R. Alan Brooks: When the world is burning, is art a waste of time? | TED

Transcriber:

תרגום: Naama Lieberman עריכה: Ido Dekkers

גדלתי באטלנטה, ג‘ורג’יה ולא הכרתי הרבה אנשים לבנים,

אבל גדלתי בכנסיה שחורה דרומית

I grew up in Atlanta, Georgia, and I didn't know very many white people,

שהייתה תחת הצל של עליונות לבנה

ונוהלה בידי אנשים שחורים

שבדרכים רבות, למדו לשנוא את עצמם.

but I was raised in a Southern Black church

that was under the shadow of white supremacy

הדור שגידל אותי עדיין הכיר לינצ’ים.

and run by Black people

who in many ways were taught to hate themselves.

אז כדי לא להירצח על ידי גזענים,

The generation that raised me was still familiar with lynchings.

חלק מהאנשים השחורים בדור שלפני

למדו להקטין את עצמם.

So in order to not be murdered by racists,

היה אסור להיות קולניים מדי,

some of the Black people in the generation before me

חכמים מדי, מושכים מדי, אמיצים מדי.

learned to make themselves smaller.

במקום מסוים, הם הרגישו

כאילו כל דבר שעשינו וגרם לנו להתבלט

We couldn't be too loud,

too smart, too attractive, too bold.

עלול לגרום לזה שנירצח.

On some level, they felt

בתוך כל זה, אני הופעתי,

like anything that we did that made us stand out

תלמיד מצטיין שעשה ראפ,

might get us murdered.

אהב את ווירד אל ינקוביק

וקרא חוברות קומיקס.

In the midst of that, I emerged,

this straight-A student who rapped,

יופי של דרך לא לבלוט.

loved "Weird Al" Yankovic

אז המבוגרים סביבי תמיד ניסו לשכנע אותי לא להתעסק באומנות.

and read comic books.

So much for not standing out.

בשבילם, ספרי קומיקס היו קטע של ילד

שלא באמת הבין את העולם.

So the grownups around me regularly discouraged my artistry.

הם אמרו לי שאומנות זה מטופש

ואני עוד אלמד שיעורים קשים על העולם האמתי.

To them, comic books were the pursuit of a kid

who didn't really understand the world.

They told me that art was silly

אז, היה לי רק עוד חבר אחד שאהב קומיקס

and I was in for some hard lessons about the real world.

והוא הלך לבית ספר אחר.

אז כשהייתי בערך בן 11,

הוא ואני הלכנו בפעם הראשונה לכנס קומיקס.

Back then, I only had one other friend who was into comic books

הם כל כך לא היו רגילים לראות ילדים שחורים שם,

and he went to a different school.

שאיש לבן מבוגר אחד חשב בטעות שאני מאבטח

So when I was around 11,

he and I went to our very first comic book convention.

והראה לי את התג שלו בכניסה.

They were so unused to seeing Black kids there,

תזכרו, הייתי בן 11.

that one grown white man mistook me for security

אבל אני והחבר שלי אהבנו את הכנסים האלה.

and showed me his convention badge in order to get in.

סוף סוף, יכולנו לדבר עם אנשים אחרים על השאלות החשובות,

Remember, I was 11.

כמו, למה ההולק תמיד לובש מכנסיים סגולים?

But me and my friend loved these conventions.

בערך שנה אחר כך, בכל רגע פנוי שהיה לנו

Finally, we had other people to talk to about the important questions,

אני והחבר הזה ציירנו ספרי קומיקס.

like, why does the Hulk always wear purple pants?

אבא שלו שם לב לזה והושיב אותנו בסלון.

About a year or so later with every free moment that we had

me and that same friend were actively drawing comic books.

הוא אהב את שנינו, והוא החליט שהגיע הזמן לאפס אותנו.

His father took notice of this and he sat us down in the living room.

הוא אמר, “זה נהדר שאתם אוהבים את הקומיקס הזה,

He loved us both, and he decided it was time to set us straight.

אבל אתם צריכים לבחור מקצוע רציני יותר,

משהו שיפרנס אתכם ואת המשפחות שלכם.

