Juan Enriquez: A personal plea for humanity at the US-Mexico border | TED

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Ido Dekkers

This one's personal.

הפעם זה אישי.

I know what it's like to have the government say,

אני יודע איך זה כשהממשלה אומרת,

"We're going to kill you in the morning."

"מחר בבוקר נהרוג אותך."

I know what it's like to leave a country on six hours' notice

אני יודע מה זה לעזוב ארץ בהתראה של שש שעות

and land on someone's couch.

ולישון על הספה של מישהו אחר.

Because of that, I wrote a book

זו הסיבה שכתבתי ספר

on why countries do well and why they don't.

שמסביר מדוע יש מדינות שמצליחות ומדינות שלא.

Let me summarize 250 pages.

הרשו לי לסכם לכם 250 עמודים.

Countries have to be compassionate,

מדינות צריכות לגלות חמלה, נדיבות, חוכמה ואומץ.

they have to be kind,

they have to be smart, they have to be brave.

Want to know what doesn't work?

רוצים לדעת מה לא עובד?

When you govern through fear and you govern through cruelty,

כששולטים בעזרת פחד וכששולטים באמצעות אכזריות -

it just doesn't work.

זה לא עובד.

You can play Genghis Khan for a while,

אפשר להתחפש לזמן-מה לג'ינג'יס חאן או לסטאלין,

you can play Stalin for a while,

אפשר להתחפש קצת לפינושה.

you can play Pinochet for a while.

It does not work in the long run.

לאורך ימים - זה לא עובד.

And it doesn't work in the long run

וזה לא עובד לאורך ימים

because to govern through fear and cruelty,

כי כדי לשלוט באמצעות פחד ואכזריות

you have to create a division.

עליכם לזרוע פירוד.

You have to take big chunks of the country and convince them

עליכם לשכנע חלקים גדולים מהארץ

that they're not like them.

שהם לא דומים ל"הם".

That they shouldn't associate with them,

שאסור להם להתרועע איתם, לדבר איתם.

they shouldn't talk to them.

שהאנשים ההם רעים.

That those people are nasty,

those people are criminals, those people are rapists.

שהאנשים ההם פושעים, שהם אנסים

And the country is in danger because of them.

ושהארץ נתונה בסכנה בגלל "הם".

And if you spend millions of dollars doing that in your country,

ואם תוציאו על זה מיליונים בארצכם,

you will make enemies abroad,

תיצרו לכם אויבים מבחוץ

and you will create divisions within.

ופירוד מבפנים.

And that has consequences.

ולכך יש תוצאות.

Three quarters of the flags and the borders and the anthems

שלושה רבעים מהדגלים, הגבולות וההמנונים שיש באו"ם כיום

around the United Nations today,

they were not there a few decades ago.

לא היו שם לפני עשורים אחדים.

Those lines that are there today,

הגבולות האלה קיימים היום,

those flags were created because somebody said,

הדגלים האלה צויירו כי מישהו אמר,

"the Scotts are not like us,"

"הסקוטים אינם כמונו,"

"the Welsh are not like us,"

"הוולשים אינם כמונו,"

"the Basques are not like us,"

"הבסקים אינם כמונו,"

"the northern Italians are not like us,"

"הצפון-איטלקים אינם כמונו,"

"המוסלמים אינם כמונו,"

"the Muslims are not like us,"

the blacks, the whites, the Christians.

השחורים, הלבנים, הנוצרים.

You create "us versus them" ...

כשאתם יוצרים את "אנחנו" ו"הם"

you destroy nations.

אתם הורסים אומות.

Part of the problem from creating us versus them

חלק מהבעיה של יצירת ה"אנחנו והם"

is it's hard to do.

היא שקשה לעשות את זה.

What you have to do

עליכם לגרום לאנשים להאמין בדברים אבסורדיים.

is you have to make people believe absurdities.

And once people believe absurdities,

וכשאנשים מאמינים בדברים אבסורדיים,

then they start to commit atrocities.

הם מתחילים לבצע זוועות.

That's the dynamic of this thing.

זאת הדינמיקה של הדבר הזה.

You can't create "us versus them" --

אי-אפשר ליצור את ה"אנחנו והם"--

you can't have the massacres you had in Rwanda,

אי-אפשר להגיע לטבח של רואנדה,

you can't have the massacres you had in Yugoslavia --

או-אפשר להגיע לטבח של יוגוסלביה--

unless if you create this dynamic.

אם לא יוצרים את הדינמיקה הזאת.

