Using unanswered questions to teach - John Gensic

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Michael Coslovsky

Carol Dweck, who is now at Stanford,

קרול דווק, שעכשיו בסטנפורד,

conducted a research experiment

ערכה מחקר

where she compared 7th graders in two different groups.

בו השוותה תלמידי כיתה ז' בשתי קבוצות.

One group, she taught study skills to,

קבוצה אחת, היא לימדה כישורי לימוד,

and the other group,

ואת הקבוצה השניה,

they taught a mini-neuroscience class

לימדו קורס מקוצר במדעי המוח

about how their brain worked.

על איך המוח שלהם עובד.

They followed those two groups

הם עקבו אחרי שתי הקבוצות האלה

throughout their middle school math grades

דרך ציוני החטיבה שלהם במתמטיקה

ושמו לב שהקבוצה

and noticed that the group

who had the mini-neuroscience course

שקיבלה קורס קצר במדעי המוח

was much more successful in their math grades

הצליחה הרבה יותר בציוני המתמטיקה

than the group that had the conventional study skills,

מהקבוצה שקיבלה הדרכה רגילה בכישורי למידה,

like being organized

כמו ארגון

and using note cards.

ושימוש בכרטיסיות.

The reason, they believe,

הסיבה, הם מאמינים,

that the group had the mini-neuroscience course

שהקבוצה שקיבלה את הקורס המקוצר במדעי המוח

did so much better

הצליחה הרבה יותר

is that they were picturing the formations

היא שהם דמיינו את ההיווצרות

and the connections in their brains occurring

והחיבוריות במוחותים מתרחשים

while they were learning.

תוך כדי שהם לומדים.

They were also able to have a certain level of resilience,

הם היו גם מסוגלים לרמה מסויימת של גמישות מחשבתית,

knowing that their brain was more of a muscle

בידיעה שהמוחות שלהם היו יותר כמו שריר

and not a stone that couldn't grow any larger.

ולא אבן שלא יכולה לצמוח יותר.

Having this resilience,

כשיש את הגמישות הזו,

having students understand

כשתלמידים יכולים להבין

that their brains can continue to grow,

שהמוחות שלהם יכולים להמשיך ולגדול,

allows them the confidence to struggle with situations,

מאפשר להם את הביטחון להתמודד עם מצבים,

to wrestle out that information

להתמודד ולהוציא את המידע

to come to deeper understanding.

ולהגיע להבנה עמוקה יותר.

So, how does this look in my classroom?

אז, איך זה נראה בכיתה?

How do I attempt to get students

איך אני מנסה לגרום לתלמידים

to struggle with information and wrestle with it

להתמודד עם מידע ולהאבק איתו

so they come up with deeper levels of understanding?

כך שיגיעו לרמות עמוקות יותר של הבנה?

Primarily, I use unanswered questions.

בעיקר, אני משתמש בשאלות ללא מענה.

For example, I'll give students a jar

לדוגמה, אני אתן לתלמיד צנצנת

and say it's 500 grams,

ואגיד שהיא שוקלת 500 גרם,

and inside that sealed jar

ובתוך הצנצנת האטומה

is a moist paper towel with about six to seven seeds.

יש מגבת נייר לחה עם בערך שישה או שבעה זרעים.

What do you think will happen

מה אתם חושבים שיקרה

to the mass of the container

למסת המיכל

as those seeds begin to grow?

כשהזרעים האלה יגדלו?

And the students will then write

והתלמידים יכתבו אז

on a little half-sheet of paper

על פיסת נייר קטנה

what they think is going to happen and why.

מה הם חושבים שיקרה ולמה.

Depending on the class,

תלוי בכיתה,

I will have the students sometimes work in partners

אני אתן לתלמידים לפעמים לעבוד בזוגות

to kind of combine ideas,

לשלב רעיונות,

see what they think of each other's reasons,

לראות מה הם חושבים על הסיבות של כל אחד,

maybe work in groups of four

אולי לעבוד בקבוצות של ארבעה

and then groups of eight

and come to consensus.

ואז בקבוצות של שמונה

ולהגיע לקונצנזוס.

But, sometimes, I'll have the students pass in

אבל, לפעמים, אני אתן לתלמידים להעביר

all that information without conversing about it,

את כל המידע בלי לדבר עליו,

and I will then read their explanations

ואני אקרא את ההסברים שלהם

so that they are anonymously presented ideas

כך שהם מוצגים כרעיונות אנונימיים

that no student can rely upon

שאף תלמיד לא יכול להסתמך

the other smart students

על תלמיד חכם יותר

to say, 'Oh, I agree with Sally

ולהגיד, 'או, אני מסכים עם סאלי

because she's always got the right answer.'

מפני שלה תמיד יש את התשובות הנכונות.'

That rarely happens in my class.

זה כמעט ולא קורה בכיתה שלי.

At this point, I will probably stop the conversation

בנקודה הזו, אני כנראה אפסיק את השיחה

after I've read these out loud

אחרי שקראתי את אלה בקול

and leave students wondering.

ואשאיר את התלמידים לתהות.

Wondering, what is the right answer?

לתהות מה התשובה הנכונה?

What evidence is good evidence?

איזה ממצאים הם ממצאים טובים?

