Thom Mayne: Architecture is a new way to connect to the world

מתרגם: Mark Freehoff מבקר: Ido Dekkers

I don't know your name. Audience Member: Howard. Howard.

אני לא יודע איך קוראים לך. (קול מהקהל: הווארד. הווארד.) הווארד,

Thom Mayne: Howard? I'm sitting next to Howard. I don't know Howard, obviously,

תום מיין: הווארד? אני יושב ליד הווארד. אני לא מכיר את הווארד, מן הסתם,

and he's going, I hope you're not next.

והוא אומר, אני מקווה שאתה לא הבא בתור.

(Laughter)

(צחוק)

Amazing. Amazing performance.

מדהים. מופע מדהים.

I kind of erased everything in my brain to follow that.

כאילו מחקתי כל מה שהיה במוח כדי לעקוב אחריו.

Let me start some place. I'm interested --

הרשו לי להתחיל מאיזה שהוא מקום. אני מתעניין --

I kind of do the same thing, but I don't move my body. (Laughter)

אני עושה בערך אותו דבר, אבל אני לא מזיז את הגוף. (צחוק)

And instead of using human figures to develop ideas of time and space,

ובמקום ניצול צורות אנושיות לפתח רעיונות של זמן ומרחב,

I work in the mineral world. I work with more or less inert matter.

אני עובד בעולם המינרלי. אני עובד עם חומר חסר תנועתיות פחות או יותר.

And I organize it. And, well, it's also a bit different

ואני מסדר אותו. ובכן זה גם קצת שונה

because an architect versus, let's say, a dance company

כי אדריכל לעומת נאמר, להקת מחול

finally is a negotiation between one's private world,

זה בסיכומו של דבר משא ומתן בין עולמך הפנימי,

one's conceptual world, the world of ideas, the world of aspirations,

ועולמך המושגי, עולם הרעיונות, עולם השאיפות,

of inventions, with the relationship of the exterior world

של המצאות, לבין יחסיהם עם העולם החיצוני

and all the limitations, the naysayers.

עם כל המגבלות, ואומרי הלאו.

Because I have to say, for my whole career,

כי אני מוכרח לאמר, מאז היותי אדריכל

if there's anything that's been consistent, it's been that you can't do it.

אם יש דבר שהיה עקבי ,זה היה שלא ניתן לבצע את זה.

No matter what I've done, what I've tried to do,

לא משנה מה עשיתי, מה אני ניסיתי לעשות,

everybody says it can't be done.

כולם אומרים שזה לא ניתן לביצוע.

And it's continuous across the complete spectrum of the various

וזה נמשך לכל אורכה של קשת

kind of realities that you confront with your ideas.

המציאויות שתפגוש עם רעיונותיך.

And to be an architect, somehow you have to negotiate between left and right,

ולהיות אדריכל, איכשהו עליך לשאת ולתת בין ימין לבין שמאל,

and you have to negotiate between this very private place where ideas take place

ועליך לשאת ולתת בין המקום המאוד פרטי הזה שבו רעיונות נרקמים

and the outside world, and then make it understood.

לבין העולם החיצון, ושיובן הכל.

I can start any number of places, because this process is also --

אני יכול להתחיל מכל מיני מקומות, כי התהליך הזה הוא גם --

I think -- very different from some of the morning sessions,

נדמה לי -- שונה מאוד מחלק מהמושבים של הבוקר,

which you had such a kind of very clear, such a lineal idea,

שבהם היה סוג של חדות, רעיון כה נקי,

like the last one, say, with Howard,

כמו נגיד האחרון, עם הווארד,

that I think the creative process in architecture,

שאני חושב שתהליך היצירה באדריכלות,

the design process, is extremely circuitous. It's labyrinthine.

תהליך העיצוב, הוא מאוד עקיף. הוא כמבוך.

It's Calvino's idea of the quickest way between two points

זה הרעיון של קאלווינו שהדרך המהירה בין שתי נקודות

is the circuitous line, not the straight line.

הוא הקו העקיף, לא הישר .

And definitely my life has been part of that.

ובהחלט חיי היו כחלק מזה.

I'm going to start with some simple kind of

אני אתחיל בכמה

notions of how we organize things.

מושגים פשוטים של כיצד מארגנים דברים.

But basically, what we do is, we try to give coherence to the world.

אבל בפשטות, מה שאנחנו עושים הוא, לנסות להעניק תובנה לעולם.

We make physical things, buildings

אנחנו יוצרים עצמים גשמיים, בניינים

that become a part in an accretional process; they make cities.

שהופכים חלק של תהליך היווצרות; הם יוצרים ערים.

And those things are the reflection of the processes,

ודברים אלה הם השתקפות התהליכים,

and the time that they are made.

והזמן שבו הם נוצרים.

And what I'm doing is attempting to synthesize the way one sees the world

ומה שאני עושה זה לנסות לסנתז את האופן שבו האדם רואה את העולם

and the territories which are useful as generative material.

ואת השטחים ששמישים כחומר יצרני.

Because, really, all I'm interested in, always, as an architect,

כי למעשה, כל מה שמעניין אותי, תמיד, כאדריכל,

is the way things are produced because that's what I do. Right?

