Candace Parker: How to break down barriers and not accept limits | TED

תרגום: avihai zorero עריכה: zeeva livshitz

You know, everywhere in the world, the question inevitably comes up:

אתם יודעים, בכל מקום בעולם, בסופו של דבר עולה השאלה הקבועה:

"Do you play basketball?"

“את משחקת כדורסל ?”

(Laughter)

[צחוק]

From the neighbor across the street --

החל מהשכן מעבר לרחוב --

"Hey, do you hoop?" --

“היי, את משחקת כדורסל?” --

to the five-foot-seven guy at TSA PreCheck --

ועד לאיש הביטחון בשדה התעופה בגובה 1.70

(Laughter)

[צחוק]

that swore that he could beat me one on one.

שנשבע לי שהוא יכול להביס אותי במשחק של אחד על אחד.

(Laughter)

[צחוק]

I despise fitting into the lane or the mold

אני מתעבת את התחושה של להתאים לתבנית או מסלול

that this question insinuates.

שהשאלה הזו מנסה להכניס אותי אליהם

But I reluctantly say, “Yes.”

אבל בלית ברירה אני עונה “כן“.

I am a two-time NCAA champion.

זכיתי פעמיים באליפות המכללות.

(Cheers)

[תשואות]

(Applause)

[כפיים]

Thank you.

תודה.

A two-time gold medalist and a two-time --

זכיתי ב-2 מדליות זהב ופעמיים --

(Applause)

[מחיאות כפיים]

A two-time WNBA champion.

ופעמיים זכיתי באליפות NBA לנשים.

(Cheers)

[תשואות]

But inside I scream, "I am so much more."

אבל בתוך תוכי אני צועקת, “אני כל כך הרבה יותר מזה.”

(Applause)

[מחיאות כפיים]

You see, barrier breaking is about not staying in your lane

תבינו, שבירת מחסומים זה אומר לא להישאר במסלול שלך

and not being something that the world expects you to be.

ולא להיות משהו שהעולם מצפה מכם להיות.

It's about not accepting limitations.

זה אומר לא לקבל הגבלות.

It starts with inspiration,

זה מתחיל בהשראה,

and it's a foundation built upon picking apart

והבסיס של זה הוא לפרק לגורמים

what everybody thinks is the right way to do things.

את איך שכולם חושבים שדברים צריכים להיעשות.

There are so many barrier breakers in here

יש פה כל כך הרבה שוברי מחסומים

that are fighting so hard to unlock doors that they may never walk through,

שנלחמים כל כך חזק כדי לפתוח דלתות שיתכן שהם לעולם לא יעברו בהן,

but they do it anyway

אבל הם עושים את זה בכל מקרה

because we're standing on the shoulders of those that did it for us.

כי אנחנו עומדים על הכתפיים של אלו, שעשו את זה בשבילנו.

It's an uphill battle,

זו מלחמה במעלה המדרון,

and it doesn't guarantee big wins or lots of success.

ונצחונות גדולים או הצלחות זה לא משהו מובטח.

And throughout that uphill battle, I think all of us look for hope, right?

ובמהלך הקרב במעלה המדרון, אני חושבת שכולנו מחפשים תקווה, נכון ?

We all look for optimism.

כולנו מחפשים אופטימיות.

And mine is my daughter and this next generation.

והאופטימיות שלי היא הבת שלי ודור ההמשך הנוכחי.

You see, I get to be the mom to an amazing 12-year-old daughter.

תבינו, זכיתי להיות אמא לילדה מדהימה בת 12.

Yes, I know. I am partial.

כן, אני יודעת, אני משוחדת.

(Laughter)

[צחוק]

But she's pretty dope.

אבל היא די מגניבה.

I've been fortunate enough to travel the world with her

זכיתי להזדמנות לטייל איתה ברחבי העולם

while she allows her mom to fight for her dreams.

בזמן שהיא מרשה לאמא שלה להילחם על החלומות שלה

We've played in Russia,

שיחקנו ברוסיה,

and I say we because she really does think she's part of the team.

ואני אומרת “אנחנו” כי היא באמת חושבת שהיא חלק מהקבוצה.

(Laughter)

[צחוק]

We played in Russia, Turkey, China.

