Early forensics and crime-solving chemists - Deborah Blum

Transcriber: Andrea McDonough Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Ido Dekkers

So we live in what I think of as a CSI age

אנו חיים במה שבעיני הוא עידן המז"פ

where we take for granted

שבו מובן לנו מאליו

that scientists are going to work together with the police,

שהמדענים משתפים פעולה עם המשטרה,

help them solve crimes,

עוזרים לה לפתור פשעים,

map fingerprints,

למפות טביעות אצבעות,

analyze poisons,

לנתח רעלים,

but in fact, this is really a very new idea.

אך זהו בעצם רעיון חדש ביותר.

We only actually started training scientists and forensics

התחלנו להכשיר מדענים ומעבדות זיהוי פלילי

in this country in the 1930s.

בארץ הזו רק בשנות ה-30.

So as a writer interested in chemistry,

אז כסופרת שמתעניינת בכימיה,

what I wondered was,

תהיתי,

"What was it like before scientists knew

איך היה לפני שהמדענים ידעו

how to tease a poison out of a corpse,

איך לזהות רעל בגופה,

before you could actually catch a killer that way?"

כדי שיוכלו לתפוס כך את הרוצח?

And it won't surprise you to learn

ואתם ודאי לא תופתעו לשמוע

that the answer is pretty dangerous.

שהתשובה מסוכנת למדי.

And in fact, in 1918, New York City issued a report

למען האמת, ב-1918, העיר ניו-יורק פרסמה דו"ח,

admitting that smart poisoners could operate

שמודה בכך שמרעילים פיקחים יכולים לפעול בעיר מבלי להיענש.

with impunity in the city.

This is a 1918 crime scene photo from Brooklyn,

זהו צילום מ-1918 של זירת פשע בברוקלין,

and at this time, the coroner system was so corrupt

ואותה עת, מערכת חקירת מקרי המוות היתה כה מושחתת,

that you could literally buy your cause of death.

שאפשר היה ממש לקנות את סיבת המוות.

Often coroners didn't even show up at crime scenes.

לעתים קרובות, חוקרי מקרי המוות אפילו לא הגיעו לזירות הפשע.

And if you go back and you look at the death certificates of the time,

וכשחוזרים ובודקים את תעודות הפטירה של אותם ימים,

I found one that read,

אני למשל מצאתי אחת שבה נכתב:

"Could be an auto accident or possibly diabetes."

"מוות כתוצאה מתאונת מכונית או אולי סוכרת."

And another, which involved a man who shot himself in the head,

ועוד אחת, שעסקה בגבר שירה לעצמו בראש,

said, "ruptured aneurysm".

שקבעה: "כתוצאה ממפרצת מוחית".

So you find, not surprisingly, the police saying,

ולכן, שלא במפתיע, מוצאים שהמשטרה אומרת:

"We're going to look a lot smarter

"אנו ניראה חכמים בהרבה,

if we stay away from the science side of the story."

"אם נתרחק מהצד המדעי של כל העניין."

But, in 1918 New York City appointed

אבל ב-1918, העיר ניו-יורק מינתה

the first trained medical examiner it ever had.

את החוקר הרפואי הראשון שהוכשר לכך.

That's the gentleman sitting down there.

זהו האדון שיושב שם למטה.

And he hired the first forensic toxicologist ever

והוא קיבל לעבודה את חוקר הרעלים הפלילי הראשון

attached to an American city.

שסופח אי-פעם לעיר אמריקאית.

And together, these two men,

וביחד, שני הגברים הללו,

Charles Norris, the medical examiner,

צ'רלס נוריס, החוקר הרפואי,

and Alexander Gettler, the chemist sitting next to him,

ואלכסנדר גטלר, הכימאי שיושב לצידו,

rewrote the rules of crime detection in this country.

כתבו מחדש את חוקי הזיהוי הפלילי בארץ הזו.

And that wasn't easy because poisons were everywhere.

וזה לא היה קל, כי הרעלים היו נפוצים מאד.

If we take this one, arsenic trioxide,

אם ניקח לדוגמה את זה, ארסן טריאוקסיד,

arsenic trioxide's probably the most famous homicidal poison in history

ארסן טריאוקסיד הוא הרעל שזכה לפרסום הרב ביותר בהיסטוריה כאמצעי-רצח

and it was in every home.

והוא נמצא בכל בית.

Anyone could go to the grocery store or the pharmacy and buy it.

כל אחד היה יכול ללכת למכולת או לבית המרקחת ולקנות אותו.

It was in every kitchen because,

הוא נמצא בכל מטבח, והסיבה היא,

believe it or not, it was used to color food.

