A fascinating time capsule of human feelings toward AI | Lucy Farey-Jones

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

I'm here, because I've spent far too many nights lying awake,

אני כאן, כי יותר מדי לילות שכבתי ערה,

worrying and wondering who wins in the end.

דואגת ותוהה מי ינצח בסוף.

Is it humans or is it robots?

האם יהיו אלה בני האדם או הרובוטים?

You see, as a technology strategist,

כאסטרטגית טכנולוגית,

my job involves behavior change:

העבודה שלי כרוכה בשינוי התנהגות:

understanding why and how people adopt new technologies.

להבין למה ואיך אנשים מאמצים טכנולוגיות חדשות.

And that means I'm really frustrated

וזה אומר שאני ממש מתוסכלת

that I know I won't live to see how this all ends up.

מכך שאני יודעת שלא אחיה כדי לראות איך כל זה נגמר.

And in fact, if the youngest person watching this is 14

ולמעשה, אם האדם הצעיר ביותר שצופה בזה הוא בן 14

and the oldest, a robust 99,

והמבוגר ביותר הוא אדם חסון בן 99

then together,

אז ביחד

our collective consciousnesses span just 185 years.

התודעה הקולקטיבית שלנו משתרעת רק על פני 185 שנים

That is a myopic pinprick of time

שהיא נקודת זמן קצרת רואי

when you think of the evolution and the story of life on this planet.

כשחושבים על האבולוציה ועל סיפור החיים על הפלנטה הזו.

Turns out we're all in the cheap seats

מסתבר שכולנו יושבים במושבים הזולים

and none of us will live to see how it all pans out.

ואף אחד מאיתנו לא יחיה כדי לראות איך הכל מתגלגל.

So at my company, we wanted a way around this.

אז בחברה שלי, רצינו למצוא דרך לעקוף את זה.

We wanted to see if there was a way to cantilever out,

רצינו לראות אם ישנה דרך להיחלץ,

beyond our fixed temporal vantage point,

אל מעבר נקודת התצפית הזמנית שלנו

to get a sense of how it all shakes up.

כדי לקבל תחושה של איך כל זה מיטלטל.

And to do this, we conducted a study amongst 1,200 Americans

וכדי לעשות זאת, ערכנו מחקר בקרב 1,200 אמריקאים

representative of the US census,

שמייצגים את מפקד האוכלוסין של ארה“ב,

in which we asked a battery of attitudinal questions

שבו שאלנו סדרה של שאלות התייחסות

around robotics and AI

סביב רובוטיקה ובינה מלאכותית

and also captured behavioral ones around technology adoption.

וגם תפיסות התנהגותיות סביב אימוץ טכנולוגיה.

ניהלנו מחקר גדול

We had a big study

so that we could analyze differences in gender and generations,

כדי שנוכל לנתח הבדלים במגדר ובקבוצות גיל,

between religious and political beliefs,

באמונות דתיות ופוליטיות,

even job function and personality trait.

אפילו בתפקוד בעבודה ובתכונות אישיות.

It is a fascinating, time-bound time capsule

זו קפסולת זמן מרתק ומוגבלת בזמן

of our human frailty

של השבריריות האנושית שלנו

in this predawn of the robotic era.

בשחר זה של העידן הרובוטי.

And I have five minutes to tell you about it.

ויש לי חמש דקות לספר לכם על זה.

The first thing you should know is that we brainstormed

הדבר הראשון שעליכם לדעת הוא שניהלנו סיעור מוחות

a list of scenarios of current and potential AI robotics.

סדרה של תרחישים של רובוטיקת ב“מ עכשיוית ופוטנציאלית.

They ran the spectrum from the mundane,

הם הריצו את הספקטרום מהיומיומי,

so, a robot house cleaner, anyone?

מרובוט שמנקה בתים,

Through to the mischievous,

ועד הקונדסי,

the idea of a robot pet sitter, or maybe a robot lawyer,

כמו רובוט בייבי סיטר לחיות מחמד, או אולי רובוט עו“ד,

or maybe a sex partner.

או אולי בן זוג לסקס.

Through to the downright macabre, the idea of being a cyborg,

ועד למקאברי ממש, כמו הרעיון להיות סייבורג,

blending human and robot,

שילוב בין אדם לרובוט,

or uploading your brain so it could live on after your death.

או העלאת המוח שלכם כדי שהוא יוכל לחיות גם אחרי מותכם.

And we plotted people's comfort levels with these various scenarios.

והתווינו את רמות הנוחות של אנשים עם התרחישים השונים הללו.

There were actually 31 in the study,

במחקר השתתפו 31 אנשים ,

but for ease, I'm going to show you just a few of them here.

אבל כדי לפשט אציג בפניכם רק כמה מהם.

The first thing you'll notice, of course, is the sea of red.

