How giant sea creatures eat tiny sea creatures - Kelly Benoit-Bird

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Jessica Ruby

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

One of the reasons that I'm fascinated by the ocean

אחת הסיבות לכך שאני מוקסמת מהאוקיינוס

is that it's really an alien world on our own planet.

היא שהוא באמת עולם חייזרי על הפלנטה שלנו.

From our perspective,

מנקודת הראות שלנו,

sitting on the shoreline or even out on a boat,

כשיושבים על החוף או אפילו בסירה,

we're given only the tiniest glimpses

יש לנו רק הצצה מזערית

at the real action that's happening

במה שבאמת קורה

beneath the surface of the waves.

מתחת לפני הגלים.

And even if you were able to go down there,

ואפילו אם הייתם יורדים לשם,

you wouldn't see very much

לא הייתם רואים הרבה

because light doesn't travel very far in the ocean.

מפני שאור לא חודר עמוק באוקיינוס.

So, to answer questions about how the ocean works,

אז כדי להבין איך האוקיינוסים עובדים,

in my research, we use sound.

במחקר שלי, אנחנו משתמשים בקול.

We use sonars that send out pulses of sound

אנחנו משתמשים בסונארים ששולחים פולסים של קול

made up of a number of different frequencies, or pitches,

שעשוי ממספר תדרים או גבהים

that are shown with different colors.

שנראים בצבעים שונים.

That sound bounces off things in the habitat

הצלילים האלה חוזרים מחפצים בסביבה

and comes back to us.

וחוזרים אלינו.

If it were to bounce off this dolphin,

אם הם חוזרים מדולפין,

the signal we got back

האות שאנחנו מקבלים

would look very much like the one we sent out

יראה דומה מאוד לזה שנשלח

where all the colors are represented pretty evenly.

בו כל הצבעים מיוצגים באופן שווה.

However, if we were to bounce

עם זאת, אם היינו שולחים

that same sound off of a squid,

את אותו צליל ופוגעים בדיונון,

which in this case is about the same size as that dolphin,

שבמקרה הזה הוא בערך באותו גודל כמו דולפין,

we'd instead only get the lowest frequencies back strongly,

נקבל רק את תדרים נמוכים בעוצמה חזקה,

shown here in the red.

שנראים פה באדום.

And if we were to look at the prey of that squid,

ואם היינו מביטים בטרף של הדיונון,

the tiny little krill that they're eating,

הקריל הזעירים שהם אוכלים,

we would instead only get the highest frequencies back.

היינו מקבלים חזרה את התדרים הגבוהים ביותר.

And so by looking at this,

וכך במבט

we can tell what kinds of animals are in the ocean,

אנחנו יכולים להגיד אילו חיות נמצאות באוקיינוס,

we can look at how dense they are,

אנחנו יכולים לראות כמה הן צפופות,

where they are distributed,

איפה הן נמצאות,

look at their interactions

לראות את היחסים בינהן

and even their behavior

ואפילו את ההתנהגויות שלהן

to start to study the ecology of the ocean.

כדי להתחיל לחקור את האקולוגיה של האוקיינוס.

When we do that, we come up with

כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מקבלים

something sort of surprising:

משהו די מפתיע:

on average, there isn't very much food in the ocean.

בממוצע, אין הרבה אוכל באוקיינוס.

So even in places which we think of as rich, the coasts,

אז אפילו במקומות שאנחנו חושבים שהם עשירים, החופים,

we're talking about two parts of every million contain food.

אנחנו מדברים על שני חלקים ממיליון שמכילים אוכל.

So what does that mean?

אז מה זה אומר?

Well, that means that in the volume of this theater,

ובכן, זה אומר שבנפח האולם הזה,

there would be one tub of movie theater popcorn

תהיה קופסת פופקורן אחת של קולנוע

available to be eaten.

זמינה למאכל.

But of course, it wouldn't be collected

אבל כמובן, זה לא יאסף

for you neatly in this bucket.

בשבילכם יפה בקופסה הזו.

Instead, you'd actually have to be swimming

במקום, אתם תצטרכו למעשה לשחות

through this entire volume Willy Wonka style,

דרך כל הנפח הזה בסיגנון ווילי וונקה,

picking off individual kernels of popcorn,

ולאסוף פתיתים בודדים של פופקורן,

or perhaps if you were lucky,

או אם תהיו ממש ברי מזל,

getting a hold of a few small clumps.

תתפסו כמה גושים קטנים.

But, of course, if you were in the ocean,

אבל, כמובן, אם הייתם באוקיינוס,

this popcorn wouldn't be sitting here

הפופקורן הזה לא היה יושב פה

waiting for you to eat it.

מחכה שתאכלו אותו.

It would, instead, be trying to avoid becoming your dinner.

