Rodney Brooks: How robots will invade our lives

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

What I want to tell you about today is how I see robots invading our lives

מה שאני רוצה לספר לכם היום הוא איך אני רואה את הרובוטים פולשים לחיינו

at multiple levels, over multiple timescales.

במגוון רמות, ובזמנים שונים.

And when I look out in the future, I can't imagine a world, 500 years from now,

וכשאני מביט לעתיד, אני לא יכול לדמיין עולם, 500 שנה מהיום,

where we don't have robots everywhere.

בו אין לנו רובוטים בכל מקום.

Assuming -- despite all the dire predictions from many people about our future --

בהנחה -- למרות כל התחזיות הקודרות של הרבה אנשים על העתיד שלנו --

assuming we're still around, I can't imagine the world not being populated with robots.

בהנחה ועדיין נהייה כאן, אני לא יכול לדמיין את העולם לא מאוכלס ברובוטים.

And then the question is, well, if they're going to be here in 500 years,

ואז השאלה היא, ובכן, אם הם עומדים להיות פה עוד 500 שנה,

are they going to be everywhere sooner than that?

האם הם עומדים להיות בכל מקום מוקדם יותר?

Are they going to be around in 50 years?

האם הם עומדים להיות בסביבה בעוד 50 שנה?

Yeah, I think that's pretty likely -- there's going to be lots of robots everywhere.

כן, אני חושב שזה מאוד אפשרי -- עומדים להיות המון רובוטים בכל מקום.

And in fact I think that's going to be a lot sooner than that.

ולמעשה אני חושב שזה עומד להיות הרבה יותר קרוב מזה.

I think we're sort of on the cusp of robots becoming common,

אני חושב שאנחנו ממש על הסף של הזמן בו הרובוטים יהיו נפוצים,

and I think we're sort of around 1978 or 1980 in personal computer years,

ואני חושב שאנחנו בסביבות 1978 או 1980 בשנות מחשבים אישיים,

where the first few robots are starting to appear.

בהם הרובוטים הראשונים מתחילים להופיע.

Computers sort of came around through games and toys.

מחשבים הגיעו דרך משחקים וצעצועים.

And you know, the first computer most people had in the house

ואתם יודעים, המחשב הראשון שלרוב האנשים היה בבית

may have been a computer to play Pong,

אולי היה מחשב כדי לשחק פונג,

a little microprocessor embedded,

מיקרו מעבד קטן מוטמע,

and then other games that came after that.

ואז משחקים אחרים שהגיעו אחריו.

And we're starting to see that same sort of thing with robots:

ואנחנו מתחילים לראות את אותו הדבר עם רובוטים:

LEGO Mindstorms, Furbies -- who here -- did anyone here have a Furby?

לגו מיינדסטורמס, פרבי -- מי פה -- למישהו היה פרבי?

Yeah, there's 38 million of them sold worldwide.

כן, נמכרו 38 מיליונים כאלה בעולם.

They are pretty common. And they're a little tiny robot,

הם מאוד נפוצים. והם רובוט קטנטן,

a simple robot with some sensors,

רובוט פשוט עם כמה סנסורים,

a little bit of processing actuation.

ומעט יכולת מחשוב.

On the right there is another robot doll, who you could get a couple of years ago.

מצד ימין שם יש עוד בובת רובוט, שיכולתם להשיג לפני כמה שנים.

And just as in the early days,

וכמו בימים המוקדמים,

when there was a lot of sort of amateur interaction over computers,

כשהיתה פעילות חובבנית בהקשר למחשבים,

you can now get various hacking kits, how-to-hack books.

אתם יכולים לקבל עכשיו כמה ערכות לפריצה, וספרים על איך לפרוץ.

And on the left there is a platform from Evolution Robotics,

ומשמאל יש פלטפורמה מאבולושיון רובוטיקה,

where you put a PC on, and you program this thing with a GUI

בו אתם שמים מחשב, ואתם מתכננים את הדבר הזה עם ממשק משתמש

to wander around your house and do various stuff.

כדי לטייל בבית ועושים דברים שונים.

And then there's a higher price point sort of robot toys --

ואז יש את נקודת המחיר הגבוהה יותר של צעצועי רובוטים --

the Sony Aibo. And on the right there, is one that the NEC developed,

האייבו של סוני. ומימין פה, זה אחד שNEC פיתחו,

the PaPeRo, which I don't think they're going to release.

ה PaPeRo, שאני לא חושב שהם ישחררו.

But nevertheless, those sorts of things are out there.

אבל עדיין, הדברים האלה נמצאים שם בחוץ.