הדבר הראשון שתשימו אליו לב, כמובן, הוא הרבה צבע אדום.

America is very uncomfortable with this stuff.

לאמריקה מאוד לא נוח עם הדברים האלה.

That's why we call it the discomfort index,

לכן אנחנו קוראים לזה מדד אי הנוחות,

not the comfort index.

ולא מדד הנוחות.

There were only two things the majority of America is OK with.

היו רק שני דברים שהרוב באמריקה מרגישים בסדר איתם.

And that's the idea of a robot AI house cleaner

והם הרעיון של רובוט ב“מ שמנקה את הבית

and a robot AI package deliverer,

ורובוט ב“מ למשלוח חבילות,

so Dyson and Amazon, you guys should talk.

אז דייסון ואמזון, אתם צריכים לדבר.

There's an opportunity there.

יש שם הזדמנות.

It seems we're ready to off-load our chores to our robot friends.

נראה שאנחנו מוכנים להעביר את כובד המטלות שלנו לחברינו הרובוטים.

We're kind of definitely on the fence when it comes to services,

אנחנו בהחלט די יושבים על הגדר כשזה מגיע לשירותים,

so robot AI lawyer or a financial adviser, maybe.

אז רובוט ב“מ עורך דין או יועץ פיננסי, אולי.

But we're firmly closed to the idea of robot care,

אבל אנחנו סגורים היטב לרעיון של רובוט מטפל,

whether it be a nurse, a doctor, child care.

בין אם זו אחות, או רופא, וטיפול בילדים.

So from this, you'd go,

אז כאן כבר הייתם אומרים,

"It's OK, Lucy, you know what?

“זה בסדר, לוסי, את יודעת מה?

Go back to sleep, stop worrying, the humans win in the end."

חיזרי לישון, הפסיקי לדאוג, בסופו של דבר בני האדם מנצחים“.

But actually not so fast.

אבל בעצם לא כל כך מהר.

If you look at my data very closely,

אם תסתכלו היטב על הנתונים שלי,

you can see we're more vulnerable than we think.

תוכלו לראות שאנו יותר פגיעים ממה שאנחנו חושבים.

AI has a branding problem.

ל-ב“מ יש בעיית מיתוג.

אז מאלה שאמרו

So of those folks who said

that they would absolutely reject the idea of a personal assistant,

שהם ידחו לחלוטין את הרעיון של עוזר אישי,

45 percent of them had, in fact, one in their pockets,

ל-45 אחוז מהם היה, למעשה, אחד מאלה בכיס שלהם,

in terms of a device with Alexa, Google or Siri.

במונחים של מכשיר עם אלקסה, גוגל או סירי.

One in five of those who were against the idea of AI matchmaking

אחד מכל חמישה מאלה שהיו נגד הרעיון של שידוכי AI

had of course, you guessed it, done online dating.

היה כמובן, ניחשתם נכון, כאלה שחיפשו הכרויות באינטרנט.

And 80 percent of those of us who refuse the idea

ו-80 אחוז מאלה מאיתנו שמסרבים לרעיון

of boarding an autonomous plane with a pilot backup

של עלייה למטוס אוטונומי עם גיבוי של טייס

had in fact, just like me to get here to Vancouver,

עשו זאת למעשה, בדיוק כמוני כשהגיעו לכאן מוונקובר,

flown commercial.

בטיסה מסחרית.

Lest you think everybody was scared, though,

במקרה שתחשבו שכולם פחדו,

here are the marvelous folk in the middle.

הנה אנשי האמצע המופלאים.

These are the neutrals.

אלה הם הנייטרלים.

These are people for whom you say,

אלה הם האנשים שלהם אתם אומרים,

"OK, robot friend,"

“בסדר, חבר רובוט,”

and they're like, "Hm, robot friend. Maybe."

והם אומרים: “המ, חבר רובוט. אולי.”

Or, "AI pet,"

או, “חיית מחמד ב“מ,”

and they go, "Never say never."

והם ממשיכים, “לעולם אל תגידו לעולם לא“.

And as any decent political operative knows,

וכמו שכל פעיל פוליטי הגון יודע,

flipping the ambivalent middle can change the game.

היפוך האמצע האמביוולנטי יכול לשנות את המשחק.

Another reason I know we're vulnerable is men --

סיבה נוספת שאני יודעת שאנחנו פגיעים היא גברים --

I'm sorry, but men, you are twice as likely than women

אני מצטערת, אבל גברים, יש סיכוי שאתם פי שניים מנשים מאמינים

to believe that getting into an autonomous car is a good idea,

שלהיכנס למכונית אוטונומית זה רעיון טוב,

that uploading your brain for posterity is fun,

שהעלאת תכולת המוח שלכם למחשב עבור הדורות הבאים זה כיף,

and two and a half times more likely to believe that becoming a cyborg is cool,

ופי שניים וחצי יותר סביר שאתם מאמינים שלהיות סייבורג זה מגניב,

and for this, I blame Hollywood.

