"The Nutritionist" by Andrea Gibson

Hi I'm Andrea Gibson and this is my poem "The Nutritionist."

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

היי אני אנדראה גיבסון וזו הפואמה שלי "התזונאית."

The nutritionist said I should eat root vegetables

התזונאית אמרה שאני צריכה לאכול ירקות שורש

Said if I could get down 13 turnips a day

אמרה שאם אני אוכל לאכול 13 לפתות ביום

I would be grounded,

אני אהיה מקורקעת,

rooted.

Said my head would not keep flying away to where the darkness lives.

מושרשת.

היא אמרה שראשי לא ירחף למקום בו החשכה חיה.

The psychic told me my heart carries too much weight

המדיום אמרה שליבי נושא יותר מדי משקל

Said for 20 dollars she’d tell me what to do

אמרה שעבור 20 דולר היא תגיד לי מה לעשות

I handed her the twenty, she said

נתתי לה את העשרים, היא אמרה

“stop worrying darling, you will find a good man soon.”

"תפסיקי לדאוג יקירתי, את תמצאי איש טוב בקרוב."

The first psychotherapist said I should spend 3 hours a day sitting in a dark closet

הפסיכו תרפיסטית הראשונה אמרה שאני צריכה לבלות 3 שעות ביום בישיבה

with my eyes closed and my ears plugged.

בארון חשוך עם עיניי סגורות ואטמים באוזניי.

I tried it once but couldn’t stop thinking

ניסיתי את זה פעם אחת אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב

about how gay it was to be sitting in the closet.

כמה זה לסבי לשבת בארון.

The yogi told me to stretch everything but truth,

היוגי אמר לי למתוח הכל חוץ מהאמת,

said focus on the outbreaths,

אמר להתמקד בנשיפות,

said everyone finds happiness

אמר שכולם מוצאים אושר

if they can care more about what they can give than what they get.

אם הם יכולים לדאוג יותר ממה שהם יכולים לתת ממה שהם מקבלים.

The pharmacist said klonopin, lamictil, lithium, Xanax.

הרוקחת אמרה קלונופין למיקטיל, ליתיום, קסאנקס.

The doctor said an antipsychotic might help me forget what the trauma said

הרופא אמר שתרופות אנטי פסיכוטיות אולי יעזרו לי לשכוח מה שהטראומה אמרה

The trauma said don’t write this poem.

הטראומה אמרה לא לכתוב את הפואמה הזו.

Nobody wants to hear you cry about the grief inside your bones

אף אחד לא רוצה לשמוע אותך בוכה בנוגע ליגון בתוך עצמותייך

But my bones said

אבל העצמות שלי אמרו לי

“Tyler Clementi dove into the Hudson River convinced he was entirely alone.”

"טיילר קלמנטי צלל לתוך נהר ההדסון משוכנע שהוא לגמרי לבדו."

My bones said “write the poem.”

העצמות שלי אמרו "כתבי את הפואמה הזו."

To the lamplight.

לאור הפנס.

Considering the river bed.

שוקלים את קרקעית הנהר.

To the chandelier of your fate hanging by a thread.

לנברשת של הגורל שלכם תלויה על חוט שערה.

To everyday you could not get out of bed.

לכל יום שלא יכולת לצאת מהמיטה.

To the bulls eye of your wrist

למרכז המטרה של הזרוע שלכם

To anyone who has ever wanted to die.

לכל אחד שאי פעם רצה למות.

I have been told, sometimes, the most healing thing we can do-

נאמר לי, לפעמים, שהדבר שיתרום ביותר להחלמה שאנחנו יכולים לעשות --

Is remind ourselves over and over and over

זה להזכיר לעצמנו שוב ושוב ושוב

Other people feel this too

שגם אנשים אחרים מרגישים את זה

The tomorrow that has come and gone

המחר שהגיע והלך

And it has not gotten better

וזה לא השתפר

When you are half finished writing that letter to your mother

כשכמעט סיימתם לכתוב את המכתב לאמכם

that says “I swear to God I tried”

שאומר "אני נשבע לאלוהים שניסיתי"

But when I thought I hit bottom, it started hitting back

אבל כשחשבתי שהגעתי לתחתית, התחלתי להכות חזרה

There is no bruise like the bruise loneliness kicks into your spine

אין חבורה כמו חבורת הבדידות שבועטת בעמוד השדרה שלכם

So let me tell you

I know there are days it looks like the whole world is dancing in the streets

אז תנו לי לספר לכם

אני יודעת שיש ימים שזה נראה שכל העולם רוקד ברחובות

when you break down like the doors of their looted buildings

כשאתם נשברים כמו הדלתות של הבניינים הפרוצים שלהם

You are not alone and wondering who will be convicted of the crime of insisting

אתם לא לבד ותוהים מי יורשע בפשע ההתעקשות

you keep loading your grief into the chamber of your shame

שתמשיכו להעלות את הצער שלכם לתא הבושה שלכם

You are not weak just because your heart feels so heavy

אתם לא חלשים רק בגלל שהלב שלכם מרגיש כל כך כבד

I have never met a heavy heart that wasn’t a phone booth with a red cape inside

מעולם לא פגשתי לב כבד שלא היה תא טלפון עם גלימה אדומה בתוכו

Some people will never understand the kind of superpower it takes

כמה אנשים לעולם לא יבינו את סוג כוח העל שדרוש

for some people to just walk outside

לכמה אנשים רק לצאת החוצה לפעמים.

