Stephanie Kelton: The big myth of government deficits | TED

תרגום: Eli Lamdan עריכה: Ido Dekkers

כאשר דברים מתפרקים, אנחנו מקבלים הזדמנות.

אנחנו יכולים לאסוף את החלקים ולחבר אותם בחזרה באותו האופן,

When things break, we have an opportunity.

או לחפש דרכים טובות יותר להרכיב אותם.

We can pick up the pieces and put them back together the old way,

מגפת הקורונה הרסה הכל.

היא חשפה רבים מפגמיה של הכלכלה שלנו --

or we can look for better ways to build.

Covid broke everything.

בתעסוקה, בחינוך, בשירותי הבריאות, בדיור --

It put a spotlight on the many deficits in our economy --

והיא הראתה עד כמה אי־שוויון הפך את הכל לגרוע יותר.

in employment, education, health care, housing --

בארה“ב, וברחבי העולם, ממשלות עשו כמה דברים יוצאי דופן.

and it showed how inequality made it all worse.

הן שלחו כסף ישירות לאנשים כדי לעזור להם לקנות מזון ולשלם שכר דירה.

Here in the US and around the world, governments did some extraordinary things.

הן סיפקו בדיקות קורונה ללא תשלום

They sent money to people directly to help them buy food and pay rent.

והרחיבו את שירותי הבריאות כדי לספק אותם ליותר אנשים.

הן נתנו כסף לעסקים כדי לעזור להם לשרוד

They provided free Covid testing

בתקופה שבה רוב הכלכלה הייתה מושבתת באופן זמני.

and expanded health care to cover more of the population.

They gave money to businesses to help keep them afloat

הן הציעו הקלות בתשלומי חובות למיליוני אנשים,

שלוו כסף כדי לרכוש השכלה גבוהה.

while much of the economy was temporarily shut down.

הן עשו את כל זה ויותר מכך בלי להעלות מיסים

They offered debt relief to millions of people

who borrowed money to go to college.

או לנהל קרבות ארוכים

They did all of this and more without raising taxes

בשאלה הרגילה כיצד לממן זאת.

בשבילי זה היה מרגש,

or having a prolonged battle

over the usual question of how to pay for it.

ואני כלכלנית, אז אני לא אומרת את זה לעתים קרובות.

(צחוק)

To me, this was exciting,

אבל כמי שמנסה לשנות את דרכי החשיבה שלנו

and I'm an economist, so I don't say that a lot.

על גרעונות והוצאות ממשלתיות,

(Laughter)

ראיתי כאן הזדמנות

But as someone who's been trying to change the way we think

להראות מדוע תקציבים של מדינות לא עובדים כמו תקציבים של משקי בית.

about deficits and government spending,

מדוע כל סעיף הוצאה שלהם הוא בפועל סעיף הכנסה שלנו.

I saw this as an opportunity

to show why government budgets don't work like household budgets.

ומדוע המדינה שלנו יכולה להרשות לעצמה להמשיך להשקיע במה שאנחנו צריכים

Why all of their red ink is really our black ink.

אפילו אחרי שהוציאה טריליונים כדי להילחם במגפה העולמית.

And why our nation can afford to keep investing in the things we need

לזמן קצר היה נראה כאילו ארה“ב ומדינות אחרות

even after spending trillions to fight the pandemic.

התחילו לחשוב מחוץ לקופסה

For a while, it looked like the US and other countries

על גרעונות ומיסים.

אבל כעת, הנה אנחנו,

were starting to break the mold on the old way of thinking

רק כמה חודשים אחרי כל הפעולות האמיצות הללו,

about deficits and taxes.

אנחנו שוב גולשים חזרה להרגלי החשיבה הישנים שלנו.

But now here we are,

just a handful of months after all of that bold action,

האם נוכל לבנות דיור בר־השגה ולתקן את התשתיות המתפוררות?

and we're sliding back into our old habits of thought.

האם נוכל להרחיב את מערכת הבריאות הציבורית ולכלול בה טיפולי שיניים, ראייה ושמיעה?

Can we build affordable housing and fix crumbling infrastructure?

האם נוכל להתמודד עם משבר האקלים?

Can we expand Medicare to include dental, vision and hearing?

בכל פעם שהקונגרס דן בשאלות הללו כולם חוזרים לשאלה,

Can we tackle our climate crisis?

כיצד תממנו את זה?

