Dan Goods: How NASA invented a ventilator for COVID-19 ... in 37 days | TED

Transcriber:

תרגום: Naama Lieberman עריכה: Ido Dekkers

From NASA's Jet Propulsion Lab in Pasadena, California,

מהמעבדה להנעה סילונית של נאס“א בפסדינה, קליפורניה,

right behind me is mission control.

בדיוק מאחורי נמצא מרכז הבקרה.

I'm going to let you take a look, because on February 18th,

אני אתן לכם להציץ, כי ב-18 בפברואר,

we're going to attempt to land NASA's next rover to Mars.

אנחנו ננסה להנחית את הגשושית הבאה של נאס“א על מאדים.

It's going to be the most sophisticated rover ever sent to the Red Planet.

זו תהיה הגשושית המתוחכמת ביותר שנשלחה אי פעם לכוכב הלכת האדום.

It's even going to have a helicopter on it.

אפילו יהיה עליה מסוק.

So JPL is an amazing place,

אז JPL זה מקום מדהים,

where people are creating robotic missions to explore the universe.

שבו אנשים יוצרים משימות רובוטיות כדי לחקור את היקום.

They also create satellites that orbit the Earth

הם גם יוצרים לוויינים שמקיפים את כדור הארץ

and help us understand this planet that we live on.

ועוזרים לנו להבין את הכדור שעליו אנחנו חיים.

But today, I'm going to talk about something a little bit closer to home.

אבל היום, אדבר על משהו קרוב קצת יותר.

It’s going to be about a team of space engineers

על צוות של מהנדסי חלל

that invented a COVID-19 ventilator in just 37 days.

שהמציאו מכשיר הנשמה לקורונה, ב-37 ימים בלבד.

And it all started when these two people

והכול התחיל כששני האנשים האלה

bumped into each other at the JPL cafeteria.

נתקלו אחד בשני בקפיטריה של JPL.

It was right before the very first shutdown

זה היה רגע לפני הסגר הראשון

when the pandemic started.

בתחילת המגפה.

They started to talk about work,

הם התחילו לדבר על עבודה,

but then they started to talk about what COVID might do in the United States,

אבל אז הם עברו לדבר על מה שקורונה עלולה לעשות לארה“ב,

ושייתכן מחסור במכונות הנשמה.

and that there might be a shortage of ventilators.

And they started to ask the question, a really powerful, important question:

והם התחילו לשאול את השאלה, שאלה באמת חזקה וחשובה:

Is what I'm doing right this moment

האם מה שאני עושה ברגע זה

the most important thing that I could be doing?

הוא הדבר החשוב ביותר שאני יכול לעשות?

Well, they went home, everything got shut down,

טוב, הם הלכו הביתה, הכול נסגר,

but Dave couldn't get that question out of his head.

אבל דייב לא היה יכול להוציא את השאלה הזו מהראש.

In fact, that weekend, he assembled a team,

למעשה, באותו סוף שבוע הוא הרכיב צוות,

he found some funding,

הוא מצא מימון,

and on Monday afternoon,

וביום שני אחר הצהריים,

they ended up having a doctor come to JPL

הם הביאו רופא ל-JPL

who had been working on ventilators for decades,

שעבד על מכונות הנשמה במשך עשורים,

told them all about ventilators -- what worked, what didn't work,

והוא סיפר להם הכול על מכונות הנשמה - מה עובד, מה לא עובד,

and what was really specific to COVID-19.

ומה היה ממש ספציפי לקורונה.

Now, you can imagine that this group of engineers are asking themselves,

עכשיו, אתם בטח מדמיינים שהמהנדסים שואלים את עצמם

"Are we the right people to be making ventilators?"

“האם אנחנו האנשים הנכונים לבנות מכונות הנשמה?”

Well, after talking with the doctor more, they started to realize that yes,

טוב, אחרי שדיברו עוד עם הרופא, הם התחילו להבין שכן,

ventilators are things that are sensing and responding to bodies, human bodies.

מכונות הנשמה חשות את הגוף, ומגיבות לגוף האנושי.

In our case, we create instruments that sense and respond to other bodies,

במקרה שלנו, אנחנו יוצרים מכשירים שחשים ומגיבים לגופים אחרים,

like Mars or Jupiter.

כמו מאדים או צדק.

Ventilators need to be able to work in really harsh environments.

מכונות הנשמה צריכות לעבוד בתנאים קשים מאוד.

Well, we create things that go to outer space.

טוב, אנחנו יוצרים דברים שיוצאים לחלל החיצון.

Ventilators also -- they just have to work,

מכונות הנשמה גם -- הן פשוט חייבות לעבוד,

because if they don't work, someone might die.

כי אם הן לא עובדות, מישהו עלול למות.