שיחקנו ברוסיה, טורקיה, סין.

And throughout that journey,

ובמהלך המסע הזה,

I thought I would be the one teaching her,

חשבתי שאני אהיה זו שתלמד אותה,

challenging her, being the example for her.

תאתגר אותה, אתן לה דוגמא אישית.

But I’ve realized it’s a two-way street.

אבל הבנתי שזה תהליך דו-כיווני.

You see, at three years old,

תבינו, כשהייתה בת 3,

I decided to enroll her in school in Russia.

החלטתי לרשום אותה לבית ספר ברוסיה.

I was like, I wanted her to have a normal life, right?

חשבתי לעצמי, אני רוצה שיהיו לה חיים נורמלים

I want her to be able to meet kids her age.

אני רוצה שהיא תוכל לפגוש ילדים אחרים בגילה.

So at three, she befriended this little girl. Her name was Masha.

אז בגיל 3, היא התחברה עם ילדה בשם מאשה.

Masha didn't speak any English.

מאשה לא דיברה אנגלית בכלל.

Lailaa barely spoke Russian,

ליילה בקושי דיברה רוסית,

but her parents invited us over to their house.

אבל ההורים שלה (של מאשה) הזמינו אותנו אליהם הביתה.

And so we went. We went for this playdate.

אז הלכנו לפליידייט הזה.

So we knock on the door,

דפקנו על הדלת,

and Masha's parents open the door so graciously

וההורים של מאשה פתחו לנו את הדלת באדיבות

and welcome us into their home.

והזמינו אותנו להיכנס אליהם הביתה.

And we step forward, and I realize there’s no floor.

התקדמנו צעד, ומיד הבחנתי שאין להם רצפה.

It's a modest home.

הבית היה צנוע ביותר.

It's one room with a couch on the side

חדר אחד עם ספה בצד

that pulls out into the bed that they sleep on.

הספה נפתחת למיטה שעליה ישנו כולם.

There's a wood fire oven in the middle

היה תנור עצים במרכז החדר

that heats the room and that they cook with.

התנור שימש לחימום ובישול.

And at three years old, I was concerned.

ועם ילדה בת 3, הייתי מודאגת.

So I go to grab Lailaa, but I was too late.

ניסיתי לתפוס את ליילה, אבל איחרתי את המועד.

She looked in the corner and she said, “A dollhouse!”

היא הביטה אל עבר הפינה ואמרה “בית בובות !“.

And Masha and Lailaa ran to the corner to play with the dollhouse.

ומאשה וליילה רצו לפינה כדי לשחק בבית הבובות.

I'm so proud that that's my kid,

אני כל כך שמחה שזו הילדה שלי,

and I can't say that I had much to do with that.

ואני לא יכולה לומר שיש לי יותר מידי השפעה על זה

She has a way of like uniting people, finding commonality,

שיש לה דרך לאחד אנשים, למצוא את המשותף,

of rolling with the punches, of making the best of situations.

לזרום עם החיים, להוציא את המיטב מכל סיטואציה.

I’ve always wanted to uplift her,

תמיד רציתי לעודד אותה,

because the messaging that I received from home

כי המסר שאני קיבלתי בבית ילדותי

was never shrink yourself to fit into this world,

היה, אף פעם אל תקטיני את עצמך כדי להתאים לעולם,

that you're enough, that everyone is enough,

שאני מספיקה, שכל אחד מאיתנו מספיק,

but you need to be individually you all the time.

אבל את צריכה להיות עצמך כל הזמן.

I was fortunate to grow up in an environment with my parents

התמזל מזלי לגדול בסביבה תומכת של הורים

and my two brothers

ושני האחים שלי

who empowered me every single day.

שהעצימו אותי מידי יום.

They told me I can do anything I set my mind to,

הם אמרו לי שאני יכולה להשיג הכל אם רק אחליט

so much so that my nickname was “Can Do.”

כל כך החדירו בי את זה שהכינוי שלי היה “מסוגלת”

(Laughter)

[צחוק]

And it was later extended by my brothers to “Can Do Anything And Get Away With It.”

לאחר מכן זה הועבר לאחים שלי עם תוספת של “אתה יכול לעשות הכל ולהתחמק מזה.”

