, אני הורג".

But he's a zombie.

אבל הוא זומבי.

At least you're aware of it.

לפחות אתם מודעים לזה.

If we are actually having trouble distinguishing ourselves from zombies,

אם קשה לנו להבדיל בינינו ובין זומבים,

we have a pretty big problem going on.

יש לנו בעיה די רצינית.

(Laughter)

(צחוק)

And don't even get me started on the transhumanists.

ואל תגרמו לי להתחיל אפילו לדבר על מאמיני הטרנס-הומניזם.

I was on a panel with a transhumanist, and he's going on about the singularity.

ישבתי בפנל עם טרנס-הומאני, והוא דיבר ודיבר על סינגולריות.

"Oh, the day is going to come really soon when computers are smarter than people.

"בקרוב ממש יבוא יום בו המחשבים יהיו חכמים יותר מבני אדם.

And the only option for people at that point

והאפשרות היחידה שתעמוד בפני אנשים אז,

is to pass the evolutionary torch to our successor

תהיה להעביר את השרביט האבולוציוני ליורשים שלנו

and fade into the background.

ולהיעלם ברקע.

Maybe at best, upload your consciousness to a silicon chip.

או מקסימום, להעלות את התודעה שלנו לשביב סיליקון.

And accept your extinction."

ולקבל את ההכחדה שלנו".

(Laughter)

(צחוק)

And I said, "No, human beings are special.

ואמרתי לו, "לא, בני האדם הם מיוחדים.

We can embrace ambiguity, we understand paradox,

אנחנו יכולים לאמץ עמימות, אנחנו מבינים פרדוקסים,

we're conscious, we're weird, we're quirky.

אנחנו בעלי תודעה, אנחנו מוזרים ומשונים.

There should be a place for humans in the digital future."

צריך להיות מקום לבני אדם בעתיד הדיגיטלי".

And he said, "Oh, Rushkoff,

והוא ענה לי, "אוי, רשקוף,

you're just saying that because you're a human."

אתה רק אומר את זה כי אתה בן אדם".

(Laughter)

(צחוק)

As if it's hubris.

כאילו מדובר בהיבריס.

OK, I'm on "Team Human."

אוקיי, אני בצד של "קבוצת בני האדם".

That was the original insight of the digital age.

זאת היתה התובנה המקורית של העידן הדיגיטלי.

That being human is a team sport,

שהקיום האנושי הוא ספורט קבוצתי,

evolution's a collaborative act.

אבולוציה היא יצירה משותפת.

Even the trees in the forest,

אפילו העצים ביער,

they're not all in competition with each other,

הם לא כולם מתחרים זה בזה,

they're connected with the vast network of roots and mushrooms

הם מחוברים ברשת רחבה של שורשים ופטריות

that let them communicate with one another and pass nutrients back and forth.

שמאפשרים להם לתקשר זה עם זה ולהעביר חומרי מזון ביניהם.

If human beings are the most evolved species,

אם בני האדם הם הזן המפותח ביותר,

it's because we have the most evolved ways of collaborating and communicating.

זה בגלל שיש לנו את השיטות המפותחות ביותר לשיתוף ותקשורת.

We have language.

יש לנו שפה.

We have technology.

יש לנו טכנולוגיה.

It's funny, I used to be the guy who talked about the digital future

זה מצחיק, פעם הייתי הבחור שדיבר על העתיד הדיגיטלי

for people who hadn't yet experienced anything digital.

עם אנשים שעוד לא חוו שום דבר דיגיטלי.

And now I feel like I'm the last guy

וכיום אני מרגיש כאילו אני הבחור האחרון

who remembers what life was like before digital technology.

שזוכר את החיים שלפני הטכנולוגיה הדיגיטלית.

It's not a matter of rejecting the digital or rejecting the technological.

לא מדובר בדחייה של הדיגיטלי או דחייה של הטכנולוגיה.

It's a matter of retrieving the values that we're in danger of leaving behind

מדובר בהשבת הערכים שנמצאים בסכנת הכחדה

and then embedding them in the digital infrastructure for the future.

ואז הטמעתם במבנה הדיגיטלי, בשביל העתיד.

And that's not rocket science.

ולא מדובר במדע מסובך.

It's as simple as making a social network

זה ממש פשוט, כמו יצירת רשת חברתית,

that instead of teaching us to see people as adversaries,

שבמקום ללמד אותנו לראות באנשים יריבים,

it teaches us to see our adversaries as people.

היא מלמדת אותנו לראות את היריבים שלנו, כאנשים.

It means creating an economy that doesn't favor a platform monopoly

מדובר ביצירת כלכלה שלא מתעדפת פלטפורמות מונופוליות (פייסבוק וכו')

that wants to extract all the value out of people and places,

שרוצות למצות את כל הערך מאנשים ומקומות,

but one that promotes the circulation of value through a community

אלא כלכלה שמקדמת את מחזור החפצים בקהילה

and allows us to establish platform cooperatives

ומאפשרת לנו ליצור פלטפורמות קואופרטיביות.

that distribute ownership as wide as possible.

שמחלקים את השליטה לכמה שיותר.

It means building platforms

מדובר בבניית פלטפורמות

that don't repress our creativity and novelty in the name of prediction

שלא מדכאות את היצירתיות והחדשנות שלנו בשם התחזיות,

but actually promote creativity and novelty,

כאלה שמקדמות יצירתיות וחדשנות.

so that we can come up with some of the solutions

כך שנוכל לחשוב על חלק מהפתרונות

to actually get ourselves out of the mess that we're in.

שיצליחו להוציא אותנו מהבוץ בו אנחנו נמצאים.

No, instead of trying to earn enough money to insulate ourselves

לא. במקום לנסות להרוויח מספיק כסף להגן על עצמנו,

from the world we're creating,

מהעולם אותו יצרנו,

why don't we spend that time and energy making the world a place

למה שלא נשקיע את הזמן והאנרגיה ביצירת עולם

שלא נרגיש את הצורך להימלט ממנו.

that we don't feel the need to escape from.

There is no escape, there is only one thing going on here.

אין שום מקום מקלט, יש רק את מה שקורה כאן.

Please, don't leave.

בבקשה, אל תעזבו.

Join us.

הצטרפו אלינו.

We may not be perfect,

אנחנו אולי לא מושלמים,

but whatever happens, at least you won't be alone.

אבל לא משנה מה יקרה, לפחות לא תהיו לבד.

Join "Team Human."

הצטרפו ל"קבוצת בני האדם".

Find the others.

מצאו את האחרים.

Together, let's make the future that we always wanted.

יחד, בואו ניצור את העתיד שתמיד רצינו.

Oh, and those tech billionaires who wanted to know

אה, ואותם מיליארדרים שרצו לדעת

how to maintain control of their security force after the apocalypse,

איך לשלוט בצוות האבטחה שלהם אחרי האפוקליפסה,

you know what I told them?

אתם יודעים מה אמרתי להם?

"Start treating those people with love and respect right now.

"תתחילו להתייחס לאנשים האלה באהבה וכבוד כבר עכשיו,

Maybe you won't have an apocalypse to worry about."

אולי לא תהיה לכם אפוקליפסה לדאוג בגללה".

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)