How a typeface helped launch Apollo | Douglas Thomas

תרגום: Yael Ring עריכה: hila scherba

In 1969 in July,

ביולי 1969,

three Americans launched into space.

שלושה אמריקאים טסו לחלל.

Now, they went to the surface of the moon,

עכשיו, הם נחתו על פני הירח,

they famously made the great leap for mankind.

הם עשו את הקפיצה הגדולה לאנושות המפורסמת.

Buzz Aldrin, Neil Armstrong, they walked on the surface,

באז אולדרין, ניל אמסטרונג, הם הלכו על פני השטח,

they planted this flag.

הם הציבו את הדגל הזה.

It's rightly celebrated as a moment that in America we say is a triumph.

זהו רגע שנחגג בצדק כמאורע שבאמריקה נחשב לניצחון.

We think it was this amazing accomplishment.

אנחנו חושבים שזה היה הישג מדהים.

They didn't just leave behind this flag, though.

אבל הם לא רק הותירו אחריהם את הדגל הזה.

They also left behind a plaque.

הם גם השאירו מאחוריהם שלט.

This plaque is a beautiful object,

השלט הזה הוא חפץ יפה,

and one that I want to talk to you a little bit about.

וכזה שאני רוצה לספר לכם קצת עליו.

ראשית, אולי שמתם לב שיש עליו שני גלובוסים,

First, you might notice that there's two globes,

המייצגים את כל כדור הארץ.

representing all of earth.

And then there's this beautiful statement:

ואז יש את ההצהרה היפה:

"באנו בשלום בשם כל האנושות".

"We came in peace for all mankind."

Now, at first, this is just nice poetic language,

עכשיו, במבט ראשון, זוהי פשוט שפה פואטית נחמדה,

but it's also set in a typeface that's perfect for this moment.

אבל היא גם כתובה בגופן שמושלם לאירוע הזה.

It seems industrial, it seems engineered.

הוא נראה תעשייתי, הוא נראה מהונדס.

It also is the best possible name

יש לו גם את השם הטוב ביותר

you could come up with for something on the moon: Futura.

שאפשר להמציא למשהו שמוצב על הירח: Futura (פוטורה).

Now, I want to talk to you about fonts,

אני רוצה לספר לכם על גופנים,

and why this typeface is perfect for this moment.

ולמה הגופן הזה מושלם למאורע הזה.

But it's actually more than just ceremonial.

אבל זה למעשה יותר מסתם עניין טקסי.

Now, when all of you arrived here today,

כשכולכם הגעתם לכאן היום,

you actually had to think about fonts.

הייתם בעצם צריכים לחשוב על גופנים,

You might not realize it,

אולי לא ידעתם את זה,

but you're all unconscious experts on typography.

אבל באופן בלתי מודע, כולכם מומחים לטיפוגרפיה.

Typography is the study of how fonts inhabit our world,

טיפוגרפיה היא מדע שחוקר איך גופנים מתקיימים בעולם שלנו,

they're the visual language of the words we use.

הם השפה הויזואלית של המילים בהן אנחנו משתמשים.

Here's the thing that's funny about this, though.

והנה מה שמצחיק כאן,

I know you're probably not like me, you're not a font nerd,

אני יודע שבשונה ממני, אתם לא חנונים של גופנים,

אולי חלק מכם כן, אבל גם אם אתם לא, זה בסדר.

maybe some of you are, but if you're not, that's alright,

כי אני יכול לבלות שעות כל יום

because I might spend hours every day

trying to pick the perfect typeface for the perfect project,

בניסיון לבחור את הגופן המושלם לפרויקט המושלם.

or I might spend thousands of dollars every year,

או שאני יכול להוציא אלפי דולרים בכל שנה, בניסיון להשיג כאלה עם המאפיינים המתאימים.

trying to get ones with the right features.

אבל כולכם בעצם מבלים שעות כל יום בהערכת גופנים.

But all of you actually spend hours every day, evaluating fonts.

If you don't believe me, think about how you got here.

אם אתם לא מאמינים לי, תחשבו על איך הגעתם הנה.