אלא הוא ינסה להתחמק מלהפוך לארוחת הערב שלכם.

So I want to know how do animals solve this challenge?

אז אני רוצה לדעת איך חיות פותרות את האתגר?

We're going to talk about animals in the Bering Sea.

אנחנו עומדים לדבר על חיות בים ברינג.

This is where you may have see "Deadliest Catch" framed,

שם מצולמת הסדרה "השלל הכי קטלני",

in the northernmost part of the Pacific Ocean.

בחלק הכי צפוני של האוקיינוס הפסיפי.

We've been looking specifically at krill,

חיפשנו ספציפית את הקריל,

one of the most important food items in this habitat.

אחד מפריטי האוכל החשובים בסביבה.

These half-inch long shrimp-like critters

היצורים האלה דומים לשרימפס באורך סנטימטר,

are about the caloric equivalent

והם שווי הערך הקלוריים

of a heavily buttered kernel of popcorn.

של פופקורן אחד עם הרבה חמאה.

And they're eaten by everything

והם נאכלים על ידי כולם

from birds and fur seals that pick them up one at a time

מציפורים ואריות ים שאוספים אותם אחד אחד

to large whales that engulf them in huge mouthfuls.

עד לוייתנים גדולים שבולעים אותם מלוא הפה.

So I'm going to focus in the area

אז אני אתמקד באזור

around three breeding colonies for birds and fur seals

מסביב למושבות הרביה של ציפורים ואריות ים פרוותייים

in the southeastern Bering Sea.

בדרום מזרח ים ברינג.

And this is a map of that habitat

וזו מפה של אזור המחיה

that we made making maps of food

שעשינו כשיצרנו מפות של אוכל

the way we've always made maps of food.

באותה דרך שתמיד עשינו מפות של מזון.

This is how many krill are in this area of the ocean.

זה כמה קריל נמצאים באזור הזה של האוקיינוס.

Red areas represent lots of krill

אזורים אדומים מייצגים הרבה קריל

and purple basically none.

ובסגולים אין בכלל.

And you can see that around the northern two most islands,

ואתם יכולים לראות שמסביב לשני האיים הצפוניים,

which are highlighted with white circles

שמסומנים פה עם עיגולים לבנים

because they are so tiny,

מפני שהם כל כך קטנים,

it looks like there's a lot of food to be eaten.

זה נראה כאילו יש הרבה אוכל לאכול.

And yet, the fur seals and birds on these islands

ועדיין, כלבי הים הפרוותיים והציפורים על האיים האלה

are crashing.

מתרסקים.

Their populations are declining

האוכלוסיות שלהם בנסיגה

despite decades of protection.

למרות עשורים של הגנה.

And while on that southern island

ובזמן שעל האיים הדרומיים

at the very bottom of the screen

בחלק התחתון של המסך

it doesn't look like there's anything to eat,

לא נראה כאילו יש מה לאכול,

those populations are doing incredibly well.

האוכלוסיות האלה ממש מצליחות.

So this left us with a dilemma.

אז זה השאיר אותנו עם דילמה.

Our observations of food don't make any sense

האבחנות שלנו בנוגע לאוכל לא היו הגיוניות

in the context of our observations of these animals.

בהקשר של התצפיות שלנו על בעלי החיים האלה.

So we started to think about how we could do this differently.

אז התחלנו לחשוב על איך נוכל לעשות את זה אחרת.

And this map shows not how many krill there are,

והמפה הזו מראה לא רק כמה קריל ישנם,

but how many clumps of krill there are,

אלא כמה צבירי קריל ישנם,

how aggregated are they.

כמה הם מפוזרים.

And what you get is a very different picture of the landscape.

ומה שאתם מקבלים זו תמונה שונה לגמרי של הנוף.

Now that southern island looks

עכשיו האיים הדרומיים נראים

like a pretty good place to be,

כמו מקום די טוב להיות בו,

and when we combine this

וכשאנחנו משלבים את זה

with other information about prey,

עם מידע אחר על טרף,

it starts to explain the population observations.

זה מתחיל להסביר את התצפיות על האוכלוסיה.

But we can also ask that question differently.

אבל אפשר לשאול את השאלה הזאת אחרת.

We can have the animals tell us what's important.

אנחנו יכולים שהחיות יגידו לנו מה חשוב.

By tagging and tracking these animals

על ידי תיוג ומעקב אחרי החיות האלה

and looking at how they use this habitat,

בצפייה באיך שהם משתמשים בסביבת המחייה,

we are able to say, "What matters to you?"

אנחנו מסוגלים לומר, "מה חשוב לכם?"

about the prey.

לגבי הצייד.

And what they've told us

ומה שהם אומרים לנו

is that how many krill there are really isn't important.