Because I want them,

מפני שאני רוצה שהם,

when they leave the classroom,

כשהם עוזבים את הכיתה,

to continue to want to know more,

ימשיכו לרצות לדעת עוד,

to continue to want to make more connections.

ימשיכו לרצות ליצור עוד חיבורים.

So, in addition to unanswered questions,

אז, בנוסף לשאלות ללא מענה,

I will often pose problems and projects

אני אציג לפעמים בעיות ופרוייקטים

for students to work on.

עבור תלמידים לעבוד עליהם.

And, when I have them work on

וכשאני נותן להם לעבוד

these problems and projects,

על הבעיות והפרוייקטים האלה,

I'll give them about 15 to 20 minutes to brainstorm

אני אתן להם בערך 15 עד 20 דקות לעשות סיעור מוחות

how to solve the problem

איך לפתור את הבעיה

or how to go about completing the project.

או איך להמשיך כדי להשלים את הפרוייקט.

And this 15 to 20 minutes happens

ו 15 עד 20 הדקות האלה קורות

well before I expect a lot of work

הרבה לפני שאני מצפה להרבה עבודה

to be done on the project.

שתיעשה על הפרוייקט.

I don't want them to try to produce too much

אני לא רוצה שהם ינסו ליצור יותר מדי

because I want them to try to figure out in their brains,

מפני שאני רוצה שהם ינסו להבין במוחם,

give themselves a chance

לתת לעצמם הזדמנות

to struggle with the information overnight,

להאבק עם המידע במשך הלילה,

while they go about their daily activities.

בזמן שהם עושים את הפעילויות היום יומיות שלהם,

For example, I might give a project

לדוגמה, אני אולי אתן פרוייקט

where you need to explain or teach a 6th grader

בו הם צריכים להסביר או ללמד ילד בכיתה ו'

the simple concept of endosymbiosis.

את הרעיון הפשוט של אנדו-סימביוזה.

And the students then have

ולתלמידים אז יהיו

a whole bunch of questions generated

הרבה שאלות שיווצרו

related to this project.

שקשורות לפרוייקט.

They have things that they need to know

יש להם דברים שהם צריכים לדעת

from me,

ממני,

from other resources.

ממשאבים אחרים.

But I have not given them

אבל לא נתתי להם

the questions and the answers to memorize,

את השאלות והתשובות לשנן,

their brain is actively seeking out

המוח שלהם מחפש באופן אקטיבי

the understanding of this concept

את ההבנה של הרעיון הזה

so that they can teach it to others.

כך שיוכלו ללמד אחרים.

We would like to, as teachers,

היינו רוצים כמורים,

לחשוב שהתלמידים אוהבים כל דבר שאנחנו מלמדים אותם,

think that students love everything that we teach them,

and we think that they understand everything

ואנחנו חושבים שהם מבינים כל דבר

and want to engage with our content

ורוצים להתחבר לתוכן שלנו

outside of the school day.

מחוץ לבית הספר.

Students don't do that.

תלמידים לא עושים את זה.

Most students don't do that.

רוב התלמידים לא עושים את זה.

So, through mass one-way text messaging,

אז, דרך כמות מאסיבים של טקסטים מצד אחד,

I'm able to resend them the question

אני מסוגל לשלוח להם מחדש את השאלה

or the topic from that day.

או הנושא של היום.

To get them to re-engage

לגרום להם להתמודד מחדש

and touch the content one more time.

ולגעת בתוכן שוב.

And, hopefully, get that seed planted in their brain

ובתקווה, לשתול את הזרע הזה במוחם

so that they want to think about it more,

כך שהם ירצו לדעת עליו יותר,

so that their brains come up with

כך שמוחם יעלה

those "Ah-ha!" moments at obscure times.

את רגעי ה"אה-הא!" האלה בזמנים מוזרים.

My goal is for students to generate the story,

המטרה שלי היא שתלמידים ייצרו את הסיפור,

their story,

הסיפור שלהם,

of the content that I teach.

של התוכן שאני מלמד.

I would love for them

הייתי שמח אם הם

to completely understand my story

היו מבינים לחלוטין את הסיפור שלי

and understand it deeply,

ומבינים אותו לעומק,

but I know if I just get them to understand it

אבל אני יודע שאם אני רק אגרום להם להבין את זה

as I understand it,

כמו שאני מבין את זה,

that will simply ooze out of their brains,

זה פשוט ינזול החוצה ממוחותיהם,

and they will not have information and the knowledge

ולא יהיה להם את המידע והידע

that is applicable in other situations.

שמתאים למצבים אחרים.

They will not have knowledge

לא יהיה להם ידע

that they can ask more questions about.

שהם יכולים לשאול עוד שאלות עליו.

They are simply understanding to please me,

הם פשוט מבינים כדי לרצות אותי,

and then it's gone.

ואז זה נעלם.

"It's not that I'm so smart,

"זה לא שאני כל כך חכם,

it's just that I stay with problems longer."

אני פשוט נשאר עם הבעיות יותר זמן." (-איינשטיין)

We, as teachers, need to encourage and facilitate

אנחנו כמורים, צריכים לעודד ולעזור

students staying with problems longer.

לתלמידים להשאר עם הבעיות יותר זמן.

Thanks.

תודה.