תאמינו או לא, שהוא שימש כצבע מאכל.

It was in medicines

הוא נמצא בתרופות,

and it was in cosmetics

והוא נמצא במוצרי קוסמטיקה

in ways that prevented people from really understanding

בצורות שלא איפשרו לאנשים להבין באמת

how dangerous these poisons were

כמה הרעלים האלה מסוכנים

or how they worked.

או איך הם פועלים.

Now, scientists had in the 19th century

מדענים במאה ה-19

begun developing tests to look for poisons in corpses.

החלו לפתח בדיקות לאיתור רעלים בגוויות.

But as this cartoon shows you of the first test for arsenic,

אבל כפי שמראה הקריקטורה הזו, של בדיקת הארסן הראשונה,

these were very primitive tests,

אלו היו בדיקות פרימטיביות מאד,

so, that our heroes really have to figure this out

כך שגיבורינו נאלצו להמציאן מחדש כדי לזהות רעלים

as they go in the 1920s.

בעבודתם בשנות ה-20.

Gettler, for instance, was the first person in the world

גטלר, למשל, היה האדם הראשון בעולם

to know how to tell if someone was drunk at time of death.

שהצליח לקבוע אם מישהו היה שתוי בשעת מותו.

He figured that out right about 1930

הוא גילה זאת בערך ב-1930

and he said later it took him 6,000 brains from the morgue

ומאוחר יותר אמר שהיה עליו להשתמש ב-6,000 מוחות מחדר המתים

to get to the point that he could get to that answer.

כדי להגיע לתשובה.

And to give you a sense of what this is like,

וכדי לתת לכם מושג במה מדובר,

I'm going to ask you for a moment

אבקש מכם להפוך לרגע

to become 1920s forensic detectives.

לבלשים פליליים של שנות ה-20.

This is a case based on one solved by Alexander Gettler in 1923,

זה מבוסס על מקרה שאלכסנדר גטלר פתר ב-1923,

and as you can probably tell,

וכפי שוודאי הבנתם,

it's a case that begins in a tenement building.

הוא התרחש בבניין משותף.

This particular one was on the Lower East Side of Manhattan.

הבניין הזה נמצא בדרום-מזרח מנהטן.

And these buildings were very crowded

הבניינים האלה היו מלאים עד אפס מקום

with families who had very little money.

במשפחות עניות למדי.

And the rooms were very poor.

והחדרים היו עלובים מאד.

This is actually an abandoned room

זהו למעשה חדר נטוש

at the Tenement House Museum

שנמצא במוזיאון השיכונים

that is in Lower Manhattan today.

שניצב כיום בדרום מנהטן.

These rooms often had no electricity,

לעתים קרובות לא היה בחדרים האלה חשמל,

they had no hot water,

ולא מים חמים,

and people who lived this way

והאנשים שחיו כך,

depended on gas to fuel everything

היו תלויים בגז עבור הכל:

from their stove to their electric lights.

מהתנור ועד לתאורה החשמלית.

And this gas was called illuminating gas,

והגז הזה נקרא "גז לתאורה".

and it was both a toxic and explosive mixture

הוא היה גם רעיל וגם תערובת נפיצה

of carbon monoxide and hydrogen.

של פחמן חד-חמצני ומימן.

So you, the forensic scientist, are called

אז אתם, מדעני המז"פ, נקראים

to a crime scene in a tenement house.

לזירת פשע בבית משותף.

This is actually a police photo from the time in question,

זהו צילום משטרתי אמיתי מאותה עת,

but the story that I'm going to tell you

אבל הסיפור שאותו אספר לכם

is a little more complicated than this.

הוא קצת יותר מורכב מזה.

Nevertheless, you're going to go into this building,

בכל אופן, אתם עומדים ללכת אל הבניין הזה,

you're going to walk down this hall,

לעבור במסדרון הזה,

you're going to go through the door,

להיכנס דרך הדלת,

and you're going to find yourself

ולמצוא את עצמכם בדירה עלובה מאד:

in a very shabby apartment.

The floors are splintered,

הרצפות שבורות,

the walls are peeling,

הקירות מתקלפים,

there's only gas lighting,

יש רק תאורת גז,

and in this case,

ובמקרה המסוים הזה

you go into the back bedroom.

אתם עוברים אל חדר השינה שמאחור.

There's clearly been a gas leak,

ברור שהיתה שם דליפת גז,

there's a broken fitting on the wall.

יש על הקיר ברז-גז שבור.