הוא איך יוצרים דברים כי זה מה שאני עושה. נכון?

And it's not based on an a priori notion.

וזה לא מושתת על יסוד מובן מאליו.

I have no interest at all in conceiving something in my brain

אין לי שום עניין בכלל בהתווית דבר מה במוחי

and saying, "This is what it looks like." In fact, somebody mentioned --

ולאמר," ככה זה נראה." האמת, מישהו אמר --

Ewan, maybe it was you in your introduction --

יואן, אולי אתה בדברי הפתיחה שלך --

about this is what architects --

איך שזה מה שעושים אדריכלים --

did somebody say it's what business people come to,

מישהו אמר שלכך מגיעים אנשי עסקים,

it's what the corporate world comes to

שלכך מגיע העולם התאגידי

when they want to make it look like something at the end of the line? Huh. Wow.

כשברצונם שדברים ייראו בצורה כזאת בקצה הקו? הא. וואו.

It doesn't work that way for me at all.

זה לא עובד אצלי כך בכלל.

I have no interest in that whatsoever.

אין לי בכך שום עניין.

Architecture is the beginning of something, because it's --

אדריכלות היא תחילתה של משהו, כי היא –

if you're not involved in first principles,

אם אתה לא מעורב בעקרונות הבסיס,

if you're not involved in the absolute,

אם אתה לא מעורב במוחלט,

the beginning of that generative process, it's cake decoration.

תחילת תהליך ההתהוות, הכל קישוט לעוגה.

And I've nothing wrong with cake decoration and cake decorators,

ואני אין שום פסול בקישוט עוגות,

if anybody's involved in cake decorations --

אם מישהו עוסק בכך --

it's not what I'm interested in doing. (Laughter)

זה לא מה שאני מעוניין לעשות. (צחוק)

And so, in the formation of things, in giving it form,

וכך, ביצור דברים, בהקניית הצורה,

in concretizing these things,

ביצוב דברים אלה,

it starts with some notion of how one organizes.

זה חל בסברה של כיצד מארגנים.

And I've had for 30 years an interest in a series of complexities

והיה לי כבר 30 שנים עניין בסדרה של מורכבויות

where a series of forces are brought to bear,

שבו סדרה של כוחות מיושמים ,

and to understand the nature of the final result of that,

ולהבין את טבעה של התוצאה הסופית,

representing the building itself.

המייצגת את הבניין עצמו.

There's been a continual relationship between inventions,

קיים קשר מתמשך בין המצאות,

which are private, and reality, which has been important to me.

שהן פרטיות, והמציאות, שהיתה ועודנה חשובה עבורי.

A project which is part of an exhibition in Copenhagen 10 years ago,

פרוייקט שהשתתף בתערוכה בקופנהגן לפני 10 שנים,

which was the modeling of a hippocampus --

אשר היה דיגום של היפוקמפוס --

the territory of the brain that records short-term memory --

מחוזות המוח שמתעדים זיכרון לטווח קצר --

and the documentation of that, the imaginative and documentation of that

והתיעוד לכך, הדמיוני והתיעוד לכך

through a series of drawings which literally attempt to organize that experience.

דרך סדרה של רישומים אשר מנסים, פשוטו כמשמעו, לסדר את החוויה.

And it had to do with the notion of walking a kilometer,

והיה מדובר בללכת קילומטר,

observing every kilometer a particular object of desire,

לבחון כל קילומטר חפץ כלשהו

and then placing that within this.

ולשים אותו בתוך זה..

And the notion was that I could make an organization

הרעיון היה שאני יכול ליצור ארגון

not built on normal coherencies, but built on non-sequiturs, built on randomness.

לא בנוי על בהירות רגילה, אבל בנוי ללא עקביות, שנבנה על אקראיות.

And I'd been extremely interested in this notion of randomness

ואני התעניינתי מאוד במושג זה של אקראיות

as it produces architectural work

כפי שהוא מייצר עבודה אדריכלית

and as it definitely connects to the notion of the city,

וכפי שהוא בהחלט מחבר לרעיון של העיר,

an accretional notion of the city,

הרעיון של צמיחה של העיר,

and that led to various ideas of organization.

וזה הוביל לרעיונות שונים לארגון.

And then this led to broader ideas of buildings

ולאחר מכן זה הוביל לרעיונות רחבים יותר של מבנים

that come together through the multiplicity of systems.

שבאים יחד דרך הריבוי של מערכות.

And it's not any single system that makes the work.

וזה לא כל מערכת אחת שעושה את העבודה.

It's the relationship -- it's the dynamics between the systems --

זה הקשר - זה הדינמיקה בין המערכות --

which have the power to transform and invent

לה יש את הכוח לשינוי ולהמציא

and produce an architecture that is -- that would otherwise not exist.

ולייצר ארכיטקטורה -- שאחרת לא היתה קיימת.

And those systems could be identified,

ומערכות אלה יכולות להיות מזוהות,

and they could be grouped together.

והן יכולות להיות מקובצות.

