AI-Generated Creatures That Stretch the Boundaries of Imagination | Sofia Crespo | TED

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

I'd like to start by asking you to imagine a color

אני רוצה להתחיל עם בקשה שתדמיינו צבע

that you've never seen before.

שלא ראיתם מעולם.

Just for a second give this a try.

רק לרגע, נסו את זה.

Can you actually visualize a color that you've never been able to perceive?

התוכלו באמת לדמיין צבע שלא הצלחתם לתפוס?

I never seem to get tired of trying this

נראה שאף פעם לא נמאס לי לנסות זאת

although I know it's not an easy challenge.

למרות שאני יודעת שזה אתגר לא קל.

And the thing is,

והעניין הוא,

we can't imagine something without drawing upon our experiences.

אנחנו לא יכולים לדמיין משהו מבלי להסתמך על החוויות שלנו.

A color we haven't yet seen

צבע שעדיין לא ראינו

outside the spectrum we can perceive

מחוץ לספקטרום שאנו יכולים לתפוס

is outside our ability to conjure up.

הוא מחוץ ליכולת שלנו לדמיין.

It's almost like there's a boundary to our imagination

זה כמעט כאילו יש גבול לדמיון שלנו

where all the colors we can imagine

שבו כל הצבעים שאנו יכולים לדמיין

can only be various shades of other colors we have previously seen.

יכולים להיות גוונים שונים של צבעים שכבר ראינו קודם לכן.

Yet we know for a fact

ובכל זאת אנחנו יודעים בוודאות

that those color frequencies outside our visible spectrum are there.

כי תדרי הצבע הללו מחוץ לספקטרום הגלוי שלנו נמצאים שם.

And scientists believe that there are species

ומדענים מאמינים שיש מינים

that have many more photo receptors

שיש להם הרבה יותר קולטני תמונה

than just the three color ones we humans have.

מאשר רק 3 הצבעים שיש לנו בני האדם.

Which, by the way,

שדרך אגב,

not all humans see the world in the same way.

לא כל בני האדם רואים את העולם באותה הדרך.

Some of us are colorblind to various degrees,

חלקנו עיוורי צבעים בדרגות שונות,

and very often we don't even agree on small things,

ולעתים קרובות אנחנו אפילו לא מסכימים על דברים קטנים,

like if a dress on the internet is blue and black or white and gold.

כמו אם צבע שמלה באינטרנט הוא כחול ושחור או לבן וזהב.

But my favorite creature, one of my favorite creatures,

אבל היצור האהוב עליי, אחד היצורים האהובים עלי,

is the peacock mantis shrimp,

הוא חסילון גמל שלמה טווסי,

which is estimated to have 12 to 16 photo receptors.

אשר מוערך שיש לו 12 עד-16 קולטני אור.

And that indicates the world to them might look so much more colorful.

וזה מעיד שהעולם עבורם אולי נראה הרבה יותר צבעוני.

So what about artificial intelligence?

אז מה לגבי בינה מלאכותית?

Can AI help us see beyond our human capabilities?

האם ב“מ יכולה לעזור לנו לראות מעבר ליכולות האנושיות שלנו?

Well, I've been working with AI for the past five years,

ובכן, עבדתי עם ב“מ בחמש השנים האחרונות,

and in my experience, it can see within the data it gets fed.

ומניסיוני, היא יכולה לראות בתוך הנתונים שהיא מקבלת.

But then you might be wondering, OK,

אבל אז אולי אתם תוהים, בסדר,

if AI can't help imagine anything new,

אם ב“מ לא יכולה לעזור לדמיין משהו חדש,

why would an artist see any point in using it?

למה שאמן ימצא טעם להשתמש בה?

And my answer to that is because I think that it can help augment our creativity

והתשובה לזה היא כי אני חושבת שהיא יכולה לעזור להגביר את היצירתיות שלנו

as there's value in creating combinations of known elements to form new ones.

שכן יש ערך ביצירת שילובים של אלמנטים ידועים כדי ליצור אלמנטים חדשים.

And this boundary of what we can imagine based on what we have experienced

והגבול הזה של מה שאנחנו יכולים לדמיין על סמך מה שחווינו

is the place that I have been exploring.

הוא המקום אותו חקרתי.

For me, it started with jellyfish on a screen at an aquarium

אצלי, זה התחיל עם מדוזה על מסך באקווריום

and wearing those old 3D glasses, which I hope you remember,

והרכבת משקפי התלת מימד, שאני מקווה שאתם זוכרים,

the ones with the blue and red lens.

אלה עם העדשה הכחולה והאדומה.

And this experience made me want to recreate their textures.

והחוויה הזו גרמה לי לרצות ליצור מחדש את המרקמים שלהם.

But not just that,

אבל לא רק זה,

I also wanted to create new jellyfish

רציתי גם ליצור מדוזה חדשה

that I hadn't seen before, like these.

שלא ראיתי קודם, כמו אלו.

