How one piece of legislation divided a nation - Ben Labaree, Jr.

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Today when people complain about the state

היום כשאנשים מתלוננים על המצב

of American politics,

של הפוליטיקה האמריקאית,

they often mention the dominance of

לעתים קרובות הם מזכירים את השליטה של

the Democratic and Republican Parties,

המפלגות הדמוקרטית והרפובליקאית,

or the sharp split between red and blue states.

או הפיצול החד בין מדינות אדומות וכחולות.

But while it may seem like both of these things

אבל בעוד זה אולי נראה כאילו שני הדברים האלה

have been around forever,

היו מאז ומתמיד,

the situation looked quite different in 1850,

המצב נראה די שונה ב 1850,

with the Republican Party not yet existing,

בעוד המפלגה הרפובליקאית לא היתה קיימת עדיין,

and support for the dominant Democrats and Whigs

והתמיכה בדמוקרטים הדומיננטיים והוויגים

cutting across geographic divides.

עברה גבולות גאוגרפיים.

The collapse of this Second Party System

ההתמוטטות של המפלגה השניה הזו

was at the center of increasing regional tensions

היתה במרכז המתיחות האזורית המתגברת

that would lead to the birth of the Republican Party,

שתוביל ללידתה של המפלגה הרפובליקאית,

the rise of Abraham Lincoln as its leader,

העליה של אברהם לינקולן כמנהיגה,

and a civil war that would claim over half a million lives.

ומלחמת אזרחים שתיקח את חייהם של יותר מחצי מליון אנשים..

And if this collapse could be blamed

ואם אפשר להפיל את הקריסה הזו

on a single event,

it would be the Kansas-Nebraska Act of 1854.

על ארוע יחיד,

זה יהיה חוק קנזס-נברסקה של 1854.

The story starts with the Missouri Compromise of 1820.

הסיפור מתחיל עם פשרת מיזורי של 1820.

To balance the number of slave states

כדי לאזן את מספר מדינות העבדות

and free states in the Union,

והמדינות החופשיות באיחוד,

it allowed slavery in the newly admitted

איפשרו עבדות במדינה שרק התקבלה

state of Missouri, while making it off limits

מיזורי, בעוד איסור העבדות

in the remaining federally administered Louisiana Territory.

בשארית טריטוריית לואיזיאנה המנוהלת פדרלית.

But compromises tend to last

אבל פשרות נוטות להשאר

only as long as they're convenient,

רק כל עוד הן נוחות,

and by the early 1850s,

ובתחילת שנות 1850,

a tenacious Democratic Senator from Illionis

סנאטור דמוקרטי עקשן מאילינוי

named Stephen A. Douglas

שנקרא סטפן א. דגלאס

found its terms very inconvenient.

מצא את התנאים שלה מאוד לא נוחים.

As an advocate of western expansion,

כמטיף להתרחבות למערב,

he promoted constructing a transcontinental

הוא קידם הקמת מסילת רכבת

railroad across the Northern Plains

טראנס קונטיננטלית על פני המישורים הצפוניים

with an eastern terminus in Chicago,

עם טרמינל מזרחי בשיקגו,

where he happened to own real estate.

שם במקרה היו נכסים בבעלותו.

For his proposal to succeed,

כדי שההצעה שלו תצליח,

Douglas felt that the territories

דגלאס הרגיש שהטריטוריות

through which the railroad passed,

דרכן הרכבת תעבור,

would have to be formally organized,

יהיו צריכות להיות מאורגנות פורמלית,

which required the support of Southern politicians.

מה שידרוש את התמיכה של פוליטיקאים מהדרום.

He was also a believer in popular sovereignty,

הוא גם היה מאמין בשליטה פופולרית,

arguing that the status of slavery in a territory

וטען שהמצב של העבדות בטריטוריה

should be decided by its residents rather than Congress.

צריך להיות מוחלט על ידי התושבים במקום הקונגרס.

So Douglas introduced a bill

אז דגלאס הציג חוק

designed to kill two birds with one stone.

שמתוכנן להרוג שתי ציפורים במכה אחת.