And of course, today, with the technology of the computer

וכמובן, היום, עם הטכנולוגיה של המחשב

and with the rapid prototyping, etc., we have the mechanisms

עם פרוטוטייפינג מהיר, וכו ', יש לנו את המנגנונים

to understand and to respond to these systems,

להבין ולהגיב למערכות אלה,

and to allow them to adjust to the various accommodations of functionalities

וכדי לאפשר להם להתאים יחידות הכלה שונות של פונקציונליות

because that's all we do.

כי זה כל מה שאנחנו עושים.

We're producing spaces that accommodate human activity.

אנו אתה מייצר חללים להכיל פעילות אנושית.

And what I'm interested in is not the styling of that,

ומה שמעניין אותי הוא לא עיצוב של זה,

but the relationship of that as it enhances that activity.

אלא קשרי הגומלין של זה כשהוא מגביר את הפעילות.

And that directly connects to ideas of city-making.

וזה מחבר ישירות לרעיונות ליצירת עיר.

This is a project that we just finished in Penang

זהו פרויקט שאנחנו רק סיימנו בפננג

for a very, very large city project that came directly out of this process,

עבור פרוייקט עיר גדולה מאוד, מאוד שהגיע ישירות מתוך תהליך זה,

which is the result of the multiplicity of forces that produce it.

אשר הוא התוצאה של ריבוי כוחות המפיקים אותו.

And the project -- again, enormous, enormous competition --

פרויקט – שוב, תחרות עצומה, עצומה --

on the Hudson River and in New York

על נהר הדסון, ניו יורק

that we were asked to do three years ago, which uses these processes.

שהתבקשנו לעשות לפני שלוש שנים, שמשתמשים בתהליכים האלה.

And what you're looking at are possibilities that have to do

ומה שאתם מביטים בהן, הן האפשרויות שקשורות

with the generation of the city as one applies a methodology

לדורות של העיר כשאחד מחיל מתודולוגיה

that uses notions of these multiple forces,

המשתמשת במושגים האלה של כוחות מרובים,

that deals with the enormity of the problem, the complexity of the problem,

אשר עוסקים בגודל של הבעיה, המורכבות של הבעיה,

when we're designing cities at larger and larger aggregates.

כאשר אנו מעצבים ערים באגרגטים גדלים והולכים.

Because one of the issues today is

כי אחת הבעיות היום

that the economic aggregate is driving the development aggregate,

כי האגרגציה הכלכלית מניעה את האגרגציה ההתפתחותית,

and as the aggregates get larger we require

וכשהאגרגציה גדלה אנחנו דורשים

more and more complex investigation processes to solve these problems.

תהליכי חקירה מורכבים יותר כדי לפתור בעיות אלה.

And that led us directly to the Olympic Village.

וזה הוביל אותנו ישירות אל הכפר האולימפי.

I was in New York on Monday presenting it to the IOC.

הייתי בניו יורק ביום שני והצגתי אותו לועדה האולימפית.

We won the competition -- what was it, nine months ago?

זכינו בתחרות - מתי זה היה, לפני תשעה חודשים?

Again, a direct reflection from using these processes

שוב, השתקפות ישירה באמצעות תהליכים אלו

to develop extremely complicated, very large-scale organisms.

לפתח אורגניזמים מאוד מסובכים, בקנה מידה גדול מאוד.

And then, also, was working with broad strategies.

לאחר מכן, גם, היה לעבוד עם אסטרטגיות רחבות.

In this case, we only used 15 of the 60 acres of land,

במקרה זה, השתמשנו רק ב 60 מ 240 דונם של אדמה,

and the 45 acres was a park and would become the legacy of the Olympic Village.

ו- 180 דונם היו פארק, שיהפוך למורשת של הכפר האולימפי.

And it would become the second largest park in the boroughs, etc.

ויהפוך לפארק השני בגודלו ברבעים, וכו'.

Its position, of course, in the middle of Manhattan -- it's on Hunter's Point.

מיקומו, כמובן, במרכז מנהטן - הוא בהאנטר פוינט.

And then the broader ideas of city-making

ואז הרעיונות הרחבים יותר של יצירת ערים

start having direct influences on architecture,

מתחילים להשפיע ישירות על אדריכלות,

on the elements that make up the broader scheme,

על היסודות המרכיבים את הרעיון הרחב יותר,

the buildings themselves, and start guiding us.

המבנים עצמם, ולהתחיל להנחות אותנו.

Architecture for me has been an investigation of a multiplicity of forces

אדריכלות בשבילי היתה חקירה של ריבוי כוחות

that could come from literally any place.

שיכולים לבוא פשוטו כמשמעו מכל מקום.

And so I can start this discussion in any number of places,

אז אני יכול להתחיל דיון זה בכל מספר של מקומות,

and I've chosen three or four to talk about.

בחרתי שלושה או ארבעה לדבר עליהם.

And it has also to do with an interest in

וזה נוגע גם לעניין

the vast kind of territory that architecture touches.

בטריטוריה הרחבה שאדריכלות נוגעת בה.

It literally is connected to anything in terms of knowledge base.

היא ממש מחברת כל דבר במונחי מאגר ידע.

There's just no place that it doesn't somehow

אין ממש מקום שהיא לא איכשהו

have a connective tissue to.