And we've seen, over the last two or three years, lawn-mowing robots,

וראינו, במהלך השנתיים או שלוש האחרונות, רובוטים מכסחי דשא,

Husqvarna on the bottom, Friendly Robotics on top there, an Israeli company.

הוסקוורנה מלמטה, פרנדלי רובוטיקס מלמעלה שם, חברה ישראלית.

And then in the last 12 months or so

ואז ב12 החודשים האחרונים בערך

we've started to see a bunch of home-cleaning robots appear.

התחלנו לראות חבורה של רובוטים מנקי בתים מתחילה להופיע.

The top left one is a very nice home-cleaning robot

השמאלי העליון הוא רובוט ניקוי בתים נחמד

from a company called Dyson, in the U.K. Except it was so expensive --

מחברה שנקראת דייסון, מאנגליה. רק שהוא היה כל כך יקר --

3,500 dollars -- they didn't release it.

3,500 דולר -- הם לא שיחררו אותו.

But at the bottom left, you see Electrolux, which is on sale.

אבל למטה משמאל, אתם רואים את אלקטרולוקס, שנמכר עכשיו.

Another one from Karcher.

עוד אחד מקרצ'ר.

At the bottom right is one that I built in my lab

מימין למטה יש אחד שנבנה במעבדה שלי

about 10 years ago, and we finally turned that into a product.

בערך לפני 10 שנים, ולבסוף הפכנו אותו למוצר.

And let me just show you that.

ותנו לי רק להראות לכם את זה.

We're going to give this away I think, Chris said, after the talk.

אנחנו עומדים לתת את זה לדעתי, כריס אמר, אחרי ההרצאה.

This is a robot that you can go out and buy, and that will clean up your floor.

זה רובוט שאתם יכולים לצאת ולקנות, והוא ינקה לכם את הרצפה.

And it starts off sort of just going around in ever-increasing circles.

וזה מתחיל פשוט בתנועה בסיבובים הולכים ומתרחבים.

If it hits something -- you people see that?

אם הוא פוגע במשהו -- אתם רואים את זה?

Now it's doing wall-following, it's following around my feet

עכשיו הוא עושה עקיבת קירות, הוא עוקב אחר הרגליים שלי

to clean up around me. Let's see, let's --

כדי לנקות מסביבי. בואו נראה, בואו --

oh, who stole my Rice Krispies? They stole my Rice Krispies!

או, מי גנב לי את פצפוצי האורז? הם גנבו לי את פצפוצי האורז!

(Laughter)

(צחוק)

Don't worry, relax, no, relax, it's a robot, it's smart!

אל תדאגו, תרגעו, לא, תרגעו, זה רובוט, הוא חכם!

(Laughter)

(צחוק)

See, the three-year-old kids, they don't worry about it.

תראו, ילדים בני 3, הם לא דואגים מזה.

It's grown-ups that get really upset.

זה המבוגרים שמפחדים.

(Laughter)

(צחוק)

We'll just put some crap here.

אז בואו נלכלך כאן.

(Laughter)

(צחוק)

Okay.

אוקיי,

(Laughter)

(צחוק)

I don't know if you see -- so, I put a bunch of Rice Krispies there,

אני לא יודע אם אתם רואים -- אז, אני שם קצת פצפוצי אורז פה,

I put some pennies, let's just shoot it at that, see if it cleans up.

אני שם כמה מטבעות, בואו פשוט נזרוק את זה עליו, נראה אם הוא מנקה.

Yeah, OK. So --

יה, אוקיי. אז --

we'll leave that for later.

אני אשאיר את זה לאחר כך.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Part of the trick was building a better cleaning mechanism, actually;

חלק מהטריק היה לבנות מנגנון מנקה טוב יותר, למעשה;

the intelligence on board was fairly simple.

האינטליגנציה על הלוח היתה מאוד פשוטה.

And that's true with a lot of robots.

וזה נכון עם הרבה רובוטים.

We've all, I think, become, sort of computational chauvinists,

כולנו, אני חושב, הפכנו, למעין שוביניסטיים חישוביים,

and think that computation is everything,

וחושבים שמחשוב זה הכל,

but the mechanics still matter.

אבל המכאניקה עדיין חשובה.

Here's another robot, the PackBot,

הנה עוד רובוט, הפאקבוט,

that we've been building for a bunch of years.

שבנינו במשך כמה שנים.

It's a military surveillance robot, to go in ahead of troops --

זה רובוט תצפית צבאי, שילך לפני הכוחות --

looking at caves, for instance.

ויביט לתוך מערות, לדוגמה.