Let me summarize current immigration policy.

אסכם לכם את מדיניות ההגירה הנוכחית.

Let's deter "Them"

בואו נרתיע את "הם"

by being as cruel as we can possibly be,

בכך שנהיה הכי אכזריים שנוכל,

and let's target their children.

ובואו נתמקד בילדים שלהם.

They are going after the children.

הם יילכו אחרי הילדים.

You have US lawyers arguing that kids do not need

יש בארה"ב עורכי-דין שטוענים שילדים לא צריכים

soap or hugs or showers,

סבון, חיבוקים או מקלחות,

adult help or a release date.

עזרת מבוגרים או תאריך שחרור.

Somebody gets pulled over for a broken tail light,

עוצרים מישהו בגלל פנס אחורי מקולקל,

who's worked here for 20 years,

אדם שעובד פה כבר 20 שנה.

gets thrown into jail,

והוא נזרק לכלא,

maybe for life,

אולי לכל החיים,

with no legal representation.

בלי שום ייצוג חוקי.

The terrorists that blew up the World Trade Center get lawyers.

המחבלים שפוצצו את מרכז הסחר העולמי מקבלים עורכי-דין.

These kids, these parents, they don't get lawyers.

הילדים האלה, הוריהם, לא זוכים לעורכי-דין.

Governments are telling

הממשלות אומרות לכמה מהאנשים הכי נואשים ופגועים בעולם,

some of the most desperate, hurt people on earth,

"I took your child, pay me 800 dollars for a DNA test before you get it back."

"לקחתי לך את הילד.

"עליך לשלם לי 800 דולר על בדיקת דנ"א

"לפני שתוכל לקבלו בחזרה."

Three-year-olds are appearing in court.

ילדים בני שלוש מובאים לבית המשפט.

Look, we've all watched these courtroom dramas.

כולנו ראינו את הסדרות המשפטיות האלה.

And it's exciting,

והן מרגשות,

because the wise judge sits up there,

כי השופט או השופטת החכמים יושבים שם למעלה,

and the defense lawyer attacks

והתובע תוקף,

and the prosecutor counterattacks,

והסניגור תוקף בחזרה,

and then you figure out how it's going to happen.

ואתם מיד מבינים מה הולך לקרות.

I want you to understand what is happening right now.

אני רוצה שתבינו מה באמת קורה עכשיו.

Prosecutor's there -- it's the tough prosecutor.

התובע-- זהו תובע קשוח.

Accusing, attacking, on behalf of we the people.

הוא מאשים ותוקף בשמנו, המדינה.

The judge is up there, Judge Muckety-muck,

השופט נשוא-הפנים יושב למעלה,

with his black robes,

בגלימתו השחורה

and he's questioning the defendant

והוא חוקר את הנאשם

from up there.

מלמעלה.

And the defendant is three years old

והנאשם הוא בן שלוש,

and the eyes don't reach the side of the table.

ועיניו נמוכות מגובה השולחן.

The defendant does not speak the language.

הסניגור לא דובר את שפתו.

The earphones for the translator have fallen off the defendant's head,

אוזניות התרגום נפלו מעל ראשו של הנאשם,

because there are no headphones for three-year-olds in US courtrooms,

כי אין באולמות המשפט בארה"ב אוזניות שמתאימות לילדים בני שלוש,

because they are not supposed to defend themselves.

כי הם לא אמורים להגן על עצמם.

This makes a mockery of justice,

זהו לעג לצדק,

it makes a mockery of the prosecution system,

זהו לעג למערכת המשפט,

it makes a mockery of who we are as a nation.

זהו לעג לנו, כאומה.

These are absurdities.

אלה דברים אבסורדיים.

These are atrocities.

אלה הן זוועות.

This is unbelievable.

זה לא ייאמן.

And we're looking at a bunch of statistics,

אנו מסתכלים בסטטיסטיקה,

but I want you to understand,

אבל אני רוצה שתבינו,

this is happening to the housekeeper who brought up your kids.

שזה קורה לעוזרת שגידלה את ילדיכם.

This is happening to the gardener who took care of your house.

זה קורה לגנן שטיפח את ביתכם.

This is happening to the guy who washed the dishes

זה קורה לבחור ששוטף כלים

in the fancy restaurant you went to last week.

במסעדה מפונפנת שבה אכלתם לפני שבוע.

This is happening to the people who deliver the newspaper in the mornings.

זה קורה לאנשים שמביאים לכם את עיתון הבוקר.