Each of you had to judge by the signs

כל אחד מכם היה צריך לשפוט לפי הסימנים

and maybe even on your phone,

ואולי אפילו בפלאפון שלכם,

which signals to trust and which to ignore.

באיזה אותות לבטוח ומאיזה להתעלם.

You were evaluating fonts.

אתם הערכתם גופנים.

Or maybe when you're just buying a new product,

או אולי כשאתם קונים מוצר חדש,

you have to think about whether something is expensive

אתם צריכים לחשוב על האם משהו הוא יקר

or cheap or hard to get or easy to find.

או זול או קשה להשגה או קל למציאה.

And the funny thing about it is,

והמצחיק כאן הוא

this may not seem extraordinary to you,

שזה אולי לא נראה מדהים עבורכם,

but the moment you see something out of place,

אבל ברגע שאתם רואים משהו שלא במקומו,

you recognize it right away.

אתם מזהים אותו מייד.

(Laughter)

(צחוק)

The thing I love about typography,

מה שאני אוהב בטיפוגרפיה,

and why I love fonts and why I love Futura,

והסיבה שאני אוהב גופנים, והסיבה שאני אוהב את Futura,

is that, for me, what I study is everywhere.

היא שעבורי, מה שאני חוקר נמצא בכל מקום.

Every street that I walk down, every book that I pick up,

בכל רחוב שאני הולך בו, בכל ספר שאני קורא,

every thing that I read is filled with the thing I love.

כל מה שאני קורא מלא בדבר שאני אוהב.

Now, once you understand the history and what happens with typography,

ברגע שאתם מבינים את ההיסטוריה ומה קרה בטיפוגרפיה,

you actually have a history of everything before you.

אתם בעצם מקבלים את ההיסטוריה של כל מה שקרה לפניכם.

And this is the typeface Futura.

וזה הגופן Futura.

As previously we've discussed, this is modernism in miniature.

כפי שאמרנו קודם, זהו מודרניזם בקטנה.

This is a way in which modernism infiltrated this country

זאת הדרך בה מודרניזם חדר למדינה הזאת

and became perhaps the most popular, or promiscuous typeface,

והפך אולי לגופן הפופולרי או הרווח ביותר

of the twentieth century.

במאה העשרים.

"Less is more," right, these are the aphorisms of modernism.

"פחות הוא יותר", נכון, אלה הן הססמאות של המודרניזם.

And in the visual arts, the same thing happened.

ובתחום האומנות הויזואלית, התרחש תהליך דומה.

Let's focus on the essentials, focus on the basic shapes,

בואו נתמקד ברובד הראשוני, נתמקד בצורות הבסיסיות,

focus on geometry.

נתמקד על גיאומטריה.

So Futura actually holds this to its core.

אז Futura למעשה מגלם את זה.

You might notice that the shapes inherent in Futura

אולי שמתם לב שבצורות המופיעות בFutura

have circles, squares, triangles.

יש מעגלים, מרובעים, משולשים.

Some of the shapes are all based on circles,

חלק מהצורות כולן מבוססות על מעגלים,

like the O, D and C,

כמו האות O, D ו-C,

or others have this pointed apex of the triangle.

ולאחרות יש את הקודקוד המחודד של המשולש.

Others just look like they might have been made

אחרות פשוט נראות כאילו הן עוצבו

with a ruler or a compass.

בעזרת סרגל או מצפן.

They feel geometric, they feel mathematic, precise.

הן מעבירות תחושה גיאומטרית, מתמטית, מדויקת.

In fact, this whole system carries through with the way

למעשה, כל המערכת הזו מגלמת את הדרך

that the typeface was designed.

בה גופן זה עוצב.

To not look like it was made like other typefaces, to be something new.

על מנת שלא יראה כמו גופנים אחרים, שיהיה משהו חדש.

Here it is in the lightweight, the medium weight and the bold weight.

כאן הוא מופיע בעובי דק, בינוני ועבה.

The whole family has different things to commend to it.

לכל המשפחה יש דברים שונים שאפשר להבליט בה.

This was a conscious break from the past,

זה היה שינוי מכוון מהעבר,

something that looked like it was made by a machine, and not by hand.