But we had to make it fairly robust,

אבל היינו צריכים לעשות אותו די חזק,

much more robust than the robots we build in our labs.

הרבה יותר עמיד מרובוטים שאנחנו בונים במעבדות שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

On board that robot is a PC running Linux.

על הרובוט יש מחשב שמריץ לינוקס.

It can withstand a 400G shock. The robot has local intelligence:

הוא יכול לעמוד במכות של 400G. לרובוט יש אינטליגנציה מקומית:

it can flip itself over, can get itself into communication range,

הוא יכול להפוך את עצמו, יכול להכניס את עצמו לטווח התקשורת,

can go upstairs by itself, et cetera.

יכול לעלות במדרגות לבד, ועוד.

Okay, so it's doing local navigation there.

אוקיי, אז הוא עושה ניווט מקומי פה.

A soldier gives it a command to go upstairs, and it does.

חייל נותן לו פקודה לעלות במדרגות, והוא עולה.

That was not a controlled descent.

זו לא ירידה נשלטת.

(Laughter)

(צחוק)

Now it's going to head off.

עכשיו הוא עומד להמשיך הלאה.

And the big breakthrough for these robots, really, was September 11th.

והפריצה הגדולה לרובוטים האלה, באמת, היתה בספטמבר 11.

We had the robots down at the World Trade Center late that evening.

היו לנו רובוטים במרכז הסחר העולמי מאוחר באותו ערב.

Couldn't do a lot in the main rubble pile,

לא יכולנו לעשות הרבה בהריסות העיקריות,

things were just too -- there was nothing left to do.

הדברים היו פשוט יותר מדי -- לא נשאר מה לעשות.

But we did go into all the surrounding buildings that had been evacuated,

אבל כן נכנסנו לתוך כל הבניינים מסביב שפונו,

and searched for possible survivors in the buildings

וחיפשנו ניצולים בבניינים

that were too dangerous to go into.

שהיו מסוכנים מכדי להכנס אליהם.

Let's run this video.

בואו נריץ את הוידאו.

Reporter: ...battlefield companions are helping to reduce the combat risks.

כתב: עוזרים לשדה הקרב עוזרים להפחית את הסיכונים בקרב.

Nick Robertson has that story.

ניק רוברטסון מספר את הסיפור.

Rodney Brooks: Can we have another one of these?

רודני ברוקס: אנחנו יכולים להביא עוד אחד כזה?

Okay, good.

אוקיי, טוב.

So, this is a corporal who had seen a robot two weeks previously.

אז, זה רב"ט שלא ראה רובוט שבועיים קודם.

He's sending robots into caves, looking at what's going on.

הוא שולח רובוטים לתוך מערות, רואה מה קורה שם.

The robot's being totally autonomous.

הרובוטים עצמאיים לחלוטין.

The worst thing that's happened in the cave so far

הדבר הגרוע ביותר שקרה במערה עד עכשיו

was one of the robots fell down ten meters.

היה שאחד הרובוטים נפל מגובה עשרה מטרים.

So one year ago, the US military didn't have these robots.

אז לפני שנה, לצבא האמריקאי לא היו את הרובוטים האלה.

Now they're on active duty in Afghanistan every day.

עכשיו הם בשרות פעיל באפגניסטאן כל יום.

And that's one of the reasons they say a robot invasion is happening.

וזו אחת הסיבות שהם אומרים שיש פלישת רובוטים.

There's a sea change happening in how -- where technology's going.

יש שינוי עצום שקורה עכשיו -- במקום אליו טכנולוגיה הולכת.

Thanks.

תודה.

And over the next couple of months,

ובחודשים הקרובים,

we're going to be sending robots in production

אנחנו עומדים לשלוח רובוטים ביצור

down producing oil wells to get that last few years of oil out of the ground.

לבארות נפט פעילות כדי להוציא את שאריות הנפט האחרונות מהאדמה.

Very hostile environments, 150˚ C, 10,000 PSI.

סביבות מאוד עוינות, 150 מעלות צלזיוס, 10,000 PSI לחץ.

Autonomous robots going down, doing this sort of work.

רובוטים עצמאיים יורדים, ועושים את העבודה הזו.

But robots like this, they're a little hard to program.

אבל רובוטים כמו אלה, הם קצת קשים לתכנות.

How, in the future, are we going to program our robots

איך, בעתיד, אנחנו נתכנת רובוטים

and make them easier to use?

ונהפוך אותם לקלים יותר לשימוש?

And I want to actually use a robot here --

ואני רוצה להשתמש ברובוט למעשה --

a robot named Chris -- stand up. Yeah. Okay.

