The coelacanth: A living fossil of a fish - Erin Eastwood

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

The dead coming back to life sounds scary.

המתים חוזרים לחיים נשמע מפחיד.

But for scientists, it can be a wonderful opportunity.

אבל עבור מדענים, זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה.

Of course, we're not talking about zombies.

כמובן, אנחנו לא מדברים על זומבים.

Rather, this particular opportunity came in the unlikely form

אלא, ההזדמנות המסויימת הזו באה בצורה הלא סבירה

of large, slow-moving fish called the coelacanth.

של דג גדול, שנע לאט שנקרא סיליקנט.

This oddity dates back 360 million years,

המוזרות מתוארכת ללפני 360 מליון שנה.

and was believed to have died out during the same mass extinction event

והאמינו שהוא נכחד במהלך ארוע ההכחדה הגדול

that wiped out the dinosaurs 65 million years ago.

שמחק את הדינוזאורים לפני 65 מליון שנה.

To biologists and paleontologists, this creature was a very old and fascinating

עבור ביולוגאים ופלאונטולוגים, היצור הזה היה דג מאוד עתיק ומרתק

but entirely extinct fish, forever fossilized.

אבל לגמרי מוכחד, מאובן לתמיד.

That is, until 1938 when Marjorie Courtenay-Latimer, a curator at a South African museum,

זה, עד 1938 כשמרג'ורי קורטני-לטימר, אוצרת של מוזאון בדרום אפריקה,

came across a prehistoric looking, gleaming blue fish hauled up at the nearby docks.

ראתה דג כחול מבריק שנראה פרהיסטורי שהועלה לרציפים הקרובים.

She had a hunch that this strange, 1.5 meter long specimen was important

היתה לה תחושה שהדוגמה המוזרה באורך 1.5 מטר היתה חשובה

but couldn't preserve it in time to be studied and had it taxidermied.

אבל היא לא יכלה לשמר אותה בזמן כדי לחקור ואתה והיא פיחלצה אותו.

When she finally was able to reach J.L.B. Smith, a local fish expert,

כשהיא היתה מסוגלת לבסוף להגיע ל J.L.B סמית', מומחה דגים מקומי,

he was able to confirm, at first site, that the creature was indeed a coelacanth.

הוא היה יכול לאשר, במבט ראשון, שהיצור היה באמת הסיליקנט.

But it was another 14 years before a live specimen was found in the Comoros Islands,

אבל עברו עוד 14 שנים לפני שדוגמה חיה נמצאה באיי קומורו,

allowing scientists to closely study a creature

מה שאפשר למדענים לחקור מקרוב יצור

that had barely evolved in 300 million years.

שבקושי התפתח במשך 300 מליון שנה.

A living fossil.

מאובן חי.

Decades later, a second species was found near Indonesia.

עשורים מאוחר יותר, מין שני התגלה באינדונזיה.

The survival of creatures thought extinct for so long

ההשרדות של יצורים שנחשבו נכחדים כל כך הרבה זמן

proved to be one of the biggest discoveries of the century.

הוכחה כאחת התגליות הגדולות ביותר במאה.

But the fact that the coelacanth came back from the dead

אבל העובדה שהסיליקנט חזר מהמתים

isn't all that makes this fish so astounding.

היא לא כל מה שעושה את הדג הזה כל כך מדהים.

Even more intriguing is the fact that genetically and morphologically,

אפילו יותר מעניינת היא העובדה שגנטית ומורפולוגית,

the coelacanth has more in common with four-limbed vertebrates

לסיליקנט יש יותר במשותף עם בעלי חוליות על ארבע

than almost any other fish, and its smaller genome is ideal for study.

מרוב הדגים האחרים, והגנום הקטן יותר שלו אידיאלי למחקר.

This makes the coelacanth a powerful link between aquatic and land vertebrates,

זה הופך את הסיליקנט לחיבור חזק בין בעלי חוליות ימיים ויבשתיים,

a living record of their transition from water to land millions of years ago.

תעוד חי של המעבר בין מים ליבשה לפני מליוני שנים.