Some days I know my smile looks like the gutter of a falling house

אני יודעת שזה שחיוכי נראה כמו מרזב של בית מתמוטט

But my hands are always holding tight to the ripchord of believing

אבל ידיי תמיד מחזיקות חזק את חבל המשיכה של האמונה

A life can be rich like the soil

שחיים יכולים להיות עשירים כמו האדמה

Make food of decay

ליצור אוכל מריקבון

Turn wound into highway

להפוך פצע לכביש מהיר

Pick me up in a truck with that bumper sticker that says

לאסוף אותי בטנדר עם מדבקת הפגוש שאומרת

“it is no measure of good health to be well adjusted to a sick society”

"זו לא מידה לבריאות להיות מתואם עם חברה חולנית"

I have never trusted anyone with the pulled back bow of my spine

מעולם לא בטחתי באף אחד עם הקשת המתוחה של גבי

the way I trust the ones who come undone at the throat

בדרך בה אני בוטחת באלו שנפתחים בצוואר

Screaming for their pulse to find the fight to pound

צועקים לדופק שלהם למצוא את הקרב להכות

Four nights before Tyler Clementi jumped from the George Washington bridge

ארבע לילות לפני שטיילר קלמנטי קפץ מגשר ג'ורג' וושינגטון

I was sitting in a hotel room in my own town

ישבתי בחדר מלון בעירי

Calculating exactly what I had to swallow to keep a bottle of sleeping pills down

חישבתי בדיוק מה אני צריכה לבלוע כדי להחזיק בקבוק של כדור שינה בבטן

What I know about living is the pain is never just ours

מה שאני יודעת על חיים הוא שהכאב לעולם לא רק שלנו

Every time I hurt I know the wound is an echo

כל פעם שכואב לי אני יודעת שהפצע הוא הד

So I keep a listening for the moment when the grief becomes a window

אז אני ממשיכה להאזין לרגע שהכאב הופך לחלון

When I can see what I couldn’t see before,

כשאני יכולה לראות מה שלא יכולתי לראות לפני כן,

through the glass of my most battered dream,

דרך הזכוכית של החלום הכי חבוט שלי,

I watched a dandelion lose its mind in the wind

צפיתי בסביון מאבד את דעתו ברוח

and when it did, it scattered a thousand seeds.

וכשעשה זאת, הוא פיזר אלפי זרעים.

So the next time I tell you how easily I come out of my skin,

אז בפעם הבאה שאני אגיד לכם בכמה קלות אני יוצאת מעורי,

don’t try to put me back in

אל תנסו להחזיר אותי חזרה

just say here we are together at the window aching for it to all get better

פשוט תגידו הנה אנחנו יחד בחלון כואבים שהכל יהיה טוב יותר

but knowing there is a chance our hearts may have only just skinned their knees

אבל בידיעה שיש סיכוי שהלבבות שלנו רק שפשפו את הברכיים

knowing there is a chance the worst day might still be coming

בידיעה שיש סיכוי שהיום הכי גרוע עדיין לא הגיע

let me say right now for the record, I’m still gonna be here

תני לי להגיד לכם עכשיו לציטוט, אני עדיין אהיה פה

asking this world to dance, even if it keeps stepping on my holy feet

אבקש מהעולם הזה לרקוד, אפילו אם הוא ימשיך לדרוך על רגלי

you- you stay here with me, okay?

אתם - אתם תשארו פה איתי, אוקיי?

You stay here with me.

אתם תישארו פה איתי.

Raising your bite against the bitter dark

מחזקים את הנשיכה שלכם מול החשכה המרירה

Your bright longing

הכמיהה הבהירה שלכם

Your brilliant fists of loss

האגרופים הגאוניים שלכם של ההפסד

Friend

חבר

if the only thing we have to gain in staying is each other,

אם הדבר היחיד שיש לנו להרוויח בלהשאר זה אחד את השני,

my god that’s plenty

אלוהים זה הרבה

my god that’s enough

אלוהים זה מספיק

my god that is so so much for the light to give

אלוהים זה כל כך הרבה לאור לתת

each of us at each other’s backs whispering over and over and over

לכל אחד מאיתנו בגב של השני ללחוש שוב ושוב ושוב

“Live”

"תחיה"

“Live”

"תחיה"

“Live”

"תחיה"