זה שלא ממש חשוב כמה קריל יש,

It is how closely spaced those krill are

אלא כמה הוא צפוף,

because that's how they are able to make a living.

מפני שככה הם מסוגלים להתפרנס.

We see the same pattern

אנחנו רואים את אותן תבניות

when we look in very different ocean,

כשאנחנו מביטים באוקיינוס שונה מאוד,

further south in the Pacific,

דרומה יותר באוקיינוס הפסיפי,

in the warm waters around the Hawaiian islands.

במים החמימים סביב איי הוואי.

So a very different habitat,

אז סביבת מחייה שונה מאוד,

and yet the same story.

ועדיין אותו סיפור.

Under some conditions,

תחת כמה תנאים,

the physics and the nutrients, the fertilizer,

הפיזיקה והחומרים המזינים, המדשנים,

set up aggregations in the plants, the phytoplankton.

מגבירים את הפיזור בצמחייה, הפיטופלנקטון.

And when that happens,

וכשזה קורה,

these very dense aggregations of phytoplankton

פיזורים מאוד צפופים אלה של פיטופלנקטון

attract their predators,

מושכים את הטורפים,

which themselves form very dense layers.

שבעצמם יוצרים שכבות מאוד צפופות.

That changes the behavior and distribution

זה משנה את ההתנהגות והפיזור

of their predators as well,

גם של הטורפים שלהם,

starting to set up how this entire ecosystem functions.

ומתחילים לארגן את הדרך בה סביבת המחייה הזאת פועלת.

Finally, the predators that eat

לבסוף, הטורפים שאוכלים

these small fish, shrimp, and squid,

את הדגים הקטנים האלה, שרימפס ודיונון,

we're talking about two- to three-inch long prey here,

אנחנו מדברים על טרף באורך של חמישה עד שמונה סנטימטר פה,

changes how they use their habitat

משנים את הדרך בה הם משתמשים בסביבה שלהם

and how they forage.

ואיך שהם מלקטים.

And so we see changes in the spinner dolphins

כך אנחנו מבחינים בשינויים בדולפיני ספינר

that are related to the changes

שקשורים לשינויים

we're seeing in the plant life.

שאנחנו רואים בצמחייה.

And just by measuring the plants,

ורק על ידי מדידה של הצמחייה,

we can actually predict very well

אנחנו יכולים למעשה לחזות טוב מאוד

what's going to happen in the top predator

מה יקרה בטורף העליון

three steps away in the food web.

שלושה שלבים במעלה רשת המזון.

But what's interesting is

אבל מה שמעניין הוא

that even the densest aggregations of their prey

שאפילו הפיזור הדחוס ביותר של הצייד שלהם

aren't enough for spinner dolphins to make it.

לא מספיק כדי שדולפיני ספינר יצליחו.

It's a pretty tough life there in the ocean.

אלו חיים די קשים שם באוקיינוס.

So these animals actually work together

אז החיות האלה עובדות יחד

to herd their prey into even denser aggregations,

כדי לרעות את הצייד שלהם לפיזורים דחוסים יותר,

starting with patches that they find in the first place.

החל בטלאים שהם מוצאים מלכתחילה.

And that's what you're going to see in this visualization.

זה מה שאתם תראו בהדמייה הזאת.

We have a group of 20 dolphins,

יש לנו קבוצה של 20 דולפינים,

you notice they're all set up in pairs,

אתם תראו שהם כולם מסודרים בצמדים,

that are working together

שעובדים יחד

to basically bulldoze prey

בעיקרון לדחוף צייד

to accumulate it on top of itself.

להצטבר.

And once they do that,

וברגע שהם עושים את זה,

they form a circle around that prey

הם יוצרים מעגלים מסביב לצייד

to maintain that really dense patch

כדי לשמור את האזור הממש דחוס הזה

that is a couple thousand times higher density

שדחוס פי כמה אלפים

than the background that they started with

מהרקע שהם התחילו איתו

before individual pairs of dolphins

לפני שזוגות בודדים של דולפינים

start to take turns feeding

מתחילים לאכול לפי התור

inside this circle of prey that they've created.

בתוך מעגל הטרף שהם יצרו.

And so, this work is showing us

וכך, העבודה הזו מראה לנו

that animals can first give us the answers

שחיות יכולות לתת לנו את התשובות

that aggregation is critical to how they make their living.

שפיזור הוא קריטי לתזונה שלהם.

And by looking more deeply at the ocean,

ועל ידי התבוננות מעמיקה יותר באוקיינוס,

we're starting to understand our interactions with it

אנחנו מתחילים להבין את היחסים שלנו איתו

and finding more effective ways of conserving it.

ולמצוא דרכים אפקטיביות יותר לשמר אותו.

Thank you.

תודה לכם.