The police are opening the windows,

השוטרים פותחים את החלונות,

and in the bed there's the body of young woman

ובמיטה מונחת גופה של אשה צעירה

who's clearly been dead for some time

שמתה בבירור כבר מזה זמן-מה

because she's cold

כי היא קרה.

and she's stiff

היא נוקשה.

and she's pale.

והיא חיוורת.

And you turn to the police and you say,

אתם פונים לשוטרים ואומרים:

"No, this is not an illuminating gas death

"לא, זה לא מוות בגלל גז תאורה

because...."

"כי..."

Because if you're killed by carbon monoxide,

כי כשמתים בגלל פחמן חד-חמצני,

there is such a powerful chemical reaction in your blood

מתרחשת תגובה כימית כל-כך חזקה בדם,

as the oxygen is muscled out of the blood stream

כשהחמצן נסחט מתוך זרם הדם,

that the blood cells are turned a bright, cherry red.

שצבע כדוריות הדם משתנה לאדום בוהק.

And this red is so strong that it flushes the skin

והאדום הזה הוא כה חזק עד שהוא מציף את העור

of the corpse a cherry pink.

של הגוויה בגוון ורוד.

In fact, people who see bodies

למעשה, אנשים שרואים גוויות

after someone has died of a carbon monoxide death,

אחרי מוות בגלל פחמן חד-חמצני,

they'll often talk about how healthy they look.

מדברים הרבה על כמה שהן נראות בריאות.

So your poor, pale corpse could not have been killed by this gas.

לכן לא ייתכן שהגוויה המסכנה והחיוורת שלכם מתה בגלל הגז הזה.

You take the body back to the morgue,

אתם לוקחים את הגופה לחדר המתים,

you run more blood tests,

מבצעים עוד בדיקות דם,

and you find another gas at extremely high levels,

ומוצאים גז אחר ברמות גבוהות ביותר:

carbon dioxide.

פחמן דו-חמצני.

And what does that tell you?

ומה זה אומר לכם?

If you think about the way we breath,

אם תחשוב על האופן בו אנו נושמים,

we inhale oxygen,

אנו שואפים חמצן,

we exhale carbon dioxide,

נושפים פחמן דו-חמצני,

but what if you can't exhale?

אבל מה אם אינכם מסוגלים לנשוף?

What if that gas can't get out?

מה אם הגז אינו יכול לצאת?

It backs up into your lungs,

הוא חוזר לריאות,

and the number one clue of a suffocation or a strangulation

והרמז מספר אחד לחנק או לחניקה

is elevated levels of carbon dioxide in the blood.

הוא רמות גבוהות מדי של פחמן דו-חמצני בדם.

And in fact, what they found

ולמעשה, מה שהם גילו,

when they took a closer look at the body

כשהם התבוננו מקרוב בגופה,

were the bruise marks left by her husband's fingers

היו החבורות שהותירו אצבעות בעלה

as he had held her down and suffocated her.

כשריתק אותה למיטה וחנק אותה.

And it turned out that he had

התברר שהוא הוציא ביטוח חיים על שמה,

taken out an insurance policy on her life,

suffocated her,

חנק אותה,

broken the gas fitting to try to stage an accident scene,

שבר את ברז הגז כדי לביים תאונה,

and it turned out that it was chemistry

ובסופו של דבר הכימיה

that sent him to prison.

היא ששלחה אותו לכלא.

There are so many good poison and murder stories

יש כל-כך הרבה סיפורים טובים של רציחות והרעלות

from this time period that I would love to tell you.

מאותה תקופה שהייתי שמחה לספר לכם.

It's one of my favorite subjects obviously.

זה ללא ספק אחד הנושאים האהובים עלי.

But I want to leave you with this thought.

אבל אני רוצה להשאיר לכם חומר למחשבה.

Two things.

One is that case that I just described to you

שני דברים.

האחד הוא, שהמקרה שזה עתה תיארתי לפניכם

is one of my favorites

הוא אחד האהובים עלי,

because it's the beginning of a series of investigations

כי הוא פתח סדרה של חקירות

that persuade the New York police

ששכנעו את משטרת ניו-יורק

that they do need to work with scientists

שעליה לעבוד עם מדענים

and it lays the foundation for, in fact,

וזה למעשה הניח את היסודות

our CSI-era age,

לעידן המז"פ שלנו,

and, because it's such a good story of two very determined people,

ובנוסף, משום שזה סיפור כה טוב על שני אנשים נחושים מאד,

in this case two city scientists,

במקרה הזה שני מדענים עירוניים,

who were able to change the world around them.

שהצליחו לשנות את העולם בו חיו.

Thank you.

תודה לכם.

[מחיאות כפיים]