Jorge Mañes Rubio: What should humans take to space (and leave behind)? | TED Fellows

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

[עצבו את עתידכם]

אנחנו בהתחלת עידן חדש של חקר עתידי

ומסחור החלל.

[SHAPE YOUR FUTURE]

We are at the beginning of a new era for the future exploration

ראשית אלה יהיו הירח ומפה, מאדים ושאר מערכת השמש.

and commercialization of space.

תמיד הוקסמתי מחקר החלל,

First it will be the Moon and from there, Mars and the rest of the solar system.

אבל באותו זמן מודאג מההשלכות המרובות.

I've always been fascinated by space exploration,

היסטורית, חקר אנושי הוביל

but at the same time troubled by its multiple implications.

לניצול אגרסיבי של אנשים, אדמה ומשאבים.

Historically, human exploration has led

תהליך הקולוניזציה המתמשך

to an aggressive exploitation of people, land and resources.

עיצב את העולם הלא הוגן שבו אנו חיים היום.

אז איך אנחנו יכולים לוודא

This ongoing colonization process

שנפסיק להנציח תבניות קולוניאליות ישנות?

has shaped the unfair world we live in today.

כשמוניתי לאמן המקומי של סוכנות החלל האירופאית,

So how can we make sure

we stop perpetuating the same old colonial patterns?

חשבתי שזו הזדמנות יחודית לצאת בהצהרה נועזת, לחשוב מחדש:

When I was appointed artist in residence at the European Space Agency,

כבני אדם, מה אנחנו באמת צריכים לקחת איתנו למסע בחלל?

I thought it was a unique opportunity to make a bold statement, to rethink:

ואולי אפילו יותר חשוב,

as human beings, what do we really need to take with us on this space journey?

מה אנחנו צריכים להשאיר מאחור?

כזכר לבן בעל זכויות שנולד וגודל באירופה

And perhaps even more importantly,

גדלתי בעולם שבו אמנות מערבית, מדע וטכנולוגיה

what should we leave behind?

As a privileged white male individual born and raised in Europe

נחשבים לעילאיים על כל צורת ידע אחרת.

I grew up in a world where Western arts, science and technology

עם זאת, אחרי שביקרתי בהרבה מוזיאונים

are presumed superior over every other form of knowledge.

והאוספים הנרחבים שלהם, תוצאה של המסורת הקולוניאלית שלנו,

However, visiting many museums

התוודעתי למגוון רחב של תרבויות

and their vast collections, products of our colonial heritage,

ודרכים יחודיות להבין את העולם שבו אנו חיים.

ההישג הגדול ביותר של האנושות לא היה הנחיתה על הירח,

I was introduced to a wide range of cultures

and unique ways to understand the world we live in.

אלא המגוון התרבותי שלנו,

הטקסים, האמונות והידע שנארגו בו.

Humanity's greatest achievement was not landing on the Moon,

but our cultural diversity,

המסורת העשירה הזו לא שייכת לעבר

the rituals, beliefs and knowledge woven within it.

אלא היא מאוד חיה,

לפעמים אפילו משגשגת.

This rich legacy does not belong in the past

לעתים רחוקות אנחנו מדברים על נושאים

but is very much alive,

תרבותיים, אתיים או אפילו רוחניים

sometimes even thriving.

כשדנים בחקר החלל,

We rarely talk about cultural,

אבל אני מאמין שזה בדיוק התרבות שתיתן לנו מטרה בעתיד.

ethical or even spiritual matters

when discussing space exploration,

דרך העבודה האמנותית שלי,

but I believe it's precisely culture that will give us a purpose in the future.

ללמוד להעריך פנים מרובות של התרבות

בלי הנוסטלגיה או ההתנשאות

Through my artistic practice,

learning to appreciate multiple cultural dimensions

שהיסטורית הוקרנו על התרבויות האלו,

הידע שלהם והמשמעות שלהם.

without the nostalgia or condescension

that historically has been projected upon these cultures,

זו קים קום הוואה,

השמאנית הכי איקונית בקוריאה שנפטרה בשנה שעברה.

their knowledge and their significance.

This is Kim Keum-Hwa,

פגשתי את קים קום הוואה במקדש שלה באי גנגווהה,

Korea's most iconic shaman who passed last year.