משהו שנראה כאילו הוא עוצב בידי מכונה, ולא בידי אדם.

When I say not made by hand, this is what I mean.

כשאני אומר לא בידי אדם, זה מה שאני מתכוון.

This is what we think about maybe,

זה מה שאנחנו אולי מדמיינים,

when you might create something with a calligraphic brush or a pen.

כשאנחנו מעצבים משהו בעזרת מכחול או עט קליגרפי.

That there's thicks and thins.

שישנם חלקים עבים ודקים.

And even more traditional typefaces, say like a Garamond,

ואפילו גופנים יותר מסורתיים כמו למשל Garamond,

holds vestiges of this old system

יש בהם מאפיינים של המערכת הישנה הזו

in which you can see the A where it get little bit thinner at the top

בה אתם יכולים לראות את האות A בה החלק העליון נהיה יותר דק,

and thicker down below,

ועבה יותר לכיוון מטה,

because it's trying to look like someone had made it by hand.

כי הוא מנסה להיראות כאילו הוא עוצב בידי אדם.

But Futura, in contrast,

אבל Futura, בניגוד לכך,

is designed to look like no one had touched it at all,

עוצב כך שיראה כאילו לא נגעה בו יד אדם,

that this was made by a machine,

כאילו עוצב בידי מכונה,

for a machine age, for an industrial age.

עבור עידן המכונה, העידן התעשייתי.

There's actually a sleight of hand here

יש כאן בעצם מניפולציה

that Paul Renner, the designer who made this in 1927, employed.

שפול רנר, המעצב שעיצב את זה ב-1927 השתמש.

If you look at the way in which

אם תסתכלו על האופן בו

the circular shape joins with the vertical shaft,

הצורה המעגלית מתחברת לצלע האופקית,

you'll notice that it tapers just every so slightly.

תראו שהיא מתחדדת מעט.

And this is one of hundreds of ways

וזאת אחת ממאות הדרכים

in which this typeface was designed to look geometrically perfect,

בה גופן זה עוצב כך שיראה מושלם מבחינה גיאומטרית,

even though it's mathematically not.

למרות שהיא לא מושלמת מתמטית.

And this is what typeface designers do all the time

וזה מה שמעצבי גופנים עושים כל הזמן

to make typefaces work, every day.

כדי לעצב גופנים, בכל יום.

Now, there were other designers doing this at the same time in Europe and America.

היו גם מעצבים אחרים שעשו דברים דומים באותו הזמן באירופה ובאמריקה.

These are a few other excellent examples from Europe,

אלה הן כמה דוגמאות אחרות מצוינות מאירופה,

trying to create something new for the new age, a new moment in time.

שמנסות ליצור משהו חדש עבור העידן החדש, רגע חדש בזמן.

These are some other ones in Germany

אלה הן כמה אחרות מגרמניה

שבדרכים מסוימות נראות דומות מאוד לFutura,

that in some ways look very similar to Futura,

בחלקן המותן גבוהה יותר או נמוכה יותר או שהן בעלות פרופורציות אחרות.

maybe with higher waist or lower waist or different proportions.

Then why did Futura take over the world?

אז למה Futura כבשה את העולם?

In this case, if you can read the titles there,

במקרה הזה, אם אתם יכולים לקרוא את הכותרות כאן,

some of these names don't quite roll off the tongue:

חלק מהשמות האלה לא ממש מתגלגלות על הלשון:

Erbar, Kabel Light, Berthold-Grotesk, Elegant-Grotesk.

Erbar, Kabel Light, Berthold-Grotesk, Elegant-Grotesk.

These aren't exactly household names, are they?

אלה אינם בדיוק שמות מוכרים, נכון?

And so when you compare that to Futura,

אז כשאתה משווה אותם לFutura,

you realize that this was a really good choice by the marketing team.

אתה מבין שזאת היתה בחירה ממש טובה של צוות השיווק.

What's amazing about this name --

מה שמדהים לגבי השם הזה --

you know, what's in this name is that this is a name

אתם יודעים, מה יש בשם הזה הוא שזהו שם

that actually invokes hope and an idea about the future.