רובוט שנקרא כריס -- תעמוד. כן. אוקיי.

Come over here. Now notice, he thinks robots have to be a bit stiff.

בוא הנה. עכשיו שימו לב, הוא חושב שרובוטים צריכים להיות קצת קשיחים.

He sort of does that. But I'm going to --

הוא עושה כך. אבל אני עומד --

Chris Anderson: I'm just British. RB: Oh.

כריס אנדרסון: אני רק בריטי. ר.ב: אוה.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I'm going to show this robot a task. It's a very complex task.

אני עומד להראות לרובוט הזה משימה. זו משימה מאוד מסובכת.

Now notice, he nodded there, he was giving me some indication

שימו לב עכשיו, הוא הנהן פה, הוא נתן לי חיווי

he was understanding the flow of communication.

הוא הבין את תהליך התקשורת.

And if I'd said something completely bizarre

ואם הייתי אומר משהו ממש מוזר

he would have looked askance at me, and regulated the conversation.

הוא היה מביט בי בחשדנות, ומסדיר את השיחה.

So now I brought this up in front of him.

אז עכשיו הבאתי את זה לפניו.

I'd looked at his eyes, and I saw his eyes looked at this bottle top.

הבטתי בעיניו, וראיתי את עיניו מביטות בפקק הבקבוק הזה.

And I'm doing this task here, and he's checking up.

ואני עומד לעשות את המשימה הזו פה, והוא בודק.

His eyes are going back and forth up to me, to see what I'm looking at --

העייניים שלו זזות אחורה וקדימה בחזרה אלי, כדי לראות על מה אני מסתכל --

so we've got shared attention.

אז יש לנו תשומת לב משותפת.

And so I do this task, and he looks, and he looks to me

אז אני עושה את המשימה הזו, והוא מביט בי

to see what's happening next. And now I'll give him the bottle,

לראות מה יקרה עכשיו. ועכשיו אני אתן לו את הבקבוק,

and we'll see if he can do the task. Can you do that?

ונראה אם הוא יכול לעשות את המשימה הזאת. אתה יכול לעשות את זה?

(Laughter)

(צחוק)

Okay. He's pretty good. Yeah. Good, good, good.

אוקיי, הוא די טוב. כן. טוב, טוב , טוב.

I didn't show you how to do that.

לא הראיתי לך איך לעשות את זה.

Now see if you can put it back together.

עכשיו תראה אם תוכל להרכיב אותו בחזרה.

(Laughter)

(צחוק)

And he thinks a robot has to be really slow.

והוא חושב שרובוט צריך להיות ממש איטי.

Good robot, that's good.

רובוט, טוב, זה טוב.

So we saw a bunch of things there.

אז ראינו כמה דברים שם.

We saw when we're interacting,

ראינו שכשאנחנו מתקשרים,

we're trying to show someone how to do something, we direct their visual attention.

אנחנו מנסים להראות למישהו איך לעשות משהו, אנחנו מפנים את הקשב הויזואלי שלהם.

The other thing communicates their internal state to us,

הדבר השני מראה לנו את המצב הפנימי שלהם.

whether he's understanding or not, regulates a social interaction.

בין אם הוא מבין אותו לא, מנטר את התקשורת החברתית.

There was shared attention looking at the same sort of thing,

היתה תשומת לב משותפת בלהביט באותו סוג של דבר,

and recognizing socially communicated reinforcement at the end.

ולזהות חיזוק חברתי מתוקשר בסוף.

And we've been trying to put that into our lab robots

וניסינו לשלב את זה ברובוטי המעבדה שלנו

because we think this is how you're going to want to interact with robots in the future.

מפני שאנחנו חושבים שזה איך שתרצו לתקשר עם רובוטים בעתיד.

I just want to show you one technical diagram here.

אני רק רוצה להראות לכם דיאגרמה טכנית אחת פה.

The most important thing for building a robot that you can interact with socially

הדבר החשוב ביותר בבניית רובוט ביכולת לתקשר איתו חברתית

is its visual attention system.

הוא המערכת לקשב ויזואלי.

Because what it pays attention to is what it's seeing

מפני שמה שהוא קשוב אליו הוא מה שהוא רואה

and interacting with, and what you're understanding what it's doing.

ומתקשר איתו, ומה שאתם מבינים ממה שהוא עושה.

So in the videos I'm about to show you,

אז בסרטונים שאני עומד להראות לכם,

you're going to see a visual attention system on a robot

אנחנו עומדים לראות קשב ויזואלי של הרובוט

which has -- it looks for skin tone in HSV space,

שהוא -- הוא מחפש צבעים של עור בטווח הHSV (תחום בחירה של צבעים)

so it works across all human colorings.