He said, "It's great that you two love these comic books,

ואתם לא תוכלו לעשות את זה עם חוברות קומיקס“.

but you need to pick a serious profession,

אבא של החבר שלי לא ניסה לפגוע בנו.

something that's going to take care of you and your families.

הוא ניסה להכין אותנו לעולם

And you’re not going to be able to do that with comic books.”

ומתחת לזה היה הפחד המשותף גם להורים שלי.

My friend's father wasn't trying to hurt us.

שלהיות אומן שחור יגרום לי להתבלט

He was trying to prepare us for the world

ושאני עלול להירצח על ידי גזענים.

and underneath that was this fear that was shared by my own parents.

וזה לא כאילו זו הייתה קפיצה גדולה.

That being a Black artist would make me stand out

ההורים שלי נולדו בתחילת שנות ה-50.

and that I might be murdered by racists.

בשנת 1955, אישה לבנה האשימה ילד בן 14 שהוא שרק לה.

And it's not like that was a far jump.

My parents were born in the early 50s.

הוא היה שחור

ושני גברים לבנים בוגרים רצחו אותו באכזריות

In 1955, a white woman accused a 14-year-old boy of whistling at her.

רק בגלל ההאשמה שלה.

האנשים האלה לא הלכו לכלא.

He was Black

שמו של הילד היה אמט טיל.

and two grown white men brutally murdered him

just for her accusation.

אז ההורים שלי גדלו בתקופה

שבה אפילו האשמה ששרקת לאישה לבנה

These men never went to prison.

The boy's name was Emmett Till.

יכולה לגרום לכך שילד שחור נרצח.

So my parents grew up in a time

where just the accusation of whistling at a white woman

אז למה שלא ידאגו מזה שאני בולט כמו איזה בחור בוהמייני אמנותי?

could get a Black boy brutally murdered.

אז כאומן שחור, שאלתי את עצמי:

So why wouldn't they be concerned about me standing out as some bohemian artsy dude?

כשנראה שהעולם בוער, האם אמנות באמת שווה את זה?

So as a Black artist, I've had to ask myself:

when the world seems like it's burning, is art really worth it?

התבגרתי ועבדתי בעבודות רציניות ועסקתי באמנות מהצד.

תנו לי לספר לכם על העבודה הכי רצינית שהייתה לי.

I grew up and I worked serious jobs and did art on the side.

ניהלתי סוכנות ביטוח

ואני יודע שכל מה ששמעתם עלי עד עכשיו

Let me tell you about the most serious job that I ever worked.

צועק ‘סוכן ביטוח’.

כצפוי, שנאתי את העבודה ההיא.

I ran an insurance agency

and I know everything that you've learned about me so far

אז אחרי כמה שנים ובניגוד לכל העצות החכמות ששמעתי בחיי,

screams insurance agent.

Predictably, I hated that job.

החלטתי לסגור את סוכנות הביטוח שלי ולנסות לכתוב רומנים גרפיים.

So after a few years and against all the wise advice I heard in my life,

רציתי להתייחס לסוגיות חברתיות שבערו בי.

I decided to close my insurance agency and try my hand at writing graphic novels.

אלימות משטרתית, סקסיזם, גזענות, כאלה דברים.

I wanted to address the social issues that I was passionate about.

אבל כדי להבהיר,

עזבתי את העבודה הרצינית בביטוח

Police brutality, sexism, racism, that kind of thing.

כדי לכתוב ספרי קומיקס.

But to make it clear,

I was leaving the serious insurance job

אתם יודעים, אמנות,

שהיא מטופשת,

in order to pursue writing comic books.

במיוחד בעולם שנראה מסור לניסיון לרצוח אותי.

You know, art,

which is silly,

זה היה 2016

especially in the face of a world that seemed dedicated to murdering me.

והיה איזה מנחה תכניות ריאליטי שרץ לנשיאות.

בטח לא שמעתם עליו,

אבל כל מיני דברים מטרידים קרו בעולם.

This was 2016

and there was this reality show host running for president.

נאצים הרגישו נועזים יותר.