And what started with jellyfish,

ומה שהתחיל עם מדוזה,

very quickly escalated to other sea creatures

מהר התדרדר ליצורים ימיים אחרים

like sea anemone, coral and fish.

כמו שושנת מים, אלמוגים ודגים.

And then from there came amphibians, birds and insects.

ואז משם הגיעו דו-חיים, ציפורים וחרקים.

And this became a series called “Neural Zoo”.

וזה הפך לסדרה שנקראת “גן החיות העצבי“.

But when you look closely, what do you see?

אבל כשמסתכלים מקרוב, מה אתם רואים?

There's no single creature in these images.

אין יצור יחיד בתמונות הללו.

And AI augments my creative process

ב“מ מגדילה את התהליך היצירתי שלי

by allowing me to distill and recombine textures.

בכך שהיא מאפשרת לי לזקק ולשלב מחדש מרקמים.

And that's something that would otherwise take me months to draw by hand.

וזה משהו שאם לא כך יקח לי חודשים לצייר ביד.

Plus I'm actually terrible at drawing.

בנוסף, אני ממש גרועה בציור.

So you could say, in a way, what I'm doing

אז תוכלו לומר, במובן מסוים שמה שאני עושה

is a contemporary version of something

הוא גירסה עכשווית של משהו

that humans have already been doing for a long time,

שבני אדם כבר עשו הרבה זמן,

even before cameras existed.

אפילו לפני שהיו מצלמות.

In medieval times,

בימי הביניים,

people went on expeditions,

אנשים יצאו למסעות,

and when they came back they would share about what they saw

וכשהם חזרו הם שיתפו את מה שהם ראו

to an illustrator.

עם מאייר.

And the illustrator, having never seen what was being described,

והמאייר שמעולם לא ראה את מה שתואר,

would end up drawing

צייר בסופו של דבר

based on the creatures that they had previously seen

בהתבסס על היצורים שהוא ראה קודם לכן,

and in the process creating hybrid animals of some sort.

ובתהליך יצר חיות היברידיות מסוג כלשהו.

So an explorer might describe a beaver, but having never seen one,

אז חוקר עשוי לתאר בונה, אבל מכיוון שלא ראה כזה

the illustrator might give it the head of a rodent,

המאייר עשוי לצייר לו ראש של חולד,

the body of a dog and a fish-like tail.

גוף של כלב וזנב דמוי דג.

In the series “Artificial Natural History”,

בסדרה “היסטוריה טבעית מלאכותית“,

I took thousands of illustrations from a natural history archives,

צילמתי, אלפי איורים מארכיוני היסטוריה טבעית,

and I fed them to a neural network to generate new versions of them.

והזנתי אותם לרשת עצבית כדי ליצור גרסאות חדשות שלהם.

But up until now, all my work was done in 2D.

אבל עד עכשיו, כל העבודה שלי נעשתה בדו מימד.

And with the help of my studio partner, Feileacan McCormick,

ובעזרת השותף שלי לסטודיו, פיילאקן מקורמיק,

we decided to train a neural network on a data set of 3D scanned beetles.

החלטנו לאמן רשת עצבית על סט נתונים של חיפושיות סרוקות בתלת מימד.

But I must warn you that our first results were extremely blurry,

אבל עלי להזהיר אתכם שהתוצאות הראשוניות שלנו היו מטושטשות ביותר,

and they looked like the blobs you see here.

ונראו כמו הכתמים שאתם רואים כאן.

And this could be due to many reasons,

וזה יכול להיות בגלל הרבה סיבות,

but one of them being that there aren't really a lot

אבל אחת מהן היא

שאין הרבה מידע זמין על חרקים תלת מימדיים.

of openly available data sets of 3D insects.

And also we were repurposing

וגם עשינו שימוש מחדש

a neural network that normally gets used to generate images to generate 3D.

ברשת עצבית שבדרך כלל מתרגלת ליצור תמונות כדי ליצור תלת מימד.

So believe it or not, these are very exciting blobs to us.

אז תאמינו או לא, אלה כתמים מאוד מרגשים עבורנו.

But with time and some very hacky solutions

אבל עם הזמן וכמה פתרונות האקיים מאוד

like data augmentation,

כמו הגדלת נתונים,

where we threw in ants and other beetle-like insects

שבו זרקנו פנימה נמלים וחרקים דמויי חיפושית אחרים

to enhance the data set,

כדי לשפר את מערך הנתונים,

we ended up getting this,

בסופו של דבר קיבלנו את זה,

which we've been told they look like grilled chicken.

מה שאמרו לנו שהם נראים כמו עוף בגריל.

(Laughter)

(צחוק)

But hungry for more, we pushed our technique,

אבל רעבים לעוד, דחפנו את הטכניקה שלנו,

and eventually they ended up looking like this.

ובסופו של דבר הם סיימו כשהם נראים כך.

