Poetry, music and identity (with English subtitles) | Jorge Drexler | TED

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I'm going to tell you the story of a song.

אני עומד לספר לכם סיפור על שיר.

I was in Madrid one night in 2002

ב 2002 הייתי לילה אחד במדריד.

with my teacher and friend Joaquín Sabina,

עם מורי וחברי חואקין סבינה,

when he said he had something to give me.

כשהוא אמר שיש לו דבר מה לתת לי.

He said,

הוא אמר לי:

"Jorge, I have some lines that you need to put into a song.

"חורחה, יש לי כמה שורות שאתה צריך לכתוב איתן שיר.

Take these down, take these down."

תרשום אותן, תרשום".

חיפשתי שם על השולחן

I looked on the table but all I found was a circular coaster,

אבל כל שמצאתי היה תחתיות עגולות לכוסות בירה,

on which I wrote the lines my teacher dictated.

שעליהן כתבתי את השורות שהמורה הכתיב לי.

They were four lines that went like this:

אלו היו ארבע שורות שאמרו כך:

"I am a Jewish Moor living among Christians

"אני יהודי מורי שחי בין נוצרים

I don't know who my God is, nor who my brothers are."

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מי הם אחיי."

Those lines really made an impression on me.

משפטים אלה ממש הרשימו אותי מאוד.

I said, "What beautiful lyrics, Joaquín. Did you write them?"

אמרתי: "איזה שורות יפות, חואקין, האם הן שלך?

הוא אמר לי: "לא."

He said no, they were by another composer named Chicho Sánchez Ferlosio,

הוא אמר שהן היו של מלחין אחר

בשם צ'יקו סאנצ'ס פרלוסיו,

who was less known than Joaquín, but also a great poet.

פחות. ידוע מחואקין אבל מאוד חשוב גם כן.

These lines came to me at a time

השורות האלו הגיעו אלי בזמן שבו רציתי לומר משהו מזה זמן רב

where I had been wanting to express something for a while,

ולא ידעתי היטב כיצד.

but didn't quite know how.

I was getting up to leave and go home to write,

קמתי על רגליי,כמי שהולך הביתה לכתוב

when Joaquín stopped me and said, "Hang on, hang on,"

כשחואקין עצר אותי ואמר: "חכה, חכה,."

and presented me with this challenge:

והעמיד בפני את האתגר הבא:

"Write the stanzas for this song

"כתוב את השורות לשיר הזה

ב"דסימות" (עשיריות).

in Décimas."

כעת, אני, בנקודה זו בחיי,

Now, at this point in my life,

I still wasn't completely sure what Décimas were,

עדיין לא הייתי בטוח לחלוטין מהן דסימות,

but I was too embarrassed to tell my teacher I didn't know.

אך הייתי נבוך מכדי לומר למורה שלי שלא ידעתי.

So I put on my best "Yeah, I totally understand" face,

ואז לבשתי הבעת פנים של מבין לגמרי והלכתי הביתה

and went home to look up what Décimas were.

לחפש ולגלות מהן דסימות.

ושם למדתי שדסימה היא סוג של בית בשיר

I learned that a Décima is a type of verse

that only exists in Spanish,

שקיים רק בשפה הספרדית,

שיש לו עשר שורות.

and that it has 10 lines.

It's very, very complex --

מורכב מאוד, מאוד, מאוד מורכב

perhaps the most complex style of stanza that we have in Spanish.

אולי המורכב ביותר שיש לנו בשפה שלנו,

It also has a very concrete date of origin,

שיש לו גם תאריך לידה מסויים,

שהוא מאוד נדיר למצוא כמבנה בשיר.

which is very rare for a style of stanza.

The Décima was invented in Spain in 1591,

הדסימה הומצאה בספרד בשנת 1591

by a guy named Vicente Espinel, a musician and poet from Málaga.

על ידי אדם בשם ויסנטה אספינל,

מוזיקאי ומשורר ממלגה.

And listen to this coincidence: he was the same guy

שימו לב גם לצירוף המקרים - הוא היה אותו אדם

who added the sixth string

שהוסיף את המיתר השישי למה שמאוחר יותר יהיה הגיטרה הספרדית.

to what would later be called the Spanish guitar.

This string right here --

זו שכאן:

it's called the "bordona."