מחוברת אליו.

This is Jim Dine, and it's the absence of presence, etc.

זהו ג'ים דיין, וזה העדר נוכחות, וכו '.

It's the clothing, the skin, without the presence of the character.

זה הלבוש, העור, ללא הנוכחות של הדמות.

It became kind of an idea for the notion of the surface of a work,

הוא הפך סוג של רעיון לרעיון של שטח עבודה,

and it was used in a project where we could unravel that surface,

והוא שימש בפרוייקט שבו אנו יכולנו לגלות את פני השטח,

and it was a figurative idea that was going to be folded

וזה היה רעיון פיגורטיבי, שעמד להיות מקופל

and made into a very, kind of complex space.

למעין מרחב מורכב.

And the idea was the relationship of the space,

והרעיון היה הקשר של החלל,

which was made up of the fold of the image,

אשר היה מורכב מקיפול של התמונה,

and the dialectic or the conflict between the figuration,

ואת הדיאלקטיקה או העימות בין הפיגורטיביות,

and the clarity of the image

והבהירות של התמונה

and the complexity of the space, which were in dialog.

והמורכבות של המרחב, אשר היו בדו-שיח.

And it made us rethink the whole notion of how we work

והוא גרם לנו לחשוב מחדש על הרעיון הכללי של איך אנחנו עובדים

and how we make things,

וכיצד אנו עושים דברים,

and it led us to ideas that were closer to fashion design as we flattened out surfaces,

והוא הוביל אותנו לרעיונות שהיו קרובים יותר לעיצוב אופנה כששיטחנו את המשטחים שלנו,

and then brought them back together as they could make spatial combinations.

ואז חיברנו אותם שוב כשהם עשו שילובים מרחביים.

And this was the first prototype in Korea,

זה היה אב הטיפוס הראשון בקוריאה,

as we're dealing with a dynamic envelope,

מאחר ואנחנו עוסקים במעטפת דינאמית,

and then the same characteristic of the fabric.

ולאחר מכן באותו המאפיין של הבד.

It has a material identity and it's translucent and it's porous,

יש לו זהות חומרית והוא שקוף ונקבובי

and it allows us for a very different notion of what a skin of a building is.

והוא מאפשר לנו מושג שונה מאוד של מהי מעטפת של בניין.

And that turned right away into another project.

וזה הפך מיד לפרוייקט אחר.

This is the Caltrans building in Los Angeles.

זהו בניין קלטרנס בלוס אנג'לס.

And now we're seeing as the skin and the body is differentiated.

ועכשיו אנחנו רואים מאחר והעור והגוף מובדלים.

Again, it's a very, very simple notion.

שוב, זהו מושג מאוד מאוד פשוט.

If you look at most buildings,

אם אתם מסתכלים על מרבית המבנים,

what you look at is the building, the facade, and it is the building.

מה שאתם מסתכלים עליו זה הבניין, החזית, וזה הבניין.

And all of a sudden we're kind of moving away,

פתאום אנחנו סוג של עוברים משם,

and we're separating the skin from the body,

וכן אנו מפרידים את העור מהגוף,

and that's going to lead to broader performance criteria,

וזה הולך להוביל לקריטריון ביצועים רחב יותר,

which I'm going to talk about in a minute.

אשר אני הולך לדבר עליו עוד דקה.

And you're looking at how it drapes over

ואתם מתבוננים כיצד הוא משתפל

and differentiates from the body.

ומבדיל מהגוף.

And then, again, the building itself,

ואז, שוב, הבניין עצמו,

middle of Los Angeles, right across from City Hall.

מרכז לוס אנג'לס, ממש מול העירייה.

And as it moves, it takes pieces of the earth with it. It bends up.

וכשהוא נע, הוא לוקח פיסות של האדמה איתו. הוא מתכופף.

It's part of a sign system,

הוא חלק ממערכת שילוט,

which was part of the kind of legacy of Los Angeles --

אשר היתה חלק מסוג של מסורת של לוס אנג'לס -

the two-dimension, three-dimension signing, etc.

שילוט דו-ממדי, תלת-ממדי , וכו '.

And then it allows one to penetrate the work itself.

ואז הוא מאפשר לחדור את העבודה עצמה.

It's transparent, and it allows you to understand, I think,

הוא שקוף, ומאפשר לך להבין, לדעתי,

what is always the most interesting thing in any building,

מה המעניין ביותר בכל בניין,

which is the actual constructional processes that make it.

וזה תהליכי הבניה שיוצרים אותו.

And it's probably the most intense kind of territory

וזה כנראה סוג הטריטוריה האינטנסיבי ביותר

of the work, which is not occupied,

של העבודה, אשר לא מאוכלס,

because architecture is always the most interesting in some mechanism

מאחר ואדריכלות תמיד הכי מעניינת במנגנון מסוים

when it's separated from function,

כאשר היא מופרדת משימושיות,

and this is an area that allows for that.

וזה תחום שמאפשר את זה.

And then the skin starts transforming into other materials.

והעור מתחיל להפוך לחומרים אחרים.

We're using light as a building material in this case.