ועל זה, אני מאשימה את הוליווד.

(Laughter)

(צחוק)

And this is where I want you to look around the theater

וכאן אני רוצה שתסתכלו סביבכם באולם

and know that one in four men are OK with the idea of sex with a robot.

ודעו, שאחד מכל 4 גברים פתוחים לרעיון של סקס עם רובוט.

That goes up to 44 percent of millennial men

זה עולה ל-44 אחוז של גברים בני דור המילניום

compared to just one in 10 women,

לעומת אחת בלבד מכל 10 נשים,

which I think puts a whole new twist on the complaint of mechanical sex.

שלדעתי נותן טוויסט חדש לגמרי לתלונה על מין מכני.

(Laughter)

(צחוק)

Even more astounding than that though, to be honest,

אבל אפילו יותר מדהים מזה, למען האמת,

is this behavioral difference.

הוא ההבדל ההתנהגותי הזה.

So here we have people who have a device with a voice assistant in it,

אז כאן יש לנו אנשים שיש להם מכשיר עם עוזר קולי בתוכו,

so a smart speaker, a home hub or a smart phone,

או רמקול חכם, רכזת ביתית או סמרטפון,

versus those who don't.

לעומת אלה שאין להם.

And you can see from this graph

ואתם יכולים לראות מהגרף הזה

that the Trojan horse is already in our living room.

שהסוס הטרויאני נמצא כבר בסלון שלנו.

And as these devices proliferate

וככל שהמכשירים האלה מתרבים

and our collective defenses soften,

וההגנות הקולקטיביות שלנו מתרככות,

we all see how it can end.

כולנו רואים איך זה יכול להיגמר.

In fact, this may be as good a time as any to admit

למעשה, זה עשוי גם להיות זמן טוב להתוודות

I did take my Alexa Dot on vacation with me.

שלקחתי את האלקסה דוט שלי איתי לחופשה

Final finding I have time for is generational.

הממצא הסופי שיש לי זמן בשבילו הוא דורי.

So look at the difference just three generations make.

אז תראו את ההבדל שרק שלושה דורות עושים.

This is the leap from silent to boomer to millennial.

זוהי הקפיצה מהדור השקט לדור הבייבי בום עד לדור המילניום

And what's more fascinating than this is if you extrapolate this out,

ומה שיותר מרתק מזה הוא אם אתם מוציאים את זה החוצה,

the same rate of change,

אותו קצב שינוי,

just the same pace,

בדיוק באותו קצב,

not the accelerated one I actually believe will be the case,

לא זה המואץ, אני באמת מאמינה שזה יהיה המצב,

the same pace,

אותו קצב,

then it is eight generations away

אז במרחק של שמונה דורות,

when we hear every single American

כשנשמע שכל אמריקאי יחיד

thinking the majority of these things here are normal.

חושב שרוב הדברים האלה כאן הם נורמליים.

So the year 2222 is an astounding place

אז שנת 2222 היא מקום מדהים

where everything here is mainstream.

שבו הכל כאן הוא מיינסטרים.

And lest you needed any more convincing,

ואם אתם זקוקים לשכנוע נוסף,

here is the generation's "excitement level with AI."

כאן נמצאת “רמת הההתלהבות הדורית מה-ב“מ.”

So not surprisingly, the youngest of us are more excited.

אין זה מפתיע, שהצעירים ביותר מבינינו מתלהבים יותר.

But, and possibly the most paradoxical finding of my career,

אבל, ייתכן שהממצא הכי פרדוקסלי בקריירה שלי,

when I asked these people my 3am question,

היה כששאלתי את האנשים האלה את השאלה שלי ב-3 לפנות בוקר,

"Who wins in the end?"

“מי מנצח בסוף?”

Guess what.

נחשו מה.

The more excited you are about AI and robotics,

ככל שאתם יותר נלהבים מ“ב ורובוטיקה,

the more likely you are to say it's the robots.

סביר יותר שתגידו שאלה יהיו הרובוטים.

And I don't think we need a neural net running pattern-recognition software

ואני לא חושבת שאנחנו צריכים רשת עצבית שמפעילה תוכנת זיהוי תבניות

to see where this is all headed.

כדי לראות לאן כל זה מוביל.

We are the proverbial frogs in boiling water.

אנחנו “הצפרדעים המתבשלות” מהפתגם המפורסם.

So if the robots at TED2222 are watching this for posterity,

אז אם הרובוטים ב-TED2222 צופים בזה עבור הדורות הבאים,

could you send a cyborg, dig me up and tell me if I was right?

האם תוכלו לשלוח סייבורג,שימצא אותי ותגידו לי אם צדקתי?

(Laughter)

(צחוק)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)