ה"בורדונה."

From Spain, the Décima, with its 10 lines,

מספרד הדסימה עם עשרת המשפטים שלה,

הגיעה לאמריקה, בדיוק כמו הגיטרה הספרדית,

crosses over to America, just like the Spanish guitar,

but in contrast to the Décima,

אבל בניגוד לראשונה,

the Spanish guitar continues to live today

הגיטרה הספרדית ממשיכה לחיות היום

on both sides of the Atlantic.

בשני צידי האוקיאנוס,

But the Décima, in Spain, its birthplace,

אבל הדסימה במקום בו נולדה, בספרד,

disappeared; it died out.

נעלמה, נכחדה,

It died out about 200 years ago,

כבר מזה מאתיים שנה שאין משתמשים בה,

and yet in Latin America, from Mexico to Chile,

אבל באמריקה הלטינית ממקסיקו ועד צ'ילה,

all our countries maintain some form of the Décima

כל המדינות שלנו שומרות על איזשהו סוג של דסימה

in our popular traditions.

במסורת הפופולרית שלהן.

In each place, they've given it a different name,

בכל מקום נתנו לה שם אחר,

and set it to different music.

מוסיקה שונה.

It has a lot of different names -- more than 20 in total on the continent.

יש לה שמות רבים, יותר מ 20 בסך הכל, ביבשת.

In Mexico, for example, it's called the "Son Jarocho,"

במקסיקו קוראים לה למשל "סון חרוצ'ו"

"Canto de mejorana" in Panama;

בפנמה "קנטו דה מיורנה",

"Galerón" in Venezuela;

"גלרון" בונצואלה,

"Payada" in Uruguay and Argentina;

"פאיאדה" באורוגוואי וארגנטינה,

"Repentismo" in Cuba.

"רפנטיסמו" בקובה.

In Peru, they call it the Peruvian Décima,

בפרו למשל, היא נקראת "דסימה פרואנית,"

משום שהדסימה כל כך משולבת במסורת שלנו,

because the Décima becomes so integrated into our traditions,

שאם שואלים אותם, את כל אלה, הם לגמרי משוכנעים, בכל מדינה

that if someone asks, people from each place are completely convinced

that the Décima was invented in their country.

שהם היו אלה שהמציאו את הדסימה אצלם.

(Laughter)

(צחוק)

It's also got a really surprising feature,

כמו כן, יש לה דבר מאוד מפתיע.

שזה שלמרות העובדה שהיא פותחה בנפרד

which is that despite the fact that it developed independently

in each of the different countries,

בכל אחת מהמדינות,

it maintains even today, 400 years after its creation,

היא נשמרה עד היום, יותר מ 400 שנה מאז שנוצרה,

exactly the same rhyme, syllable and line structure --

בדיוק באותו מבנה חריזה, הברות, ומשפטים.

the same structure Vicente Espinel gave it during the Spanish Baroque period.

אותו מבנה שיצר ויסנטה אספינל

בבארוק הספרדי.

Here's the structure --

המבנה הוא כזה --

I'll give you the basic idea and then later you can look online

אספר לכם עליו מעט

ולאחר מכן, תוכלו לראות באינטרנט איך זה הולך --

and learn more about it.

The Décima is ten lines long; each line has eight syllables.

הדסימה היא בת 10 שורות, בנות 8 הברות כל אחת.

The first line rhymes with the fourth and the fifth;

השורה הראשונה מתחרזת עם הרביעית ועם החמישית,

the second line, with the third;

השניה עם השלישית,

השישית עם השביעית והעשירית,

the sixth line, with the seventh and the tenth;

and the eighth line rhymes with the ninth.

והשמינית עם התשיעית.

It's a bit complicated, to be honest.

זה באמת קצת מסובך.

ואני, דמיינו אותי מנסה לכתוב בדסימות.

And me -- imagine me, trying to write in Décimas.

But it's not as complicated as it seems.

אבל זה לא כל כך מסובך כמו שזה נראה.

בנוסף מדהים שזה שרד עם אותו המבנה

Plus, it's amazing that it's survived with the same structure

for more than four centuries.

יותר מארבע מאות שנים.

It's not that complicated, because it has an impressive musicality to it,

זה לא כל כך מסובך כי יש לזה מוסיקליות מרשימה.

a type of musicality

יש לה סוג של מוסיקליות

that's very hard to describe technically.