שם צפיתי בטקס האחרון שלה,

I met Kim Keum-Hwa at her shrine in Ganghwa Island,

חגיגה שנועדה לברך את שנת ה-70 שלה כשמאנית

where I witnessed her last ritual,

ולהכין את המעבר שלה לעולם הרוחני.

a celebration to bless her 70th anniversary as a shaman

עוד מהזמנים הפרה-היסטוריים,

שמאניזם קוריאני נשאר צורה חזקה של פרקטיקה רוחנית

and to prepare her departure to the spirit world.

ומקור העצמה לנשים רבות.

Dating back to prehistoric times,

Korean shamanism has remained a resilient form of spiritual practice

זו ג’אונג סון-דאוק, השמאנית של העם,

and a source of empowerment for many women.

במהלך טקס שנמשך מספר ימים ולילות.

This is Jeong Soon-deok, the shaman of the people,

אני זוכר שהשתחוותי אליה,

during a ceremony that lasted several days and nights.

מוקף בלהבים ובתלבושות צבעוניות ובמנחות.

עצמים יום יומיים שהועלו,

I remember bowing to her,

surrounded by blades and colorful costumes and offerings.

וקיבלו מימד חדש ממש מול עיניי.

Everyday objects were being elevated,

ראיתי אותה הופכת לאלה,

acquiring a new dimension right in front of my eyes.

הגוף שלה השתנה דרך ריקוד, תפילה וטקסים.

I saw her becoming a god,

מה שמעניין זה שלמרות עמדת הכוח שלהן,

her body transformed through dance, prayer and ritual.

שמאניות קוראניות נשארות נשים חינניות, וענווות.

What's interesting is that despite their position of power,

דרך הנשים האלו,

יכולתי לראות בבירור את הכוח שבצורות ידע עתיקות.

Korean shamans remain graceful, humble human beings.

התפקיד שהתרבויות שלנו משחקות בשמירת האיזון הקוסמי העדין.

Through these women,

I could clearly see the power within ancient forms of knowledge.

זה דון ראמון,

מרפא מקומי ממרכז אמנויות ילידיות בווראקרוס, מקסיקו,

The role our cultures play in maintaining a fragile cosmic balance.

This is Don Ramón,

שם התרבות הטוטונאקית נלמדת על ידי דור העתיד.

a local healer from the Center for Indigenous Arts in Veracruz, Mexico,

מנהל המרכז, הומברטו גרסיה, היה גאה,

where Totonac culture is being taught to future generations.

ותאר את המודל החינוכי

שבו דיסיפלינות כמו אמנות, תקשורת ורפואה

The center's director, Humberto García, was proud,

לא עצמאיות, אלא שזורות אחת בשניה.

describing an educational model

where disciplines like art, communication or medicine

הראיה הקוסמית של הטוטונאק סובבת סביב המימד

are not independent but entangled with each other.

המחובר והמשתנה תמידית.

יש קצב טבעי שמעורה בכל פעילות פה,

Totonac cosmovision revolves around this ever-changing,

interconnected dimension.

בין אם זה בישול או אריגה או ריפוי.

There is a natural rhythm that infuses every activity here,

שום דבר לא טריוויאלי או קישוטי.

לכל מחווה, לכל פעולה יש משמעות.

be it cooking or weaving or healing.

המסורות האלו, האמונות והטקסים, הם רחוקים מלהיות נייחים.

Nothing is trivial or decorative.

Every gesture, every action has a meaning.

הם תוצאה של אלפי שנים של ביצוע

These traditions, beliefs and rituals, they're far from being immobile.

בתהליך כואב של יצירה מחדש.

אלה פיסות חכמה יחודיות

They're the result of thousands of years of practice

שאנחנו מוכרחים להביא איתנו לעתיד.

in a painful regenerative process.

וזה מה שאני עושה כדי שזה יקרה.

These are unique pieces of wisdom

we must definitely bring with us into the future.

אני רוצה לאתגר את המודל הנוכחי של התיישבות בחלל,

והחלטתי להתחיל במחווה גדולה --

And this is what I'm doing to make that happen.

I want to challenge our current model of space colonization,

כדי להכיר בירח

כסמל אוניברסלי של לידה מחדש וחידוש.

and I decided to start with a big gesture --

כחלק מהתוכנית של סוכנות החלל האירופאית

to recognize the Moon

as a universal symbol of rebirth and renewal.

