"You Have the Rite" | Marc Bamuthi Joseph

תרגום: Boaz Lalo עריכה: Allon Sasson

Me and the boy wear the same shoe size.

אני והילד לובשים אותה מידת נעליים.

He wants a pair of Air Jordan 4s for Christmas.

הוא רוצה זוג אייר ג'ורדן 4 לחג המולד.

I buy them,

אני קונה אותם,

and then I steal them from his closet,

ואז אני גונב אותם מהארון שלו,

like a twisted Grinch-themed episode of "Black-ish."

כמו פרק מעוות של "שחור-כזה".

(Laughter)

(צחוק)

The kicks are totems to my youth.

הנעליים הן אלילים לנעוריי.

I wear them like mercury on my Black man feet.

אני לובש אותם כמו כספית על הרגליים השחורות שלי.

I can't get those young freedom days back fast enough.

אני לא יכול להשיג את ימי החופש הישנים שלי חזרה מספיק מהר.

Last time I was really fast I was 16,

בפעם האחרונה שהייתי ממש מהיר הייתי בן 16,

outrunning a doorman on the Upper East Side.

בורח מהשוער באפר איסט סייד.

He caught me vandalizing his building,

הוא תפס אותי משחית את הבניין שלו,

not even on some artsy stuff,

אפילו לא על דברים אומנותיים,

just ... stupid.

רק ... טיפשות.

Of all the genders, boys are the stupidest.

מכל המגדרים, בנים הם הכי טיפשים.

(Laughter)

(צחוק)

Sixteen was a series of barely getting away

שש עשרה היה סדרה של בקושי להתחמק

and never telling my parents.

ואף פעם לא לספר להורים שלי.

I assume that my son is stewarding this tradition well.

אני מניח שבני שומר על המסורת הזו היטב.

Sixteen was "The Low End Theory" and Marvin Gaye on repeat.

שש עשרה היה "תורת הקצה הנמוך" ומרווין גיי שוב ושוב.

Sixteen is younger than Trayvon and older than Emmett Till.

שש עשרה צעיר יותר מטרייוון ומבוגר מאמט טיל.

At the DMV, my boy's in line to officially enter his prime suspect years:

במשרד הרישוי, הילד שלי בדרך להיכנס לשנות החשוד שלו באופן רשמי:

young, brown and behind the wheel,

צעיר, חום ומאחורי ההגה,

a moving semaphore, signaling the threat of communities from below.

משתנה נע, שמסמן את האיום של הקהילות מלמטה.

On top of the food chain, humans have no natural predator,

בראש שרשרת המזון, לבני אדם אין טורף טבעי,

but America plays out something genetically embedded and instinctual

אבל לאמריקה יש משהו מוטמע גנטית ואינסטינקטואלית

in its appetite for the Black body.

בתיאבון שלה לגוף השחור.

America guns down Black bodies and then walks around them,

אמריקה יורה בגופות שחורות ואז מסתובב סביבם,

bored,

משועממת,

like laconic lions next to half-eaten gazelles,

כמו אריות לקוניים ליד צבאים שנאכלו למחצה,

bloody lips ...

שפתיים עקובות מדם ...

"America and the Black Body" on some Nat Geo shit.

"אמריקה והגוף השחור" כמו ב Nat Geo.

Well, he passes his road test at the DMV.

ובכן, הוא עובר את מבחן הדרך שלו במשרד הרישוי.

He does this strut C-Walk broken "Fortnite" thing

הוא מחקה ריקוד מפורטנייט.

on the way in to finish his paperwork,

בדרך לסיים את הניירת שלו,

true joy and calibrated cool under the eye of my filming iPhone,

שמחה אמיתית ורוגע מחושב תחת עינו של האייפון המצלם שלי,

the victory dance of someone who has just salvaged a draw.

ריקוד הניצחון של מישהו שרק הציל תיקו.

He's earned this win, but he's so 16

הוא הרוויח את הניצחון הזה, אבל הוא כל כך בן 16

he can't quite let his body be fully free.

הוא עדיין לא יכול לתת לגוף שלו להיות חופשי לחלוטין.

When he's three,

כשהוא בן שלוש,

I'm in handcuffs in downtown Oakland.

אני באזיקים במרכז אוקלנד.

Five minutes ago, I was illegally parked.

לפני חמש דקות חניתי שלא כחוק.

Now I'm in the back of a squad car, considering the odds that I'm going to die

עכשיו אני נמצא בחלק האחורי של הניידת, חושב על הסיכוי שאמות

here, 15 minutes away from my son who expects that in 18 minutes,

כאן, 15 דקות מהבן שלי שמצפה שבעוד 18 דקות,

daddy's gonna pick him up from preschool.

