The injustice of "policing for profit" -- and how to end it | Dick M. Carpenter II

תרגום: Yael Ring עריכה: Tal Hemu

Picture yourself driving down the road tomorrow,

דמיינו שאתם נוהגים בכביש מחר,

heading somewhere to buy an item you found on Craigslist,

בדרך לאן שהוא לקנות מוצר שמצאתם ב-Craigslist,

perhaps a nice mountain bike for 3,000 dollars.

אולי זוג אופני הרים נחמד עבור 3,000 דולר.

At that price, it's probably one of those bikes

במחיר הזה, זה בטח אחד מהאופניים האלה

with a little electric motor on it --

עם מנוע חשמלי --

(Laughter)

(צחוק)

maybe some streamers from the handlebars.

אולי סרטים על הידיות.

(Laughter)

(צחוק)

The seller has declared this a cash-only deal,

המוכר הכריז על עסקה במזומן בלבד,

so you have, in the console of your car, 3,000 dollars.

כך שיש לכם אתכם ברכב, 3,000 דולר.

Suddenly, you are pulled over.

פתאום, משטרה עוצרת אתכם.

During the stop, the officer asks,

תוך כדי שהוא עוצר אתכם, השוטר שואל,

"Do you have any drugs, weapons or large amounts of cash in your car?"

"האם יש לכם סמים, כלי נשק או סכומי כסף גדולים ברכב?"

You truthfully answer, "Yes,"

אתם עונים בכנות, "כן",

not to the drugs or to the weapons,

לא לסמים או לכלי הנשק,

but to the cash.

אלא למזומנים.

In the blink of an eye, you are ordered out of your car.

תוך דקה אתם מקבלים הוראה לצאת מהרכב.

The officer searches it and finds your cash.

השוטר עורך חיפוש ברכב ומוצא את הכסף שלכם.

On the spot, he seizes it,

על המקום, הוא מחרים אותו,

and he says he suspects it's part of a drug crime.

והוא אומר שהוא חושד שזה חלק מעסקת סמים.

A few days later,

אחרי כמה ימים,

the local district attorney files paperwork to keep your money --

עורך הדין המחוזי המקומי מגיש מסמכים כדי לשמור את הכסף שלך --

permanently.

לתמיד.

And all of this happens

וכל זה קורה

without you ever being charged or convicted of any crime.

מבלי שאי פעם הואשמת או נשפטת על עבירה כלשהי.

Now, you might be saying,

עכשיו, אתם אולי אומרים,

"Ah, this would never happen in the United States."

"זה לעולם לא יקרה בארצות הברית".

(Laughter)

(צחוק)

Incidents like this occur every day in our country.

מקרים כאלה מתרחשים בכל יום במדינה שלנו.

It's one of the most significant threats to your property rights

זה אחד האיומים המשמעותיים ביותר לזכויות הרכוש שלכם

most people have never even heard of.

ורוב האנשים מעולם לא שמעו עליו.

It's called "civil forfeiture."

זה נקרא "חילוט אזרחי".

Most of you are generally aware of criminal forfeiture,

רובכם מודעים פחות או יותר לחילוט פלילי,

although the term itself might be a little unfamiliar,

למרות שהמונח עצמו אולי פחות מוכר לכם,

so let's begin with forfeiture.

אז בא נתחיל בחילוט.

When we forfeit something, we give up that thing,

כשאנחנו מחלטים משהו אנחנו מוותרים עליו,

or we're forced to give it up.

או שמכריחים אותנו לוותר עליו.

In criminal forfeiture,

בחילוט פלילי,

someone is charged and convicted of a crime,

מישהו מואשם ונשפט על פשע,

and therefore, they have to give up property related to that crime.

ולכן, עליהם לוותר על הרכוש הקשור לאותו פשע.

For example, suppose you use your car to transport and deal drugs.

לדוגמה, נניח שאתם משתמשים ברכב שלכם להעביר או לסחור בסמים.

You're caught and convicted;

אתם נתפסים ונשפטים;

now you have to give up or forfeit your car

עכשיו עליכם לוותר או לחלוט את הרכב שלכם

as part of the sentencing.

כחלק מגזר הדין.

That's criminal forfeiture.

זה חילוט פלילי.

But in civil forfeiture, no person is charged with a crime --

אבל בחילוט אזרחי, אף אחד לא מואשם בפשע --

the property is charged and convicted of a crime.

