The pleasure of poetic pattern - David Silverstein

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Just for a moment,

רק לרגע,

focus on your breath.

התמקדו בנשימה שלכם.

In slowly.

פנימה לאט.

Out slowly.

החוצה לאט.

In slowly.

פנימה לאט.

Out.

החוצה.

The same pattern repeats within every one of us

אותה תבנית חוזרת בכל אחד מאיתנו

and consider your pulse.

וחשבו על הדופק.

The beat is built into the very fabric of our being.

הקצב בנוי במארג ההוויה שלנו.

Simply put, we're creatures of rhythm and repetition.

בתאור פשוט, אנחנו יצורים של מקצב וחזרה.

It's central to our experience,

זה מרכזי לחוויה שלנו,

rhythm and repetition,

מקצב וחזרה,

rhythm and repetition.

מקצב וחזרה.

On, and in,

הלאה, ופנימה,

and on, and out.

והלאה, והחוצה.

And we delight in those aspects everyday,

ואנחנו מתענגים בדברים האלה כל יום,

in the rhythm of a song,

בקצב של שיר,

the beat of the drum,

המקצב של התופים,

the nod of your head,

ההנהון של הראש שלכם,

or in the repetition of soup cans,

או בחזרה של קופסאות מרק,

the rows of an orchard,

השורות בפרדס,

the artistry of petals.

האמנות של עלי הכותרת.

Pattern can be pleasure.

תבניות יכולות לגרום עונג.

In language, rhythm and repetition are often used

בשפה, מקצבים וחזרות נמצאים הרבה פעמים בשימוש

as the building blocks for poetry.

כאבני בנין של שירה.

There's the rhythm of language,

יש מקצב בשפה,

created by syllables and their emphasis,

שנוצר על ידי הברות וההדגשה שלהן,

such as, "So long as men can breathe or eyes can see."

כמו, "כל עוד נושם אדם ובעיניו רואה."

And there's the repetition of language at multiple levels:

ויש חזרה של שפה ברמות רבות:

the repetition of letters,

החזרה על אותיות,

"So long lives this and this gives life to thee,"

"ולעתים יועם זהב זהרה."

of sounds,

של צלילים,

"breathe," "see," "thee,"

"עתים," "רקיע," "מדי,"

and of words.

ושל מילים.

With so many uses, repetition is one of the poet's most malleable

עם כל כך הרבה שימושים, חזרות הן אחד הכלים

and reliable tools.

הכי אמינים וניתנים לחישול.

It can lift or lull the listener,

הם יכולים לרומם או למשוך מאזין,

amplify or diminish the line,

להגביר או לעמעם את קו העלילה,

unify or diversify ideas.

לאחד או לגוון רעיונות.

In fact, even rhythm itself,

למעשה, אפילו המקצב עצמו,

a repeated pattern of stressed syllables,

תבנית חוזרת של הברות לחוצות,

is a form of repetition.

הם צורה של חזרה.

Yet for all its varied uses,

ועדיין עם כל השימושים המגוונים האלה,

too much repetition can backfire.

חזרה מוגזמת יכולה לחזור כמו בומרנג.

Imagine writing the same sentence on the blackboard twenty times,

דמיינו כתיבה של את אותו משפט על הלוח עשרים פעמים,

again, and again, and again, and again,

שוב ושוב, ושוב, ושוב, ושוב,

or imagine a young child clamoring for her mother's attention,

או דמיינו ילדה צעירה שמנסה למשוך את תשומת הלב של אימה,

"Mom, mom, mommy, mom, mom."

"אמא, אמא, אימוש, אמא, אמא."

Not exactly what we might call poetry.

לא בדיוק משהו שאפשר לקרוא לו שירה.

So what is poetic repetition, and why does it work?

אז מה היא חזרה פואטית, ולמה היא עובדת?

Possibly most familiar is rhyme,

כנראה הכי מוכרת היא חריזה,

the repetition of like sounds in word endings.

החזרה של צלילים דומים בסופי מילים.

As with Shakespeare's example,

כמו עם הדוגמה של שייקספיר,

we often encounter rhyme at the ends of lines.

אנחנו הרבה פעמים נתקלים בחריזה בסופי שורות.

Repetition in this way creates an expectation.

חזרה בדרך זו יוצרת ציפיה.

We begin to listen for the repetition of those similar sounds.