In our case, we send things to other planets,

במקרה שלנו, אנחנו משגרים דברים לכוכבי לכת אחרים,

and when they get there, we can't go there and fix them,

וכשהם מגיעים לשם, אנחנו לא יכולים לגשת אליהם ולתקן אותם,

so we have a culture of testing and testing to prove to ourselves

אז יש לנו תרבות של מבדקים ומבדקים כדי להוכיח לעצמנו

that everything can work before we send them.

שהכול יכול לעבוד לפני שאנחנו משגרים אותו.

Now, ventilators -- they're really complicated,

מכונות הנשמה -- הן מאוד מסובכות,

and they are really expensive.

והן מאוד יקרות.

There's lots of different parts,

יש בהן המון חלקים שונים,

and they can do a lot of different types of things.

והם יכולות לעשות דברים שונים.

So the team decided that instead of doing a complicated ventilator,

אז הצוות החליט שבמקום לבנות מכונת הנשמה מסובכת,

they were going to do something that was specific just to COVID-19

הם יעשו משהו שיהיה ספציפי לקורונה

and that would make it less expensive, use less parts.

ושיהיה יקר פחות ומורכב מפחות חלקים.

And if a bunch of these were in the hospital,

ואם כמה מכונות כאלה יהיו בבית חולים,

the people that have COVID could be using them,

אז חולי קורונה יוכלו להשתמש בהן,

and we could save the really expensive, sophisticated ventilators

ונוכל לשמור את מכונות ההנשמה היקרות והמתוחכמות באמת

for those people who really, really needed them.

לאנשים שבאמת באמת זקוקים להן.

And so what they ended up doing is that they made subcriteria.

אז מה שהם עשו בסוף זה ליצור תת-קריטריונים.

And the criteria was: do no harm --

הקריטריונים היו: לא לעשות נזק --

don't use any ventilator pieces

לא להשתמש בחלקי מכונות הנשמה

that are in the supply chain of current ventilators;

שנמצאים בשרשרת הייצור של מכונות קיימות;

make sure that we use as few parts as really necessary;

לוודא שמשתמשים בכמה שפחות חלקים;

make sure that we can get those parts anywhere in the world,

לוודא שניתן להשיג את החלקים בכל מקום בעולם,

because we want people in lots of different countries

כי אנחנו רוצים שאנשים בהרבה מדינות שונות

to be able to make these same things;

יוכלו לבנות את אותם הדברים בדיוק;

and then make it easy to use,

ואז לעשות את זה קל לשימוש,

because if it's not easy to use, people just aren't going to use it.

כי אם זה לא קל לשימוש, אנשים פשוט לא ישתמשו בזה.

Well, I was sitting at home because I wasn't part of this project,

אני ישבתי בבית, כי לא הייתי חלק מהפרויקט הזה,

and I'm just kind of working from home,

ואני ככה עובד מהבית,

and then I got this really unusual email by way of Dave Van Buren,

ואז קיבלתי אימייל ממש חריג מדייב ואן ביורן,

asking me if I'd like to be a team culturalist.

הוא שאל אם ארצה להיות “אחראי תרבות צוות“.

I had never heard of a team culturalist before.

אף פעם לא שמעתי על “אחראי תרבות צוות“.

I actually lead a team of artists and designers,

למעשה, אני מוביל צוות של אמנים ומעצבים,

and we help people think through their thinking.

ואנחנו עוזרים לאנשים לחשוב על תהליכי החשיבה שלהם.

But I thought, "You know what? I'm going to do anything to help.

אבל חשבתי, “אתה יודע מה? אני אעשה הכול כדי לעזור.

תנו לי להיכנס ולעזור“.

Let me go in and be of help."

אז זה ה-JPL, זה מקום ממש גדול,

And so this is JPL, it's a really big place,

but they only let around 200 people on lab,

אבל מותר רק ל-200 אנשים בערך להיות במעבדה,

and only a few of those were people working on the ventilator.

ורק כמה מהם עבדו על מכונת ההנשמה.

But this -- this is what I came to when I first got there.

אבל זה -- זה מה שפגשתי כשהגעתי לשם בפעם הראשונה.

There's flashing lights, handwritten signs all over the place,

יש אורות מהבהבים, שלטים בכתב יד בכל מקום,

a line on the ground and a sign-up sheet ...

קו על הרצפה וטופס הרשמה...

It was really strange.

זה היה ממש מוזר.

And I realized the people on the project were in different rooms,

והבנתי שאנשים שעבדו על הפרויקט היו בחדרים שונים,

and they couldn't see each other.

ולא יכלו לראות אחד את השני.

אז ליקטתי מצלמות ומחשבים וכבלים

So I scavenged cameras and computers and cables

from all the computers of people that are working at home

מכל המחשבים של אנשים שעובדים מהבית

כדי לבנות מערכת שתאפשר לכולם לראות אחד את השני.

to be able to set up a system so everyone could see each other.

And in the process, I realized that this is a really important moment.

תוך כדי התהליך, הבנתי שזה רגע חשוב מאוד.

This is really a historically important moment,

זה באמת רגע היסטורי חשוב,

and so I need to be taking pictures of all these different moments.

