Can machines read your emotions? - Kostas Karpouzis

האם מכונות יכולות לקרוא את הרגשות שלכם? - קוסטס קרפאוזיס

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Roni Ravia

With every year, machines surpass humans in more and more activities

כל שנה, איכות ביצועיהן של מכונות מתעלה על זו של בני אדם ביותר ויותר פעילויות

we once thought only we were capable of.

שפעם חשבנו שרק אנחנו מסוגלים להן.

Today's computers can beat us in complex board games,

המחשבים של היום יכולים לנצח אותנו במשחקי לוח מורכבים,

transcribe speech in dozens of languages,

לתמלל נאום בעשרות שפות,

and instantly identify almost any object.

ולזהות מידית כמעט כל עצם.

But the robots of tomorrow may go futher

אבל הרובוטים של מחר אולי ילכו צעד אחד קדימה

by learning to figure out what we're feeling.

בכך שילמדו להבין מה אנחנו מרגישים.

And why does that matter?

ולמה זה חשוב?

Because if machines and the people who run them

בגלל שאם מכונות ואנשים שמפעילים אותן

can accurately read our emotional states,

יוכלו לקרוא במדוייק את המצב הרגשי שלנו,

they may be able to assist us or manipulate us

הם אולי יהיו מסוגלים לסייע לנו או לתמרן אותנו

at unprecedented scales.

בקנה מידה חסר תקדים.

But before we get there,

אבל לפני שנגיע לשם,

how can something so complex as emotion be converted into mere numbers,

איך משהו מורכב כמו רגשות יכול להיות מומר למספרים,

the only language machines understand?

השפה היחידה שמכונות מבינות?

Essentially the same way our own brains interpret emotions,

בעיקרון, באותה דרך בה המוחות שלנו מפרשים רגשות,

by learning how to spot them.

המכונות לומדות איך לזהות אותן.

American psychologist Paul Ekman identified certain universal emotions

הפסיכולוג האמריקאי פול אקמן זיהה מספר רגשות אוניברסליים

whose visual cues are understood the same way across cultures.

שהסימנים הויזואלים שלהן מובנים באותה דרך בכל התרבויות.

For example, an image of a smile signals joy to modern urban dwellers

לדוגמה, תמונה של חיוך מצביעה על אושר אם בקרב החיים בסביבה עירונית מודרנית

and aboriginal tribesmen alike.

ואם בקרב אנשי שבטים אבוריג'יניים.

And according to Ekman,

ולפי אקמן,

anger,

disgust,

כעס,

גועל,

fear,

פחד,

joy,

אושר,

sadness,

and surprise are equally recognizable.

עצב,

והפתעה, מזוהים באותה מידה.

As it turns out, computers are rapidly getting better at image recognition

ומסתבר, שיכולתם של מחשבים לזהות תמונות משתפרת מרגע לרגע

thanks to machine learning algorithms, such as neural networks.

תודות לאלגוריתמי לימוד ממוחשבים, כגון רשתות עצביות.

These consist of artificial nodes that mimic our biological neurons

אלה מכילות צמתים מלאכותיים שבדומה לנוירונים הביולוגיים שלנו

by forming connections and exchanging information.

יוצרים קשרים ומחליפים מידע.

To train the network, sample inputs pre-classified into different categories,

כדי לאמן את הרשת, דוגמיות קלט שממויינות מראש לקטגוריות שונות,

such as photos marked happy or sad,

כמו תמונות שמסומנות כעצובות או שמחות,

are fed into the system.

מוזנות לתוך המערכת.

The network then learns to classify those samples

הרשתות לומדות לקטלג את הדוגמאות האלו

by adjusting the relative weights assigned to particular features.

על ידי התאמה של המשקלים היחסיים שמשוייכים לתכונות מסוימות.

The more training data it's given,

ככל שמוזן יותר מידע בתהליך האימון,

the better the algorithm becomes at correctly identifying new images.

כך האלגוריתם נעשה טוב יותר בזיהוי נכון של תמונות חדשות.

This is similar to our own brains,

זה דומה למוח שלנו,

which learn from previous experiences to shape how new stimuli are processed.

שלומד לעבד גירויים חדשים, מתוך הסתמכות על נסיונות מהעבר.

Recognition algorithms aren't just limited to facial expressions.