הרכוש עצמו מואשם ונשפט בפשע.

(Laughter)

(צחוק)

You heard that correctly:

שמעתם נכון:

the government actually convicts an inanimate object with a crime.

הממשלה למעשה מרשיעה חפץ דומם בפשע.

It's as if that thing itself committed the crime.

כאילו הדבר עצמו ביצע את הפשע.

That's why civil forfeiture cases have these really peculiar names,

ולכן למקרים של חילוט אזרחי יש את השמות הכל כך מוזרים האלה,

like, "The United States of America v. One 1990 Ford Thunderbird."

כמו, "ארה"ב נגד רכב פורד מסוג ת'נדרברד משנת 1990".

(Laughter)

(צחוק)

Or "The State of Oklahoma v. 53,234 Dollars in Cash."

או "מדינת אוקלהומה נגד 53,234 דולרים במזומן".

(Laughter)

(צחוק)

Or my personal favorite:

או האהוב עליי:

"The United States of America v. One Solid Gold Object

"ארה"ב נגד חפץ מזהב טהור

in the Form of a Rooster."

בצורת תרנגול".

(Laughter)

(צחוק)

Now, you're thinking:

עכשיו, אתם חושבים:

How does something like this happen?

איך משהו כזה קורה?

That's exactly what I said when I first learned about civil forfeiture

זה בדיוק מה שאני אמרתי כשלמדתי לראשונה על חילוט אזרחי

while on a road trip with my wife.

בזמן שהייתי בטיול עם אשתי.

No, we did not get pulled over.

לא, לא עצרו אותנו.

(Laughter)

(צחוק)

I was reading about the history of civil forfeiture

קראתי על ההיסטוריה של החילוט האזרחי

as part of my work as a research director at the law firm,

כחלק מעבודתי כמנהל מחקר במשרד עורכי דין,

and I came across one of the cases I just mentioned,

כשגיליתי את אחד המקרים שהזכרתי.

"The United States of America v. One 1990 Ford Thunderbird."

"ארה"ב נגד רכב פורד ת'נדרברד משנת 1990".

In that case, Carol Thomas loaned her car to her son.

במקרה הזה, קרול תומס השאילה את הרכב שלה לבנה.

While in the car, her son committed a minor drug crime.

בזמן שנהג ברכב, בנה ביצע פשע סמים קל.

Carol didn't commit any crime,

קרול לא ביצעה שום פשע,

so law enforcement couldn't convict her and take the car,

אז הרשויות האוכפות לא יכלו להרשיע אותה ולקחת את הרכב,

but they could -- and did --

אבל הן יכלו - ואכן השתמשו -

use civil forfeiture to "convict the car" and take it.

בחילוט אזרחי כדי "להרשיע את הרכב" ולקחת אותו.

Carol was completely innocent, but she lost her car nonetheless.

קרול היתה חפה מפשע לחלוטין, אבל היא איבדה את הרכב שלה בכל זאת.

In other words,

במילים אחרות,

she was punished for a crime she did not commit.

היא נענשה עבור פשע שהיא לא ביצעה.

When I read this, I was gobsmacked.

כשקראתי את זה, הייתי בהלם מוחלט.

How could this occur?

איך זה יכול לקרות?

How is this even legal?

איך זה אפילו חוקי?

It turns out, it began in our country with maritime law.

מסתבר שזה התחיל במדינה שלנו במשפט ימי.

Early in our republic, the government sought to fight piracy --

מוקדם בימי הרפובליקה שלנו, הממשלה רצתה להילחם בפיראטיות --

yes, actual pirates.

כן, שודדי ים ממש.

The problem was the government often couldn't catch the pirates,

הבעיה היתה שהממשלה לעתים קרובות לא יכלה לתפוס את שודדי הים,

so instead it used civil forfeiture to convict the pirates' property

אז במקום היא השתמשה בחילוט אזרחי כדי להרשיע את רכושם של הפיראטים

and take it,

ולקחת אותו,

and therefore deny the pirates their illegal profits.

ועקב כך היא שללה מהפיראטים את הרווחים הבלתי חוקיים שלהם.

Of course, the government could've simply taken and kept the booty

כמובן, הממשלה לא יכלה פשוט לקחת ולהחזיק את השלל

without necessarily using civil forfeiture,

מבלי להשתמש בחילוט אזרחי בהכרח,

but doing so would have violated

אבל מעשה שכזה היה מפר

our most basic due process and property rights.