אבא יאסוף אותו מהגן.

There are no pocket-size cameras to capture this moment, so.

אין מצלמות בגודל כיס לתפוס את הרגע הזה.

I learned a lot of big words when I was 16 getting ready for the SAT,

למדתי המון מילים מסובכות כשהייתי בת 16 והתכוננתי לפסיכומטרי,

but none of them come to me now.

אבל אני לא זוכר אף אחת מהן עכשיו.

In the police car, the only thing that really speaks is my skin.

בניידת הדבר היחיד שבאמת מדבר זה העור שלי.

I know this:

אני יודע את זה:

I was parked on a bus zone on 12th and Broadway,

חניתי באזור אוטובוס ב- 12 וברודווי,

running to the ATM on the corner.

רץ לכספומט בפינה.

I pull the cash out just as a police car pulls up behind me,

אני מוציא את הכסף בדיוק כשמכונית משטרה עוצרת מאחורי,

give him the "Aw shucks, my bad," that earnest Black man face.

אומר לו "אופס, טעות שלי" עם הפנים השחורות והכנות.

He waits till I'm back in the car and then hits the siren,

הוא מחכה עד שאחזור לרכב ואז מפעיל את הסירנה,

takes my license with his hand on the gun,

לוקח את הרישיון שלי עם היד על האקדח,

comes back two minutes later, gun drawn, another patrol car now, four cops now,

חוזר כעבור שתי דקות, אקדח שלוף, עוד ניידת עכשיו עם ארבעה שוטרים,

my face on the curb, hands behind my back, shackled.

הפנים שלי על שפת המדרכה, ידיי מאחורי גבי, כבולות.

I'm angry and humiliated, only until I'm scared and then sad.

אני כועס ומושפל, רק עד שאני מפחד ואז עצוב.

I smell like the last gasp before my own death.

אני מריח כמו ההתנשפות האחרונה לפני מותי.

I think how long the boy will wait before he realizes

אני חושב כמה זמן הילד יחכה לפני שהוא מבין

that daddy is not on his way.

שאבא לא בדרך הביתה.

I think his last barely formed memory of me

אני חושב שהזכרון האחרון שלו ממני, שבקושי נוצר

will be the story of how I never came for him.

יהיה הסיפור על איך מעולם לא באתי לאסוף אותו.

I try to telepathically say goodbye.

אני מנסה להיפרד טלפתית.

The silence brings me no peace.

השקט לא מביא לי שום שלווה.

The quiet makes it hard to rest.

השקט מקשה על מנוחה.

In the void there is anger mushrooming in the moss at the base of my thoughts,

בריק יש פטריות כעס שצצות מטחב בבסיס המחשבות שלי,

a fungus growing on the spine of my freedom attempts.

פטריה שגדלה על בסיס החופש שלי.

I'm free from all except contempt,

אני חופשי מכל חוץ מבוז,

the spirit of an unarmed civilian in the time of civil unrest,

רוחו של אזרח לא חמוש בזמן אי שקט אזרחי,

no peace, just Marvin Gaye falsettos arching like a broken-winged sparrow,

אין שלום, רק פלסטואים של מרווין גיי קמורים כמו דרור שבור כנפיים,

competing against the empty sirens,

מתחרה נגד הסירנות הריקות,

singing the police.

שר את המשטרה.

Apparently some cat from Richmond had a warrant out on him,

כנראה היה צו מעצר על איזה בחור מריצ'מונד,

and when the cop says my name to dispatch, dude doesn't hear "Marc Joseph,"

וכשהשוטר אומר את שמי ברדיו, חביבי לא שומע "מארק ג'וזף",

he hears "Mike Johnson."

אלא "מייק גונסון."

I count seven cars and 18 cops on the corner now,

אני סופר שבע מכוניות ו -18 שוטרים בפינה עכשיו,

a pride around a pound of flesh.

גאווה סביב קילוגרם בשר.

By the grace of God, I'm not fed to the beast today.

בחסדי האל, אני לא מוגש כמזון לחיה היום.

Magnanimously, the first cop makes sure to give me a ticket

בכבוד רב, השוטר הראשון דואג לתת לי דו"ח

for parking in a bus zone,

על חניה באזור אוטובוס,

before he sets me free.

לפני שהוא משחרר אותי.

The boy is 16.

הילד בן 16.

He has a license to drive in the hollow city,

יש לו רישיון לנהיגה בעיר החלולה,

enough body to fill my shoes.

מספיק גוף בשביל למלא את הנעליים שלי.

