A Bold Plan to Rewild the Earth — at Massive Scale | Kristine McDivitt Tompkins | TED

תרגום: Roey Perlstein עריכה: zeeva livshitz

I'm of the first generation in all of human history

אני מהדור הראשון בכל ההיסטוריה האנושית

to witness the decimation of wild nature

שעד להשמדתו של הטבע הפראי,

taking place in every corner of the planet.

המתרחשת בכל פינה של כדור הארץ.

This isn't a mystery, we know this.

זו לא תעלומה, אנחנו יודעים את זה.

At the end of the day, it's simple mathematics.

בסופו של דבר, זו מתמטיקה פשוטה.

We humans expand our footprint,

אנו בני האדם מרחיבים את טביעת הרגל שלנו,

habitat on land and sea shrink,

בתי גידול ביבשה ובים מצטמצמים,

wildlife numbers fall,

מספרי חיות הבר צונחים,

temperatures rise

הטמפרטורות עולות

and human communities suffer.

וקהילות אנושיות סובלות.

And this is what keeps me up at night.

וזה מה שמשאיר אותי ערה בלילות.

But I'm also busy.

אבל אני גם עסוקה.

Edward Abbey, the godfather of environmental activism, once said,

אדוארד אבי, הסנדק של האקטיביזם הסביבתי, אמר פעם:

"Sentiment without action is the ruin of the soul."

“סנטימנט ללא פעולה הוא חורבן הנפש.”

And for me, the antidote to despair is to act.

ובשבילי, התרופה לייאוש היא לפעול.

And the most direct action at Tompkins Conservation

והפעולה הישירה ביותר בשמורת טומפקינס

is to be part of the global movement of rewilding the Earth.

היא להיות חלק מהתנועה הגלובלית של השבת הטבע לכדור הארץ.

So what is rewilding anyway?

אז מהי בכלל השבת הטבע?

It means allowing ancient nature

זה אומר לאפשר לטבע העתיק

the space and the freedom to heal itself.

את המרחב והחופש לרפא את עצמו.

And when that's not possible,

וכשזה לא אפשרי,

actively restoring territories

לשחזר שטחים באופן פעיל

and bringing back species who have gone missing.

ולהחזיר למקומם מינים שנעלמו.

Rewilding is both simple and miraculous.

השבת הטבעיות היא פשוטה ומופלאה כאחת.

I know this because I have lived it.

אני יודעת את זה כי חייתי את זה.

Here's what I think can happen if we take on rewilding the continent

הנה מה שאני חושבת שיכול לקרות אם ניקח על עצמנו להשיב את הפראות ליבשת

at a massive scale.

בקנה מידה עצום.

Because frankly,

כי בכנות,

we're kind of running out of time saving the natural world.

די אוזל לנו הזמן להציל את עולם הטבע.

So if there was ever a moment for a Hail Mary pass in conservation,

אז אם אי פעם היה רגע למהלך נואש של הרגע האחרון בשימור,

I think this is it.

אני חושבת שזהו הרגע.

30 years ago, when my late husband, Doug Tompkins, and I

לפני 30 שנה, כשבעלי המנוח דאג טומפקינס, ואני

began working on land conservation projects,

התחלנו לעבוד על פרויקטים לשימור קרקע,

we weren't really sure what we were going to do,

לא היינו לגמרי בטוחים מה אנחנו הולכים לעשות,

but we knew we would invest everything we had

אבל ידענו שנשקיע את כל מה שיש לנו

in terms of our time and resources

מבחינת הזמן והמשאבים שלנו

to slow down the freight train of development

כדי להאט את רכבת המשא של פיתוח

that we saw destroying the natural world.

שראינו הורסת את עולם הטבע.

As climbers, ski racers, wildlife people,

כמטפסים, מתחרי סקי, אנשי חיות הבר,

we had long begun to witness with our own eyes,

כבר מזמן התחלנו לחזות במו עינינו,

and it was time for us to react to those things

והגיע הזמן שנגיב לדברים האלה

that were oh so clear to us.

שהיו כה ברורים לנו.

For the two of us,

עבור שנינו,

that meant making a 180-degree shift of our business lives.

המשמעות היתה לעשות שינוי של 180 מעלות בחיינו העסקיים.

Doug, as the cofounder of “The North Face” and then “Esprit”

דאג, כמייסד שותף של “The North Face” ולאחר מכן “Esprit”

And for me, it was retiring from Patagonia company after 25 years,

ועבורי, זו היתה פרישה מחברת פטגוניה לאחר 25 שנה,

18 of those years as CEO.

מתוכן 18 שנים כמנכ“לית.

We moved to a roadless area at the tip of South America,

עברנו לאזור ללא דרכים בקצה דרום אמריקה,

at the foot of a very deep fjord in Chile.