את התהליך החוקי הבסיסי ביותר וזכויות הרכוש שלנו.

Now, the government rarely used civil forfeiture until the 1980s

עכשיו, הממשלה בקושי השתמשה בחילוט האזרחי עד שנות ה-80

and the war on drugs.

והמלחמה בסמים.

We expanded civil forfeiture law to cover drug crimes

אנחנו הרחבנו את חוק החילוט האזרחי כדי שיכסה את פשעי הסמים

and then later, other types of crime.

ואז מאוחר יותר, סוגי סמים אחרים.

Canada and the European Union adopted similar provisions

קנדה והאיחוד האירופאי אימצו חוקים דומים

so that now all kinds of people are ensnared in the forfeiture web,

כך שעכשיו אנשים שונים נלכדים בסבך החילוט,

people like Russ Caswell.

אנשים כמו רוס קסוול.

Russ Caswell owned a small budget motel in Tewksbury, Massachusetts.

רוס קסוול היה בעליו של מלונית קטנה בווקסבורי, מסצ'וסטס.

His father built the motel in 1955, and Russ took it over in the 1980s.

אביו בנה את המלונית ב-1955, ורוס ירש אותו בשנות השמונים.

During the years that Russ owned the motel,

במהלך השנים שרוס ניהל את המלונית,

from time to time, people would rent rooms,

מפעם לפעם, אנשים שכרו חדרים,

and they would commit drug crimes.

והיו מבצעים בהם פשעי סמים.

Russ didn't condone the activities --

רוס לא התיר את המעשים האלה --

in fact, whenever he found out about it, he would immediately call police.

למעשה, בכל פעם שהוא גילה על זה, הוא מייד היה מתקשר למשטרה.

Russ was entirely innocent of any crime,

רוס היה חף מכל פשע,

but that did not stop the US Department of Justice from seizing his motel

אבל זה לא עצר ממשרד המשפטים של ארה"ב להחרים את המלונית שלו

simply because other people committed crimes there.

פשוט כי אנשים אחרים ביצעו שם פשעים.

But Russ's case was not alone.

אבל המקרה של רוס לא היה מקרה בודד.

Between 1997 and 2016,

בין 1997 ו-2016,

the US Department of Justice took more than 635,000 properties.

משרד המשפטים האמריקאי החרים יותר מ-635 אלף חלקות רכוש.

This means each year,

כלומר שבכל שנה,

tens of thousands of people lose their properties

עשרות אלפי אנשים מאבדים את רכושם

in cases in which they're never charged or convicted of any crime.

עבור מקרים בהם מעולם לא הואשמו או נשפטו באף פשע.

And we're not necessarily talking about major drug kingpins

ואנחנו לא מדברים על סוחרי סמים גדולים בהכרח

or headline-grabbing financial fraudsters

או נוכלים פיננסיים התופסים כותרות-על

whose cases involve hundreds of thousands if not millions of dollars.

שהפשעים שלהם כרוכים במאות אלפי אם לא מיליוני דולרים.

Many of these seizures and forfeitures involve just everyday people

הרבה ממקרי ההחרמה האלה מערבים אנשים פשוטים

like Russ Caswell

כמו רוס קסוול

or you

או כמוכם

or me.

או כמוני.

But it gets worse.

אבל זה הולך ומחמיר.

Are you wondering:

אתם תוהים:

Where does all this cash and property end up?

להיכן מגיע כל הכסף והרכוש הזה?

In most places, law enforcement keeps it.

ברוב הפעמים, הרשות האוכפת שומרת אותו.

And they use it to buy equipment

והם משתמשים בו כדי לקנות ציוד

or pay for building repairs

או לשלם עבור שיפוצי בניין

or even pay salaries and overtime.

או אפילו לשלם משכורות ושעות נוספות.

This is a clear conflict of interest.

זהו קונפליקט אינטרסים ברור.

It creates a perverse profit incentive that can distort law enforcement.

הוא יוצר תמריץ רווחים מושחת שיכול לעוות את אכיפת החוק.

And this is a problem that's not lost on those in law enforcement, either.

וזאת בעיה שלא נעלמה גם מעיני רשויות האכיפה.

Former chief of police in Rochester, Minnesota, Roger Peterson,

מפקד המשטרה לשעבר ברוצ'סטר מינסוטה, רוג'ר פיטרסון,

described the choice that police officers often face.