As Congress debates these questions, everyone is back to asking,

זאת השאלה הלא נכונה.

למעשה, השאלות הנכונות לא קשורות כלל לכסף.

how will you pay for it?

במקום להיות טרודים בשאלה מאיפה יגיע המימון,

It's the wrong question.

In fact, the right questions don't involve money at all.

אנחנו צריכים לשאול האם אלה דברים שכדאי לעשות

והאם יש לנו את המשאבים הממשיים, האנשים, הציוד,

Instead of worrying about where the financing will come from,

we should be asking, are these things worth doing

חומרי הגלם והטכנולוגיה כדי לעשות אותם?

and do we have the real resources, the people, the equipment,

האם הם ישפרו את החברה?

והאם יש לנו רצון פוליטי לפעול?

the raw materials and the technology to do them?

אני אחת מאותם כלכלנים בודדים

Well, they make society better off.

שהשתתפו ביצירתו של גוף הידע האקדמי

And do we have the political will to act?

הידוע בתור MMT או התיאוריה המוניטרית המודרנית.

I'm one of a handful of economists

who contributed to the body of academic scholarship

MMT מספקת תיאור מדויק

של האופן שבו מתפקד בפועל כסף פיאט, דוגמת הדולר האמריקאי או הפאונד הבריטי.

known as MMT or Modern Monetary Theory.

MMT provides an accurate description

of how a fiat currency like the US dollar or the British pound actually works.

היא מזכירה לנו שאנחנו כבר לא פועלים במסגרת סטנדרט הזהב,

כך שמציאת הכסף לתשלום עבור הדברים שאנחנו זקוקים להם

היא כבר לא בעיה עבור מדינות כמו ארה“ב או בריטניה.

It reminds us that we're no longer on a gold standard,

so finding the money to pay for the things we need

אם אנחנו מתכוונים לתקן את קלקולי הכלכלה שלנו,

is never an issue for countries like the US or the UK.

אנחנו חייבים לתקן את אופן החשיבה שלנו על מגבלות ההוצאה הממשלתית.

If we're going to fix what's broken in our economy,

תנו לי להביא לכם דוגמה

we have to fix the way we think about the limits on government spending.

לסוג כזה של חשיבה פגומה בסגנון סטנדרט הזהב,

שעדיין נמצאת בכל מקום בשיח שלנו.

Let me give you an example

בשנת 1983, ראש ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ’ר,

of the kind of broken gold standard thinking

that still permeates our discourse.

אמרה את המילים הללו:

“אם המדינה רוצה להוציא יותר,

Back in 1983, the prime minister of Great Britain, Margaret Thatcher,

היא יכולה לעשות זאת רק באמצעות הלוואה מחסכונותיכם או העלאת המיסים שלכם,

said these words:

"If the state wishes to spend more,

ולא כדאי לחשוב שמישהו אחר ישלם.

it can do so only by borrowing your savings or by taxing you more,

המישהו האחר הזה הוא אתם.

אין דבר כזה כסף ציבורי.

and it is no good thinking that someone else will pay.

ישנו רק הכסף של משלמי המיסים“.

That someone else is you.

There is no such thing as public money.

אולי שמעתם את הגרסה העכשווית לאמירתה של תאצ’ר.

There is only taxpayers' money."

“אין בעולם עצי כסף קסומים”

Maybe you've heard the contemporary version of Thatcher's dictum.

זאת דרך אחרת לומר שעל כל דבר חייבים לשלם

ושמשלם המיסים הוא בסופו של דבר אחראי על המימון

"There is no magic money tree."

It's just another way of saying that everything must be paid for

של כל הוצאות הממשלה.

זה נשמע מדאיג.

and that the taxpayer is ultimately on the hook

כאנשים פרטיים, אנחנו יודעים שכאשר אנחנו לווים כסף

for whatever the government spends.

כדי ללמוד באוניברסיטה, לפתוח עסק או לקנות בית,

It sounds worrying.

As individuals, we know that when we borrow money

אנחנו נוטלים על עצמו את החוב באופן אישי.

אנחנו חייבים למצוא את הכסף כדי החזיר אותו.

to go to college, start a business or buy a home,

נטילה של יותר מדי חוב אישי יכולה להוביל לכל מיני בעיות.

we're personally saddled with that debt.

We have to find the money to pay it back.

אפילו עסקים קטנים ותאגידים גדולים

Taking on too much personal debt can lead to all sorts of problems.