(Laughter)

[צחוק]

I was the baby of the family.

הייתי התינוקת של המשפחה.

Yes, I was the baby, and I didn't lack confidence.

כן, הייתי התינוקת, ולא היה חסר לי ביטחון עצמי.

If I wasn't kicking the ball out of the recess school parking lot

תמיד הייתי בועטת בכדור במגרש החניה בזמן ההפסקות בבית הספר

in a dress, to my moms despise,

בשמלה, לצערה של אמי,

or high, high in the trees.

או מעיפה אותו גבוה גבוה לעצים.

I loved to compete.

אהבתי להתחרות.

At everything, not just in sports, either.

בכל דבר, לא רק בספורט.

This one time my teacher in elementary school, he said,

פעם אחת, המורה שלי ביסודי אמר,

"I want to know who can learn the helping verb song the fastest.

“אני רוצה לדעת מי יוכל ללמוד את שיר הפעלים התומכים הכי מהר”

(Sings)

[שרה]

(Laughter)

[צחוק]

I love to compete.

אני אוהבת להתחרות.

I was that kid. I was that kid.

הייתי הילדה הזו. הייתי הילדה הזו.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

But what I loved so much was that I was allowed to be me.

אבל מה שאהבתי יותר מכל היה שיכולתי להיות אני.

I was allowed to compete.

יכולתי להתחרות.

I was allowed to speak my mind.

יכולתי להביע את דעתי.

My parents encouraged that.

ההורים שלי עודדו את זה.

Just because you're a girl, you don't have to stay in a certain lane.

רק בגלל שאת ילדה, לא אומר שאת צריכה להישאר במסלול מסויים.

And then something happened in 1997.

ואז משהו קרה בשנת 1997.

The women’s professional basketball league started.

ליגת הכדורסל המקצוענית לנשים הוקמה.

The WNBA had its inaugural season when I was 11 years old,

עונת הפתיחה של הליגה נערכה כשהייתי בת 11,

and I saw people that looked like me playing the game that I loved so much.

וראיתי אנשים שנראים כמוני, משחקים את המשחק שאהבתי כל כך.

I no longer had to go out in the driveway

לא הייתי צריכה לצאת לשביל החניה בבית

and try to dunk like Michael Jordan.

ולנסות להטביע כמו מייקל ג’ורדן

I could go out and get buckets like Cynthia Cooper.

יכלתי לצאת החוצה ולדמיין שאני סינתיה קופר.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

You see, my parents encouraged sports

תבינו, ההורים שלי עודדו ספורט

because sports in their eyes was a microcosm of life.

בגלל שבעיניהם ספורט הוא מיקרוקוסמוס של החיים.

You learn to win.

לומדים לנצח.

You learn to lose.

לומדים להפסיד.

You learn to work through obstacles.

לומדים להתגבר על אתגרים.

You learn to get up when you don't want to.

לומדים להתמיד גם אם אנחנו לא ממש רוצים.

You learn to value differences, because those are important.

לומדים על החשיבות של השוני כי זה כל כך חשוב.

But as I ventured out into the world, I realized, like,

אבל כשיצאתי אל העולם, הבנתי

the world wasn't so uplifting towards differences, right?

שהעולם לא ממש מעודד שוני בין אנשים, נכון ?

The world had a way of ...

לעולם הייתה דרך...

putting differences in a box.

להכניס לקופסה את כל ההבדלים והשוני

For instance,

למשל,

I received my girls basketball uniform in middle school.

קיבלתי את מדי הכדורסל (הנשיים) שלי בחטיבת הביניים.

It was old and smelly and tight.

הם היו ישנים, מסריחים וצמודים.

The boys got brand new ones.

הבנים קיבלו מדים חדשים.

My brother worked his butt off

אחי קרע את התחת שלו

to get into one of the most prestigious medical schools in the country.

כדי להתקבל לבית ספר לרפואה היוקרתי ביותר במדינה.

My family was so proud.

המשפחה שלי הייתה מאוד גאה.

We heard the whispers: they said, “Quotas.”

שמענו לחישות: הם אמרו, “אפליה מתקנת.”

