4 Ways To Design a Disability-Friendly Future | Meghan Hussey | TED

תרגום: Maya Sinay עריכה: Ido Dekkers

I've never known life without disability.

מעולם לא חייתי ללא מוגבלות.

Disability is where a physical or mental condition or impairment

מוגבלות היא השילוב בין לקות פיזית או מנטלית

is combined with physical or social barriers

לבין מחסומים פיזיים או חברתיים

that make it hard for a person to do certain things

שמקשים על אדם לעשות דברים מסוימים

or interact with the world around them.

או לתקשר עם העולם שסביבם.

Disability is very diverse,

מוגבלות היא רבת צורות,

with a wide range of experiences

וכוללת טווח רחב של חוויות

that can affect a person's ability to see, move, hear, learn,

שיכולות להשפיע על היכולת של האדם לראות, לזוז, לשמוע, ללמוד,

communicate or interact with others.

לתקשר או להיתקשר עם אחרים.

In my case, my sister Erin is autistic and has intellectual disabilities.

במקרה שלי, אחותי ארין היא אוטיסטית ויש לה מוגבלויות אינטלקטואליות.

She processes the world differently.

היא מעבדת את העולם בצורה שונה.

She enjoys riding her bike, collecting rubber ducks,

היא אוהבת לרכב על האופניים שלה, לאסוף ברווזי גומי,

watching YouTube videos on repeat

לצפות בסרטוני יוטיוב שוב ושוב,

and spending the money she earns at work.

ולבזבז את כסף שהיא מרוויחה בעבודה.

When she's really happy, she squeals and claps her hands.

כשהיא ממש שמחה, היא מצייצת ומוחאת כפיים.

Though, for many people Erin is different,

למרות שלהרבה אנשים ארין היא שונה,

she is my normal.

בשבילי היא נורמלית.

In my family, we were raised with the core value

במשפחה שלי, הערך המרכזי שלימדו אותנו

that different is not less.

היה ש‘שונה’ לא אומר ‘פחות’.

But it was made clear to me

אבל זה נעשה לי ברור

that the rest of the world didn't always share this value.

ששאר העולם לא תמיד דגל בערך הזה.

Like, I'll never forget, one time in middle school,

אני לעולם לא אשכח שפעם אחת בחטיבה,

my sister's aid had made a video of her learning how to communicate

הסייעת של אחותי הכינה סרטון שלה לומדת איך לתקשר

using speech and sign

בעזרת דיבור וסימנים

and thriving in an inclusive classroom where she was loved

ואיך היא משגשגת בכיתה שכללה אותה ואהבה אותה

and accepted just for who she is.

וקיבלה אותה בדיוק כפי שהיא.

And I brought it to school, wanting to share,

והבאתי את זה לבית הספר, רציתי לשתף,

to give my classmates the opportunity to learn more about autism,

כדי לתת לחבריי לכיתה את ההזדמנות ללמוד עוד על אוטיזם,

only to be told by my teacher that the faculty had decided against it

אבל המורה שלי אמרה לי שסגל ההנהלה החליט כנגד זה

to "protect" me from other students inevitably making fun of her.

כדי להגן עליי מתלמידים שללא ספק ייצחקו עליה.

It was one of many instances that taught me what stigma was.

זה היה אחד המקרים שלימדו אותי מהי סטיגמה.

With every rude comment,

עם כל תגובה גסת רוח,

when Erin would have a sensory meltdown in a public place,

כשלארין הייתה התמוטטות חושית במרחב ציבורי,

with every casual use of the slur retard, by even childhood friends of mine

בכל שימוש של הקללה האגבית ‘מפגרת’, אפילו על-ידי חברי ילדות שלי,

with every judgmental stare,

ובכל נעיצת מבט שיפוטית -

I learned that the rest of the world didn't necessarily see Erin

למדתי ששאר העולם לא בהכרח ראה את ארין

for the full human being that she is.

כאדם השלם שהיא.

Now, when I went off to college, I didn't know what role, if any,

עכשיו, כשהלכתי לקולג’, לא ידעתי איזה תפקיד, אם בכלל,

disability would play in my life outside my family.

תשחק המוגבלות בחיי מחוץ למשפחה.

It wasn't until I studied abroad in China for my International Relations major

רק כשלמדתי בחו“ל בסין בשביל התואר שלי ביחסים בין-לאומיים

that my personal background with disability

הרקע האישי שלי עם מוגבלות והקריירה שלי השתלבו יחד.

and my career came together.

Through a class I was taking on social issues in Beijing,

דרך קורס שלקחתי על בעיות חברתיות בבייג’ינג

I had the opportunity to visit an autism school there

הייתה לי את ההזדמנות לבקר בבית ספר של אוטיסטים שם

and was introduced to a local disability rights advocacy organization.