שלמעשה מעורר תקווה, ומושג לגבי העתיד.

And this isn't actually the word for future in German,

וזאת בעצם לא המילה לעתיד (Future) בגרמנית,

it wasn't a German name,

זה לא היה שם גרמני,

they actually picked something

הם למעשה בחרו משהו

that would speak to a wider, larger audience, a universal audience.

שיפנה לקהל הרבה יותר רחב, קהל אוניברסלי.

And when you compare it to what was being done in America --

וכשאתם משווים אותו למה שנעשה באמריקה --

אלה הם הגופנים מאותה התקופה

these are the typefaces from the same period

בארצות הברית של שנות ה-20,

in the United States in the 1920s,

bold, brash, braggadocios.

עזים, חצופים, מתרברבים.

כמעט אפשר לחשוב על זה כמעט כמו התנהגות שוק המניות

You almost think of this as exactly like what the stock market looked like

כשכולם השתגעו בשנות ה-20.

when they were all going nuts in the 1920s.

And you realize that Futura is doing something revolutionary.

ומכאן אפשר להבין שFurura עשה משהו מהפכני.

I want to step back and talk about an example of the typeface in use.

אני רוצה לקחת צעד אחורה ולדבר על דוגמה לגופן שאנחנו משתמשים בו.

So this is a magazine that we all probably know today, "Vanity Fair."

אז זהו השער למגזין שכולם בטח מכירים היום "ואניטי פייר".

This is what it looked like in 1929, in the summer.

ככה הוא נראה ב1929, בקיץ.

And in many ways, there's nothing wrong with this design.

ובאופנים רבים, אין שום פסול בעיצוב הזה.

This is absolutely typical of the 1920s.

הוא טיפוסי לחלוטין לשנות ה-20.

There's a photograph of an important person,

ישנו תצלום של אדם חשוב,

in this case Franklin Roosevelt, then-governor of New York.

במקרה הזה פרנקלין רוזוולט, שהיה אז מושל ניו יורק.

Everything seems centered, everything seems symmetrical.

הכל נראה ממורכז, הכל נראה סימטרי.

עדיין יש קצת קישוטיות,

There's still a little bit of ornamentation,

אז אולי יש כאן עדיין כמה שרידים מ״האישה הצבועה״ (סרט פופופלרי משנות ה-20)

so this is still maybe having some vestiges of the painted lady

and not fully modernistic.

ולא מודרני באופן מלא.

But everything seems kid of solid.

אבל הכל נראה די מגובש.

There's even drop caps to help you get into the text.

יש אפילו אותיות גדולות שיעזרו לך להיכנס אל הטקסט.

But this all changed very quickly and in October of 1929,

אבל כל זה השתנה מהר מאוד ובאוקטובר 1929

a Berlin-based designer came and redesigned "Vanity Fair."

מעצב בן העיר ברלין בא ועיצב מחדש את "ואניטי פייר".

And this is what it looks like with Futura.

וככה זה נראה עם Futura.

Instead of the governor

במקום המושל

now we have a photograph of an abstract, beautiful setting,

עכשיו יש לנו תצלום של תמונת נוף אבסטרקטית ויפה,

in this case, the ocean.

במקרה הזה, האוקיינוס.

Instead of drop caps, there's nothing at all.

במקום אותיות גדולות, אין כלום.

And replaced with a centered layout is now asymmetry.

ותבנית א-סימטרית מחליפה את זו הממורכזת.

And it gets even more radical the further you enter the magazine.

וזה מקצין עוד יותר ככל שנעמיק יותר במגזין.

In this case, even more dramatic asymmetry.

במקרה הזה, א-סימטריות יותר דרמטית.

In this case, illustrations by Pablo Picasso, moving across the page

במקרה הזה, איורים של פבלו פיקאסו, הנעים על פני הדף

and breaking the gutter of the two pages.

ושוברים את ההפסק שבין שני הדפים.

And there's something even more radical.

וישנו משהו אפילו יותר רדיקלי.

If you look closely at the Futura, you might notice something.