You guys probably never heard of him,

אנשים התביישו פחות בגזענות שלהם,

פשעי שנאה עלו.

but there were all these disturbing things arising in the world.

בתגובה,

Nazis were feeling bolder.

חברי השחורים והחומים ארגנו הפגנות וחרמות.

People were feeling less shame about their racism,

hate crimes arising.

הרבה מחברי הלבנים הליברלים צעדו לגבעת הקפיטול בכל סוף שבוע.

In response,

my Black and Brown friends organize public protest and boycotts.

ואני רציתי לכתוב קומיקס.

A lot of my liberal white friends were marching on the Capitol every weekend.

האם הייתי מטופש?

שחצן?

And I wanted to write a comic book.

מעולם לפני כן לא התפרנסתי מאמנות

ועכשיו התפטרתי מהעבודה

Was I being silly?

בדיוק כשנראה שהעולם מתפרק.

Vain?

I never made a living off of art before

אמנות זה מטופש, נכון?

נאבקתי בזה זמן מה.

and now I just quit my job

אז לקחתי לעצמי חודש לטייל באנגליה בפעם הראשונה.

when it seemed like the world was falling apart.

הייתי לחוץ מהנסיעה הזו כי טיילתי לבד.

Art is silly, right?

I struggled with this for a while.

ולא ידעתי איך אנשים במדינות האלה

So I took a month to travel in the UK for the first time.

מרגישים כלפי אנשים שחורים,

אבל נסעתי לברלין, פראג, בודפשט,

I was nervous about this trip because I was traveling alone.

And I didn't know how people in these countries

ולעיירה בריטית קטנטנה בשם מלקשם.

felt about Black people,

בברלין, ישבתי עם הבעלים

but I went to Berlin, Prague, Budapest,

של רשת חנויות הקומיקס הגדולה ביותר.

and this tiny British town called Melksham.

ודיברנו על איך שכילד הגיבור האהוב עליו היה קפטן אמריקה,

In Berlin, I sat down with the owner

of the biggest comic book store chain there.

אבל גיליונות מסוימים, הוא אף פעם לא קרא כילד

And we talked about how as a kid, his favorite hero was Captain America,

כי קפטן אמריקה נלחם בנאצים בחוברות האלה.

ושום דבר שיש בו נאצים היה מותר בגרמניה,

but certain issues of that comic book he never got to read as a kid

אפילו אם הם חטפו מכות.

because Captain America was fighting Nazis in those books.

אז בואו נחשוב על זה לרגע.

And nothing with Nazis was allowed in Germany,

בגרמניה,

הנאצים מוחרמים מהכול

even if they were getting beat up.

So let's think about that for a moment.

בזמן שפה בארה“ב,

הקמנו פסלים לאנשי קונפדרציה שבגדו במדינה שלנו.

In Germany,

Nazis were banished from everything

בכל מקרה, חשבתי על האיש הזה,

מעריץ של קומיקס שגדל בגרמניה,

while here in the States,

we've erected statues to Confederates who betrayed our country.

אבל התאהב בסיפור של אייקון אמריקאי.

Anyway, I thought about this man,

והבנתי שקומיקס או רומן גרפי כתוב היטב

this comic book fan who grew up in Germany,

but fell in love with the story of an American icon.

יכולים לגעת במישהו בצד השני של העולם.

And I realized a well-written comic book or graphic novel

וחשבתי על מהפכות,

איך בכל פעם שהחברה צריכה להשתנות,

could reach someone all the way across the world.

השינוי הזו מקבל השראה, לפחות בחלקו, מאומנים.

And I thought about revolution,

how whenever society needs to change,

חשבתי על זה שרודנים תמיד רוצחים אמנים ומנדים אתם.

that change is inspired at least in part by the artist.

אנשיו של היטלר המציאו מונח במיוחד כדי להשמיץ אמנים:

I thought about how dictators and despots regularly murder and discredit artists.

אמנות מנוונת.

הם שרפו ספרים וציורים.

Hitler's people came up with a term specifically to discredit artists:

אבל למה,

למה ראשי המפלגה הנאצית

degenerate art.

They were burning books and paintings.

הקדישו תשומת לב להרס אמנות?