שמאוד קשה לתאר טכנית.

אני מעדיף שתשמעו את זה,

I prefer that you listen to it.

So I'm going to recite a Décima,

לכן אני עומד לדקלם דסימה.

one of the Décimas that I wrote for this song.

לדוגמא, אחת מאלו שכתבתי עבור השיר הזה.

לשם כך, אבקש מכם

I'm going to ask that you concentrate just on the musicality of the rhymes.

שתתרכזו רק במוסיקה של החרוזים.

ואלה שיש להם אוזניות,

For those of you with headphones on --

אני רואה שאחדים מכם מקשיבים לתרגום --

I see that some of you are listening to the translation --

please take them off for a minute.

בבקשה הסירו אותן לרגע.

(English) Take your headphones off, it you have them.

(אנגלית) אם יש לכם אוזניות, בבקשה הסירו אותן.

(English) Forget about the meaning of the words for a few seconds,

(אנגלית) שיכחו לכמה דקות את משמעות המילים

(English) and then you'll put them back.

(אנגלית) ואחר כך החזירו אותן.

(English) Forget about the structure.

תשכחו מהמבנים ומהכל,

(Spanish) Forget about the structure.

(אנגלית) כל זה הוא כוריאוגרפיה של סאונד של הדסימה.

(English) And just ... it's all about the choreography of sound of the Décima.

(Spanish) A choreography of sound.

כוריאוגרפיה של סאונד, ראו את זה כך.

(Sings in Spanish) "There is not one death that does not cause me pain,

(שר) "אין מוות שאיני כואב, אין צד, שמנצח.

אין דבר מלבד כאב וחיים אחרים שנגוזו.

there are no winners,

here’s nothing but suffering and another life blown away.

War is a terrible school no matter what the disguise,

מלחמה היא בית ספר נורא, ולא משנה באיזו מסכה,

forgive me for not enlisting under any flag,

סלחו לי על שלא התגייסתי לשרת תחת שום דגל,

any daydream is worth more than a sad piece of cloth."

כל אשלייה עדיפה על פיסת בד עצובה."

זוהי דסימה.

That's a Décima.

(אנגלית) אתם יכולים לשוב לחבוש את האוזניות.

(English) You can put your headphones back on.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(English) Thank you.

(אנגלית) תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I also applaud Vicente Espinel, because here it is 426 years later,

אני גם אריע לויסנטה אספינל,

כי לאחר 426 שנים היא מתקיימת באותה צורה בכל המקומות.

and the Décima lives on everywhere

in its original state.

כתבתי 3 כאלו : השמעתי בפניכם את השנייה,

I wrote three like that one; you just heard the second.

כי את הראשונה כתבתי כשרק למדתי איך,

I wrote the first one having only recently learned how,

and it has some errors in terms of meter,

ויש לה כמה שגיאות מדידה,

ולפיכך אינה ראויה להצגה כפי שהיא,

so it's not presentable in its current state.

But the one I sang was good, more or less.

אבל זו היתה בסדר, פחות או יותר.

So: What was it about?

עכשיו, אז במה מדובר?

What was the meaning behind those lines?

מה היה התוכן של הדסימות האלו?

I had just returned from doing a concert in Israel,

בדיוק חזרתי לאחר שנתתי קונצרט בישראל,

ומאוד התרגשתי מבעיה שקרובה ללבי ושנגעה בי מאוד,

and I was very emotional over a problem that hits really close to home,

which is the Israeli-Palestinian conflict.

שהיא הסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

אני אסביר: אבי הוא בן למשפחה יהודית,

I'll explain: my dad's family is Jewish,

אמי היא בת למשפחה נוצרית שאינה דתית.

and my mom's family are non-practicing Christians.

גדלתי בבית שבו שתי המסורות חיו בדו-קיום

I was raised in a home where the two traditions lived together

הרמוני פחות או יותר.

more or less in harmony.

