The Future Will Be Shaped by Optimists | Kevin Kelly | TED

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Naama Lieberman

I want to try and persuade you

אני רוצה לנסות לשכנע אתכם

that there are reasons why we should be optimistic in general.

שיש סיבות לכך שאנחנו צריכים להיות אופטימיים באופן כללי.

And that’s a very difficult thing to do today

וזה דבר שקשה מאוד לעשות היום

because we are confronting tremendous problems in this world.

כי אנחנו מתעמתים עם בעיות עצומות בעולם הזה.

Things like global climate change,

דברים כמו שינוי אקלים גלובלי,

which seem almost impossible to solve,

שנראה כמעט בלתי אפשרי לפתור,

or social inequality,

או אי שוויון חברתי,

which seems endemic and difficult to eliminate.

שנראה כמו מגיפה שקשה לחסל.

The scale of these problems though

היקף הבעיות הללו

is even more reason why we should be optimistic.

הוא אפילו סיבה גדולה יותר להיות אופטימיים.

Because what we know is that in the past,

כי מה שאנחנו יודעים זה שבעבר,

every great and difficult thing that has been accomplished,

כל דבר גדול וקשה שהושג,

every breakthrough,

כל פריצת דרך,

has in fact required

למעשה דרשו

a very strong sense of optimism

תחושה חזקה ביותר של אופטימיות

that it was possible.

שזה אכן אפשרי.

Think of the first airplanes.

חשבו על המטוסים הראשונים.

It’s hard enough

מספיק קשה

to create something good and great deliberately and with intention.

ליצור משהו טוב ונהדר בכוונה תחילה.

And it’s no guarantee,

ואין ודאות,

just because we believe something will happen that it will happen,

שרק בגלל שאנחנו מאמינים שמשהו יקרה הוא אכן יקרה,

but we do know that unless we believe that something can happen,

אבל אנחנו כן יודעים שאם לא נאמין שמשהו יכול לקרות,

it’s not going to happen inadvertently by itself.

זה לא יקרה בלי כוונה מעצמו.

And so it becomes really important

וכך נהיה ממש חשוב

that we imagine a world that we want,

לדמיין עולם שאנחנו רוצים,

that we imagine solutions we want

לדמיין פתרונות שאנחנו רוצים

and believe that we can make them happen.

ולהאמין שאנחנו יכולים לגרום להם לקרות.

And that belief in making something impossible happen

והאמונה הזו, שאפשר לעשות את הבלתי אפשרי

is what has shaped our future so far.

היא זו שעיצבה את עתידנו עד כה.

So our own history has been basically shaped by optimists,

אז ההיסטוריה שלנו בעצם עוצבה על ידי אופטימיים,

and if we want to shape the future,

ואם אנחנו רוצים לעצב את העתיד,

we need to be optimistic.

עלינו להיות אופטימיים.

That world that we’re shaping is not a world that’s perfect.

העולם הזה שאנחנו מעצבים אינו עולם מושלם.

It’s not perfection,

זו לא שלמות,

there’s no lack of problems,

לא חסרות בעיות,

there’s no absence of bad things.

אין היעדר של דברים רעים.

It is totally not utopia.

זו לגמרי לא אוטופיה.

It’s what I would call pro-topia:

זה מה שהייתי מכנה פרו-טופיה:

a world in which things are a little bit better.

עולם שבו דברים הם קצת יותר טובים.

And that sense of optimism is a perspective

והתחושה הזו של אופטימיות היא השקפה

where we expect the world to yield a little bit more good than bad,

שבה אנחנו מצפים שהעולם יניב קצת יותר טוב מאשר רע,

to have a few more reasons to hope than to fear.

שיהיו קצת יותר סיבות לקוות מאשר לפחד.

And optimism definitely is not just a sunny temperament,

ואופטימיות בהחלט אינה רק טמפרמנט שטוף שמש,

a kind of a blindness to the realities of the world's problems

סוג של עיוורון למציאות של בעיות העולם

or some kind of Pollyanna self-delusion.

או סוג של אשליה עצמית בנוסח פוליאנה.