But why,

אם לומנות באמת אין כח,

why were the leaders of the Nazi party

אם זה באמת בזבוז זמן מטופש,

dedicating their attention to destroying art?

אז למה רודנים מפחדים ממנה?

If art really has no power,

למה הנאצים שרפו ספרים וציורים?

if it's really a silly waste of time,

למה מקארת’י היה מסור כל כך ליצירת רשימות שחורות של אמנים בשנות ה-50?

then why are dictators afraid of it?

למה המשטר של סטלין החרים אמנים ברוסיה?

Why were Nazis burning books and paintings?

Why was McCarthy so dedicated to blacklisting artists in the 1950s?

כי אמנות מפחידה רודנים.

Why was Stalin's government so focused on censoring artists in Russia?

כי הם מבינים משהו

שאני התקשיתי להבין כל חיי.

לאמנות יש עצמה. אמנות היא חשובה.

Because art scares dictators.

אמנות יכולה לשנות לבבות ומחשבות בכל העולם כולו.

Because they understood something

that I've been struggling to understand my entire life.

בשנת 1894, הסופר הרוסי, לב טולסטוי כתב את “מלכות האלוהים שוכנת בתוכך“.

Art is powerful. Art is important.

Art can change hearts and minds all the way across the world.

הספר קורא לאי-אלימות.

In 1894, Russian author, Leo Tolstoy wrote "The Kingdom of God Is Within You".

בשנות העשרים של המאה הקודמת הזכיר מהטמה גנדי את ספרו של טולסטוי

It's a book that advocates for nonviolence.

כאחד משלוש ההשפעות החשובות ביותר על חייו.

In the 1920s, Mahatma Gandhi listed Tolstoy's book

אז טולסטוי נתן השראה לגנדי.

as one of the three most important influences in his life.

ואתה יודעים למי גנדי נתן השראה?

So Tolstoy inspired Gandhi.

ד“ר מרטין לות‘ר קינג ג’וניור.

אז איך הייתה משתנה תנועת זכויות האזרח בארה“ב

And you know who Gandhi inspired?

לו טולסטוי לא היה כותב את הספר שלו?

Dr. Martin Luther King, Jr.

האם הייתי פה עכשיו מדבר אתכם?

So how would the civil rights movement in America have changed

ספרו של טולסטוי יצר שינוי אמתי בעולם על ידי השראה.

if Tolstoy had never written his book?

Would I even be here talking to you now?

במהלך המאבק לזכויות אזרח,

Tolstoy's book made real changes in the world by inspiring people.

שחורים עמדו יד ביד

בזמן ששוטרים וכלבים התקיפו אותנו

During the civil rights struggle,

ואנחנו שרנו שירי גוספל.

Black people would stand hand in hand

as police and dogs attacked us

השירים האלה,

האמנות הזו נתנה לאנשים האלה השראה

and we'd sing gospel songs.

ועזרה להם להחזיק מעמד.

Those songs,

אקטיביזם הוא האופן שבו אנו משנים את העולם.

that art inspired these people

ויש דרכים שונות להיות אקטיביסט.

and it helped them make it through.

ובשבילי, הדרך היא אמנות.

Activism is how we change the world.

And there are different ways to engage in activism.

אז חזרתי לארה“ב

And for me, that way is art.

וכתבתי על כל הבעיות האלה כמו שאמרתי קודם:

אלימות משטרה, סקסיזם, גזענות.

So I came back to the States

and I wrote about all those issues that I mentioned before:

בכנות, לא ידעת איך העולם יקבל את זה ממני.

the police brutality, the sexism, the racism.

רק ידעתי שאני עייף מלמסור את חיי

לדברים שלא אכפת לי מהם.

Honestly, I didn't know how the world was going to receive it from me.

אז שכרתי אמן קומיקס,

I just knew that I was tired of giving my life

הרצתי קמפיין קיקסטארטר

to things that I didn't care about.

והרומן הגרפי שלי הפך להיות The Burning Metronome.

So I hired a comic book artist,

זה תעלומת רצח על טבעית על יצורים מעולם אחר

I ran a Kickstarter campaign

שסופגים כוחות קסם מאכזריות אנושית.

and my graphic novel became "The Burning Metronome."