It would divide the large chunk of incorporated land

הוא יחלק חלק של אדמה לא משוייכת

into two new organized territories: Nebraska and Kansas,

לשתי טריטוריות מאורגנות: נברסקה וקנזס,

each of which would be open to slavery

כל אחת תהיה פתוחה לעבדות

if the population voted to allow it.

אם האוכלוסיה תצביעה לאפשר אותה.

While Douglas and his Southern supporters

בעוד דגלאס ותומכיו הדרומיים

tried to frame the bill as protecting

ניסו למסגר את החוק כמגן

the political rights of settlers,

על הזכויות של המתיישבים,

horrified Northerners recognized it as

צפוניים חרדים הכירו בו

repealing the 34-year-old Missouri Compromise

כחזרה על פשרת מיזורי בת 34 השנים

and feared that its supporters' ultimate goal

ופחדו שהמטרה של התומכים שלה

was to extend slavery to the entire nation.

היא להרחיב את העבדות לכל האומה.

Congress was able to pass the Kansas-Nebraska Act,

הקונגרס היה מסוגל להעביר את חוק נברסקה-קנזס,

but at the huge cost of bitterly dividing the nation,

אבל במחיר ענק של חלוקה מרה של האומה,

with 91% of the opposition coming from Northerners.

עם 91% מהאופוזיציה מגיעה מצפוניים.

In the House of Representatives,

בבית הנבחרים,

politicians traded insults and brandished weapons

פוליטיקאים החליפו עלבונות ושלפו נשקים

until a Sargent at Arms restored order.

עד שרס"ר הצבא החזיר את הסדר.

President Pierce signed the bill into law

הנשיא פירס חתם על ההצעה לחוק

amidst a storm of protest,

בין סערות המחאה,

while Georgia's Alexander Stephens,

בעוד אלכסנדר סטפנס מג'ורג'יה,

future Confederate Vice President,

סגן הנשיא העתידי של הוקנפדרציה,

hailed the Act's passage as,

קרא למעבר החוק,

"Glory enough for one day."

"תהילה מספיקה ליום אחד."

The New York Tribune reported,

הניו יורק טריביון דיווח,

"The unanimous sentiment of the North is indignant resistance."

"ההרגשה המאוחדת של הצפון היא התנגדות ממורמרת."

Douglas even admitted that he could travel

דאגלס אפילו הודה שהוא יכול להגיע

from Washington D.C. to Chicago

מוושינגטון לשיקגו

by the light of his own burning effigies.

עם האור של הדמויות הנשרפות שלו.

The political consequences

ההשלכות הפוליטיות

of the Kansas-Nebraska Act were stunning.

של חוק נברסקה-קנזס היו מדהימות.

Previously, both Whigs and Democrats had included

קודם לכן, גם הוויגס וגם הדמוקרטים כללו

Northern and Southern lawmakers united around

מחוקקים צפוניים ודרומיים מאוחדים סביב

various issues, but now slavery became

מגוון נושאים, אבל עכשיו העבדות הפכה

a dividing factor that could not be ignored.

לגורם מפלג שאי אפשר היה להתעלם ממנו.

Congressmen from both parties

אנשי קונגרס משתי המפלגות

spoke out against the act,

דיברו נגד החוק,

including an Illinois Whig named Abraham Lincoln,

כולל וויג מאילינוי בשם אברהם לינקולן,

denouncing "the monstrous injustice of slavery"

שהוקיע את "חוסר הצדק המפלצתי של העבדות"

in an 1854 speech.

בנאומו ב 1854.

By this time the Whigs had all but ceased to exist,

בזמן שהוויגים הפסיקו להתקיים,

irreparably split between

מפוצלים ללא חזור בין

their Northern and Southern factions.

הפלגים הצפוניים והדרומיים שלהם.

In the same year, the new Republican Party

באותה שנה, המפלגה הרפובליקאית החדשה

was founded by the anti-slavery elements

נוסדה על ידי גורמים מתנגדי עבדות

from both existing parties.

משתי המפלגות הקיימות.

Although Lincoln still ran for Senate as a Whig in 1854,

למרות שלינקולן עדיין רץ לסנאט כוויג ב 1854,

he was an early supporter of the new party,

הוא היה מהתומכים המוקדמים במפלגה החדשה,

and helped to recruit others to its cause.