למרגלות פיורד עמוק מאוד בצ’ילה.

We committed ourselves to saving as much wild habitat as we could,

התחייבנו להציל כמה שיותר בתי גידול פראיים,

at first by simply buying land,

בהתחלה פשוט על ידי קניית קרקעות,

ultimately acquiring over two million acres

כך שבמצטבר רכשנו למעלה משני מיליון דונם

of key habitat in Chile and Argentina.

של בתי גידול מרכזיים בצ’ילה ובארגנטינה.

Some of these tracks were still wild,

חלק מהמסלולים הללו עדיין היו פראיים,

but some were deeply degraded

אך חלקם התדרדרו באופן עמוק

after a century of livestock overgrazing and deforestation

לאחר מאה שנה של רעיית יתר של בעלי חיים וכריתת יערות

and other threats.

ואיומים אחרים.

We formed teams on the ground and worked with communities

הקמנו צוותים בשטח ועבדנו עם קהילות

and local, regional, national governments.

וממשלות מקומיות, אזוריות, ולאומיות.

And partnering with now 12 presidential administrations in the two countries,

ובשיתוף פעולה עם 12 ממשלים נשיאותיים בשתי המדינות,

we gave back everything that we put together

השבנו את כל מה שבנינו

in terms of conservation lands

מבחינת אדמות שימור

by donating them in the form of new national parks.

על ידי תרומתם בצורת פארקים לאומיים חדשים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Yes.

כן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So far, we’ve initiated 15 new national parks,

עד כה, יזמנו 15 פארקים לאומיים חדשים,

protecting over 15 million acres.

המגנים על מעל 60 מיליון דונם.

We came to know, without a doubt,

למדנו, ללא ספק,

that landscapes can recover,

שנופים יכולים להתאושש,

even those forests, grasslands, wetlands hardest hit.

אפילו אותם יערות, שטחי עשב, ושטחי ביצות שנפגעו הכי קשה.

But the more we worked saving and restoring lands and seascapes,

אבל ככל שעבדנו יותר בהצלת ושיקום נופים קרקעיים וימיים,

the more we came to realize

כך הבנו

that you can't have healthy ecosystems

שלא יכולות להיות לכם מערכות אקולוגיות בריאות

if keystone species are missing.

אם חסרים מיני מפתח.

As Lois Crisler said,

כפי שאמרה לויס קריסלר,

“Landscape without wildlife is just scenery.”

“נוף ללא חיות בר הוא רק תמונה.”

And we never saw ourselves as being in the scenery business.

ומעולם לא חשבנו על עצמנו כמי שנמצאים בעסקי התמונות.

Protecting large-scale territories is essential.

הגנה על שטחים בקנה מידה גדול היא חיונית.

You can't paint a masterpiece unless you have the canvas.

אתה לא יכול לצייר יצירת מופת אלא אם כן יש לך בד.

But once the territory is secured long-term,

אבל ברגע שהשטח הובטח לטווח ארוך,

we had to commit ourselves to go beyond land conservation

היינו צריכים להתחייב ללכת מעבר לשימור הקרקע

and set our goals to leaving behind fully functioning ecosystems.

ולהציב כמטרה להשאיר מאחור מערכות אקולוגיות מתפקדות במלואן.

Figuring out what species are missing

להבין אילו מינים חסרים

or whose numbers are low and fragile,

או שמספרם נמוך ושברירי,

and commit to bringing them back.

ולהתחייב להשיב אותם.

And that's exactly what we're doing.

וזה בדיוק מה שאנחנו עושים.

Today, Patagonia grasslands,

כיום, ערבות עשב בפטגוניה,

temperate rainforests are safe and whole,

יערות גשם ממוזגים בטוחים ושלמים,

and nearly two million acres of wetlands have been protected.

וכמעט שמונה מיליון דונם של שטחי ביצות מוגנים.

A total of 24 native species, which were nearly extinct,

בסך הכל 24 מינים מקומיים, שכמעט נכחדו,

are again roaming free and reproducing in their rightful territories,

משוטטים שוב חופשיים ומתרבים בשטחיהם החוקיים,

from apex predators that influence entire ecosystems

מטורפי על המשפיעים על מערכות אקולוגיות שלמות

to seed bearers, herbivores,

ועד נושאי זרעים, אוכלי עשב,

smaller predators,

טורפים קטנים יותר,

each playing out their essential role in the theater that we call life.

ממלאים כל אחד את תפקידו המהותי בתיאטרון שאנו מכנים חיים.

In Chile, the population of the nearly extinct huemul deer

בצ’ילה אוכלוסיית איל האנדים שכמעט נכחד

is no longer losing ground.

כבר לא מאבדת שטחים.