It's a supernatural murder mystery about otherworldly creatures

הם צופים בבני אדם

ונותנים לנו הזדמנות לבחור בין חמלה לאכזריות.

who absorb magical power from human cruelty.

They watch human beings

באחד הסיפורים, שוטר מקבל הזדמנות לחזור

and they give us the chance to choose between compassion and cruelty.

ולשנות מקרה שבו היה אלים ללא צורך.

In one of the stories a police officer has an opportunity to go back

אז מה קרה כתוצאה מזה שכתבתי את הספר?

and undo a time when he was unnecessarily violent to someone.

התראיינתי לחדשות בטלוויזיה, לעיתונים.

האוניברסיטה הזמינה אותי ללמד כתיבה בתכנית ללימודי מוסמך.

So what happened as a result of me writing this book?

I was interviewed on TV news, newspapers.

אני פרופסור עכשיו.

אבל חשוב יותר,

The university invited me to teach writing in their master's program.

הצלחתי להגיע לעומק לבי,

להוציא את החלקים האמתיים ביותר של נשמתי

I'm a professor now.

ולראות אם יש לכך השפעה חיובית על החיים של אנשים אחרים.

But more importantly,

I was able to reach into my heart,

pull out the truest parts of my soul

and see it have a positive impact on other people's lives.

חתמתי על ספרים בחנות קומיקס

ואיש אחד פטפט איתי בערך 20 דקות.

בסוף הוא אמר שהספר גרם לו לחשוב על האופן שבו הוא עובד.

I was signing books in this comic book store

and this man made small talk with me for about 20 minutes.

אז כמובן שאלתי, במה אתה עובד?

Eventually he said that my book made him think about how he does his job.

הוא היה שוטר.

אז הספר שלי גרם לשוטר לחשוב איך הוא עושה את העבודה שלו.

So of course I asked, what do you do for a living?

He was a police officer.

So my book made a police officer think about how he does his job.

זה אף פעם לא קרה כשמכרתי ביטוח.

אני כותב קומיקס ורומנים גרפים למחייתי.

עכשיו אני אומן במשרה מלאה.

That never happened when I sold insurance.

אילו לא הייתי כותב את הספר ההוא,

לא הייתם מקשיבים לי עכשיו.

I write comic books and graphic novels for a living.

ותשמעו, ההורים שלי לא טעו כשהם הזהירו אותי

Now I'm a full-time artist.

מהנטיות הקטלניות של הארץ הזאת.

If I hadn't written that book,

none of you would be listening to me right now.

רק בשנה שעברה,

איש עליונות לבנה שלח לי איומי מוות

And listen, my parents weren't wrong to warn me

בגלל ספר שעדיין לא סיימתי לכתוב.

about the lethal tendencies of this country.

אבל ברור שהסיבה היחידה שהוא איים

Just last year,

היא ההכרה שלו בכוח של האמנות

a white supremacist sent me death threats

over a book that I hadn't even finished writing yet.

לשנות לבבות ומחשבות בכל העולם כולו.

But obviously the only reason he was threatened

אז אני אומר לכם עכשיו,

is because he recognized the power of art

אם יש אמנות שאתם רוצים ליצור,

to change hearts and minds all the way across the world.

אם יש משהו בלבכם, אם יש לכם משהו להגיד,

אנחנו צריכים אתכם עכשיו.

So I say to you now,

if there's any art you want to create,

האמנות שלכם יכולה להיות אקטיביזם.

if there's something in your heart, if you have something to say,

היא יכולה לתת לאנשים השראה ולשנות את העולם.

we need you now.

אם אתם מפחדים, זה בסדר.

רק אל תתנו לזה לעצור אתכם.

Your art can be activism.

לכו לעשות אמנות ולהפחיד רודן.

It can inspire people and change the world.

If you're afraid, that's OK.

האם אמנות שווה את זה?

Just don't let it stop you.

לעזאזל, ברור שכן.

Go make art and scare a dictator.

תודה.

Is art worth it?

Hell yeah.

Thank you.