It wasn't unusual to see my Jewish grandpa dressed as Santa Claus, for example,

זה לא היה יוצא דופן לראות את סבי היהודי לבוש כסנטה קלאוס, למשל

או את סבי הלא-יהודי בבית הכנסת כשהוא חובש כיפה,

or to see my non-Jewish grandpa at the synagogue wearing his kippah,

at family celebrations, wearing the same expression that I probably had

בחגים המשפחתיים

לבשתי אותה הבעה כפי שהיתה לי

when Sabina told me --

כאשר סבינה אמר לי ש --

(Laughter)

(צחוק)

that he had some Décima lines for me.

שהיו לו כמה שורות דסימה בשבילי.

עבור מי שגדל בסביבה כזו

For someone raised in that kind of environment,

it's especially painful to see the difficulty the opposing parties have

זה כואב במיוחד לראות את הקושי

שנגרם לשני צדדים בסכסוך

לשים את עצמם לרגע במקומו של האחר.

in putting themselves in the other side's shoes even for a moment.

אז זה הדבר שעליו כתבתי.

So that's what I wrote about.

I already had the lyrics,

והיו לי כבר המילים,

I had the form -- the Décima -- and the content.

היתה לי הצורה, שהיתה הדסימה, והתוכן.

הייתי צריך להלחין את המוסיקה.

I needed to write the music.

אתן לכם גם הקשר כלשהו.

I'll give you some context.

I had only recently moved from Uruguay, where I'm from, to Spain.

לא מזמן, עברתי לחיות בספרד

מאורוגוואי, שהיא ארץ מוצאי.

And I was feeling very raw with nostalgia,

וחוויתי נוסטלגיה עמוקה, למען האמת,

כמו רבים מכם שנמצאים מחוץ לבית.

like many of you here, who are away from home.

ורציתי שהשיר שלי יהיה מאוד מאוד אורוגוואי,

And I wanted my song to be very, very Uruguayan,

אבל באותה מידה שיהיה

the most Uruguayan type of song there is -- the milonga.

בז'אנר הכי אורוגוואי שיש, כלומר ה"מילונגה."

So now, I had been studying the Décima, and after finding out

ועכשיו, למדתי את הדסימה,

ולאחר מצאתי שכולם בעולם

that everyone tried to claim the Décima as their own,

ניסו לטעון שהדסימה היא שלהם, כולם חשבו שהם המציאו אותה,

that it was invented in their country,

שאלתי עת עצמי:

it made me wonder:

מה זה אומר שהמילונגה היא אורוגוואית?

What does it mean when we say the milonga is Uruguayan?

למילונגה יש דפוס של קצב

The milonga has a rhythmic pattern that we musicians call 3-3-2.

שאנו המוסיקאים קוראים לו 3-3-2

(Counts out the beats) One two three, one two three, one two.

(מדגים)אחת שתיים שלוש, אחת שתיים שלוש, אחת שתיים.

And it has a characteristic emphasis.

יש לו דגש אופייני.

(Sings)

(שר)

But this characteristic rhythm pattern

אבל דפוס קצבי אופייני זה

comes from Africa.

מגיע מאפריקה.

In the ninth century you could find it in the brothels of Persia,

כבר במאה ה IX הוא היה נשמע בבתי הבושת של פרס,

and in the thirteenth,

במאה ה XIII,

in Spain, from where, five centuries later,

בספרד, שמשם חמש מאות שנה מאוחר יותר

הוא חצה לאמריקה עם עבדים אפריקאים.

it would cross over to America with the African slaves.

Meanwhile, in the Balkans, it encounters the Roma scale --

בינתיים בבלקנים הוא פוגש סולם צועני -

(Sings)

(שר)

which in part, gives birth to klezmer music,

שבחלקו מוליד את הכליזמר,

שמהגרים יהודים אוקראיניים

which Ukrainian Jewish immigrants bring to Brooklyn, New York.

מביאים לברוקלין, ניו יורק.

They sing it in their banquet halls.

הם שרים אותו באולמות האירועים שלהם.

(Sings "Hava Nagila")

(שר את הבה נגילה)

And their neighbor, an Argentine kid of Italian origin

והשכן שלהם ילד ארגנטינאי ממוצא איטלקי

named Astor Piazzolla,

בשם אסטור פיאצולה,

hears it,

שומע אותו,

assimilates it

משלב אותו

and transforms the tango of the second half of the 20th century

והופך את הטנגו של המחצית השנייה של המאה העשרים עם שלו...

with his ...