מוכרחים לפסוע בזהירות כשזה נוגע לחוב.

אבל הממשלה היא סיפור אחר לחלוטין.

Even small businesses and large corporations

have to walk a fine line when it comes to debt.

בניגוד אלינו,

הקונגרס לא חייב לבדוק את המאזן בחשבון הבנק שלו

But the federal government is fundamentally different.

כדי להחליט אם הוא יכול להרשות לעצמו להוציא יותר.

Unlike the rest of us,

Congress never has to check the balance in its bank account

בתור מנפיקת המטבע,

to figure out whether it can afford to spend more.

הממשלה לעולם לא תסיים את מלאי הכסף.

היא מסוגלת לקנות כל דבר זמין העומד למכירה במטבע שלה.

As the issuer of the currency,

the federal government can never run out of money.

זה יכול להיות להוציא כסף על כבישים וגשרים,

It can afford to buy whatever is available and for sale in its own currency.

על מאגרי חימוש צבאיים, או על בתי־חולים ובתי־ספר.

Now that might mean spending on roads and bridges,

גיוס הקולות לטובת העברה של חוק הכרוך בהוצאות יכול להיות משימה קשה,

a military arsenal or hospitals and schools.

אבל מציאת הכסף

Finding the votes to pass a spending bill can be hard,

לעולם לא תהיה בעיה.

אפשר פשוט ליצור אותו.

אז ככה זה עובד.

but finding the money

is never a problem.

בכל פעם שהקונגרס והנשיא מסכימים להגדיל את ההוצאות,

They just create it.

הבנק הממשלתי, הפדרל רזרב,

So here's how it works.

פועל בשיתוף יתר המערכת הפיננסית

Whenever Congress and the president agree to spend more,

כדי להעביר את הכסף הזה לחשבונות שלנו.

the government's bank, the Federal Reserve,

הכל נעשה באופן אלקטרוני,

works with the rest of the financial system

כך ששום הדפסה פיזית של כסף לא מתרחשת כאן.

to get that money into our accounts.

אם קיבלתם צ’ק על סך 1400 דולר מהממשל הפדרלי

Everything's done electronically,

so there's no physical printing of money involved.

מוקדם יותר השנה,

או אם העסק שלכם קיבל סיוע כספי כדי לכסות את הוצאות השכר והוצאות אחרות,

If you got a 1,400-dollar check from the federal government

אז קיבלתם חלק מהדולרים הדיגיטליים החדשים

earlier this year,

or if your company received money to help cover payroll and other expenses,

שהוטבעו כדי לתמוך בכלכלה שלנו.

then you received some of the newly minted digital dollars

משלמי המיסים לא היו מעורבים בתהליך הזה.

that were created to support our economy.

הכל נעשה תוך שימוש בלא יותר מאשר מקלדת מחשב.

No taxpayers were involved in that process.

אז מדוע אנחנו שומעים כל כך הרבה על הצורך להעלות מיסים

It was all done using nothing more than a computer keyboard.

כדי להשקיע בתשתיות ובדברים אחרים בכלכלה שלנו?

So why are we hearing so much about the need to raise taxes

במילה אחת,

גרעונות.

to pay for infrastructure and make other investments in our economy?

כולנו הורגלנו לחשוש מגרעונות,

In a word,

לכן המחוקקים מחפשים דרכים להגדיל את ההוצאות

deficits.

We've all been conditioned to worry about deficits,

מבלי להגדיל את הגרעון.

זה לב העניין בכל החיפוש אחרי מי שישלם.

so lawmakers are looking for ways to spend more

without adding to the deficit.

למרבה הצער, לגרעונות יצא שם רע.

That's what this whole pay-for game is about.

הם נתפסים כמעט תמיד באור שלילי.

Unfortunately, deficits have gotten a bad rap.

והייתי רוצה לשנות את זה.

כאשר אנחנו שומעים את המילה “גרעון“,

They're almost always seen in a negative light.

סביר להניח שנחשוב על מחסור או חסך.

And I would like to change that.

גרעון נשמע תמיד כמו משהו מבשר רעות.

When we hear the word "deficit,"

לכן, כאשר אנחנו שומעים שהממשלה הפדרלית

we probably think of a deficiency or shortfall.

יצרה גרעון של שלושה טריליון דולר בתקציב,

A deficit always sounds ominous.

זה יכול להישמע לנו מדאיג.