אם תסתכלו מקרוב על Futura תוכלו לשים לב למשהו.

אולי לא תראו אותו בהתחלה,

You might not pick it up at first,

אבל אין שום אותיות גדולות בכותרת או בתחילת המשפטים בדף.

but there are no capital letters in the title or the captions on this page.

אולי אתם חושבים שזה לא כזה קיצוני,

You might not think that's very radical,

but pick up any magazine, any book or go to any website,

אבל אם תיקחו כל מגזין או ספר או תפתחו כל אתר אינטרנט,

and I guarantee, you are not going to find it very easily.

אני מבטיח לכם, לא תמצאו בקלות מקבילה לכך.

זהו עדיין רעיון מהפכני.

This is still a radical idea.

And why is that radical?

ולמה הוא כל כך מהפכני?

When we think about what capital letters denote,

כשאנחנו חושבים על מה המשמעות של אותיות גדולות,

they denote something important,

הן מבטאות משהו חשוב,

whether it's our names, or our titles.

בין אם זה השם שלנו, התואר שלנו,

Or maybe even just the name of our corporations,

או אולי פשוט שם החברה שלנו,

or maybe our trademarks.

או הלוגו שלנו.

Actually, in some ways, America's the home of capitalization.

למעשה, אפשר לומר שאמריקה היא מולדת האותיות הגדולות.

We love putting capitals in everything.

אנחנו אוהבים לשים אותן בכל דבר.

(Laughter)

(צחוק)

But think about how radical this would be

אבל תחשבו כמה מהפכני זה יהיה

to introduce a magazine where you're taking away all the capital letters.

אם היינו מציגים מגזין בו העלמנו את כל האותיות הגדולות.

This has maybe had the same political force

אולי היה לזה את אותה ההשפעה של כוח פוליטי

that we now argue over things like pronouns in our society today.

של הדיון סביב שמות תואר כיום בחברה.

In the 1920s,

בשנות ה-20,

this is just shortly after Soviet Russia had a communist revolution.

מספר שנים לאחר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הסובייטית.

And for them, this actually represented a socialist infiltration into America.

ועבורם, זה למעשה ייצג חדירה סוציאליסטית לתוך אמריקה.

All lowercase letters meant that this was an egalitarian,

שימוש רק באותיות רגילות הוא אקט של שוויוניות,

complete lowering of everything into one equal playing field.

הנמכה של הכל לשדה פעולה אחד שוויוני.

Now this is still kind of a radical idea.

זה עדיין רעיון די מהפכני.

Think about how often you do capitalize something

תחשבו כמה פעמים אתם שמים אותיות גדולות על משהו

to have more power or prestige to it.

כדי שיהיה לו יותר כוח או יוקרה.

So for them to do this was a way in which Futura was using this idea.

אז עבורם לעשות דבר שכזה היה הדרך שבה Futura מגלם את הרעיון הזה.

Now, other designers were doing other things with Futura.

מעצבים אחרים עשו דברים אחרים עם Futura.

Others brought other ideas of modernism with it,

אחרים הביאו רעיונות אחרים של מודרניזם,

whether it was interesting new illustration styles,

בין אם היו אלה סגנונות איור חדשים ומעניינים,

or interesting new collage types of illustration.

או סגנונות קולאז' חדשים ומעניינים לעיצוב.

Or even just new book covers,

או אפילו פשוט כריכות ספרים חדשות,

whether they were from Europe.

בין אם הם באו מאירופה.

But here's the funny thing.

אבל הנה מה שמצחיק כאן.

In the 1920s, if you wanted to use a new typeface,

בשנות ה-20, אם רצית להשתמש בגופן חדש,

you couldn't just go download it onto your computer.

לא יכולת פשוט להוריד אותו למחשב שלך.

You actually had to have pieces of lead.

היית צריך להשיג את חתיכות המתכת עצמן.

So for Americans who wanted to adopt this

אז אמריקאים שרצו לאמץ את זה

and make it part of their own system,

ולהפוך אותו לחלק מהמערכת שלהם,

something they could use in everyday typography,

משהו שיוכלו להשתמש בו בטיפוגרפיה יומיומית,

whether in ads or anything else,

בין אם במודעות או בכל דבר אחר,

they actually had to have metal type.