Instead, optimism is based on the fact of historical progress,

במקום זה, אופטימיות מבוססת על העובדה של התקדמות היסטורית,

that if we transcend anecdote

שאם נתעלה מעל האנקדוטה

and look at data in a scientific, rational way,

ונסתכל על הנתונים בצורה מדעית, רציונלית,

that we can see that the evidence says

אנחנו יכולים לראות שהראיות אומרות

that on average,

שבממוצע,

on a global scale over time,

בקנה מידה עולמי לאורך זמן,

over the last 500 years,

במהלך 500 השנים האחרונות,

there has been incremental improvement over time.

היה שיפור מצטבר לאורך זמן.

If it’s real then why don’t we see more of it?

אם זה אמתי למה אנחנו לא רואים יותר מזה?

Why are so many people pessimistic?

למה כל כך הרבה אנשים הם פסימיים?

And I think there are three reasons why.

ואני חושב שיש שלוש סיבות לכך.

One is that most of what progress is about is about what does not happen.

האחת היא שרוב מה שהקדמה עוסקת בו הוא במה שלא קורה.

It’s about all the things that could have happened that didn’t happen today.

זה כל הדברים שיכולים היו לקרות ושלא קרו היום.

It’s about the two-year-old child who did not die of smallpox.

זה הילד בן השנתיים שלא מת מאבעבועות שחורות.

It’s about the family farmers

זה משפחת החקלאים

whose year of surplus food was not stolen by raiders.

ששנה של עודפי מזון לא נגנבו מהם על ידי שודדים.

They don't make the headlines.

הם לא עולים לכותרות.

And the second reason is that bad things happen faster than good things.

והסיבה השנייה היא שדברים רעים קורים מהר יותר מדברים טובים.

Good things take time.

דברים טובים אורכים זמן.

When we are compressing our news cycle to the last five minutes

כשאנו דוחסים את מחזור החדשות שלנו לחמש הדקות האחרונות

and the next five minutes,

וחמש הדקות הבאות,

all the things that have changed in the last five minutes

כל הדברים שהשתנו בחמש הדקות האחרונות

are kind of bad stuff

הם סוג של דברים רעים

because good stuff takes longer.

כי דברים טובים אורכים יותר זמן.

If we were to make newspapers and websites

אם היינו גורמים לעיתונים ולאתרי אינטרנט

to be updated every 100 years,

להתעדכן בכל 100 שנה,

we’d have a very different set of headlines.

יהיה לנו אוסף כותרות שונה מאוד.

The third reason is that because societies that are capable of creating

הסיבה השלישית היא שחברות שמסוגלות ליצור

just a few percent more good than they destroy every year,

רק כמה אחוזים יותר טוב ממה שהן הורסות בכל שנה,

if you have a society that’s capable

אם יש לכם חברה שמסוגלת

of making just a few percent more than it destroys,

ליצור רק כמה אחוזים יותר ממה שהיא הורסת

then over time,

אז לאורך זמן,

that few percent is compounded.

אחוזים מעטים אלה גדלים.

And that is what civilization is.

וזו ציביליזציה.

So that one percent, few percent, is almost invisible

אז אחוז אחד, אחוזים בודדים, הם כמעט בלתי נראים

in the noise of the 49-percent crap and destruction around it.

ברעש של 49 אחוז של זבל והרס מסביב.

So we don’t see it

אז אנחנו לא רואים את זה

unless we turn around and look back into the past.

אלא אם נסתובב ונסתכל אחורה אל העבר.

So it’s possible that after 500 years of progress,

אז ייתכן שאחרי 500 שנים של התקדמות,

it could stop tomorrow.

זה יכול להיעצר מחר.

But it’s unlikely

אבל זה לא סביר

and very, very probable that that long-term trend will continue,

ומאוד מאוד סביר שהמגמה ארוכת הטווח הזו תימשך,

at least for the rest of your lives.

לפחות לשארית חייכם.

So this optimism makes us realists

אז האופטימיות הזו הופכת אותנו לריאליסטים

in aligning ourselves with this long history

ביישור קו עם ההיסטוריה הארוכה הזו

of historical progress.

של התקדמות היסטורית.

And that’s the first reason we should be optimistic.

וזו הסיבה הראשונה שאנחנו צריכים להיות אופטימיים.

And the second reason is that civilization is a mechanism

והסיבה השנייה היא שהציביליזציה היא מנגנון

to make these improvements

כדי לבצע את השיפורים הללו

that relies on the fact that we’re optimistically trusting others.

שמסתמך על העובדה שאנו סומכים באופטימיות על אחרים.