אנו משתמשים באור כחומר בניין במקרה זה.

We're working with Keith Sonnier in New York,

אנחנו עובדים עם קית סונייר בניו יורק,

and we're making this large outside room,

ואנו עושים את החדר החיצוני הגדול הזה,

which is possible in Los Angeles, and which is very much reflective

שאפשרי בלוס אנג'לס, שהוא מאוד משקף

of the urban, the contemporary urban environments

את העירוני, סביבות עירוניות בת זמננו

that you would find in Shibuya or you'd find in Mexico City

שתמצאו בשיבויה או במקסיקו סיטי

or Sao Paulo, etc.,

או סאו פאולו, ועוד.,

that have to do with activating the city over a longer span of time.

שקשורים להפעלת העיר לטווח זמן ארוך.

And that was very much part of the notion

וזה היה חלק מהרעיון

of the urban objective of this project in Los Angeles.

המטרה העירונית של פרוייקט זה בלוס אנג'לס.

And, again, all of it promoting transparency.

ושוב, כל זה קידם שקיפות.

And an image which may be closest talks about the use of light as a medium,

ותמונה אשר עשויה להיות הקרובה ביותר מדברת על השימוש באור כחומר,

that light becomes literally a building material.

אור זה הופך ממש לחומר בניין.

Well, that immediately turned into something much broader, and as a scope.

ובכן, זה מיד הופך למשהו הרבה יותר רחב, וכן כטווח.

And again, we're looking at an early sketch

שוב, אנחנו מסתכלים בסקיצה מוקדמת

where I'm understanding now

בה אני הבנתי כעת

that the skin can be a transition between the ground and the tower.

כי העור יכול להיות מעבר בין הקרקע לבין המגדל.

This is a building in San Francisco which is under construction.

זהו בניין בסן פרנסיסקו שנמצא בבנייה.

And now it turned into something much, much broader as a problem,

ועכשיו זה הפך למשהו רחב בהרבה כבעיה,

and it has to do with performance.

וזה נוגע לביצועים.

This will be the first building in the United States that took --

זה יהיה הבניין הראשון בארצות הברית שלקח-

well, I can't say it took the air conditioning out. It's a hybrid.

ובכן, אינני יכול לומר שהוא הוציא את מיזוג אויר. הוא היברידי.

I wanted a pure thing, and I can't get it.

רציתי דבר טהור, ולא יכול לקבל אותו.

It's a wrong attitude, actually, because the hybrid is probably more interesting.

הסיבה לכך היא היחס הלא נכון, למעשה, ההיברידיות היא כנראה יותר מעניינת.

But we took the air conditioning out of the tower.

אבל הוצאנו את המיזוג מהמגדל.

There's some air conditioning left in the base,

יש קצת מיזוג אויר שנשאר בבסיס,

but the skin now moves on hydraulics.

אבל העור זז כעת על הידראוליקה.

It forces air through a Venturi force if there's no wind.

הוא דוחק אויר באמצעות כוח ונטורי אם אין רוח.

It adjusts continually. And we removed the air conditioning.

היא משתנה ללא הרף. הוצאנו את המיזוג.

Huge, huge thing. Half a million dollars a year delta.

דבר ענק, ענק. חצי מיליון דולר הפרש בשנה.

10 of these -- it's just under a million square feet --

10 כאלה – הוא כמעט 80 אלף מטרים רבועים --

800 and some thousand square feet --

75 אלף מטר מרובע --

10 of these would power Sausalito -- the delta on this.

10 כאלה יכולים לתת חשמל לססוליטו -- ההפרש של זה.

And so now what we're looking at, as the projects get larger in scale,

אז עכשיו מה שאנחנו רואים, כשהפרוייקטים גדלים,

as they interface with broader problems,

כשהם מתממשקים עם בעיות רחבות יותר,

that they expand the capabilities

שהם מרחיבים את היכולות

in terms of their performance.

מבחינת הביצועים שלהם.

Well, I could also start here.

ובכן, אני יכול גם להתחיל כאן.

We could talk about the relationship

אנחנו יכולים לדבר על הקשר

at a more biological sense of the relationship of building and ground.

בהקשר ביולוגי יותר בין הבניין לקרקע.

Well, our research -- my generation for sure,

ובכן, המחקר שלנו – הדור שלי בטוח,

people who were going to school in the late '60s --

אנשים הולכים לבית הספר בשנות בסוף השישים-

made very much a shift out of the internal focus of architecture,

עשה שינוי החוצה מהפוקוס הפנימי של ארכיטקטורה,

looking at architecture within its own territory,

כשמביטים בארכיטקטורה בתחום שלה,

and we were much more affected by film,

אנחנו הושפענו הרבה יותר מהקולנוע,

by what was going on in the art world, etc.

על-ידי מה שקרה בעולם האמנות, וכו '.

This is, of course, Michael Heizer.

זהו, כמובן, מיכאל הייזר.

And when I saw this, first an image and then visited,

וכשראיתי את זה, תחילה בתמונה, ולאחר מכן בביקור,

it completely changed the way I thought after that point.

זה שינה לחלוטין את הדרך בה חשבתי לאחר נקודה זו.