ועזר לגייס אחרים למטרה שלה.

Meanwhile the Democratic Party was shaken

בינתיים המפלגה הדמוקרטית נוערה

when events in the newly formed Kansas Territory

כשארועים בטריטוריית קנזס החדשה

revealed the violent consequences of popular sovereignty.

גילו את התוצאות האלימות של השלטון הפופולרי.

Advertisements appeared across the North

פרסומות הופיעו ברחבי הצפון

imploring people to emigrate to Kansas

וקראו לאנשים להגר לקנזס

to stem the advance of slavery.

כדי לגדוע את ההתקדמות של העבדות.

The South answered with Border Ruffians,

הדרום ענה עם פורעי גבול,

pro-slavery Missourians who crossed state lines

אנשי מיזורי תומכי העבדות שעברו את גבולות המדינה

to vote in fraudulent elections

כדי להצביע בבחירות מזוייפות

and raid anti-slavery settlements.

ולפשוט על ישובים מתנגדי עבדות.

One northern abolitionist, John Brown,

מתנגד צפוני אחד, ג'ון בראון,

became notorious following the

הפך לידוע לשמצה לאחר

Pottawatomie Massacre of 1856

טבח פוטאוותומי ב 1856

when he and his sons hacked to death

כשהוא ובניו היכו למוות

five pro-slavery farmers with broad swords.

חמישה חוואים תומכי עבדות עם חרבות רחבות.

In the end, more than 50 people

לבסוף, יותר מ 50 אנשים

died in Bleeding Kansas.

מתו בקנזס המדממת.

While nominally still a national party,

בעוד היתה עדיין מפלגה לאומית,

Douglas's Democrats were increasingly divided

הדמוקרטים של דאגלס היו חצויים יותר ויותר

along sectional lines,

לאורך קווים מחלקים,

and many Northern members left

והרבה חברים צפוניים עזבו

to join the Republicans.

להצטרף לרפובליקאים.

Abraham Lincoln finally took up

אברהם לינקולן לקח לבסוף

the Republican Party banner in 1856

את דגל המפלגה הרפובליקאית ב 1856

and never looked back.

ולעולם לא הביט אחורה.

That year, John C. Fremont,

בשנה ההיא, ג'ון ס. פיירמונט,

the first Republican presidential candidate,

המועמד הרפובליקאי הראשון לנשיאות,

lost to Democrat, James Buchanan,

הפסיד לדמוקרט, גיימס ביוקאנן,

but garnered 33% of the popular vote

אבל השיג 33% מהקולות

all from Northern states.

כולם ממדינות צפוניות.

Two years later, Lincoln challenged Douglas

שנתיים מאוחר יותר, לינקולן איתגר את דאגלס

for his Illinois Senate seat,

לכיסא הסנאטור מאילינוי,

and although he lost that contest,

ולמרות שהוא הפסיד את התחרות ההיא,

it elevated his status among Republicans.

היא רוממה את מעמדו בין הרפובליקאים.

Lincoln would finally be vindicated in 1860,

לינקולן יזכה לבסוף ב 1860,

when he was elected President of the United States,

כשהוא נבחר לנשיא ארצות הברית,

defeating in his own home state,

והביס במדינתו שלו,

a certain Northern Democrat,

דמוקרט צפוני מסויים,

who was finally undone by the disastrous

שהוכרע לבסוף על ידי

aftermath of the law he had masterminded.

התוצאות ההרסניות של החוק אותו הגה.

Americans today continue to debate

האמריקאים היום ממשיכים לדון

whether the Civil War was inevitable,

אם מלחמת האזרחים היתה בלתי נמנעת,

but there is no doubt that the

אבל אין ספק

Kansas-Nebraska Act made the ghastly conflict

שחוק קנזס-נברסקה הפך את הקונפליקט הנוראי

much more likely.

להרבה יותר סביר.

And for that reason,

ומהסיבה הזו,

it should be remembered as one of the most

הוא צריך להזכר כאחד

consequential pieces of legislation

מהחוקים הכי תוצאתיים

in American history.

בהסטוריה האמריקאית.