כך שהוא עובר על כל גווני העור האנושיים.

It looks for highly saturated colors, from toys.

הוא מחפש צבעים מאוד רוויים, מצעצועים.

And it looks for things that move around.

והוא מחפש דברים שזזים.

And it weights those together into an attention window,

ומשקלל את כל אלה יחד לחלון קשב,

and it looks for the highest-scoring place --

והוא מחפש את האזור עם הניקוד הגבוה ביותר --

the stuff where the most interesting stuff is happening --

המקום בו הדברים המעניינים ביותר קורים --

and that is what its eyes then segue to.

וזה המקום אליו עיניו זזות לבסוף.

And it looks right at that.

והוא מביט ממש בזה.

At the same time, some top-down sort of stuff:

באותו הזמן, גם תהליכים של מלמעלה למטה:

might decide that it's lonely and look for skin tone,

הוא יכול להחליט שהוא בודד ולחפש גווני עור,

or might decide that it's bored and look for a toy to play with.

או להחליט שהוא משועמם ולחפש צעצוע לשחק איתו.

And so these weights change.

אז המשקלים האלה משתנים.

And over here on the right,

וכאן מימין,

this is what we call the Steven Spielberg memorial module.

זה מה שאנחנו קוראים לו הרכיב לזכר סטיבן ספילברג,

Did people see the movie "AI"? (Audience: Yes.)

האם אנשים ראו את הסרט "AI"?(קהל: "כן")

RB: Yeah, it was really bad, but --

ר.ב: כן, הוא היה ממש גרוע, אבל --

remember, especially when Haley Joel Osment, the little robot,

אתם זוכרים כשהיילי ג'ו אוסמט, הרובוט הקטן,

looked at the blue fairy for 2,000 years without taking his eyes off it?

הביט בפיה הכחולה במשך 2,000 שנה בלי להסיר ממנה את עיניו?

Well, this gets rid of that,

ובכן, זה נפתר מזה,

because this is a habituation Gaussian that gets negative,

מפני שזו עקומת הביטואציה גאוסייאנית שנעשית שלילית,

and more and more intense as it looks at one thing.

ויותר ויותר חזקה כשהוא מביט במשהו אחד.

And it gets bored, so it will then look away at something else.

והוא משתעמם, אז הוא יסתכל על משהו אחר.

So, once you've got that -- and here's a robot, here's Kismet,

אז, ברגע שהבנתם את זה -- והנה רובוט, הנה קיזמט,

looking around for a toy. You can tell what it's looking at.

מחפש בסביבה צעצוע.

You can estimate its gaze direction from those eyeballs covering its camera,

אתם יכולים להעריך את כיוון המבט שלו מגלגלי העין האלה שמכסים את המצלמה,

and you can tell when it's actually seeing the toy.

ואתם יכולים לראות מתי הוא בעצם רואה את הצעצוע.

And it's got a little bit of an emotional response here.

ויש לו תגובה קצת רגשית פה.

(Laughter)

(צחוק)

But it's still going to pay attention

אבל הוא עדיין עומד לשים לב

if something more significant comes into its field of view --

אם משהו יותר חשוב יכנס לשדה הראיה שלו --

such as Cynthia Breazeal, the builder of this robot, from the right.

כמו סינתיה ברזיל, הבונה של הרובוט, מימין.

It sees her, pays attention to her.

הוא רואה אותה, ותשומת הלב שלו פונה אליה.

Kismet has an underlying, three-dimensional emotional space,

לקיזמט יש מרחב רגשי תלת מימדי בבסיסו,

a vector space, of where it is emotionally.

מרחב וקטורי, של היכן הוא נמצא רגשית.

And at different places in that space, it expresses --

ובמקומות שונים במרחב הזה, הוא מביע --

can we have the volume on here?

אפשר להגביר את הווליום פה?

Can you hear that now, out there? (Audience: Yeah.)

אתם יכולים לשמוע את זה עכשיו, שם? (קהל: כן)

Kismet: Do you really think so? Do you really think so?

קיזמט: אתם באמת חושבים ככה? אתם באמת חושבים ככה?

Do you really think so?

אתם באמת חושבים ככה?

RB: So it's expressing its emotion through its face

ר.ב: אז הוא מבטא את רגשותיו דרך פניו

and the prosody in its voice.

ובמשקל קולו.