לתמוך בנוכחות אנושית קבועה על הירח,

אני מציע לבנות מקדש ירח,

As part of the European Space Agency's plans

מקום עתידי לפרויקטים תרבותיים מגוונים,

to support a permanent human presence on the Moon,

מסורות ומחקר מדעי.

I'm proposing to build the Moon Temple,

מקדש הירח יעמוד על קצה מכתש שקלטון,

a future space for diverse cultural projections,

מכתש פגיעה עצום שכולל פסגות של אור תמידי וחושך תמידי.

traditions and scientific research.

The Moon Temple will stand on the rim of the Shackleton crater,

העיצוב שלו משתמש במיקרו כבידה של הירח,

a gigantic impact crater featuring peaks of eternal light and perpetual darkness.

שימוש במשאבים מקומיים

והמכניקה השמימית המורכבת

Its design takes advantage of lunar microgravity,

שפועלת על הקוטב הדרומי של הירח.

the use of local resources

מוגן בחלק הפנימי,

and the complex celestial mechanics

ניתן למצוא דוגמאות לתרבות חומרית מסקרנת חדשה,

that operate on the south pole of the moon.

סדרה של עצמים שעשויים מאבק ירח וחומרים חלליים נדירים,

Sheltered in its interior,

we can find traces from an intriguing new material culture,

שמסמלים את החכמה הילידית של האנושות וכל המורכבות שלה.

a series of objects made with moon dust and rare aerospace materials,

המסכות האלו, הכלים ופריטים טקסיים אחרים,

symbolizing humanity's ancestral wisdom and all its complexity.

הם עצמים עוצמתיים שמרמזים על שינוי אישי פנימי,

These masks, vessels and other ritual artifacts,

לפעמים אפילו הופכים לגשר לעולמות מרוחקים.

they're powerful objects that imply deep personal transformations,

הם מייצגים את המגוון האדיר שמוטמע בחוויה האנושית.

sometimes even becoming a bridge to distant worlds.

האובייקטים האלה נושאים בתוכם אלפי סיפורים שעוד ייכתבו.

They represent the vast diversity embedded in the human experience.

כמה מספקים הגנה,

These objects carry within them thousands of stories yet to be written.

בעוד אחרים מתייחסים למצבים הקשים

שאנשים יסבלו מחוץ לפלנטה.

אבל אפילו אם העצמים האלה מגיעים ממקום רחוק מאוד מפה,

Some provide protection,

while others relate to the harsh conditions

that people will endure outside our planet.

אנחנו עדיין יכולים לזהות איכות אנושית מוכרת בתוכם.

But even if these objects come from a place far away from here,

מקדש הירח חוגג את הירח כמידה לכל הדברים.

we can still recognise a familiar human quality within them.

זה מונומנט למחשבה ולדמיון של האנושות.

The Moon Temple celebrates the Moon as the measure of all things.

זה מייצג את הסיכוי

לחבר שוב את המדע האמנות והטקסים.

It is a monument to humanity's reason and imagination.

זה אולי חזון אישי,

It represents our chance

אולי אוטופי של העתיד הבין פלנטרי שלנו,

to bring together once again science, art and ritual.

This may be a personal,

אבל אולי דרך החוויות האוטופיות האלו

even utopian vision for our interplanetary future,

נוכל להשתחרר מהרבה מהדעות הקדומות על כדור הארץ,

but perhaps through these utopian exercises

כי אנחנו צריכים עוד נרטיבים אישיים מגוונים לעתיד שלנו,

we can break free from many of our prejudices here on Earth,

עתיד שבו אנחנו לא מפנים עורף לתרבויות שלנו

because we need more diverse personal narratives for our future,

ולתפקיד שהן ממלאות בעיצוב מי שאנחנו היום.

a future where we don't turn our backs to our cultures

עתיד שלא מנציח את ההישרדות של בעלי זכויות היתר

and the role they play in shaping who we are today.

על חשבון הפגיעים ביותר,

אלא מכיר במיקום השברירי שלנו ביקום

A future that does not perpetuate the survival of the most privileged

והאחריות שלנו כלפיו.

at the expense of the most vulnerable,

but instead acknowledges our fragile position in this universe

and our responsibilities towards it.