תיאר את הברירה העומדת לעתים קרובות בפני המשטרה.

As he described it:

והוא תיאר אותה:

suppose I'm a police officer,

דמיינו שאני שוטר,

and I see a drug deal.

ואני רואה עסקת סמים מתרחשת.

Now I face a choice:

עכשיו יש לי את הבחירה:

Do I go after the buyer and remove from the street illegal drugs,

האם אני רץ אחרי הקונה ומוריד מהרחוב את הסמים הבלתי חוקיים,

or do I go after the seller

או האם אני רץ אחרי המוכר

and get cash for my agency to use?

ומקבל כסף שהמשרד שלי יכול להשתמש בו?

So it's easy to see why a police officer might go for the cash.

אז קל לראות למה שוטר יעדיף ללכת אחרי הכסף.

It was just such a circumstance

מקרה כזה ביותר

that compelled police officers in Philadelphia to seize an entire house.

גרם לשוטרים בפילדלפיה להחרים בית שלם.

In 2014, Chris and Markela Sourovelis' son sold 40 dollars worth of drugs

ב-2014, בנם של כריס ומרקלה סורובליס מכר סמים בשווי 40 דולר

down the street from their house.

ברחוב מול ביתם.

Forty dollars.

ארבעים דולר.

The police watched the deal go down.

המשטרה צפתה בעסקה תוך כדי שהתרחשה.

They could've arrested the buyer and confiscated the drugs,

הם יכלו לעצור את הקונה ולהחרים את הסמים,

but they didn't.

אבל הם לא עשו זאת.

They could've arrested the Sourovelises' son

הם יכלו לעצור את בנם של הזוג סורובליס

right there on the street

על המקום, ברחוב

and grabbed 40 dollars.

ולקחת את ארבעים הדולרים.

But they didn't.

אבל הם לא עשו זאת.

They waited to arrest him at home,

הם חיכו לעצור אותו בבית,

because then they could seize their entire house.

כי אז הם יכלו להחרים את הבית כולו.

The house was worth 350,000 dollars.

הבית היה שווה 350 אלף דולר.

That is what I mean by a perverse profit incentive.

לזה אני מתכוון כשאני אומר תמריץ רווח מושחת.

But the Sourovelises' case was no outlier.

אולם המקרה של הזוג סורובליס לא היה מקרה קיצון.

Philadelphia, the "City of Brotherly Love,"

פילדלפיה, "העיר של אחוות האחים",

the "Athens of America,"

"האתונה של אמריקה",

the "Cradle of Liberty," birthplace to the Constitution,

"ערש החירות", מולדתה של החוקה האמריקאית,

home to the Liberty Bell and Independence Hall,

ביתו של פעמון החירות, והיכל העצמאות האמריקאי,

the "City that Loves you Back" --

"העיר שאוהבת אותך בחזרה" --

(Laughter)

(צחוק)

that Philadelphia was running a forfeiture machine.

אותה פילדלפיה הפעילה מכונת החרמות.

Between 2002 and 2016,

בין 2002-2016,

Philadelphia took more than 77 million dollars through forfeiture,

פילדלפיה הרוויחה יותר מ-77 מיליון דולר באמצעות החרמות,

including 1,200 homes.

כולל 1,200 בתים.

Cars, jewelry, electronics -- all of it they sold,

כלי רכב, תכשיטים, מוצרי חשמל -- את כל זה הם מכרו,

the proceeds they kept.

ושמרו את הרווחים.

And they would have kept right on doing it,

והם היו ממשיכים לעשות זאת,

had it not been for a class-action lawsuit --

אם לא היתה תביעה ייצוגית --

our team's class-action lawsuit --

התביעה הייצוגית שלנו --

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים וקריאות)

Thank you.

תודה רבה.

We forced them to change their forfeiture practices

הכרחנו אותם לשנות את נהלי החילוט שלהם

and to compensate victims.

ולפצות את הקורבנות.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים וקריאות)

When our team first began researching forfeiture in 2007,

כשהצוות שלנו התחיל לחקור את החילוט ב-2007,

we had no idea how much forfeiture revenue there was.

לא היה לנו מושג כמה רווח חילוט היה שם.

In fact, no one knew.

למעשה, אף אחד לא ידע.