We have total strangers that we can collaborate,

יש זרים מוחלטים שנוכל לשתף אתם פעולה,

and that collaboration allows us to make things beyond ourselves

ושיתוף הפעולה הזה מאפשר לנו לעשות דברים מעבר לעצמנו

that are bigger than just what we can do.

שהם גדולים יותר ממה שאפשר לעשות לבד.

That requires trust,

זה דורש אמון,

and trust is a type of optimism.

ואמון הוא סוג של אופטימיות.

But in addition to kind of cooperating

אבל בנוסף לסוג של שיתוף פעולה

with the eight billion total strangers on this planet accomplishing great things,

עם 8 מיליארד הזרים על הפלנטה הזו שמשיגים דברים גדולים,

we can also trust future generations.

אנחנו יכולים לסמוך גם על הדורות הבאים.

The billions of people yet unborn into the future.

מיליארדי האנשים שעדיין לא נולדו לעתיד.

Right now, today, we are benefiting from the work of previous generations

כרגע, היום, אנחנו מרוויחים מעבודת הדורות הקודמים

who undergone to create infrastructure --

שעבדו ליצירת תשתית --

roads canals, skyscrapers, telephone networks --

דרכים, תעלות, גורדי שחקים, רשתות טלפון --

that we are now enjoying.

שאנחנו נהנים מהם עכשיו.

In fact, we may be enjoying more benefits than they have back in the past

למעשה, ייתכן שאנו נהנים מיותר יתרונות ממה שהיו להם בעבר

when they began.

כשהם התחילו.

So they have been acting as good ancestors for us,

אז הם פעלו כאבות קדמונים טובים עבורנו,

and sometimes even sacrificing

ולפעמים אפילו הקריבו

what could have been immediate yields and benefits

את מה שהיו יכולות להיות תשואות והטבות מידיות

and postponing them until future generations.

ודוחים אותן למען דורות העתיד.

We also want to be good ancestors,

גם אנחנו רוצים להיות אבות קדמונים טובים,

and being good ancestors trying to move benefits to the future generations

ולהיות אבות טובים שמנסים להעביר יתרונות לדורות הבאים

is an act of optimism.

הוא מעשה של אופטימיות.

One, because we believe that there will be future generations,

אחד, כי אנחנו מאמינים שיהיו דורות באים,

and two, because we are willing to sacrifice immediate gains

ושניים, כי אנחנו מוכנים להקריב רווחים מידיים

in order to postpone --

כדי לדחות --

have more gains into the future --

להשיג עוד רווחים לעתיד --

that investment.

את ההשקעה הזו.

Being a good ancestor enables us to actually accomplish things

להיות אב קדמון טוב מאפשר לנו להגשים דברים בפועל

not just beyond what we can do individually in the present,

לא רק מעבר למה שאנחנו יכולים לעשות כיחידים בהווה,

but what we can do over time.

אלא מה שאנחנו יכולים לעשות לאורך זמן.

So when we trust the future,

אז כשאנחנו סומכים על העתיד,

one of the things that we are understanding

אחד מהדברים שאנו מבינים

is that future generations not only have better living standards

זה שלדורות הבאים יהיו לא רק רמת חיים טובה יותר

because of progress,

בגלל הקדמה,

but they also have more capability to solve problems

אלא גם יכולת גדולה יותר לפתור בעיות

because there’s more knowledge

כי יש ידע רב יותר

and because they have better tools.

וכי יש להם כלים טובים יותר.

And so we can trust that.

ולכן אנחנו יכולים לסמוך על זה.

We can trust the fact that in the future,

אנחנו יכולים לסמוך על העובדה שבעתיד,

future generations will be able to solve problems

הדורות הבאים יוכלו לפתור בעיות

that we cannot solve ourselves.

שאנחנו לא יכולים לפתור בעצמנו.

So that means that we should be optimistic

אז זה אומר שאנחנו צריכים להיות אופטימיים

not because we believe that our problems are smaller than we thought.

לא כי אנחנו מאמינים שהבעיות שלנו קטנות ממה שחשבנו.

We should be optimistic because we believe

אנחנו צריכים להיות אופטימיים כי אנחנו מאמינים

that our capacity to solve problems is greater than we thought.

שהיכולת שלנו לפתור בעיות גדולה ממה שחשבנו.

So that’s a second reason to be optimistic.

אז זו סיבה שנייה להיות אופטימי.