הם היו צריכים להשיג את גופני המתכת.

So being good American capitalists, what did we do?

אז כאמריקאים קפיטליסטים טובים, מה עשינו?

We made all sorts of copies.

הכנו כל מיני עותקים.

Ones that had nothing to do with the name Futura,

כאלה שלא היה להם שום קשר לשם Futura,

but looked identical to it,

אבל נראו דומים לו,

whether it was Spartan or Tempo.

בין אם זה Spartan או Tempo.

And in fact, by the time that World War II started,

ולמעשה, עד תחילת מלחמת העולם השניה,

American corporations were actually trying to boycott Nazi goods.

התאגידים האמריקאים ניסו להחרים מוצרים נאציים.

But they said, "Go ahead and use our copies.

אבל הם אמרו, "תשתמשו בעותקים שלנו.

Use 20th Century, use Spartan, use Vogue, use Tempo.

תשתמשו ב20th Century, ב-Spartan, תשתמשו ב-Vogue, ב-Tempo.

These are identical to Futura."

אלה כולם זהים לFutura".

And in fact, for most people, they didn't even learn the new names,

ולמעשה, רוב האנשים אפילו לא טרחו ללמוד את השמות החדשים,

they just still called it all Futura.

הם פשוט קראו לכולם Futura.

So America took this typeface in,

אז אמריקה אימצה את הגופן הזה,

conquered it and made it its own.

כבשה אותו והפכה אותו לשלה.

So by the time World War II finishes,

אז עד לסוף מלחמת העולם השניה,

Americans are using this on everything,

האמריקאים השתמשו בו להכל,

whether it be catalogs, or atlases,

בין אם מדובר בקטלוגים, באטלסים,

or encyclopedias or charts and graphs,

אנציקלופדיות, טבלאות או גרפים,

or calendars, or even political material.

לוחות שנה או אפילו חומרי פרסום פוליטיים.

And even the logo for a new expansion football team.

ואפילו בלוגו של קבוצת פוטבול חדשה.

And in fact, it was used even on some of the most important advertising

השתמשו בגופן הזה בחלק מהפרסומים החשובים ביותר של המאה ה-20.

of the 20th century.

So it's in this context

אז במציאות הזאת

כשהממשלה האמריקאית בחרה בגופן

that when the US government was picking a typeface

להשתמש בו אחרי מלחמת העולם השניה למפות ופרוייקטים חדשים,

to use after World War II for new maps and new projects,

הם בחרו בFutura.

they picked Futura.

זו לא הייתה בחירה מדהימה, זו לא הייתה בחירה רדיקלית,

It wasn't an astounding choice, it wasn't a radical choice,

לא היה לזה שום קשר לקומוניזם.

it didn't have anything to do with communism.

אבל במקרה הזה, השתמשו בגופן הזה לחלק מהמפות החשובות ביותר,

But in this case, it was used on some of the most important maps,

אז המפה הזו, מפת חיל האוויר ב-1962,

so this one, an air force map in 1962,

או המפות בהן השתמשו בויאטנם ב-1966.

or used for the maps in Vietnam in '66.

And so it wasn't a surprise

כך שזו לא היתה הפתעה

that when astronauts first started the Mercury program,

כשהאסטרונאוטים התחילו את תכנית מרקורי,

such as John Glenn orbiting the earth,

כשג'ון גלן הקיף את כדור הארץ,

that charts and maps that he was using were in Futura.

שהטבלאות והמפות בהן הוא השתמש היו כתובות ב-Futura.

And in fact, by the time Mercury morphed into Apollo,

ולמעשה, כשתכנית מרקורי התחלפה בתכנית אפולו,

it started getting used more and more for more things.

הם התחילו להשתמש בגופן ליותר ויותר דברים.

So in this case for a safety plan,

במקרה הזה זאת היא תכנית בטיחות.

or even starting to get used on instrument panels,

או אפילו בפאנלים של המכשירים,

or navigational aids.

או בעזרי הניווט.