And I understood that building really could be

הבנתי כי בניינים באמת יכולים להיות

the augmentation of the Earth's surface,

ריבוד של פני השטח של כדור הארץ,

and it completely shifted the notion of building ground in the most basic sense.

וזה שינה לחלוטין את הרעיון של שטח בנייה במובן הבסיסי ביותר.

And then -- well, he was probably looking at this -- this is Nazca;

ואז – ובכן,שהוא כנראה הסתכל על זה - זה נאסקה;

this is 700 years ago -- the most amazing four-kilometer land sculptures.

הם מלפני 700 שנים –הפסלים הכי מדהימים בגודל ארבעה קילומטר.

They're just totally incredible.

הם פשוט לגמרי מדהימים.

And that led us to then completely rethinking how we draw, how we work.

וזה הוביל אותנו לחשוב לגמרי מחדש איך אנו מציירים, איך אנחנו עובדים.

This is the first sketch of a high school in Pomona --

זהו השרטוט הראשון של בית ספר תיכון בפומונה --

well, whatever it is, a model, a conceptual, kind of idea.

ובכן, מה שזה לא יהיה, מודל, סוג של רעיון קונספטואלי.

And it's the reshaping of the Earth to make it occupiable.

וזה שינוי צורה של כדור הארץ כדי להפוך אותו ניתן לישוב.

So it puts 200,000 square feet of stuff that make a high school work

אז זה מכניס 18,000 מ"ר של דברים שגורמים לתיכון לעבוד

in the surface of that Earth.

על פני השטח של כדור הארץ זה.

There it is modeled as it was developing into a piece of work.

שם היא מעוצב כמו שהיה לחתיכת עבודה.

And there it is, again, as it's starting to get resolved tectonically,

והנה הוא, שוב, כשהוא מתחיל להתברר טקטונית,

and then there's the school.

ואז הנה בית הספר.

And, of course,

וכמובן,

we're interested in participating with education.

אנחנו מעוניינים להשתתף עם החינוך.

I have absolutely no interest in producing a building

בהחלט אין לי עניין בהפקת בניין

that just accommodates X, Y and Z function.

אשר מתאים רק פונקציה של X, Y ו- Z.

What I'm interested in are how these ideas

מה שמעניין אותי זה איך רעיונות אלה

participate in the educational process of young people.

משתתפים בתהליך החינוכי של אנשים צעירים.

It demands some sort of notion of inquiry

זה דורש מעין מושג חקירה

because it's a system that's developed not sculpturally.

כי זה מערכת שמפותחת לא פיסולית.

It's an idea that started from my first discussion.

זהו רעיון שהחל מהדיון הראשון שלי.

It has to do with a broad, consistent logic,

זה נוגע להיגיון רחב, עקבי,

and that logic could be understood as one occupies the building.

והיגיון יכול להיות מובן כשמאכלסים את הבניין.

And there's an overt -- at least,

ויש - לפחות,

there's an attempt to make a very overt notion of a building

נעשה ניסיון ליצור רושם מאוד ברור של בניין

that connects to the land in a very different way

המחבר לארץ באופן שונה מאוד

because I was interested in a very didactic approach to the problem,

מכיוון שאני מעוניין בגישה מאוד דידקטית לבעיה,

as one would understand that.

כמו שאפשר להבין את זה.

And the second project that was just finished in Los Angeles

הפרוייקט השני שבדיוק הסתיים בלוס אנג'לס

that uses some of the same ideas. It uses landscape as a major idea.

המשתמש בחלק מאותם הרעיונות. הוא משתמש בנוף כרעיון מרכזי.

Then, again, we're doing the headquarters for NOAA --

לאחר מכן, שוב, אנחנו עושים את המטה של NOAA-

National Oceanographic and Atmospheric Agency --

הסוכנות הלאומית לאוקיאנוגרפיה ואטמוספרה --

outside of Washington in Maryland.

מחוץ לוושינגטון במרילנד.

And this is how they see the world.

וכך הם רואים את העולם.

They have 22 satellites zipping around at plus or minus 100 miles,

יש להם 22 לוויינים שעפים מעלינו בגובה של בערך 160 קילומטר,

and the site's in red.

והאתר באדום.

And what we really want to do -- well, the architects,

ומה שאנחנו באמת רוצים לעשות - ובכן, האדריכלים,

if there are architects out there, this is the Laugier Hut;

אם ישנם אדריכלים שם בחוץ, זוהי בקתת לאוגייר;

this is the primitive hut that's been around for so long --

זוהי הבקתה הפרימיטיבית אשר קיימת במשך זמן כה רב --

and what we wanted to do is really build this,

ומה שרצינו לעשות הוא באמת לבנות את זה

because they see themselves as the caretakers of the world,

כי הם רואים את עצמם בתור המטפלים של העולם,

and we wanted them to look down at their satellite,

ורצינו שהם יסתכלו למטה על הלווינים שלהם,

how they see their own site, that eight-acre site,

כיצד הם רואים את האתר שלהם, אתר32 הדונם,

and we wanted nothing left. We wanted it to stay green.

ורצינו שלא ישאר כלום. רצינו שהוא ישאר ירוק.