אנחנו מאזינים בציפייה לחזרה של הצלילים הדומים האלה.

When we hear them, the found pattern is pleasurable.

כשאנחנו שומעים אותם, התבנית המתגלה מענגת.

Like finding Waldo in the visual chaos,

כמו למצוא את אפי בכאוס החזותי,

we hear the echo in the oral chatter.

אנחנו שומעים את ההד בקשקוש המילולי.

Yet, rhyme need not surface solely at a line's end.

ועדיין, חריזה לא צריכה להתגלות רק בסוף השורה.

Notice the strong "i" sound in,

שימו לב לצליל ה"אי" החזק,

"So long lives this and this gives life to thee."

ב"עתים עין רקיע חמה מדי,"

This repetition of vowel sounds is called assonance

החזרה הזו של אותיות אהו"י נקראת חרוז צלילי

and can also be heard in Eminem's "Lose Yourself."

ויכולה גם להישמע בשיר "לוז יורסלף" של אמינם.

Notice how the "e" and "o" sounds repeat both within in

שימו לב לצלילי ה"א" וה "או" שחוזרים גם בתוך

and at the end of each line:

וגם בסוף כל שורה [באנגלית]:

"Oh, there goes gravity,

"או, הנה הולכת הכבידה,

Oh, there goes rabbit, he choked,

או, הנה הולך הארנב, הוא נחנק,

he so mad but he won't give up that easy,

הוא כל כך כועס אבל הוא לא יוותר כל כך בקלות,

no, he won't have it,

לא, הוא לא יסכים לזה,

he knows his whole back's to these ropes."

הוא יודע שכל הגב שלו צמוד לחבלים האלה."

The alternating assonance creates its own rhythm,

החרוז הצלילי יוצר מקצב משלו,

and invites us to try our own voices in echoing it.

ומזמין אותנו לנסות את הקולות שלנו בחזרה.

Similarly, consonance is the repetition of like consonant sounds,

בדומה, קונסוננס היא חזרה של צלילי עיצורים דומים,

such as the "l" and "th" in,

כמו ה "ר",

"So long lives this and this gives life to thee."

ב"רוח-סער מרעידה פרחי זהורית,"

In fact, this type of specific consonance,

למעשה, כשהקונסוננס מתרחש בתחילת המילים [כמו בטקסט האנגלי]

which occurs at the beginning of words

may be familiar to you already.

It's called alliteration, or front rhyme.

הוא נקרא חזרה על הצליל הראשון, או מקצב קדמי.

Great examples include tongue twisters.

דוגמאות מעולות כוללות מסובבי לשון.

Betty bought some butter but the butter was bitter

שרה שרה שיר שמח שיר שמח שרה שרה

so Betty bought some better butter to make the bitter butter better.

גנן גידל דגן בגן דגן גדול גדל בגן.

Here, the pleasure in pattern is apparent as we trip over the consonance

פה, העונג בחזרה ברור כשאנחנו נתקלים בקונסוננס

both within words and at their start.

גם בתוך המילים וגם בהתחלה שלהן.

Yet tongue twisters also reflect the need for variation in poetic repetition.

ועדין מסובבי לשון משקפים גם את הצורך במגוון בחזרה פואטית.

While challenging to say,

בעוד הן מאתגרות להגיה,

they're seen by some as lesser imitations of poetry,

הן נראות על ידי כמה כחיקויים פחותים לשירה,

or gimmicky because they hammer so heavily on the same sounds,

או גימיקים בגלל שהם משתמשים כל כך הרבה באותם צלילים,

closer to that blackboard-style of repetition.

קרוב יותר לסגנון החזרה של כתיבה על לוח.

Ultimately, this is the poet's balancing act,

בסופו של דבר, על המשורר לאזן וללמוד

learning when to repeat

מתי לחזור

and when to riff,

ומתי לא,

when to satisfy expectations,

מתי לעמוד בציפיות,

and when to thwart them,

ומתי להמנע מהן,

and in that balance, it may be enough to remember

ובאיזון הזה, אולי מספיק לזכור

we all live in a world of wild variation

שאנחנו חיים בעולם של מגוון עצום

and carry with us our own breath and beat,

ונושאים איתנו את הנשימה והמקצב שלנו,

our own repetition wherever we go.

החזרה הפנימית שלנו המלווה אותנו בכל אשר נלך.