And after a century of livestock grazing in the Patagonia grasslands,

ואחרי מאה שנה של רעיית בעלי חיים בערבות העשב של פטגוניה,

which celebrated the killing of predators such as cougars and foxes,

שחגגה את הריגתם של טורפים כמו פומות ושועלים,

they are back and they are thriving.

הם חזרו והם משגשגים.

But all of this experience has shown us that this is still not enough.

אבל כל הניסיון הזה הראה לנו שזה עדיין לא מספיק.

The speed and power of the climate crisis and the extinction crisis

המהירות והעוצמה של משבר האקלים ומשבר ההכחדה

demand, I think, that we change our tactics again,

דורשים, לדעתי, שנשנה את הטקטיקה שלנו שוב,

and this time it's got to be on a massive scale.

והפעם זה צריך להיות בקנה מידה עצום.

Yes, the parks offer refuge from the forces of industrialization,

כן, הפארקים מציעים מקלט מכוחות התיעוש,

and we know ecosystems can be restored.

ואנחנו יודעים שניתן לשחזר מערכות אקולוגיות.

And very importantly, we know that when people reconnect with nature,

וחשוב ביותר, אנו יודעים שכאשר אנשים מתחברים מחדש לטבע,

it inspires them to protect it.

זה נותן להם השראה להגן עליו.

But at the same time, if you think about it, parks,

אבל יחד עם זאת, אם חושבים על זה, פארקים,

even the massive wild parks, are islands.

אפילו פארקי הבר המסיביים, הם איים.

They're not connected.

הם לא מחוברים.

And this is a huge problem

וזו בעיה ענקית

because in order to survive and become resilient,

מכיוון שכדי לשרוד ולהיות עמידים,

ecosystems need to be connected.

מערכות אקולוגיות צריכות להיות מחוברות.

Sometimes extensions of territories and sometimes as stepping stones.

לפעמים בתור הרחבות של שטחים ולפעמים כאבני דריכה.

One way or the other,

כך או אחרת,

flora and fauna have to be able to expand over territories

החי והצומח צריכים להיות מסוגלים להתרחב על שטחים

as they once did.

כפי שעשו פעם.

So how is this done?

אז איך זה נעשה?

It requires expanding strategies into the next 20 years.

זה דורש הרחבה של האסטרטגיה לעשרים השנים הבאות.

We have to reconnect the wild fabric of South America,

עלינו לחבר מחדש את המרקם הפראי של דרום אמריקה,

both from Chile and Argentina.

הן מצ'ילה והן מארגנטינה.

Our 30 years of conservation work is radiating up and out now,

30 שנות עבודת השימור שלנו מקרינות עכשיו מעלה והחוצה,

reconnecting habitat and species back into one full continent.

מחברות מחדש בתי גידול ומינים בחזרה ליבשת אחת שלמה.

Luckily, and not surprisingly,

למרבה המזל, ולא במפתיע,

Mother Nature has already built the literal road map

אמא טבע כבר בנתה את מפת הדרכים - מילולית

to make this possible.

שתאפשר זאת.

In Chile, this means going up the entire spine of the Andes

בצ'ילה, זה אומר לעלות לאורך כל עמוד השדרה של האנדים

with endangered species

עם מינים בסכנת הכחדה

and down the currents to Antarctica,

ובמורד הזרמים לאנטארקטיקה,

following marine wildlife systems beyond --

בעקבות מערכות חיות בר ימיות מעבר --

and this is the point -- human-made borders.

וזו הנקודה -- לגבולות מעשה ידי אדם.

As an example of this in Argentina,

כדוגמה לכך בארגנטינה,

rivers are natural wildlife bridges.

נהרות הם גשרים טבעיים לחיות בר.

So if we protect the rivers and the land around them,

אז אם נגן על הנהרות ועל האדמה סביבם,

we create these continental-scale corridors.

ניצור בכך מסדרונות בקנה מידה כלל-יבשתי.

Think of them as wild highways.

חישבו עליהם כעל כבישים מהירים פראיים.

In our kind of work,

בסוג העבודה שלנו,

there's a saying about the role of top predators

יש אמירה לגבי תפקידם של טורפי על,

that I think helps make this clearer.

שלדעתי עוזרת להבהיר זאת.

In our case,

במקרה שלנו,

if jaguars can expand their territory from north to south,

אם יגוארים יוכלו להרחיב את שטחיהם מצפון לדרום,

east to west,

ממזרח למערב,

then everybody else, animals, insects, flora, fauna,

אז כל השאר, חיות, חרקים, צמחייה, בעלי חיים,

can "walk under their legs."

יוכלו “ללכת מתחת לרגליהם“.

And that's our goal.

וזו המטרה שלנו.