וכך הכרתי ארגון מקומי שמספק הסברה לגבי זכויות של בעלי מוגבלויות.

I ended up interning with them

בסופו של דבר עשיתי אצלם התמחות ולגמרי נשאבתי לתוך הקהילה הזאת.

and got completely absorbed into that community.

I was finally able to see how my family's struggle

סוף סוף יכולתי לראות איך המאבק של המשפחה שלי

was part of something much larger,

היה חלק ממשהו גדול הרבה יותר,

and the magnitude of what I found actually shocked me.

והגודל של מה שגיליתי באמת זעזע אותי.

Over a billion people,

ליותר ממיליארד אנשים, בערך 15% מאוכלוסיית העולם, יש סוג כלשהו של מוגבלות.

an estimated 15 percent of the world's population,

have some form of disability.

And persons with disabilities as a group worldwide

ואנשים עם מוגבלויות כקבוצה ברחבי העולם

face huge amounts of stigma and disadvantage.

מתמודדים עם כמויות אדירות של סטיגמה ועמדת נחיתות.

Just to use education as an example,

אם ניקח את מערכת החינוך לדוגמה,

of the 240 million children with disabilities in the world,

מתוך 240 מיליון הילדים עם מוגבלויות בעולם

about 50 percent have never been to school.

בערך 50% אף פעם לא הלכו לבית ספר.

I was appalled that I had been studying global human rights

הייתי מזועזעת שאני לומדת על זכויות האדם הגלובאליות בקולג′ יוקרתי,

at an Ivy League school,

and even though the problem was so unbelievably huge,

ולמרות שהבעיה הייתה ענקית באופן בלתי יאמן,

not once had disability really ever come up.

נושא המוגבלות לא עלה אפילו פעם אחת.

So I decided to pivot,

אז החלטתי לשנות כיוון,

and I've spent the past decade in my career to disability inclusion

והקדשתי את העשור האחרון בקריירה שלי להכללה של מוגבלות בפיתוח בין-לאומי.

in international development.

I returned to China on a Fulbright scholarship

חזרתי לסין בעזרת מלגת פולברייט

to do research on education and programs for autistic adolescents and adults.

כדי לעשות מחקר על חינוך ותוכניות למבוגרים ובני נוער אוטיסטיים.

I then went on to do research or work with disability organizations

לאחר מכן הלכתי לעשות מחקר או עבודה עם ארגוני מוגבלויות

in places like Tanzania, Ireland and South Africa.

במקומות כמו טנזניה, אירלנד ודרום אפריקה.

I now work globally with Special Olympics,

עכשיו אני עובדת באופן גלובאלי עם ‘ספיישל אולימפיקס’,

using sport as a platform to teach and promote inclusive attitudes.

כדי לעשות שימוש בספורט כדי ללמד ולקדם גישות יותר מכלילות.

And what I found is that all over the world,

ומה שגיליתי הוא שברחבי העולם

even though countries' specific cultural context or systems might be different,

למרות שהמערכות התרבותיות או ההקשרים התרבותיים יכולים להיות שונים,

the underlying problem of attitude barriers remains the same.

הבעיה המשותפת של מחסומי גישה היא זהה לכולם

And the research backs me up.

והמחקר מגבה אותי בזה.

The second most cited barriers to inclusion, after lack of data,

המחסום להכללה שמציינים כמעט הכי הרבה, לאחר מחסור במידע,

is negative attitudes towards disability.

הוא הגישה השלילית למוגבלות.

What people don't realize is that exclusion hurts everyone.

מה שאנשים לא מבינים הוא שהדרה פוגעת בכולם.

The International Labour Organization estimates that disability exclusion costs

ארגון העבודה הבין-לאומי מעריך שהדרת מוגבלות עולה

low- and middle-income countries between three and seven percent of GDP.

למדינות עם הכנסה נמוכה או בינונית בערך בין 3-7% של תמ“ג.

But the opposite is also true.

אבל ההפך הוא גם נכון.

Inclusion could help everyone.

הכללה יכולה לעזור לכולם.

Our research at Special Olympics has found

המחקר שלנו ב‘ספיישל אולימפיקס’ מצא

that inclusive sport and youth leadership programming

שלתוכניות ספורט והנהגה צעירה שכוללות מוגבלויות יש יתרונות

has benefits for youth, both with and without disabilities,

לצעירים בעלי או חסרי המוגבלויות יחדיו,

especially when it comes to developing key social and emotional skills

במיוחד כשזה מגיע לפיתוח מיומנויות רגשיות וחברתיות חשובות

everyone needs to succeed in an increasingly diverse

שכולם צריכים להצליח בהן בעולם שהופך יותר מגוון ומקושר.

and interconnected world.