(סופר את הקצב) אחת שתיים שלוש, אחת שתיים שלוש, אחת שתיים.

(Counts out the beats) One two three, one two three, one two.

(Sings "Adios Nonino")

(שר "אדיוס נונינו")

הוא גם ניגן בבנדונאון, כלי גרמני מהמאה ה 19

He also played it on his bandoneon, a 19th-century German instrument

created for churches that couldn't afford to buy organs,

שנוצר עבור כנסיות שלא התאפשר להן לרכוש אורגן

and that ends up, incredibly, in Río de la Plata,

וזה הסתיים למרבה הפלא בריו דה לה פלטה

forming the very essence of the tango and the milonga,

ומייצר את המהות עצמה של הטנגו והמילונגה,

in the very same way another instrument just as important as the bandoneon did:

בדומה לכלי אחר בעל חשיבות שווה לבנדוניאון:

the Spanish guitar.

הגיטרה הספרדית.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

To which, by the way, Vicente Espinel, in the 16th century,

שעבורה, לבטח ויסנטה אספינל, במאה ה-16

הוסיף את המיתר השישי.

added a sixth string.

It's amazing how all these things are coming full circle.

מפליא כיצד נסגרים מעגלים עם דברים רבים אלה.

What have I learned in these 15 years since the song was born

מה שלמדתי בחמש עשרה השנים מאז השיר נולד

from going all over the world with four lines written on a coaster

מלסייר בעולם עם 4 שורות שכתובות על תחתיות לכוסות בירה

from a bar in Madrid?

בבר במדריד?

That Décimas,

הדסימות האלו,

the milonga,

המילונגה,

songs, people --

השירים, האנשים:

the closer you get to them,

ככל שאתה מתקרב אליהם,

the more complex their identity becomes,

הזהות שלהם נעשית יותר מורכבת,

and the more nuances and details appear.

מתמלאת ביותר ניואנסים, ובפרטים,

I learned that identity is infinitely dense,

והבנתי שהזהות עמוסה עד אין סוף,

like an infinite series of real numbers,

כמו סדרה אינסופית של מספרים ממשיים,

and that even if you get very close

שגם אם מתקרבים מאוד

ומתמקדים יותר,

and zoom in,

it never ends.

זה לא נגמר לעולם.

Before I sing you a song and say goodbye,

לפני שאשיר לכם את השיר ואפרד לשלום

אספר לכם סיפור אחד אחרון.

allow me to tell you one last story.

Not long ago, we were in Mexico after a concert.

לא מזמן, היינו במקסיקו לאחר קונצרט.

And since the concert promoters know me,

ומכיוון שהמארגנים מכירים אותי,

they knew I was a Décima freak and that everywhere I go I ask about it,

הם ידעו שאני פריק של הדסימה

ושבכל מקום אליו אני הולך אני שואל על זה,

מתעקש להקשיב לאמני דסימה,

insisting on hearing Décima artists.

So they organized a son jarocho show for me at their house.

אז הם ארגנו לי בביתו קונצרט של "סון "חרוצ'ו."

ואם אתם זוכרים ה"סון חרוצ'ו" הוא אחד מסוגי המוסיקה

If you recall, the son jarocho is one of the styles of music

that uses Décimas in its verses.

שמשתמש בדסימה בשורות שלו.

When these amazing musicians finished playing

כאשר המוסיקאים הנפלאים סיימו לנגן

what is for me, something amazing, which is the son jarocho,

את מה שנפלא בעיני ה"סון חרוצ'ו,"

הם סיימו לנגן והיו ...

they finished playing and were ...

I went up to greet them, really excited,

פניתי לברך אותם בהתרגשות

getting ready to thank them for their gift of music,

כשאני מתכונן הודות להם על מתנת המוסיקה שלהם

and this young kid says to me --

ונער מאוד צעיר אומר לי --

and he says it with the best of intentions -- he says,

ואומר לי עם הכוונות הטובות ביותר:

"We're very proud, sir, to be keeping alive the purest origins

"אנחנו מלאי גאווה, אדוני

על כי אנו משמרים את השורשים המקוריים הטהורים כל כך

of our Mexican identity."

של הזהות המקסיקנית שלנו."

And to tell you the truth, I didn't really know what to say.

ואני, באמת לא ממש ידעתי מה לומר לו.