And when I was dealing with my robot over here,

וכשטיפלתי ברובוט שלי כאן,

Chris, the robot, was measuring the prosody in my voice,

כריס, הרובוט, מדד את הטון בקולי,

and so we have the robot measure prosody for four basic messages

אז יש לנו את הרובוט מודד טונים לארבעה מסרים בסיסיים

that mothers give their children pre-linguistically.

שאם נותנת לילדיה לפני שהם מדברים.

Here we've got naive subjects praising the robot:

כאן יש לנו נסיינים נאיבים שמשבחים את הרובוט:

Voice: Nice robot.

קול: רובוט נחמד.

You're such a cute little robot.

אתה כזה רובוט קטן וחמוד.

(Laughter)

(צחוק)

RB: And the robot's reacting appropriately.

ר.ב: והרובוט מגיב בהתאם.

Voice: ...very good, Kismet.

קול: ... טוב מאוד, קיזמט.

(Laughter)

(צחוק)

Voice: Look at my smile.

קול: תביט בחיוך שלי.

RB: It smiles. She imitates the smile. This happens a lot.

ר.ב: הוא מחייך. היא מחקה את החיוך. זה קורה הרבה.

These are naive subjects.

אלה נסיינים נאיביים.

Here we asked them to get the robot's attention

פה ביקשנו מהם לתפוש את תשומת הלב של הרובוט

and indicate when they have the robot's attention.

ולסמן מתי הם תפשו את תשומת ליבו.

Voice: Hey, Kismet, ah, there it is.

קול: הי, קיזמט, אה, הנה זה.

RB: So she realizes she has the robot's attention.

ר.ב: אז היא רואה שהיא קיבלה את תשומת הלב של הרובוט.

Voice: Kismet, do you like the toy? Oh.

קול: קיסמט, אתה אוהב את הצעצוע? אוה.

RB: Now, here they're asked to prohibit the robot,

ר.ב: עכשיו, הם מתבקשים לאסור על הרובוט,

and this first woman really pushes the robot into an emotional corner.

והאשה הראשונה ממש דוחקת את הרובוט לפינה הרגשית.

Voice: No. No. You're not to do that. No.

קול: לא. לא. אסור לך לעשות את זה. לא.

(Laughter)

(צחוק)

Not appropriate. No. No.

זה לא בסדר. לא. לא.

(Laughter)

(צחוק)

RB: I'm going to leave it at that.

ר.ב: אני אשאיר את זה ככה.

We put that together. Then we put in turn taking.

אנחנו מחברים את זה. אז אנחנו מוסיפים תקשורת לפי התור.

When we talk to someone, we talk.

כשאנחנו מדברים עם מישהו, אנחנו מדברים,

Then we sort of raise our eyebrows, move our eyes,

ואז אנחנו מרימים את גבותינו, מזיזים את עינינו,

give the other person the idea it's their turn to talk.

רומזים לאדם שתורו לדבר.

And then they talk, and then we pass the baton back and forth between each other.

ואז הם מדברים, ואז אנחנו מעבירים את המקל מהאחד לשני

So we put this in the robot.

אז אנחנו שמים את זה ברובוט.

We got a bunch of naive subjects in,

הכנסנו חבורת נסיינים נאיביים פנימה,

we didn't tell them anything about the robot,

לא אמרנו להם שום דבר על הרובוט,

sat them down in front of the robot and said, talk to the robot.

הושבנו אותם מול הרובוט ואמרנו, דברו לרובוט.

Now what they didn't know was,

עכשיו מה שהם לא ידעו היה,

the robot wasn't understanding a word they said,

הרובוט לא הבין מילה ממה שהם אמרו,

and that the robot wasn't speaking English.

וזה שהרובוט לא דיבר אנגלית.

It was just saying random English phonemes.

הוא רק אמר פונמות באנגלית.

And I want you to watch carefully, at the beginning of this,

ואני רוצה שתביטו היטב, בהתחלה של זה,

where this person, Ritchie, who happened to talk to the robot for 25 minutes --

פה האדם הזה, ריצ'י, שבמקרה דיבר עם הרובוט במשך 25 דקות --

(Laughter)

(צחוק)

-- says, "I want to show you something.

-- אמר, "אני רוצה להראות לך משהו.

I want to show you my watch."

אני רוצה להראות לך את השעון שלי."

And he brings the watch center, into the robot's field of vision,

והוא מביא את השעון למרכז, לטווח הראיה של הרובוט,

points to it, gives it a motion cue,

מצביע עליו, נותן לו רמז תנועה,

and the robot looks at the watch quite successfully.

והרובוט מביט בשעון די בהצלחה.