And this has held true in countries as different as the United States,

וזה נכון אפילו במדינות כל כך שונות כמו ארצות הברית, סין, הודו, קניה ויוון.

China, India, Kenya and Greece.

The good news is

החדשות הטובות הן שיש 4 דברים שכולנו יכולים לעשות כדי להפוך את העתיד לכולל ומכיל יותר.

there are four things we all can do to make the future more inclusive.

Number one,

הדבר הראשון,

we need to reevaluate our own attitudes towards disability.

הוא שאנחנו צריכים להעריך מחדש את הגישות שלנו לגבי מוגבלות.

I still get questions about whether it is "realistic"

אני עדיין מקבלת שאלות לגבי האם זה ריאליסטי

to include persons with disabilities in international development programs

להכליל אנשים עם מוגבלויות בתוכניות פיתוח בין-לאומיות

when even the so-called regular people are struggling.

כשאפילו האנשים הכביכול רגילים חווים קשיים.

There are still too many stereotypes that associate disability with pity,

יש עדיין כל כך הרבה סטראוטיפים שמקשרים מוגבלות עם רחמים,

and we're still living with social systems and physical structures

ואנחנו עדיין חיים עם מערכות חברתיות ומבנים פיזיים שמבודדים אנשים עם מוגבלויות.

that segregate people with disabilities.

So fewer people have it as part of their everyday experience,

מוגבלות נמצאת בחיי היום-יום של כל כך מעט אנשים,

and it still makes them really uncomfortable.

וזה עדיין גורם להם לאי נוחות גדולה.

We need to re-evaluate these attitudes.

אנחנו צריכים להעריך מחדש את הגישות האלה.

Needing accommodation or support

להצטרך עזרה בהסתגלות או תמיכה לא הופך אדם לפחות ראוי לכבוד ולהערכה.

does not make a person any less deserving of dignity and respect.

This is a matter of justice and equity, not charity.

זה עניין של צדק ושל הגינות, לא של צדקה.

Second, choose to include.

דבר שני, צריך לבחור לכלול ולהכיל.

Solving this issue is not just a matter of policy.

לפתור את הבעיה הזאת זה לא רק עניין של מדיניות.

There are plenty of countries that have disability laws on the books

יש המון מדינות שחוקקו לגבי מוגבלויות

or have signed and ratified the United Nations Convention

או שחתמו ואשררו את הכנס של האומות המאוחדות לגבי הזכויות של אנשים עם מוגבלויות,

on the Rights of Persons with Disabilities,

but there is still a huge gap between what is written in policy

אבל עדיין יש פער עצום בין מה שכתוב במדיניות לבין מה שקורה בפועל.

and what actually happens in practice.

And this comes down to all of us.

וזה נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו.

We can put pressure on governments

אנחנו יכולים להפעיל לחץ על הממשלות

to make sure that laws are actually implemented.

כדי לוודא שהחוקים נאכפים בפועל.

But we can also look at where we have the power to effect change.

אבל אנחנו גם יכולים לראות איפה יש לנו את הכוח להשפיע על השינוי.

We should be looking at organizations' diversity, equity and inclusion strategies

אנחנו צריכים להסתכל על אסטרטגיות הגיוון, ההגינות וההכללה של ארגונים שונים

and see where we can be doing better.

ולראות איך אנחנו יכולים להשתפר.

Too often we still fall short of recognizing disability

לעיתים קרובות אנחנו לא מבחינים במוגבלות כחלק ממהמגוון של המין האנושי.

as part of human diversity.

We would all benefit by not only accommodating

כולנו נטיב אם בנוסף לעזרה בהסתגלות

but actively supporting and including persons with disabilities

גם נתמוך באופן אקטיבי ונכליל אנשים עם מוגבלויות במקום העבודה.

in the workplace.

Third, we need to recognize where disability intersects

דבר שלישי, אנחנו צריכים לשים לב איפה מוגבלות מצטלבת עם כל תחום בעיות.

with every issue area.

When we talk about gender equity,

כשאנחנו מדברים על הגינות מגדרית,

we need to be inclusive of women with disabilities

אנחנו צריכים להכליל גם נשים עם מוגבלויות

who are actually more likely to be victims of gender-based violence.

שכנראה סביר יותר שיהיו קורבנות לאלימות מבוססת מגדר.

When we talk about global health and health systems,

כשאנחנו מדברים על בריאות עולמית ומערכות בריאות,

we need to be inclusive of persons with disabilities

אנחנו צריכים לכלול גם אנשים עם מוגבלויות שסביר יותר שיהיו להם בעיות בריאותיות

who are more likely to have poor health outcomes,

often not because of their actual disability

לעיתים קרובות לא בגלל המוגבלות שלהם - אלא בגלל סטיגמות וחוסר גישה לשירותי בריאות

but because of stigma and lack of access to care.