The world had a way of just putting differences in a box

לעולם יש דרך להכניס לתבניות את ההבדלים והשוני בינינו

and then getting mad when we had the audacity to not fit.

ואז יש לו את החוצפה לכעוס עלינו כשאנחנו לא מוכנים להיכנס לתבנית הזו.

Just as an individual,

גם כאדם פרטי

you get mad at me for not fitting in the box that you made.

אתם כועסים עליי כי אני לא מתאימה לתבניות שאתם יצרתם.

There was a time that went by where ...

בעבר היו תקופות שבהן...

I didn't want to say yes to the basketball question.

לא רציתי להגיד “כן” לשאלות על כדורסל.

Because if I checked that box,

כי אם הייתי מסמנת וי על השאלה

then I checked all of their other assumptions, right?

אז זה אומר שאני מסמנת וי על כל שאר ההנחות המוקדמות שלהם, נכון ?

So competitive juices kicked in.

אז האנרגיה התחרותית נכנסת לפעולה.

I'll show you, I'll show you. I'm going to be the best.

אני אראה לכם, אני אראה לכם. אני אהיה הטובה ביותר.

Girls can't dunk in a game? I'll dunk twice.

בנות לא יכולות להטביע ? אני אטביע פעמיים !

(Applause)

[מחיאות כפיים]

You can't hold up an MVP trophy pregnant?

את לא יכולה לזכות בפרס MVP (השחקן הטוב ביותר) בהריון ?

OK, I'll show you.

אוקיי, אני אראה לכם.

You can't have a family, a career and nurse your daughter.

את לא יכולה להקים משפחה, קריירה ולהניק את הבת שלך.

I came back nine weeks post-delivery and I played in a game,

חזרתי לשחק 9 שבועות אחרי לידה,

and I nursed my daughter for 13 months.

והמשכתי להניק את הבת שלי למשך 13 חודשים.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

You can't be on the cover of a video game.

את לא יכולה להיות על עטיפה של משחק וידאו.

You can’t do a TED Talk as an athlete.

את לא יכולה לעשות הרצאת טד כספורטאית.

(Cheers)

[צהלות]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

But this entire time, my idea of breaking barriers

אבל בכל הזמן הזה, הרעיון שלי של שבירת מחסומים

was being something so that the world could see that it was possible.

היה להיות משהו שהעולם יכול היה להסתכל עליו ולראות שזה אפשרי.

But breaking down barriers isn't always records.

אבל לשבור מחסומים זה לא תמיד שיאים.

In [2021], like most of you,

בשנת 2021, כמו רובכם,

I sat around the television because I knew this was a moment.

ישבתי מול הטלוויזיה כי ידעתי שזה רגע יחודי בהיסטוריה.

I sat my daughter front and center. I said, "Lailaa, watch this."

הושבתי את הבת שלי לידי, ואמרתי לה “ליילה, את צריכה לצפות בזה”

The first African-American Asian Vice President was being sworn in.

האישה האפרו-אמריקאית-אסייאתית הושבעה לראשונה בתור סגנית נשיא.

This is a moment that you might not appreciate now.

זה רגע שאולי לא תעריכי עכשיו.

(Applause)

[תשואות מהקהל]

But in time you will.

אבל עם הזמן את תעריכי את זה.

And as Kamala Harris was being sworn in, I said, “Lailaa, now look at her.

ובזמן ההשבעה של קמלה האריס, אמרתי לה, “ליילה, תסתכלי עליה עכשיו

Now you can do that too.”

גם את יכולה לעשות את זה”

And Lailaa looked at me.

וליילה הסתכלה עליי.

She looked through my eyes, and she said, “Why couldn’t I before?”

היא הסתכלה לי בעיניים, ואמרה, “למה לא יכולתי לעשות את זה לפני ?”

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Suddenly, I felt this big

לפתע, הרגשתי כזו קטנה

because I had become what I despised the most in this world.

כי עשיתי מה שאני הכי מתעבת בעולם שלנו.

I had put her in a box

הכנסתי אותה לתבנית

because you see, the story that the world told me

אתם מבינים, הסיפור שהעולם סיפר לי

was women aren’t Vice Presidents.

היה שנשים הן לא סגניות נשיא.

And I had assumed that that's what they had told my daughter.