ולכן אני צריך לצלם את כל הרגעים השונים.

וככה הצלחתי לתעד את כל הרגעים המיוחדים האלה

And so I was able to get pictures of all these special moments

כשדברים התחילו לעבוד, וגם כשדברים לא עבדו,

when things first started to work, but also when things didn't work,

and I was able to send them to the rest of the team,

ושלחתי אותם לשאר הקבוצה,

כי, בעצם, רק 20% מהצוות היו ב-JPL.

because, really, only about 20 percent of the team was at JPL.

The rest were at home working

כל השאר עבדו מהבית

and not really feeling connected to what was going on.

ולא ממש הרגישו מחוברים למה שקורה.

So this was a really great way for them to feel like they were part of the team.

אז זו הייתה דרך באמת מעולה לגרום להם להרגיש שהם חלק מהצוות.

Now, everything was going super fast.

הכול קרה מאוד מאוד מהר.

And, just an example, the chief engineer said, "Hey,

רק לדוגמה, המהנדס הראשי אמר

we need an interface for this ventilator

“היי, אנחנו צריכים ממשק משתמש למכונת ההנשמה

that's going to be super easy for doctors to use.

שיהיה סופר פשוט לרופאים לתפעל אותו.

And could you get it done by 6am tomorrow?" (Laughs)

ותוכל לעשות את זה עד מחר בשש בבוקר?” (צוחק)

And so our team called up a whole bunch of doctors all over the country at 8pm.

וככה הצוות התקשר למלא רופאים בכל רחבי הארץ בשמונה בערב.

We got together with them, got done at 10pm,

שוחחנו איתם, סיימנו בעשר בלילה,

asking them a bunch of questions.

שאלנו אותם המון שאלות.

And literally, a designer ended up spending all night working on this,

ובסוף מעצב עבד על זה כל הלילה,

and by 6am, he had an interface done.

ועד שש בבוקר, הממשק היה גמור.

Now, this was just par for the course

זה היה מהלך העניינים הרגיל

for what the engineers were going through,

בעבודה של המהנדסים,

because they were trying to create something they'd never thought of before.

כי הם ניסו ליצור משהו שהם לא חשבו עליו לפני כן.

They were trying to get all the parts to work,

הם ניסו לגרום לכל החלקים לעבוד,

לגרום לתוכנה לעבוד עם החלקים...

get the software to work with parts ...

But the entire time, we were working with various doctors.

אבל בכל הזמן הזה, עבדנו עם רופאים שונים.

The person in the middle is Dr. Gurevitch.

האדם במרכז הוא ד“ר גורביץ.

He's the person who first told the team about what a ventilator was.

הוא זה שסיפר לצוות מה זו מכונת הנשמה.

The person in the computer next to him, his name is Dr. Levin.

האדם במחשב לידו, שמו ד“ר לוין.

He's at Mount Sinai Hospital in New York,

הוא בבית החולים Mount Sinai בניו-יורק,

and that was the epicenter of COVID at the very beginning.

שהיה המוקד של טיפול בקורונה בהתחלה.

And he would literally come out of the ICU in his [scrubs]

והוא פשוט יצא מטיפול נמרץ לבוש [במדים]

and get on the webcam and start to critique what we're creating.

והתחבר למצלמת רשת והתחיל לבקר את מה שבנינו.

So, 37 days after they first learned what a ventilator was,

אז, 37 ימים אחרי שהם למדו בפעם הראשונה מה זו מכונת הנשמה,

they stayed up the entire night,

הם נשארו ערים כל הלילה,

and in the morning, they had finally finished

ובבוקר, הם סוף סוף השלימו

their first working prototype of a ventilator.

את אב-הטיפוס הראשון של מכונת ההנשמה.

They had to hurry up and package it up,

הם היו צריכים למהר ולארוז אותה,

because then they were going to send it to New York,

כי אז היא נשלחה לניו-יורק,

to Dr. Levin at Mount Sinai Hospital,

לד“ר לוין בבית החולים Mount Sinai,

where they tested it on this human testing case

שם בחנו אותה על דגם של בן אדם

where they were able to see whether or not the ventilator worked,

ושם הם היו יכולים לראות אם המכונה עובדת או לא,

והיא עבדה.

and it worked.

כולם היו סופר-נרגשים,

Everyone was super excited,

but they're even more excited today,

אבל היום הם אפילו עוד יותר נרגשים,

because there are 27 organizations all around the world

כי יש 27 ארגונים בכל העולם

that are creating these things.

שבונים כאלה מכונות.

They're in Nigeria, in Brazil, in India, in dozens of other countries.

הם בניגריה, בברזיל, בהודו, בעוד עשרות מדינות,

And it all started with that simple, powerful question:

והכול התחיל באותה שאלה פשוטה ועוצמתית:

Is what I'm doing right now

האם מה שאני עושה ברגע זה

the most important thing I should be doing?

הוא הדבר החשוב ביותר שאני יכול לעשות?