The third one has to do with problems

השלישית קשורה לבעיות

which are really disguised as opportunities.

שבעצם מחופשות להזדמנויות.

OK, so optimists don’t shun problems.

בסדר, אז אופטימיים לא מתכחשים לבעיות.

Optimism is about embracing problems,

אופטימיות היא אימוץ הבעיות,

because it’s problems that make solutions

כי הבעיות הן שיוצרות פתרונות

and solutions that make problems.

והפתרונות הם שיוצרים בעיות.

So I believe that most of the problems we have today

אז אני מאמין שרוב הבעיות שיש לנו היום

are generated by the solutions of the past.

נוצרו על ידי הפתרונות של העבר.

And the great one is this climate change.

והגדולה שביניהם היא שינוי האקלים.

The solution in the past was artificial power --

הפתרון בעבר היה כוח מלאכותי --

“Where do we get it?”

“איפה אנחנו משיגים את זה?”

“OK, here it is.”

“בסדר, הנה זה.”

But now it makes the problem now.

אבל זה יוצר את הבעיה עכשיו.

That means that today,

פירוש הדבר הוא שהיום,

most of the solutions that we have

רוב הפתרונות שיש לנו

will be generating the problems of the future.

ייצרו את בעיות העתיד.

And there will be more problems

ויהיו עוד בעיות

because new solutions create many more problems.

כי פתרונות חדשים יוצרים הרבה יותר בעיות.

In the same way, when science answers a question,

באותו אופן, כאשר המדע עונה על שאלה,

that answer will generate two or three new questions --

התשובה הזו תיצור שתיים או שלוש שאלות חדשות --

things that we didn’t even know we didn’t know.

דברים שאפילו לא ידענו שלא ידענו.

And so, in a peculiar way,

וכך, בצורה מוזרה,

science is expanding our ignorance faster than our knowledge.

המדע מרחיב את הבורות שלנו מהר יותר מהידע שלנו.

So we have an unlimited pool of questions and problems.

אז יש לנו מאגר בלתי מוגבל של שאלות ובעיות.

But problems don’t impede progress.

אבל בעיות אינן מעכבות את הקדמה.

Problems are the conduit of progress.

בעיות הן המוליך לקדמה.

No problems, no progress.

אין בעיות, אין התקדמות.

That is why I reject utopia,

לכן אני דוחה את האוטופיה,

because there are no problems there.

כי שם אין בעיות.

So even bad things that happen are basically possibilities

אז אפילו דברים רעים שקורים הם בעצם אפשרויות

that yield new solutions and better opportunities.

שמניבות פתרונות חדשים והזדמנויות טובות יותר.

So in that way, problems are unlimited.

אז ככה, כשהבעיות הן בלתי מוגבלות.

There is no limit for improvement.

אין גבול לשיפור.

So we can improve ourselves in all directions.

אז אנחנו יכולים לשפר את עצמנו בכל הכיוונים.

So we have a choice about optimism.

אז יש לנו בחירה לגבי אופטימיות.

It’s not a temperament.

זה לא עניין של מזג.

No matter what your temperament is you can still choose to be optimistic.

לא משנה מה המזג שלכם אתם עדיין יכולים לבחור להיות אופטימיים.

And gigantic problems require gigantic optimism.

ובעיות ענקיות דורשות אופטימיות ענקית.

We have a moral obligation to be optimistic,

יש לנו חובה מוסרית להיות אופטימיים,

because when we’re optimistic,

כי כשאנחנו אופטימיים,

we can shape the future,

אנחנו יכולים לעצב את העתיד,

we can become better ancestors,

נוכל להפוך לאבות קדמונים טובים יותר,

we can expand our reach --

נוכל להרחיב את טווח ההשפעה שלנו --

create things bigger than ourselves.

ליצור דברים גדולים מאיתנו.

And we can be a realist in aligning ourselves with this long arc of history

ואנחנו יכולים להיות ראליסטים ולהתיישר עם הקשת הארוכה הזו של ההיסטוריה

and embracing problems as opportunities.

ולאמץ בעיות כהזדמנויות.

With optimism,

באופטימיות,

we can use it as a power to kind of create the future that we want.

אנחנו יכולים להשתמש בזה ככוח כדי ליצור את העתיד שאנחנו רוצים.

This is the way.

זו הדרך.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(תשואות)