(Laughter)

(צחוק)

I stood there looking at him. I gave him a hug and left, but ...

עמדתי, הסתכלתי עליו, נתתי לו חיבוק והלכתי, אבל ...

(Laughter)

(צחוק)

But he was right, too, though. Right?

הוא גם כן צדק, נכון?

In reality, the Décima is its origin, but at the same time,

למעשה הדסימה היא המקור שלה, אבל באותו זמן,

just like in the milonga and in the Décima,

כמו שבמילונגה ובדסימה,

יש שורשים של עמים רבים ממקומות אחרים, כמו שהוא אמר לי.

are the roots of many more cultures from all over the place, like he said.

מאוחר יותר, כשחזרתי למלון המשכתי לחשוב על זה,

Later, when I got back to the hotel, I thought about it for a while.

And I thought:

ואמרתי לעצמי:

things only look pure

הדברים רק נראים טהורים אם מסתכלים עליהם מרחוק.

if you look at them from far away.

חשוב מאוד להכיר את השורשים שלנו,

It's very important to know about our roots,

to know where we come from, to understand our history.

לדעת מאין באנו, להכיר את ההיסטוריה שלנו,

But at the same time, as important as knowing where we're from,

אבל באותו זמן חשוב גם כמו לדעת מהיכן הגענו

is understanding that deep down,

להבין שכולנו, בעצם,

איננו משום מקום

we're not completely from one place,

and a little from everywhere.

ומעט מאוד מכל מקום,

Thank you very much.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)

This is "The milonga of the Jewish Moor."

זוהי "המילונגה של המורי היהודי."

(מוסיקה)

(Music)

(Sings)

(שר)

For every wall a lament in Jerusalem the golden

כל קיר הוא קינה בירושלים של זהב

and 1000 wasted lives for every commandment.

ואלף חיים מתבזבזים בעבור כל מצווה.

I am dust in your wind and although I bleed through your wound,

אני אבק ברוחך למרות שאני מדמם מפצעך,

וכל אבן אהובה משמרת את אהבתי העמוקה,

and every beloved stone has my deepest affection,

there is not a stone in the world worth more than a human life.

אין אבן בעולם ששווה יותר מחיי אדם.

I am a Jewish Moor who lives among Christians

אני מורי יהודי שחי בין הנוצרים

I don't know who my God is, nor who my brothers are.

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מיהם אחיי

I don't know who my God is, nor who my brothers are.

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מיהם אחיי

There is not one death that does not cause me pain, there are no winners

אין מוות שאינו כואב, אין צד שמנצח.

אין דבר מלבד כאב וחיים אחרים שנגוזו.

there's nothing but suffering and another life blown away.

War is a terrible school no matter what the disguise,

מלחמה היא בית ספר נורא, לא משנה באיזו מסכה,

forgive me for not enlisting under any flag,

סלחו לי שלא התגייסתי לשרת תחת שום דגל,

any daydream is worth more than a sad piece of cloth.

כל אשלייה עדיפה על פיסת בד עצובה.

אני מורי יהודי שחי בין נוצרים

I am a Jewish Moor who lives among Christians

I don't know who my God is, nor who my brothers are.

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מיהם אחיי

I don't know who my God is, nor who my brothers are.

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מיהם אחיי.

And nobody has my permission for killing in my name,

ואיש לא קיבל את רשותי להרוג בשמי,

אדם הוא רק אדם ואם יש אלוהים, זה היה רצונו.

a man is but a man and if there is a God, this was his wish,

the very ground I tread will live on, once I am gone

הקרקע עליה אני עומד תישאר, אני אלך:

on my way to oblivion, and all doctrines will suffer the same fate,

בדרך לשיכחה, אין תורה שלא נעלמת;

ואין עם שלא האמין שהוא העם הנבחר.

and there is not one nation that has not proclaimed itself

the chosen people.

I am a Jewish Moor who lives among Christians

אני מורי יהודי שחי בין נוצרים

I don't know who my God is, nor who my brothers are.

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מיהם אחיי

איני יודע מיהו אלוהיי ולא מיהם אחיי

I don't know who my God is, nor who my brothers are.

I am a Jewish Moor who lives among Christians

אני מורי יהודי שחי עם הנוצרים

(מחיאות כפיים)

(Applause)

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)