I have grey in my beard,

הזקן שלי מאפיר,

and it tells the truth.

והוא אומר את האמת.

He can navigate traffic in the age of autonomous vehicles.

הוא יכול לנווט בתנועה בעידן הרכבים האוטונומיים.

You know, people say "the talk,"

אתה יודע, אנשים אומרים "הדיבור"

like the thing happens just once,

כאילו הדבר קורה רק פעם אחת,

like my memory's been erased and my internet is broken,

כאילו הזיכרון שלי נמחק והאינטרנט שלי מקולקל,

like I can't read today's martyred name,

ואינני יכול לקרוא את שם הקדוש המעונה האחרון

like today's the day that I don't love my son enough

כאילו היום הוא היום שאני לא אוהב מספיק את בני

to tell him, "Bro, I really don't care about your rights, yo.

כדי להגיד לו "אחי, לא אכפת לי מהזכויות שלך, יו."

Your mission is to get home to me.

המשימה שלך היא לחזור אלי הביתה.

Live to tell me the story, boy.

לחיות כדי לספר לי את הסיפור, בני.

Get home to me."

בוא אלי הביתה."

Today's talk is mostly happening in my head

השיחה של היום ברובה מתרחשת בראשי

as he pulls onto the freeway and Marvin Gaye comes on the radio.

כשהוא עולה לכביש המהיר ומרווין גיי עולה ברדיו.

I'm wearing the boy's shoes,

אני נועל את נעליו,

and the tune in my head is the goodbye that I almost never said,

והמנגינה בראשי היא ה-להתראות שכמעט אף פעם לא אמרתי

a goodbye the length of a requiem,

להתראות באורך של רקוויאם,

a kiss, a whiff of his neck,

נשיקה, ריח צווארו,

the length of a revelation

באורך ההתגלות

and a request flying high in the friendly sky

ובקשה עפה לגובה בשמיים הידידותיים

without ever leaving the ground.

מבלי להמריא.

My pain is a walking bass line,

הכאב שלי הוא קו בסיס מהלך,

a refrain, placated stress against the fading baseline.

הסתייגות, מתח מפויס כנגד קו הבסיס הדועך.

Listen, this is not to be romantic,

שמע, כל זה לא כדי להיות רומנטי,

but to assert a plausible scenario for the existential moment.

אלא כדי להעלות תרחיש אפשרי לרגע הקיומי.

Driving while Black is its own genre of experience.

לנהוג בזמן שחורות הוא ז'אנר חוויתי משלו.

Ask Marvin.

תשאלו את מרווין.

It may not be the reason why you sing like an angel,

יתכן שזו לא הסיבה למה אתה שר כמו מלאך,

but it surely has something to do with why heaven bends to your voice.

אבל אין ספק שזה קשור מדוע גן עדן מתכופף לקולך.

The boy driving, the cop in the rearview mirror

הילד נוהג, השוטר במראה האחורית

is a ticket to ride or die.

הוא כרטיס לחופש או למוות.

When you give a Black boy "the talk,"

כשאתה נותן לילד שחור את "הדיבור"

you pray he is of the faction of the fraction that survives.

אתה מתפלל שהוא מהחלק המזערי ששורד.

You pitch him the frequency of your telepathic goodbye,

אתה מנתב את תדר הפרידה הטלפתית שלך,

channel the love sustained in Marvin's upper register

לנתב את האהבה המתמשכת במרשם העליון של מרווין

under his skullcap.

מתחת לכיפה.

Black music at its best

מוזיקה שחורה במיטבה

is an exploded black hole

הוא חור שחור מתפוצץ

responding to the call of America at its worst.

בתגובה לשיחת הטלפון של אמריקה במצבה הגרוע ביותר.

Strike us down, the music lives,

הכו בנו, המוזיקה ממשיכה לחיות,

dark, like tar or tobacco

כהה, כמו זפת או טבק

or cotton in muddy water.

או כותנה במים בוציים.

Get home to me, son.

תחזור אליי הביתה, בן.

Like a love supreme, a god as love,

כמו אהבה עליונה, אלוהים כאהבה,

a love overrules,

אהבה מבטלת,

feathers for the angelic lift of the restless dead,

נוצות למעלית הקדושה של מתים חסרי המנוחה,

like a theme for trouble man,

כמו שיר נושא ל "Trouble Man",

or a 16-year-old boy, free to make mistakes and live through them,

או ילד בן 16, חופשי לטעות ולחיות דרכן,

grow from them,

לצמוח מהן,

holy, holy, mercy, mercy me,

קודש הקודשים רחם עליי,

mercy,

רחמים.

mercy.

רחמים.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)