Greek mythology’s greatest warrior - Iseult Gillespie

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

Achilles was a demigod destined for greatness.

אכילס היה חצי אל המיועד לגדולה.

He was born to a sea nymph and a king.

הוא נולד לנימפת ים ולמלך.

And like the legendary Heracles before him,

וכמו הרקלס האגדי לפניו,

he was trained by the centaur Chiron in hunting, music, and medicine.

הוא הוכשר על ידי הקנטאור כירון בציד, מוסיקה ורפואה.

Meanwhile, his closest companion since boyhood was Patroclus,

בינתיים, חברו הקרוב ביותר מאז ילדותו היה פטרוקלוס,

a mortal with no divine parentage or lofty prophecies tied to his name.

בן תמותה ללא הורות אלוהית או נבואות נשגבות הקשורות לשמו.

Despite these differences, the two loved one another unconditionally.

למרות ההבדלים הללו, השניים אהבו זה את זה ללא תנאי.

But when Greece declared war on Troy,

אך כאשר יוון הכריזה מלחמה על טרויה,

Achilles was called upon as a crucial weapon.

אכילס נקרא כנשק מכריע.

Helen, the wife of a Greek king,

הלן, אשתו של מלך יווני,

had vanished to Troy with Paris, a Trojan prince.

נעלמה לטרויה עם פאריס, נסיך טרויאני.

An army of Greeks assembled, determined to retrieve her.

צבא של יוונים התכנס, נחוש להחזיר אותה.

And as war loomed, the gods themselves took sides

וכשהמלחמה התקרבה, האלים עצמם נקטו צד

and argued over the mortals’ fates.

והתווכחו על גורלם של בני התמותה.

Achilles knew the war was written into his destiny.

אכילס ידע שהמלחמה נחקקה בגורלו.

And with horses born from the west wind and a spear wrought from a mountain peak,

ועם סוסים שנולדו מהרוח המערבית וחנית שנוצרה מפסגת הר,

he readied himself.

הוא הכין את עצמו.

But he wouldn’t be alone: Patroclus was by his side.

אבל הוא לא היה לבד: פטרוקלוס היה לצידו.

They sailed to Troy along with 1,186 ships and surged into battle.

הם הפליגו לטרויה עם 1,186 ספינות וזינקו לקרב.

The Trojans were led by the formidable Prince Hector,

הטרויאנים הובלו על ידי הנסיך הקטור האימתני,

brother of Paris and son of King Priam.

אחיו של פאריס ובנו של המלך פריאם.

But they were no match for Achilles,

אבל הם לא היו יריבים שקולים לאכילס,

who held the upper hand for the Greeks with his striking skill.

שהחזיק את ידו על העליונה עבור היוונים במיומנותו המדהימה.

Some said Achilles was invincible because his mother dipped him into the Styx;

היו שאמרו שאכילס בלתי מנוצח מכיוון שאמו טבלה אותו ב“סטיקס“;

others said that she bathed him in ambrosia, the nectar of immortality.

אחרים אמרו שהיא רחצה אותו באמברוזיה, צוף האלמוות.

Despite his talent, the war wore on for nine years

למרות כישרונו, המלחמה נמשכה תשע שנים

and internal conflicts crystallized.

וקונפליקטים פנימיים התגבשו.

Early on, Achilles took a woman named Briseis captive.

בשלב מוקדם לקח אכילס בשבי אישה בשם “בריסאיס“.

But the Greek army’s leader, King Agamemnon,

אבל מנהיג הצבא היווני, המלך אגממנון,

had grown jealous of Achilles and seized Briseis for himself.

קינא באכילס ותפס לעצמו את בריסאיס.

Incensed, Achilles went on strike and the situation became dire without him.

כועס, אכילס פתח בשביתה והמצב נעשה קשה בלעדיו.

Patroclus witnessed the carnage firsthand.

פטרוקלוס היה עד לקטל ממקור ראשון.

But still Achilles refused to fight.

אבל עדיין אכילס סירב להילחם.

Panicked at the sight of the Trojans entering the Greek encampment,

נבהל למראה הטרויאנים שנכנסים למחנה היווני,

Patroclus urged Achilles to lend him his armor.

דחק פטרוקלוס באכילס להשאיל לו את שריונו.

The sight of Achilles alone, he argued, would drive the Trojans back.

המראה של אכילס לבדו, הוא טען, יניע את הטרויאנים בחזרה.

Achilles agreed— provided Patroclus avoid the gates of Troy,

אכילס הסכים - בתנאי שפטרוקלוס יימנע משערי טרויה,

from which the god Apollo protected the city.

שמהם הגן האל אפולו על העיר.