We don't know whether he understood or not that the robot --

אנחנו לא יודעים באמת אם הוא מבין או לא שהרובוט --

Notice the turn-taking.

מבחין בתורות.

Ritchie: OK, I want to show you something. OK, this is a watch

ריצ'י: אוקיי, אני רוצה להראות לך משהו. אוקיי, זה שעון

that my girlfriend gave me.

שחברה שלי נתנה לי.

Robot: Oh, cool.

רובוט: אוה, קול.

Ritchie: Yeah, look, it's got a little blue light in it too. I almost lost it this week.

ריצ'י" כן, תראה, יש לו גם אור כחול. כמעט איבדתי אותו השבוע.

(Laughter)

(צחוק)

RB: So it's making eye contact with him, following his eyes.

ר.ב: אז הוא יוצר קשר עין איתו, עוקב אחרי עיניו.

Ritchie: Can you do the same thing? Robot: Yeah, sure.

ריצ'י: אתה יכול לעשות אותו הדבר? רובוט: כן, בוודאי.

RB: And they successfully have that sort of communication.

ר.ב: והם מתקשרים ככה בהצלחה.

And here's another aspect of the sorts of things that Chris and I were doing.

ויש עוד פן לסוג הדברים האלה שכריס ואני עושים.

This is another robot, Cog.

זה עוד רובוט, קוג.

They first make eye contact, and then, when Christie looks over at this toy,

הם קודם יצרו קשר עין, ואז, כשכריסטי מביטה לעבר הצעצוע הזה,

the robot estimates her gaze direction

הרובוט מעריך את כיוון המבט שלה

and looks at the same thing that she's looking at.

ומביט באותו הדבר שהיא מביטה בו.

(Laughter)

(צחוק)

So we're going to see more and more of this sort of robot

אז אנחנו נראה עוד ועוד מהסוג הזה של רובוטים

over the next few years in labs.

במשך השנים הקרובות במעבדות.

But then the big questions, two big questions that people ask me are:

אבל אז השאלה הגדולה, שתי שאלות גדולות שאנשים שואלים אותי:

if we make these robots more and more human-like,

אם נעשה את הרובוטים האלה יותר ויותר דומים לאנשים,

will we accept them, will we -- will they need rights eventually?

האם נקבל אותם, האם -- האם הם יצטרכו זכויות בסופו של דבר?

And the other question people ask me is, will they want to take over?

והשאלה השניה שאנשים שואלים אותי היא, האם הם ירצו להשתלט?

(Laughter)

(צחוק)

And on the first -- you know, this has been a very Hollywood theme

ובנוגע לראשונה -- אתם יודעים, זה היה נושא מאוד הוליוודי

with lots of movies. You probably recognize these characters here --

עם הרבה סרטים. אתם בטח מזהים כמה מהדמויות האלה --

where in each of these cases, the robots want more respect.

שבכל אחד מהמקרים האלה, הרובוטים רצו יותר כבוד.

Well, do you ever need to give robots respect?

ובכן, האם אי פעם נצטרך לתת לרובוטים כבוד?

They're just machines, after all.

הם רק מכונות, אחרי הכל.

But I think, you know, we have to accept that we are just machines.

אבל אני חושב, אתם יודעים, אנחנו חייבים לקבל שאנחנו רק מכונות.

After all, that's certainly what modern molecular biology says about us.

אחרי הכל, זה בהחלט מה שביולוגיה מולקולרית מודרנית אומרת עלינו.

You don't see a description of how, you know,

אתם לא רואים תאור של איך, אתם יודעים,

Molecule A, you know, comes up and docks with this other molecule.

מולקולה א, אתם יודעים, באה ומתחברת עם מולקולה אחרת.

And it's moving forward, you know, propelled by various charges,

והיא זזה קדימה, אתם יודעים, מונעת על ידי מתחים שונים,

and then the soul steps in and tweaks those molecules so that they connect.

ואז הנשמה באה ומסדרת את המולקולות כך שהן יתחברו.

It's all mechanistic. We are mechanism.

זה הכל מכאניסטי. אנחנו מכונות.

If we are machines, then in principle at least,

אם אנחנו מכונות, אז בעיקרון לפחות,

we should be able to build machines out of other stuff,

אנחנו צריכים להיות מסוגלים לבנות מכונות מדברים אחרים,

which are just as alive as we are.

שהן לפחות חיות כמונו.

But I think for us to admit that,

אבל אני חושב שבשבילנו להודות בזה,

we have to give up on our special-ness, in a certain way.

אנחנו צריכים לוותר על המיוחדות שלנו, בצורה מסויימת.