והנחתי שזה מה שהעולם אמר גם לבת שלי.

I'm telling you, Generation Z, my daughter's generation,

אני אומרת לכם, דור Z, הדור של הבת שלי,

they're changing the world,

הם משנים את העולם,

they're changing the world through conversation,

הם משנים את העולם באמצעות שיח,

through unity and through living as though boxes and barriers don't exist.

באמצעות אחדות ובאמצעות חיים כאילו תבניות ומחסומים כלל לא קיימים.

It's no longer enough to just put your head down.

זה כבר לא מספיק רק להוריד את הראש.

Get the job.

למצוא עבודה.

Accomplish the feat.

להשיג את המטרות.

We have to unite, to come together,

אנחנו חייבים להתאחד,

to figure out why barriers are there in the first place.

להבין למה תבניות ומחסומים קיימים מלכתחילה.

And Generation Z is doing that.

ודור ה Z עושה את זה.

They're listening.

הם מקשיבים.

They're seeing both sides.

הם רואים את שני הצדדים.

And they're uniting for causes that don't directly impact them.

והם מתאחדים סביב מטרות שלא בהכרח משפיעות עליהם באופן ישיר

We have entire sports leagues

יש לנו ליגות ספורט שלמות

that are standing up for what they believe in.

שמתאחדות ועומדות מאחורי משהו שהן מאמינות בו.

It's no longer just one athlete.

זה כבר לא רק ספורטאי אחד.

We have men that are fighting for women to receive equal pay.

יש לנו גברים שנלחמים עבור שיוויון בשכר עבור נשים.

We have white allies that are protesting racial inequalities.

יש לנו לבנים שמפגינים כנגד אי שיוויון גזעי.

We are talking about mental health.

אנחנו מדברים על בריאות נפשית.

And you know what's so special?

ואתם יודעים מה מיוחד?

My daughter the other week came up and handed me

לפני שבוע הבת שלי נתנה לי רשימה

a list of stores that we're not allowed to shop at anymore.

של חנויות שאסור לי לקנות בהן יותר.

(Laughter)

[צחוק]

I’m like, “Lailaa, like, another lesson, like, already?”

אני כזה, “ליילה, כאילו, שיעור נוסף, כאילו, כל כך מהר ?”

She's like, "Mom, we're not allowed to shop at these stores

והיא כזה, “אמא, אני לא מרשה לך לקנות בחנויות האלה יותר

because they're not body positive and body conscious

כי הן לא מייצגות דימוי גוף מודע וחיובי

towards all shapes and sizes.”

עבור כל הגדלים והצורות“.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

And you know what, I'm listening,

ואתם יודעים מה, אני מקשיבה,

I'll be honest, and I'm learning, and you should, too,

אני אהיה כנה, ואני לומדת, וגם אתם צריכים,

because my optimism lies in the next.

כי האופטימיות שלי טמונה בדור הבא.

That they will take our obstacles, our struggles,

שיקח את המכשולים שלנו, את המאבקים שלנו

our insecurities, our challenges

חוסר הביטחון שלנו, האתגרים שלנו

and not see them as obstacles, but as opportunities.

ולא יראה אותם כמכשולים, אלא כהזדמנויות.

Or they may not even acknowledge them at all.

או שאפילו לא יכירו בהם בכלל.

I'm proud because Generation Z are proud, bold, and they're themselves.

אני גאה כי דור ה Z הוא דור גאה והם אותנטיים.

Because those ...

כי אלו...

that were told that they can't their entire life

שאמרו להם כל חייהם שהן לא מסוגלות

are having kids that are making us believe that we can.

מביאות ילדים לעולם שגורמים להם להאמין שהם כן יכולים.

So go ahead, ask me if I play basketball,

אז קדימה, תשאלו אותי אם אני משחקת כדורסל,

and I’ll proudly say, “Yes.”

ואני אענה בגאווה “כן !“.

Because I realize I was the one putting basketball in a box all along.

כי הבנתי שכל הזמן הזה אני זו שהכניסה את הכדורסל לתבנית.

Thank you so much for this opportunity.

תודה רבה לכם על ההזדמנות.

(Cheers)

[תשואות]

(Applause)

[מחיאות כפיים]