Suiting Patroclus in the armor, Achilles prayed for his safe return.

אכילס התאים לפטרוקלוס את השריון והתפלל לשובו הבטוח.

Leading a swarm of Greeks,

כשהוא מוביל נחיל של יוונים,

the disguised Patroclus drove the Trojans away.

פטרוקלוס המוסווה, גירש את הטרויאנים משם.

And for a few precious moments he felt as untouchable as Achilles himself.

ובמשך כמה רגעים יקרים הוא הרגיש בלתי ניתן לנגיעה כמו אכילס עצמו.

He hurtled towards Troy— until Apollo struck him down, knocking away his armor.

הוא זינק לעבר טרויה - עד שאפולו הכה אותו והפיל את שריונו.

Hector seized the opportunity,

הקטור ניצל את ההזדמנות

claiming Patroclus’ life— and Achilles’ armor.

ותבע את חייו של פטרוקלוס והשריון של אכילס.

Overcome by guilt and grief,

כשהוא מתגבר על ידי אשמה וצער,

Achilles vowed not to bury his beloved until he was avenged.

אכילס נשבע לא לקבור את אהובו עד שינקום.

He threw himself into battle, leaving a trail of bodies in his wake.

הוא השליך את עצמו לקרב והשאיר אחריו שובל של גופות.

Soon, all Trojans had fled or perished—

עד מהרה, כל הטרויאנים ברחו או נספו -

all but Hector, clad in the armor that had failed to protect Patroclus.

כולם מלבד הקטור, לבוש בשריון שלא הצליח להגן על פטרוקלוס.

Their spears clashed, but Achilles knew the armor's weak spot.

החניתות שלהם התנגשו, אבל אכילס הכיר את נקודת התורפה של השריון.

With a deadly strike, he took his revenge.

במכה קטלנית, הוא נקם.

And yet, his grief and fury weren’t satisfied.

ובכל זאת, צערו וזעמו לא סופקו.

Achilles seized Hector’s body.

אכילס תפס את גופתו של הקטור.

Denying him burial was a heinous offense, but nothing felt sacred anymore.

שלילת קבורתו הייתה עבירה מתועבת, אבל שום דבר לא הרגיש קדוש יותר.

He dragged the body behind his chariot, jeering at the Trojans all the while.

הוא גרר את הגופה מאחורי מרכבתו, לועג לטרויאנים כל הזמן.

At night, the ghost of Patroclus appeared to Achilles,

בלילה הופיעה רוח הרפאים של פטרוקלוס לאכילס,

warning that his death was imminent

הזהירה כי מותו קרוב

and asking that their bones be laid to rest together.

וביקש להניח את עצמותיהם לנוח יחד.

Achilles agreed and tried to embrace him, but the apparition disappeared.

אכילס הסכים וניסה לחבק אותו, אך ההתגלות נעלמה.

Meanwhile, Priam, the Trojan king, was also tormented by grief.

בינתיים, פריאם, המלך הטרויאני, התייסר גם הוא מצער.

He finally resolved to go to Achilles and ask him for mercy.

לבסוף החליט ללכת לאכילס ולבקש ממנו רחמים.

He kissed the hands that killed his son and offered payment for Hector's body.

הוא נישק את הידיים שהרגו את בנו והציע תשלום עבור גופתו של הקטור.

Together, they wept and shared a meal.

יחד, הם בכו וחלקו ארוחה.

Achilles returned Hector’s corpse, praying to Patroclus for forgiveness.

אכילס החזיר את גופתו של הקטור והתפלל לפטרוקלוס לסליחה.

And with little left to lose, he returned to battle,

ועם מעט להפסיד, הוא חזר לקרב,

defeating even the most skilled warriors.

והביס אפילו את הלוחמים המיומנים ביותר.

But, just as Patroclus had predicted, Achilles wouldn’t live long.

אבל, בדיוק כפי שחזה פטרוקלוס, אכילס לא יחיה זמן רב.

Paris struck his heel with an arrow that some say was guided by Apollo.

פאריס פגע בעקבו בחץ שלדבריו הונחה על ידי אפולו.

The remains of Achilles and Patroclus were mingled for eternity.

שרידי אכילס ופטרוקלוס התערבבו לנצח.

And the Greeks went on to win the war.

והיוונים המשיכו לנצח במלחמה.

But, in the course of battle,

אבל במהלך הקרב,

each side lost some of the greatest heroes of their time—

כל צד איבד כמה מהגיבורים הגדולים של זמנם -

their zeal turning into heartbreak,

הלהט שלהם הפך לשברון לב,

even as their stories hardened into legend.

אפילו כשסיפוריהם הפכו לאגדה.