So when we hear that the federal government

זה אפילו יכול להכעיס בני אדם.

just ran a three-trillion-dollar budget deficit,

אבל ישנה דרך אחרת לחשוב על גרעונות בתקציב המדינה.

it can sound worrying.

בדיוק כמו שהספרה 6 הופכת ל־9 כאשר אנחנו מסתכלים עלייה מזווית שונה,

And it can even anger people.

But there's another way to think about government deficits.

גרעון ממשלתי הופך לעודף פיננסי

Just as a six becomes a nine when we view it from a different angle,

כאשר אנחנו מסתכלים עליו מפרספקטיבה אחרת.

מתנגד גרעונות קנאי עשוי להסתכל על התמונה הזאת

a government deficit becomes a financial surplus

ולא לראות דבר מלבד ים של הוצאות מדאיגות.

when we look at it from another perspective.

זה לא האופן שבו אני מסתכלת על זה.

A deficit hawk might look at this picture

הנה מה שאני רואה.

and see nothing but a sea of worrying red ink.

אני רואה מה שקורה

בצד השני של ספר החשבונות הממשלתי.

That's not how I look at it.

כאשר הממשלה מוציאה יותר ממה שהיא מכניסה מהמיסים שלנו,

Here's what I see.

I see what's happening

on the other side of the government's ledger.

היא יוצרת תרומה פיננסית לחלק אחר של הכלכלה.

When the government spends more than it taxes away from us,

ההוצאות שלהם הן ההכנסות שלנו.

it makes a financial contribution to some other part of the economy.

כאשר מסתכלים על כך באופן הזה,

מתברר שכל גרעון טוב למישהו.

Their red ink is our black ink.

When you look at it this way,

השאלה היא למי

it becomes clear that every deficit is good for someone.

ואיזו מטרה רוצים להשיג בעזרת הגרעונות הללו?

The question is for whom

זה משנה כיצד מוציאים את הכסף

ומי נשאר בסופו של דבר עם העודפים הנוצרים.

and what are those deficits being used to accomplish?

הורדות המיסים, שמפילות מתנות ענקיות משמיים לאלה שנמצאים למעלה

It matters how the money is spent

and who ends up with the resulting surplus.

בלי ליצור השקעות והזדמנויות

עבור יתר האוכלוסייה,

Tax cuts that deliver huge windfalls for those at the top

הן לא שימוש טוב בגרעונות.

without sparking investment and opportunity

מצד שני,

הוצאה של טריליונים על תמיכה בכלכלה במהלכה של מגפה עולמית

for the rest of the population

don't make good use of deficits.

עושה שימוש טוב בגרעון.

On the other hand,

עברנו זה עתה את המיתון הקצר ביותר בתולדות ארה“ב.

spending trillions to support the economy during the pandemic

put the deficit to good use.

לדעתי, זאת הייתה אחריות פיסקאלית.

We just had the shortest recession in US history.

להיות אחראי אין פירושו לנהל את תקציב המדינה

To me, that was fiscally responsible.

כמו תקציב משק הבית.

במקום לנסות לשמור על גובה הגרעון,

Being responsible shouldn't mean running the government's finances

הקונגרס צריך להתמקד בשמירה על גובה האינפלציה.

like a household.

Instead of trying to keep the deficit in check,

זוהי המגבלה האמיתית על ההוצאות

Congress should be focused on keeping inflation in check.

וזה מה שצריך להישמר מפניו

אם אתם חושבים להוציא טריליונים

That's the real limit on spending

על דברים כמו תשתיות, שירותי בריאות והשכלה גבוהה בחינם.

and it's the thing to watch out for

במקום לשאול, “כיצד נממן את זה?“,

if you're thinking about spending trillions

on things like infrastructure, health care and free college.

הקונגרס צריך לשאול, “כיצד נספק לזה משאבים?”

Instead of asking, "How will we pay for it?,"

כדי לענות על השאלה הזאת,

חישבו על בני אדם, מפעלים, ציוד וחומרי גלם כמו עץ וברזל.

Congress should be asking, "How will we resource it?"

To answer that question,

אם אנחנו הולכים לבנות רכבת מהירה,

think of people, factories, equipment and raw materials like wood and iron.

לתקן את התשתיות המתפרקות ולהפוך את הכלכלה שלנו לירוקה,

אז נצטרך בטון, פלדה וקורות עץ.