The secret to this transition is in the fins.

הסוד למעבר הזה הוא בסנפירים.

While the majority of ocean fish fall into the category of ray-finned fishes,

בעוד רוב דגי האוקיינוס נופלים לקטגוריה של דגי סנפיר קשת,

coelacanths are part of a much smaller, evolutionarily distinct group with thicker fins

הסיליקנט הם חלק מקבוצה אבולוציונית מובחנת קטנה בהרבה עם סנפירים עבים יותר

known as lobe-finned fish.

ידועים כדגי סנפירי אונה.

Six of the coelacanth's fins contain bones organized much like our limbs,

שישה מהסנפירים של הסיליקנט מכילים עצמות שמאורגנות ממש כמו הגפיים שלנו,

with one bone connecting the fin to the body,

עם עצם אחת מחברת את הסנפיר לגוף,

another two connecting the bone to the tip of the fin,

ושתיים אחרות מחברות את העצם לקצה הסנפיר,

and several small, finger-like bones at the tip.

וכמה עצמות קטנות דמויות אצבעות בקצה.

Not only are those fins structured in pairs to move in a synchronized way,

לא רק שהסנפירים האלה בנויים בזוגות לנוע בדרך מסונכרנת,

the coelacanth even shares the same genetic sequence

הסיליקנט אפילו חולק את אותם רצפים גנטים

that promotes limb development in land vertebrates.

שמקדמים התפתחות גפיים בבעלי חוליות יבשתיים.

So although the coelacanth itself isn't a land-walker,

אז למרות שהסיליקנט עצמו לא הולך על הקרקע,

its fins do resemble those of its close relatives

הסנפירים שלו דומים לאלו של הקרובים שלו

who first hauled their bodies onto land

שהיו הראשונים שהעלו את גופם לאדמה

with the help of these sturdy, flexible appendages,

בעזרת הגפיים הקשיחות והגמישות שלהם,

acting as an evolutionary bridge to the land lovers that followed.

ושימשו כגשר אבולוציוני לאוהבי האדמה שבאו אחריהם.

So that's how this prehistoric fish helps explain the evolutionary movement

אז כך הדג הפרהיסטורי עוזר להסביר את התנועה האבולוציונית

of vertebrates from water to land.

של בעלי חוליות מהמים לאדמה.

Over millions of years, that transition

במשך מליוני שנים, המעבר הזה

led to the spread of all four-limbed animals, called tetrapods,

הוביל להתפשטות של כל החיות בעלות ארבע הגפיים, שנקראים טטרפודים,

like amphibians, birds, and even the mammals that are our ancestors.

כמו חיות אמפיביות, צפורים, ואפילו היונקים, שהם אבותינו.

There's even another powerful clue

יש אפילו רמז חזק נוסף

in that unlike most fish, coelacanths don't lay eggs,

שבניגוד לרוב הדגים, הסיליקנט לא מטיל ביצים,

instead giving birth to live, young pups, just like mammals.

אלא יולד גורים צעירים, ממש כמו יונקים.

And this prehistoric fish will continue to provide us with fascinating information

והדג הפרהיסטורי הזה ימשיך לספק לנו מידע מרתק

about the migration of vertebrates out of the ocean over 300 million years ago.

על הנדידה של בעלי חוליות מהאוקיינוסים לפני יותר 300 מליון שנה.

A journey that ultimately drove our own evolution, survival and existence.

מסע בסופו של דבר הביא לאבולוציה, להשרדות ולקיום שלנו.

Today the coelacanth remains the symbol of the wondrous mysteries that remain

היום הסיליקנט נשאר הסמל לתעלומות המופלאות שנשארו

to be uncovered by science.

להתגלות על ידי המדע.

With so much left to learn about this fish, the ocean depths and evolution itself,

עם כל כך הרבה שנשאר ללמוד על הדג הזה, עומק האוקיינוס והאבולוציה עצמה,

who knows what other well-kept secrets our future discoveries may bring to life!

מי יודע איזה עוד סודות שמורים היטב התגליות העתידיות שלנו יביאו לחיים!