There's actually three baseball fields on it right now,

יש למעשה שלושה שדות בייסבול על זה עכשיו,

and they're going to stay there.

והם הולכים להישאר שם.

We put one piece directly north-south,

שמנו חתיכה אחת ישירות בכיוון צפון-דרום,

and it holds the dishes at the ears, right?

שמחזיקה את צלחות הלווין בקצוות, כן?

And then right below that the processing, and the mission lift,

ואז מייד מתחת לזה העיבוד, ומעלית המשימה,

and the mission control room, and all the other spaces are underground.

וחדר בקרת המשימה, וכל החללים הם תת קרקעים.

And what you look at is an aircraft carrier

ומה שאתה רואים היא נושאת מטוסים

that's performance-driven by the cone vision of these satellite dishes.

שמונחית ביצועים על-ידי חרוט צלחות הלווין.

And that the building itself is occupied in the lower portion,

והבניין עצמו מאוכלס בחלקו התחתון,

broken up by a series of courts,

מחולק על ידי שורה של מגרשים,

and it's five acres of uninterrupted, horizontal space

וזה עשרים דונם של שטח אופקי ללא הפרעה,

for their administrative offices.

למשרדים הניהוליים שלהם.

And then that, in turn, propelled us to look at

ואז זה, בתורו, גרם לנו להסתכל

larger-scale projects where this notion of landscape building interface

בפרויקטים בקנה מידה גדול יותר היכן שהמושג הזה של ממשק בניית נוף

becomes a connective tissue.

הופך לרקמת חיבור.

The new capital competition for Berlin, four years ago.

תחרות הבירה החדשה עבור ברלין, לפני ארבע שנים.

And again we just finished the ECB --

שוב, אנחנו רק סיימנו את ה ECB --

actually Coop Himmelblau in Vienna just won this project,

למעשה קופ הימלבלאו בווינה בדיוק זכה בפרויקט הזה,

where the building was separated into a series of landscape elements

שם הבניין הופרד לתוך סדרה של אלמנטי נוף

that became part of a connective tissue of a park,

שהפך להיות חלק מרקמת החיבור של פארק,

which is parallel to the river, and develops ideas of the buildings themselves

אשר מקביל לנהר, ומפתח רעיונות של המבנים עצמם

and becomes part of the connective fabric --

והופך לחלק ממארג החיבור-

the social, cultural and the landscape, recreational fabric of the city.

מארג הנופש החברתי, התרבותי והנופי של העיר.

And the building is no longer seen as an autonomous thing,

והבניין לא נראה עוד כדבר אוטונומי,

but something that's only inextricably connected

אלא משהו שקשור לגמרי

to this city and this place at this time.

לעיר הזאת, ולמקום הזה בזמן הזה.

And a project that was realized in Austria, the Hooper Bank,

ופרויקט אשר מומש באוסטריה, בנק הופר,

which again used this idea of connecting typology,

אשר שוב משתמש ברעיון זה של חיבור טיפולוגיה,

the traditional buildings, and morphology,

מבנים מסורתיים, ומורפולוגיה,

or the relationship of the development of land as an idea,

או קשרי הגומלין בין התפתחות הקרקע כרעיון,

into a complex, which is a piece of a city where we can see part of it

לקומפלקס, שהוא פיסת עיר שבו אנו יכולים לראות חלק ממנו

is literally just this augmenting,

הוא מילולית רק מרובד כך,

this movement of the land that's a very simple idea of

תנועה זו של האדמה שהיא רעיון מאוד פשוט של

just lifting it up and occupying it,

רק הרמתו מעלה, ואכלוסו,

and other parts are much more energetic and intense.

וחלקים אחרים הם הרבה יותר אנרגטיים וחזקים.

And talk about that intensity

ואם מדברים על העוצמה

in terms of the collisions of the kind of events they make

במונחים של התנגשויות מסוג האירועים שהם יוצרים

that have to do with putting a series of systems together,

שקשורים להרכבת סדרה של מערכות,

and then where part of it is in the ground, part of it is oppositional lifts.

ואז חלק ממנו הוא בתוך האדמה, חלקו מתרומם ממול.

One enters the building as it lifts off the ground,

נכנסים למבנה כשהוא מתרומם מהאדמה,

and it becomes part of the idea.

והופך לחלק מהרעיון.

And then the skin -- the edges of this --

ולאחר מכן העור -- הקצוות של זה --

all promote the dynamic, the movement of the building

כולם מקדמים את הדינמיות, התנועה של המבנה

as a series of seismic shifts, geologic shifts. Right?

כסדרה של תנועות סייסמיות, תזוזות גאולוגיות. כן?

And it makes for event space and then it breaks in places

וזה יוצר מרחב לאירועים ואז נשבר במקומות

that allow you to peer into the interior, and those interiors, again,

אשר מאפשרים להציץ לתוך הפנים, והחללים הפנימיים האלה, שוב,

are promoting transparency for the workplace,

הם קידום השקיפות למקום העבודה,

which has been a continual interest of ours.

שזה עניין מתמשך אצלנו.