So from Ibera National Park in Argentina,

אז מהפארק הלאומי איברה בארגנטינה,

we build connections across the borders in Brazil, Paraguay,

אנו בונים קשרים מעבר לגבולות בברזיל, פרגוואי,

Uruguay, Bolivia,

אורוגוואי, בוליביה,

and create biodiversity throughout the La Plata River basin,

ויוצרים מגוון ביולוגי בכל האגן של נהר לה פלאטה,

the Yungas cloud forest,

יער העננים יונגאס,

the Chaco forest,

יער צ’אקו,

the Atlantic forest.

היער האטלנטי.

There's no question that this is a very audacious next and new step.

אין ספק שמדובר בצעד הבא שהוא חדש ומאוד נועז.

I'm 73,

אני בת 73,

and for the first time in my business and conservation life,

ולראשונה בחיי העסקים והשימור שלי,

I know I'm not going to see the end of this new story.

אני יודעת שאני לא הולכת לראות את הסוף של הסיפור החדש הזה.

But that's OK with me.

אבל זה בסדר מבחינתי.

In fact, a very wise and good friend of ours, Wes Jackson,

למעשה, חבר מאוד חכם וטוב שלנו, ווס ג’קסון,

said to us years ago,

אמר לנו לפני שנים,

"If your life's work can be accomplished in your lifetime,

“אם ניתן לבצע את עבודת חייך בימי חייך,

you're not thinking big enough."

אתה לא חושב מספיק בגדול.”

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Today, the original teams we built have become independent organizations

היום, הצוותים המקוריים שבנינו הפכו לארגונים עצמאיים

known as Fundación Rewilding Chile

המכונים Fundación Rewilding Chile

and Fundación Rewilding Argentina.

ו-Fundación Rewilding Argentina.

And they are continuing this work long into the future.

והם ממשיכים את העבודה הזו הרחק אל העתיד.

Sometimes people ask me what Doug would have wanted

לפעמים אנשים שואלים אותי מה דאג היה רוצה

and what I would hope our legacy becomes.

ומה הייתי מקווה שתהיה המורשת שלנו.

And I always say the same thing.

ואני תמיד אומרת את אותו הדבר.

As proud as we are of what we've been able to accomplish thus far,

עד כמה שאנחנו גאים במה שהצלחנו להשיג עד כה,

none of us spends much time looking backwards.

אף אחד מאיתנו לא מבלה זמן רב במבט לאחור.

Rather, we see all the work that we've done

במקום זאת, אנו רואים את כל העבודה שעשינו

as a foundation to build third, fourth generations of team leaders

כבסיס לבניית הדורות השלישי והרביעי של ראשי צוותים,

who share a common vision with us.

שחולקים איתנו חזון משותף.

And that is, we refuse to accept a future without wildness,

והוא, שאנו מסרבים לקבל עתיד ללא פראיות,

without abundance

ללא שפע

and dignified human communities.

וללא קהילות אנושיות החיות בכבוד.

So what started as a personal journey has become a journey of many.

אז מה שהתחיל כמסע אישי הפך למסע של רבים.

From several dedicated individuals to whole teams,

ממספר אנשים מסורים לצוותים שלמים,

generations of teams and communities

דורות של צוותים וקהילות

who are joining the movement toward regenerative economies,

שמצטרפים לתנועה לכלכלות מתחדשות,

followed by their offspring and their descendants.

ואחריהם צאצאיהם וממשיכי דרכם.

And finally,

ולבסוף,

this journey is about bringing back large-scale territories,

המסע הזה עוסק בהחזרת שטחים בקנה מידה גדול,

keeping them safe

שמירה על ביטחונם

and finding the species who were long gone missing:

ומציאת המינים שנעלמו מזמן:

the jaguars, the huemul deer, the Andean condors,

היגוארים, אייל האנדים, הקונדורים האנדיים,

giant anteaters, pumas,

דובי נמלים ענקיים, פומות,

Pampas deer, the bare-faced curacao,

צבי הפמפאס, ההוקו חשוף-הפנים,

the Darwin’s rheas, maned wolf,

ננדו הפונה, זאב הרעמה,

marsh deer, macaws, ocelots,

צבי הביצה, המקאו, האוצלוט,

red footed-tortoises, giant river otters.

צבים אדומי-רגליים, לוטרות נהר ענקיות.

May they thrive long into the future.

יהי רצון שהם ישגשגו הרחק לתוך העתיד.

They are the legacy long after our story is told.

הם המורשת, הרבה אחרי שהסיפור שלנו יסופר.

And remember,

וזיכרו,

the first step in saving nature

הצעד הראשון בהצלת הטבע

is the rewilding of our own minds.

הוא השבת הפראות למוחנו אנו.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)