And we've had the retreat from special-ness

והייתה לנו את הנסיגה ממיוחדות

under the barrage of science and technology many times

תחת מתקפת המדע והטכנולוגיה הרבה פעמים

over the last few hundred years, at least.

במהלך כמה מאות השנים האחרונות, לפחות.

500 years ago we had to give up the idea

לפני 500 שנה היינו צריכים לוותר על הרעיון

that we are the center of the universe

שאנחנו מרכז היקום

when the earth started to go around the sun;

כשכדור הארץ התחיל להסתובב סביב השמש;

150 years ago, with Darwin, we had to give up the idea we were different from animals.

לפני 150 שנה, עם דארווין, היינו צריכים לוותר על הרעיון שאנחנו שונים מהחיות.

And to imagine -- you know, it's always hard for us.

ולדמיין -- אתם יודעים, זה תמיד קשה בשבילנו,

Recently we've been battered with the idea that maybe

לאחרונה הועמדנו בפני הרעיון שאולי

we didn't even have our own creation event, here on earth,

אפילו לא היה לנו את ארוע הבריאה שלנו, כאן על כדור הארץ,

which people didn't like much. And then the human genome said,

שאנשים לא ממש אהבו. ואז הגנום האנושי אמר,

maybe we only have 35,000 genes. And that was really --

אולי יש לנו רק 35,000 גנים. וזה היה ממש --

people didn't like that, we've got more genes than that.

אנשים לא אהבו את זה, יש לנו יותר גנים מזה.

We don't like to give up our special-ness, so, you know,

אנחנו לא אוהבים לוותר על המיוחדות שלנו, אז, אתם יודעים,

having the idea that robots could really have emotions,

הרעיון שלרובוטים באמת יכולים להיות רגשות,

or that robots could be living creatures --

או שרובוטים יכולים להיות יצורים חיים --

I think is going to be hard for us to accept.

אני חושב שזה יהיה קשה לנו לקבל.

But we're going to come to accept it over the next 50 years or so.

אבל אנחנו עומדים לקבל את זה במשך ה 50 שנים הבאות.

And the second question is, will the machines want to take over?

והשאלה השניה היא, האם המכונות ירצו להשתלט?

And here the standard scenario is that we create these things,

וכאן התסריט הסטנדרטי הוא שאנחנו יוצרים את הדברים האלה,

they grow, we nurture them, they learn a lot from us,

הם גדלים, אנחנו מטפחים אותם, הם לומדים הרבה מאיתנו,

and then they start to decide that we're pretty boring, slow.

ואז הם מתחילים להחליט שאנחנו די משעממים, איטיים.

They want to take over from us.

הם רוצים להשתלט.

And for those of you that have teenagers, you know what that's like.

ולאלה מכם שיש בני עשרה, אתם יודעים איך זה.

(Laughter)

(צחוק)

But Hollywood extends it to the robots.

אבל הוליווד מרחיבה את זה לרובוטים.

And the question is, you know,

והשאלה היא, אתם יודעים,

will someone accidentally build a robot that takes over from us?

האם מישהו בטעות יבנה רובוט שמשתלט עלינו?

And that's sort of like this lone guy in the backyard,

וזה סוג האדם המתבודד בחצר האחורית,

you know -- "I accidentally built a 747."

אתם יודעים -- "בטעות בניתי 747."

I don't think that's going to happen.

אני לא חושב שזה יקרה.

And I don't think --

ואני לא חושב --

(Laughter)

(צחוק)

-- I don't think we're going to deliberately build robots

-- אני לא חושב שאנחנו בכוונה הולכים לבנות רובוטים

that we're uncomfortable with.

שלא נוח לנו איתם.

We'll -- you know, they're not going to have a super bad robot.

ובכן -- אתם יודעים, לא עומד להיות להם רובוט סופר רע.

Before that has to come to be a mildly bad robot,

לפני זה צריך להגיע הרובוט הקצת רע,

and before that a not so bad robot.

ולפני זה רובוט לא כל כך נורא.

(Laughter)

(צחוק)

And we're just not going to let it go that way.

ואנחנו פשוט לא ניתן לזה להתפתח לכיוון הזה.

(Laughter)

(צחוק)

So, I think I'm going to leave it at that: the robots are coming,

אז, אני חושב שאני אסיים בזה: הרובוטים באים,

we don't have too much to worry about, it's going to be a lot of fun,

אין לנו ממש סיבה לדאוג, זה יהיה כיף גדול,

and I hope you all enjoy the journey over the next 50 years.

ואני מקווה שכולכם תהנו מהמסע ב50 השנים הבאות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)