It wasn't until our groundbreaking study, "Policing for Profit,"

רק כשביצענו את המחקר פורץ הדרך שלנו, "שיטור לחילוט"

that we found federal law enforcement agencies have taken in

גילינו שרשויות האכיפה הפדרליות הכניסו

almost 40 billion dollars --

יותר מ-40 מיליארד דולר -

billion with a B --

מיליארד -

since 2001,

מאז 2001,

more than 80 percent of that through civil forfeiture.

יותר מ-80 אחוזים באמצעות חילוט אזרחי.

Unfortunately, we have no idea

לרוע המזל, אין לנו מושג

how much state and local agencies have taken in,

כמה הרשויות המקומיות הכניסו,

because in many states, they don't have to report it.

כי במדינות רבות אין להן חובת דיווח.

So until we reform forfeiture,

אז עד שנערוך רפורמה בחילוט,

we'll never know how much forfeiture activity actually occurs

לעולם לא נדע כמה פעילות חילוט מתרחשת בפועל

in the United States.

בארה"ב.

And we desperately need reform.

ואנחנו זקוקים לרפורמה הזו באופן נואש.

Legislatures should abolish civil forfeiture

המחוקקים צריכים לבטל את החילוט האזרחי

and replace it with criminal forfeiture.

ולהחליף אותו בחילוט פלילי.

And all forfeiture proceeds should go to a neutral fund

וכל רווחי החילוט צריכים ללכת לקרן נייטרלית

such as a general fund.

כמו קרן כללית לדוגמה.

When forfeiture proceeds stop hitting law enforcement budgets directly,

כשרווחי החילוט יפסיקו לרפד את התקציבים של רשויות האכיפה באופן ישיר,

that is when we will end policing for profit.

אז נוכל להפסיק את השיטור לרווחים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, as you can imagine,

עכשיו, כפי שאתם יכולים לדמיין לעצמכם,

law enforcement officials don't love these recommendations.

בכירים ברשויות האכיפה לא אוהבים את ההמלצות האלה.

(Laughter)

(צחוק)

They stand to lose a lot of money,

הם עלולים להפסיד הרבה כסף,

and they believe civil forfeiture is an effective crime-fighting tool.

והם מאמינים שחילוט אזרחי הוא כלי יעיל ללחימה בפשיעה.

The trouble is,

הבעיה היא,

it's not.

שהוא לא.

In June 2019, we released a study

ביוני 2019, הוצאנו מחקר

that found forfeiture does not improve crime-fighting.

שמצא שחילוט לא משפר את הלחימה בפשיעה.

And the report also found

והדו"ח גם מצא

that law enforcement agencies pursue more forfeiture money

שרשויות אכיפת החוק השתמשו ביותר רווחי חילוט

during economic downturns.

בתקופות של שפל כלכלי.

So when city and county budgets are tight,

אז כשתקציבי העיר והמדינה מצטמצמים,

law enforcement will use forfeiture to find the money.

הרשויות היו משתמשות בחילוט כדי למצוא את הכסף.

So it's no wonder, then,

אין פלא, אם כן,

that law enforcement officials predict a criminal apocalypse --

שבכירים ברשויות האכיפה חזו אפוקליפסה פלילית --

(Laughter)

(צחוק)

if these reforms are adopted.

אם הרפורמות האלה יאומצו.

But some states have already implemented them,

אבל חלק מהמדינות כבר יישמו אותן,

and we're pushing for reform all across the country,

ואנחנו דוחפים לרפורמה בכל המדינה,

because until we reform forfeiture,

כי עד שלא נערוך את הרפורמה בחילוט,

this is something that could happen to any of us.

זהו משהו שיכול לקרות לכל אחד מאתנו.

It can happen in the United States,

זה יכול לקרות בארצות הברית,

it can happen in the United Kingdom,

זה יכול לקרות בבריטניה,

it can happen in countries throughout the European Union

זה יכול לקרות במדינות בכל רחבי האיחוד האירופאי

and beyond.

ומעבר לו.

People like you and me and the Sourovelises and Russ Caswell,

אנשים כמוני וכמוכם והזוג סורובליס ורוס קסוול,

just doing the everyday stuff of life,

שפשוט פועלים בשגרת חייהם,

can be caught in a scheme we never thought possible.

יכולים להיקלע לסבך שמעולם לא חשבנו שהוא אפשרי.

It is time we end policing for profit

הגיע הזמן שנפסיק את השיטור לחילוט

once and for all.

פעם אחת ולתמיד.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים וקריאות)