We use something called 3D style transfer to map textures onto them,

אנחנו משתמשים במשהו שנקרא העברה בסגנון תלת מימד

למפות עליהם טקסטורות, וגם אימנו מודל שפה טבעית

and we also trained a natural language model

to generate scientific-like names

ליצור שמות מדעיים

and anatomical descriptions.

ותיאורים אנטומיים.

And eventually we even found a network architecture that could handle 3D meshes.

ובסופו של דבר אפילו מצאנו רשת ארכיטקטורה שיכולה להתמודד

עם רשתות תלת מימדיות. אז בסופו של דבר הם נראו ככה.

So they ended up looking like this.

And for us, this became a way of creating kind of a speculative study --

ובשבילנו זה הפך להיות דרך ליצירת סוג של מחקר ספקולטיבי --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

A speculative study of creatures that never existed,

מחקר ספקולטיבי של יצורים שמעולם לא היו קיימים,

kind of like a speculative biology.

סוג של ביולוגיה ספקולטיבית.

But I didn't want to talk about AI and its potential

אבל לא רציתי לדבר על ב“מ והפוטנציאל שלה

unless it brought me closer to a real species.

אלא אם כן זה קירב אותי למינים אמיתיים.

Which of these do you think is easier to find data about online?

על איזה מבין אלה לדעתכם קל יותר למצוא נתונים באינטרנט?

(Laughter)

(צחוק)

Yeah, well, as you guessed correctly, the red panda.

כן, טוב, כמו שניחשתם נכון, הפנדה האדומה.

And this maybe could be due to many reasons,

וזה אולי יכול להיות מסיבות רבות,

but one of them being how cute they are,

אבל אחת מהן היא כמה שהם חמודים,

which means we photograph and talk about them a lot,

מה שאומר שאנחנו מצלמים ומדברים עליהם הרבה,

unlike the boreal felt lichen.

בניגוד לחזזית הלבד הצפונית.

But both of them are classified as endangered.

אבל שתיהן מסווגות כבסכנת הכחדה.

So I wanted to bring visibility to other endangered species

אז רציתי להביא ניראות למינים אחרים בסכנת הכחדה

that don't get the same amount of digital representation

שלא מקבלים את אותה כמות של ייצוג דיגיטלי

as a cute, fluffy red panda.

כמו פנדה אדומה חמודה ורכה.

And to do this,

וכדי לעשות זאת,

we trained an AI on millions of images of the natural world,

אימנו ב“מ על מיליוני תמונות של עולם הטבע,

and then we prompted with text

ואז ביקשנו עם טקסט

to generate some of these creatures.

ליצור כמה מהיצורים האלה.

So when prompted with a text,

אז כשמבקשים עם טקסט,

"an image of a critically endangered spider, the peacock tarantula"

“תמונה של עכביש בסכנת הכחדה חמורה, טרנטולת הטווס”

and its scientific name,

והשם המדעי שלו,

our model generated this.

המודל שלנו יצר את זה.

And here's an image of the real peacock tarantula,

והנה תמונה של טרנטולת הטווס האמיתי,

which is a wonderful spider endemic to India.

שהוא עכביש נפלא אנדמי להודו.

But when prompted with a text

אבל כאשר מבקשים עם טקסט

"an image of a critically endangered bird, the mangrove finch,"

“תמונה של ציפור בסכנת הכחדה חמורה, חוחית המנגרובים“,

our model generated this.

המודל שלנו יצר את זה.

And here's a photo of the real mangrove finch.

והנה תמונה של חוחית המנגרוב האמיתית.

Both these creatures exist in the wild,

שני היצורים האלה קיימים בטבע,

but the accuracy of each generated image is fully dependent on the data available.

אבל הדיוק של כל תמונה שנוצרה תלוי לחלוטין בנתונים הזמינים.

These chimeras of our everyday data

הכימרות האלה של הנתונים היומיומיים שלנו

to me are a different way of how the future could be.

בשבילי זו דרך אחרת לאיך העתיד יכול להיות.

Not in a literal sense, perhaps,

אולי לא במובן המילולי,

but in the sense that through practicing the expanding of our own imagination

אלא במובן שדרך תרגול הרחבת הדמיון שלנו

about the ecosystems we are a part of,

בנושא המערכות האקולוגיות שאנו חלק מהן,

we might just be better equipped to recognize new opportunities

אולי נהיה מצוידים יותר טוב לזהות הזדמנויות חדשות

and potential.

ופוטנציאל.

Knowing that there's a boundary to our imagination

הידיעה שיש גבול לדמיון שלנו

doesn't have to feel limiting.

לא מחייבת לחוש מוגבלות

On the contrary,

להיפך,

it can help motivate us to expand that boundary further

זה יכול להניע אותנו להרחיב את הגבול הזה עוד יותר

and to seek out colors and things we haven't yet seen

ולחפש צבעים ודברים שעדיין לא ראינו

and perhaps enrich our imagination as a result.

ואולי להעשיר את הדמיון שלנו כתוצאה מכך.

So thank you.

אז תודה לכם,

(Applause)

(מחיאות כפיים)