Or even on diagrams to show how the whole system worked.

או אפילו בתרשימים שהראו איך המערכת כולה פועלת.

But here's the amazing thing,

אבל הנה מה שמדהים.

it didn't just get used for papers that they handed out to people.

לא השתמשו בגופן רק לניירות שחילקו לאנשים.

השתמשו בגופן גם לצרכי ממשק,

It started to get used for an interface,

עבור כל מערכת שעזרה לאסטרונאוטים

for an entire system that helped the astronauts

ללמוד איך לתפעל את המכשיר.

know how to use the machine.

NASA wasn't just one big corporation making everything.

נאסא אינו תאגיד אחד גדול שמייצר הכל.

There was hundreds of contractors --

היו להם מאות על גבי מאות של קבלני משנה --

Boeing, IBM, McDonnell Douglas --

בואינג, IBM, מקדונל דגלאס --

all making different machines.

כולם ייצרו מכונות שונות.

Now imagine if astronauts had to use different typefaces and different systems

דמיינו מה היה קורה אם האסטרונאוטים היו צריכים להשתמש בגופן שונה ומערכות שונות

for each component they had in the space shuttles.

עבור כל רכיב בו הם נעזרו בחללית.

This would have been impossible to navigate

זה היה יוצר מצב בלתי אפשרי לניווט

and there would have been a cognitive overload

והיה נוצר עומס קוגניטיבי

בכל פעם שהם היו צריכים לפתוח מערכת חדשה.

every time they had to open up a new system.

So in this case, Futura being used on the interface

אז במקרה הזה , Futura שימשה כממשק

helped them navigate complexity and make it more clear.

שסייע לנווט את המורכבות ולהקל על התהליכים.

And it wasn't just used on buttons, it was used on labels,

והוא לא הופיע רק על גבי כפתורים, אלא גם על גבי תגיות,

and it was used on their food rations,

על גבי מנות המזון,

and it was used on their tool kits.

ועל גבי ערכות הכלים שלהם.

It was used on knobs and levers to tell them what to do.

השתמשו בו על ידיות שהורו להם מה לעשות.

In fact, maybe even some of the places

למעשה, אולי אפילו בחלק מהממצבים

where they needed to have things that were complex be more simple to them,

בהם הם נזקקו לפישוט של תהליכים מורכבים,

instructions were printed entirely in Futura,

ההוראות הודפסו כולן בFutura,

so that they could know what to do with that one moment.

כך שיוכלו לדעת מה לעשות באותו המצב.

הם לא היו צריכים לזכור הכל בראש,

They didn't have to remember everything in their head,

they could have it out there in the world to see and refer to.

הידע היה מודפס וזמין להם להתייעצות.

In this case, Futura helped make that system,

במקרה הזה, Futura סייע להם להפוך את המערכת הזאת,

which was already a very difficult and complex system,

שכבר היתה מערכת מאוד קשה ומאוד מורכבת,

a little less complex.

לקצת פחות מורכבת.

In fact, the very first or last thing an astronaut might have seen

למעשה, הדבר הראשון או האחרון שאסטרונאוט היה רואה

when they were entering or exiting the spacecraft

כשהיה נכנס או יוצא מהחללית

would have been in Futura.

היה כתוב בFutura.

One of my favorite examples of how Futura worked in this way

אחת הדוגמאות הכי אהובות עלי לאיך futura מופיע כך

is actually this camera.

היא למעשה המצלמה הזאת.

This is a Hasselblad that was made by the Swedish company.

זאת היא מצלמת Husselblad שיוצרה על ידי חברה שוודית.

It's a perfectly good camera, some of you might have used one,

היא מצלמה טובה, חלקכם אולי השתמשתם במצלמה כזו,

it's prized by photographers as a really great camera.

היא נחשבת בעיני צלמים מקצועיים כמצלמה ממש טובה.

And you might notice, if you know anything about cameras,

ואולי תשימו לב, אם אתם מבינים במצלמות,

that there's some modifications made to it.

שנעשו במצלמה הזאת כמה שינויים.