Everyone has something they can do to make their work more inclusive.

לכל אחד יש משהו שהוא יכול לעשות כדי להפוך את העבודה שלו למכלילה ומכילה.

And together,

וביחד, המאמצים המשותפים האלה יכולים ליצור את המהפך התרבותי שאנחנו צריכים.

these collective efforts can result in the cultural shift that we need.

Finally, and most importantly, don't just listen to me.

לבסוף, והכי חשוב, אל תקשיבו רק לי.

Listen to persons with disabilities themselves.

תקשיבו לאנשים שיש להם מוגבלויות.

All over the world, there are incredible self advocates.

בכל רחבי העולם יש המון שמעידים על עצמם.

Like my friend and colleague Ben,

כמו החבר והקולגה שלי בן,

who is both legally blind and has intellectual disability

שהוא עיוור לחלוטין ויש לו מוגבלות אינטלקטואלית

and who successfully advocated to the DC Department of Transportation

והוא המליץ בהצלחה למחלקת התחבורה בוושינגטון

to get voice and sound added to the crosswalks near our office

להוסיף קול ותאורה למעברי החצייה ליד המשרד שלנו

to make it safe for him and people like him

כדי להפוך את חציית הכביש לעבודה לבטוחה יותר עבורו ועבור אנשים כמוהו.

to cross the street going to work.

Or Brina from the Philippines,

וכמו ברינה מהפיליפינים,

whose parents were told upon her Down syndrome diagnosis

שנאמר להורים שלה לא לטפח ציפיות לגבי אבחונה כבעלת תסמונת דאון

that they shouldn't set their expectations too high,

but who has become an assistant preschool teacher

והיא נהייתה לעוזרת גננת ואלופה מוכרת אונסק“ו להכללה בחינוך.

and a UNESCO champion for inclusion in education.

Or Haseeb, who has actually been on a TEDx stage before me

וכמו חסיב, שאפילו עלה כאן על במת ה-TEDx לפניי

to speak out against the stigma he has faced as an autistic young person

כדי לדבר כנגד הסטיגמה שמולה התמודד כאדם אוטיסטי צעיר בפקיסטן.

in Pakistan.

And I could go on and on and on

ואני יכולה להמשיך עוד ועוד

with others who have shared their lived experience of disability

עם אנשים נוספים ששיתפו את החוויות שלהם עם מוגבלויות

in books, speeches, blogs, podcasts and social media.

בספרים, נאומים, בלוגים, פודקאסטים וברשתות החברתיות.

When you're looking for ways to make your work more inclusive,

כשמחפשים דרכים להפוך את העבודה ליותר כוללת

seek out the voices of persons with disabilities.

מוצאים את קולות האנשים בעלי המוגבלויות.

Really take the time to listen to what they have to say

באמת תקחו את הזמן להקשיב למה שיש להם להגיד

and follow their lead.

ותעקבו אחריהם.

Disability has always been and will always be a part of my life.

מוגבלות תמיד הייתה ותמיד תהיה חלק מחיי.

Erin and I deserve to live in a world

מגיע לארין ולי לחיות בעולם שבו ניתנות לה יותר הזדמנויות של תמיכה והכללה.

where she has more opportunities to be supported and included.

Erin, Ben, Brina and Haseeb are only four out of over a billion people

ארין, בן, ברינה וחסיב הם רק ארבעה מתוך יותר ממיליארד אנשים

who are just trying to find belonging and live their best lives

שרק מנסים למצוא את מקומם ולחיות הכי טוב שאפשר

in a world that was not designed for them.

בעולם שלא עוצב עבורם.

Indeed, a world that was designed to hold them back.

בעצם, עולם שעוצב כדי לעכב אותם.

Not because it had to be that way,

לא משום שהוא היה חייב להיות ככה,

but because people built systems

אלא כי אנשים בנו מערכות סביב גישות שהופכות אותם ל‘אחרים’ ומדירות אותם.

around attitudes that other and exclude them.

And all of those people have family members like me

ולכל האנשים האלה יש בני משפחה כמוני שחייהם הושפעו מהבעיה הזאת

whose lives are shaped by this issue

and communities who are affected, whether they realize it or not.

וקהילות שמושפעות בין אם הן מבינות את זה או לא.

Disability inclusion is not something nice that we do for those people.

הכללת מוגבלויות זה לא סתם ‘משהו נחמד’ שאנחנו עושים עבור ה‘אנשים האלה’.

It is something critical that needs to come from all of us.

זה משהו קריטי שצריך לבוא מכולנו.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)