This is your community,

זאת הקהילה שלכם,

these are the people who have lived side by side with you.

אלה הם האנשים שחיו לצידכם.

Treated you well,

שהתייחסו אליכם יפה, שהתייחסו אליכם בכבוד,

treated you with respect,

taken care of your kids,

שטיפלו בילדים שלכם,

שטיפלו בסבים שלכם.

taken care of your grandparents.

This is Luis, this is Laura,

מדובר בלואיס, בלאורה, בחיימה.

this is Jaime.

This isn't some abstract,

זה לא משהו מופשט,

"Oh, it's happening at the border" --

"נו, זה קורה בגבול"--

this is happening in our community, right now.

זה קורה בקהילה שלנו, ממש עכשיו.

And the danger in this stuff

והסכנה בדברים האלה

היא שכאשר מתחילים לנרמל דברים אבסורדיים וזוועות,

is once you start normalizing absurdities and atrocities,

people think that those instruments are legitimate.

אנשים חושבים שאלה אמצעים לגיטימיים.

So you get school boards sending out letters like this:

ואז הנהלת בית הספר שולחת לכם מכתב כזה:

"Dear Parent,

"הורה יקר,

because your kid owes lunch money to the cafeteria,

"הואיל וילדך חייב כסף עבור ארוחות צהריים לקפטריה,

the result may be that your child will be taken away

"ילדך עלול להילקח

and put in foster care."

"ולהיות מועבר למערכת האומנה."

This is going out from school boards

זה מגיע מהנהלות בתי ספר,

because people think,

כי אנשים חושבים,

"Well, that seems to be an instrument of deterrence."

"טוב, זה כנראה אמצעי של הרתעה."

When you board an airplane,

כשאתם עולים למטוס,

before kids, before first class,

לפני הילדים, לפני המחלקה הראשונה,

soldiers in uniform board.

עולים החיילים במדים.

Some of them are immigrants.

חלקם - מהגרים.

Here's a contract: join the army,

והחוזה הוא כזה: התגייסו לצבא,

serve your term, be honorably discharged,

השלימו את חוק שירותכם, השתחררו בכבוד,

get citizenship.

ותקבלו אזרחות.

We are rescinding those contracts

אנו מבטלים את החוזים האלה

after they have been signed.

אחרי שהם נחתמו.

And if those soldiers are killed in action,

ואם החיילים האלה נופלים בעת מילוי תפקידם,

we are deporting their wives, and sometimes, their children.

אנו מַגלים את נשותיהם ולפעמים את ילדיהם.

These are the people who protect us.

אלה האנשים שמגינים עלינו.

These are the people that we honor.

אלה האנשים שאנו מכבדים.

These are the brave.

אלה הם האמיצים.

And this is how we're treating them.

וככה אנו מתייחסים אליהם.

These are not the people who cross the border illegally.

אלה אינם אנשים שחוצים את הגבול שלא כחוק.

Once you start allowing this kind of behavior,

כשמתחילים להרשות התנהגות כזאת,

it normalizes into a society, and it rips the society apart.

זה נעשה נורמלי בחברה, וזה קורע את החברה לגזרים.

Countries are built on the hard work and grit of immigrants;

ארצות בנויות על עבודתם הקשה ונחישותם של מהגרים;

we are all immigrants.

כולנו מהגרים.

We just came at different times.

הגענו פשוט בזמנים שונים.

Fifty-five percent of this country's main businesses,

55% מהעסקים העיקריים בארץ הזאת,

the most successful businesses in this country, the unicorns,

העסקים הכי מצליחים בארץ הזאת, חדי הקרן,

are built by people who came as foreign students or as immigrants,

הוקמו בידי אנשים שהגיעו כסטודנטים זרים או כמהגרים,

and they're the founders or the cofounders.

והם המייסדים שלהם או השותפים לייסודם.

Well, here's what's happened over the last three years

אז הנה מה שקורה בשלוש השנים האחרונות

to the best brains in the world.

לטובי המוחות בעולם.

Forty-two percent of them did not get visas

42% מהם לא קיבלו אשרת כניסה

or chose not to get visas.

או העדיפו שלא לקבל אשרה.

This is how you wipe out an economy.

ככה מוחקים כלכלה.

This isn't about kids and borders.

לא מדובר בילדים ובגבולות.

It's about us.

מדובר בנו.

This is about who we are, who we the people are,

מדובר במי שאנו, במי שאנחנו כעם,

as a nation and as individuals.

כאומה וכיחידים.

This is not an abstract debate.