And then, again, in a more, kind of traditional setting,

ולאחר מכן, שוב,בדרך יותר מסורתית,

this is a graduate student housing in Toronto,

זה מגורי סטודנטים לתואר שני בטורונטו,

and it's very much about the relationship of a building

וזה נוגע מאוד לקשר הגומלין של בניין

as it makes a connective tissue to the city.

כשהוא יוצר רקמת חיבור אל העיר.

The main idea was the gateway, where it breaks the site,

הרעיון המרכזי היה השער, שבו נשבר האתר,

and the building occupies both the public space and the private space.

והמבנה תופש הן את המרחב הציבורי והן את המרחב הפרטי.

And it's that territory of -- it's this thing.

- זה הטריטוריה הזו של - זה הדבר הזה.

I visited the site many times, and everybody, kind of --

ביקרתי באתר פעמים רבות, וכולם, סוג של -

you can see this from two kilometers away; it's an exact center of the street,

אפשר לראות זאת ממרחק שני קילומטרים משם; זהו המרכז המדויק של הרחוב,

and the whole notion is to engage the public,

והרעיון כולו הוא להתחבר לציבור,

to engage buildings as part of the public tissue of the city.

להתחבר למבנים כחלק מהרקמה הציבורית של העיר.

And finally, one of the most interesting projects -- it's a courthouse.

לבסוף, אחד הפרויקטים המעניינים ביותר - הוא בית המשפט.

And what I want to talk about -- this is the Supreme Court, of course --

ועל זה אני רוצה לדבר -- זה בית המשפט העליון, כמובן --

and, well, I'm dealing with Michael Hogan, the Chief Justice of Oregon.

וכן, גם, אני מתמודד עם מייקל הוגאן, נשיא בית המשפט העליון אורגון.

You could not proceed without making this negotiation

לא יכולנו להמשיך מבלי לבצע משא ומתן זה

between one's own values and the relationship

בין הערכים שלו ויחסי הגומלין

of the character you're working with and how he understands the court,

של הדמות איתה אתה עובד ואיך הוא מבין את בית המשפט,

because I'm showing him, of course, Corbusier at Savoy,

כי אני מציג לו, כמובן, קורבוזיה בסווי,

which is 1928, which is the beginning of modern architecture.

אשר ב1928, שזה תחילת האדריכלות המודרנית.

Well, then we get to this image.

ובכן, אז אנחנו מגיעים לתמונה זו.

And this is where the project started. Because I'm going,

וזה איפה שהתחיל הפרויקט. מפני שאני עומד,

I'm interested in the phenomenon that's taking place in here.

אני מתעניין בתופעה שמתחוללת כאן.

And really what we're talking about is constructing reality.

ובאמת מה שאנחנו מדברים עליו הוא בניית מציאות.

And I'm a character that's extremely interested

ואני בחור שממש מתעניין

in understanding the nature of that constructed reality

בהבנת המהות של המציאות הבנוייה ההיא

because there's no such thing as nature any more. Nature is gone.

כי אין דבר כזה טבע יותר. הטבע נעלם.

Nature in the 19th-century sense, alright?

הטבע במובן של המאה ה-19, בסדר?

Nature is only a cultural edifice today, right?

הטבע הוא רק מבנה תרבותי היום, נכון?

We construct it and we construct those ideas.

אנחנו בונים אותו, ואנחנו בונים את הרעיונות האלה.

And then of course, this one, our governor at the moment.

ולאחר מכן כמובן, זה, המושל שלנו כרגע.

And we spent some time with Conan, believe it or not,

ובילינו זמן מה עם קונאן, תאמינו או לא,

and then that led us to, kind of, the very differences of our worlds

וזה הוביל אותנו, מעין,להבדלים בין העולמות שלנו

from a legal and an artistic, architectural.

מנקודת מבט משפטית, אמנותית, אדריכלית.

And it forced us to talk about notions of how we work,

וזה הכריח אותנו לדבר על מושגים של איך אנחנו עובדים,

and the dynamics of that, and what other sources of the work is.

ואת הדינמיקה של זה, ומהם המקורות האחרים של העבודה.

And it led us to the project, the courthouse,

וזה הוביל אותנו לפרוייקט, היכל המשפט,

which is absolutely a part of a negotiation

שהוא בהחלט חלק ממשא ומתן

between tradition and pieces of the traditional courthouse.

בין מסורת וחלקים של בית המשפט המסורתי.

You'll find a stair that's the same length as the Supreme Court.

תמצא מדרגות שהן באורך זהה לאלו שבבית המשפט העליון.

Here's a piano nobile, which is a device used in the Renaissance.

הנה פיאנו נובילה, שהוא מכשיר שהיה בשימוש ברנסאנס.

The courts were made of that. The skin is this series of layers

בתי המשפט נעשו ממנו. העור הוא סדרה זו של שכבות

that reflect even rusticated stonework,

שמשקפות אפילו אבן כפרית,

but which were embedded with fragments of the Constitution,

אבל שהוטבעו עם שברי החוקה,

which were part of the little process,

אשר היו חלק מהתהליך הקטן,

all set on a plinth that defined it from the community.

כולם על אדן שמגדיר אותו מהקהילה.

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)