אלגוריתמי זיהוי לא מוגבלים רק להבעות פנים.

Our emotions manifest in many ways.

הרגשות שלנו מובעות בהרבה דרכים.

There's body language and vocal tone,

שפת גוף וטון דיבור,

changes in heart rate, complexion, and skin temperature,

שינויים בקצב הלב, גוון העור, טמפרטורת העור,

or even word frequency and sentence structure in our writing.

או אפילו קצב דיבור ומבני משפטים בכתיבה שלנו.

You might think that training neural networks to recognize these

אתם אולי חושבים שאימון רשתות נוירונים לזהות את כל אלה

would be a long and complicated task

יהיה תהליך ארוך ומורכב

until you realize just how much data is out there,

עד שאתם מבינים כמה מידע נמצא שם בחוץ,

and how quickly modern computers can process it.

וכמה מהר מחשבים מודרניים יכולים לעבד אותו.

From social media posts,

מפוסטים במדיה חברתית,

uploaded photos and videos,

תמונות מועלות וסרטונים,

and phone recordings,

ושיחות מוקלטות,

to heat-sensitive security cameras

ועד למצלמות אבטחה רגישות לחום

and wearables that monitor physiological signs,

ומכשירים לבישים שמנטרים אותות פיזיולוגיים,

the big question is not how to collect enough data,

השאלה הגדולה היא לא איך לאסוף מספיק מידע,

but what we're going to do with it.

אלא מה נעשה איתו.

There are plenty of beneficial uses for computerized emotion recognition.

יש הרבה שימושים מועילים לזיהוי רגשות ממוחשב.

Robots using algorithms to identify facial expressions

רובוטים שמשתמשים באלגוריתמים כדי לזהות הבעות פנים

can help children learn

יכולים לעזות לילדים ללמוד

or provide lonely people with a sense of companionship.

או לספק לאנשים בודדים תחושה של חברה.

Social media companies are considering using algorithms

חברות מדיה חברתית שוקלות להשתמש באלגוריתמים

to help prevent suicides by flagging posts that contain specific words or phrases.

כדי לעזור למנוע התאבדויות על ידי סימון פוסטים שמכילים מילים או ביטויים מסויימים.

And emotion recognition software can help treat mental disorders

ותוכנות זיהוי רגשות יכולות לעזור לטפל בהפרעות מנטליות

or even provide people with low-cost automated psychotherapy.

או אפילו לספק לאנשים פסיכותרפיה ממוכנת בזול.

Despite the potential benefits,

למרות התועלות הפוטנציאליות,

the prospect of a massive network automatically scanning our photos,

הרעיון של רשתות עצומות שסורקות באופן אוטומטי את התמונות שלנו,

communications,

ההתכתבויות שלנו,

and physiological signs is also quite disturbing.

והסימנים הפיסיולוגיים שלנו הוא די מטריד.

What are the implications for our privacy when such impersonal systems

מה הן ההשלכות של זה על הפרטיות שלנו כשמערכות לא אישיות מעין אלו

are used by corporations to exploit our emotions through advertising?

נמצאות בשימוש על ידי תאגידים לטובת ניצול הרגשות שלנו דרך פרסום?

And what becomes of our rights

ומה יקרה עם הזכויות שלנו

if authorities think they can identify the people likely to commit crimes

אם הרשויות יחשבו שהן יכולות לזהות את האנשים שעלולים לבצע פשעים

before they even make a conscious decision to act?

עוד לפני שהם אפילו עשו החלטה מודעת לפעול?

Robots currently have a long way to go

כרגע לרובוטים יש עוד דרך ארוכה לעבור

in distinguishing emotional nuances, like irony,

עד שיוכלו להבחין בניואנסים רגשיים, כמו אירוניה,

and scales of emotions, just how happy or sad someone is.

ועוצמה של רגשות -- עד כמה מישהו שמח או עצוב.

Nonetheless, they may eventually be able to accurately read our emotions

ולמרות זאת, הם אולי יהיו מסוגלים לבסוף לקרוא במדוייק את הרגשות שלנו

and respond to them.

ולהגיב להן.

Whether they can empathize with our fear of unwanted intrusion, however,

מצד שני, האם הם יוכלו להזדהות עם הפחד שלנו מפני התערבות בלתי רצויה,

that's another story.

זה סיפור אחר.