זה איננו דיון מופשט.

A lot of us like to think

רבים מאיתנו אוהבים לחשוב

if we had been back when Hitler was rising to power,

שאילו חיינו כשהיטלר עלה לשלטון,

היינו יוצאים לרחובות,

we would have been out in the street,

we would have opposed him, we would have stopped Mengele.

היינו מתנגדים לו, היינו עוצרים את מנגלה.

A lot of us like to think,

רבים מאיתנו אוהבים לחשוב

if we had been around during the '60s,

שאילו חיינו בשנות ה-60 של המאה ה-20,

we would have been with the Freedom Riders.

היינו מצטרפים לפרידום ריידרס, "רוכבי החופש".

We would have been at that bridge in Selma.

היינו על הגשר בסלמה.

Well, guess what?

יודעים מה?

Here's your chance.

זאת ההזדמנות שלכם.

It's now.

עכשיו.

And as you're thinking about this stuff,

וכשחושבים על הדברים האלה,

it's not just the giant acts,

לא מדובר רק בפעולות הגדולות,

it's not just go and block the bridge

זה לא רק ללכת ולחסום גשר

or chain yourself to something.

או לכבול את עצמכם למשהו.

It's what you do in your daily lives.

מדובר במה שאתם עושים בחיי היום-יום שלכם.

The Harvard Art Museum just opened a show

המוזיאון לאמנות של הרווארד העלה זה עתה תערוכה

on how artists think about immigration and building a home somewhere else.

שמראה כיצד אמנים חושבים על הגירה והקמת בית במקום אחר.

And people come out of that show and they're pretty shaken.

אנשים יצאו מהתערוכה הזאת מזועזעים למדי.

There was a blank wall at the end.

בקצה היה קיר לבן

And the curators did something that usually doesn't happen --

ואוצרי התערוכה עשו משהו שבד"כ לא קורה:

they improvised.

הם אילתרו.

They drew four lines, and put in two words:

הם שרטטו ארבעה קווים ורשמו שתי מלים:

"I belong."

"אני שייך".

So you come out of this exhibit,

אז כשאתם יוצאים מהתערוכה,

and you can take a picture in front of it.

אתם יכולים להצטלם על הרקע הזה.

I can't tell you the impact that has on people --

אני לא יכול לתאר לכם איזו השפעה יש לזה על אנשים--

I watched people come out of this,

ראיתי אנשים שיצאו משם,

and some of them sat in front of that picture,

וחלק מהם התיישבו בחזית הציור הזה,

והצטלמו עם חיוך גדול על פניהם,

took a picture, and they had a great, big grin on their face,

and some people just had tears.

ואילו לאחרים היו דמעות.

Some people hugged and brought in strangers,

היו שחיבקו זרים והכניסו אותם לצילום,

others brought in their family.

אחרים צירפו בני משפחה.

Small acts of kindness go a long, long, long way.

למחוות קטנות של טוב-לב יש השפעה רבה מאד.

There is pain going on in your community

לא תאמינו כמה כאב קיים בקהילה שלכם.

like you cannot believe.

So next time you're with a cab driver who may be one of "Them,"

אז בפעם הבאה שתמצאו עצמכם במחיצת נהג מונית שהוא אחד מ"הם",

according to certain people,

לפי הגדרתם של אנשים מסוימים,

give that person an extra five bucks.

תנו לו עוד חמישה דולר.

בפעם הבאה שתראו חדרנית מלון,

Next time you see a hotel maid,

thank her and tip her double.

הודו לה והכפילו את הטיפ.

Next time you see your gardener,

בפעם הבאה שתראו את הגנן שלכם,

you see your nanny,

את האומנת,

you see somebody like this,

או מישהו שנראה כמותם

give them a great, big hug, and tell them they belong.

תנו להם חיבוק גדול ואימרו להם שהם שייכים.

תנו להם להרגיש שהם שייכים.

Make them feel like they belong.

It's time for big policies,

הגיעה השעה למדיניות רצינית,

but it's also time for big acts of kindness.

אבל גם למעשים רציניים של טוב-לב.

Because we have to reclaim who we are,

משום שעלינו לתבוע לעצמנו את מי שאנו,

we have to reclaim this nation.

עלינו לתבוע לעצמנו את האומה הזאת.

(Voice breaking) And we cannot sit there

(בקול נשבר) ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים

and watch this shit going on.

ולראות את החרא הזה.

This has got to stop, it's got to stop now.

זה חייב להיפסק, זה חייב להיפסק עכשיו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)