If we're going to build high-speed rail,

fix crumbling infrastructure and green our economy,

נצטרך פועלי בניין, אדריכלים ומהנדסים.

נצטרך חברות שיכולות להיענות לאלפי הזמנות של פאנלים סולאריים,

then we'll need concrete, steel and lumber.

We'll need construction workers, architects and engineers.

תחנות טעינה לרכבים חשמליים ואוטובוסים חשמליים להסעות תלמידים.

We'll need companies that can fill thousands of orders for solar panels,

אם לכלכלה שלנו יהיו יכולות יצרניות כדי לספק במהירות את כל הדברים האלה,

EV charging stations and electric school buses.

אז נוכל לספק לה משאבים בקלות.

If our economy has the productive capacity to quickly supply all of those things,

או קחו למשל את שירותי הבריאות או השכלה גבוהה בחינם.

לממן את הרחבת ביטוח הבריאות הציבורי,

then we can easily resource it.

כדי שהוא יכלול טיפולי שיניים, ראייה ושמיעה, זה קל.

Or take health care or free college.

Paying the bills to expand Medicare,

האתגר הוא לוודא

שיש לנו מספיק רופאים במקצועות הללו

to include dental, vision and hearing is easy.

כדי לטפל בכל מי שזקוק לכך.

The challenge is making sure

ואם רוצים לספק משאבים כדי לספק השכלה גבוהה בחינם,

we have enough dentists, optometrists and audiologists

נצטרך חברי סגל אקדמי,

to treat everyone who needs care.

כיתות לימוד ומעונות כדי ללמד ולשכן יותר סטודנטים.

And if you want to resource free college,

בכלכלה שבה יש תעסוקה מלאה,

then you need the faculty,

the classrooms and the dormitories to teach and house more students.

כל המשאבים שאנחנו צריכים

מנוצלים במלואם.

In a full-employment economy,

אין יכולות פנויות בשום מקום במערכת.

all of the resources you need are, well,

לכן, אם הממשלה פתאום תנסה לבצע את כל ההשקעות הללו בבת אחת,

fully employed.

There's no spare capacity anywhere in the system.

היא תגלה במהרה שאין לה את האנשים

So if the government suddenly tried to make all of these investments at once,

או את חומרי הבנייה כדי לעמוד במשימה.

כדי לקבל את המשאבים שהיא צריכה,

it would quickly discover that it doesn't have the people

הממשלה תצטרך להתחרות במגזר הפרטי,

or the building materials to do the work.

להעלות את השכר ואת המחירים.

To get the resources it needs,

מצב כזה יגרום לאינפלציה וזה יהיה חוסר אחריות פיסקאלית.

it would have to compete with the private sector,

bidding up wages and prices.

אנחנו רחוקים מאוד מתעסוקה מלאה.

That would be inflationary and it would be fiscally irresponsible.

יש לנו את המשאבים הדרושים לנו כדי להתחיל לתקן את המערכות ההרוסות שלנו.

We are a long way from full employment.

אבל אנחנו צריכים להאמין שזה אפשרי.

We have the resources we need to begin repairing our broken systems.

איננו יכולים לאפשר למילים כמו חוב או גרעון להחזיק אותנו מאחור.

הבנה טובה יותר של הכסף הציבורי,

But we have to believe it's possible.

We can't let words like debt and deficits hold us back.

מה מקורו ואיך הוא מתפקד,

תאפשר לנו להתמקד בגרעונות האמיתיים הרבים שמושכים אותנו כלפי מטה.

With a better understanding of public money,

where it comes from and how it works

בכל משבר ישנה הזדמנות.

we can take aim at the many real deficits that are bearing down on us.

אנחנו יכולים לאסוף את השברים

ולנסות להרכיב מחדש את המערכות השבירות שהיו לנו לפני המגיפה העולמית

In every crisis lies an opportunity.

או לבנות מערכות חדשות,

We can pick up the pieces

שבהן נעצב בעזרת שפע המשאבים שלנו את סוג העולם שנרצה לחיות בו,

and try to reassemble the fragile systems that were in place before the pandemic

עולם שדואג לבני אדם ולכוכב הלכת שלנו.

or we can build anew,

shaping our bountiful resources into the kind of world we want to live in,

אני באמת מקווה שנבחר להיות אמיצים.

one that cares for our people and our planet.

תודה לכם.

I truly hope we choose to be bold.

Thank you.