In this case, there are stickers placed all over the film canisters,

במקרה הזה, מודבקות מדברות על כל מיכלי סרט הצילום,

or other parts of the camera here.

או על חלקים אחרים של המצלמה, כמו כאן.

What this enabled NASA to do,

מה שזה אפשר לנאסא לעשות,

was make something really great out of the astronauts.

זה לשכלל את יכולותיהם של האסטרונאוטים.

They're not photographers, they're not experts in art.

הם לא היו צלמים מקצועיים, או מומחי אומנות.

But they could ensure that they would know how to use this camera

אבל הם יכלו לוודא שהם ידעו איך להשתמש במצלמה הזאת

because of the labels placed there in Futura.

בגלל המדבקות שמודבקות שם בגופן Futura.

So in this case,

אז במקרה הזה,

Futura acquired and made sure that they had legitimacy

Futura אימצה ואפשרה להם לקבל לגיטימציה

with the things they were using.

בדברים בהם הם השתמשו.

In this case to not take off the film before it would expose.

במקרה הזה לא להוציא את סרט הצילום לפני תהליך החשיפה.

Which, in this case, we would have never had

שבמקרה הזה, היינו מפסידים

some of the amazing photos we had without this label.

חלק מהתמונות המדהימות שיש לנו ללא המדבקה הזו.

When we see something as decorative as this, a ceremonial patch,

כשאנחנו רואים משהו קישוטי כמו זה, מדבקה טקסית,

or something like this plaque on the moon,

או משהו כמו השלט הזה על הירח,

we realize that Futura was more than just something ceremonial,

אנחנו מבינים שFutura היא יותר ממשהו טקסי.

something more than something that had just been picked for its design.

משהו יותר מאשר דבר שפשוט נבחר בגלל העיצוב שלו.

In fact, Futura had authority,

למעשה, לFutura היתה סמכות,

had legitimacy and had power because of this choice.

היתה לו לגיטימציה וכוח שנבעו מהבחירה הזו.

There's one other thing I want to talk about in closing.

יש עוד דבר אחד שאני רוצה להעלות לקראת סיום.

And that is that Futura tells a story.

וזה שFutura מספר לנו סיפור.

And this is what I love about typefaces, is that all of them tell stories.

וזה מה שאני אוהב בגופנים, שהם כולם מספרים סיפורים.

And in this case, this typeface tells a very powerful story

ובמקרה הזה, הגופן הזה מספר סיפור עוצמתי מאוד

about assimilation, about something being taken into America

על הטמעה, על משהו שאומץ באמריקה

and being made part of its culture.

והפך לחלק מהתרבות שלה.

And that's one of the best and worst things America does,

וזה אחד הדברים הטובים והגרועים ביותר שאמריקה עושה,

is we take things into our culture and we spit them out back again

שאנחנו מאמצים דברים לתוך התרבות שלנו ואז מקיאים אותם שוב

and claim them our own.

וטוענים שהם שלנו.

And in this case, Futura mirrors exactly what happened with the technology

ובמקרה הזה, Futura משקפת בדיוק מה שקרה עם הטכנולוגיה

undergirding the whole system.

בבסיס כל המערכת.

Futura was a German typeface, taken in, made into an American commodity.

Futura היה גופן גרמני שאומץ והפך למוצר אמריקאי.

And so were the technologies:

וכך גם הטכנולוגיות:

the rockets, the scientists all came from Germany as well.

הטילים, המדענים, כולם באו גם הם מגרמניה.

So in some ways, this German typeface on an American plaque

אז במידה מסוימת, הגופן הגרמני הזה כתוב על שלט אמריקאי

perfectly mirrors what happened with the technology.

משקף בצורה מושלמת מה שקרה עם הטכנולוגיה.

And in this case,

ובמקרה הזה,

when you think about this story, you realize that typography on the moon

כשאתם חושבים על הסיפור הזה אתם מבינים שהטיפוגרפיה על הירח

represents legitimacy, represents authority,

מייצגת לגיטימציה, מייצגת סמכות,

and this gave them, the astronauts, the power to get to the moon.

וזה נתן להם, לאסטרונאוטים, את הכוח להגיע לירח.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)