Avi Rubin: All your devices can be hacked

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sonia Barchilon

I'm a computer science professor,

אני מרצה למדעי המחשב,

and my area of expertise is

ותחום המומחיות שלי

computer and information security.

הוא מחשבים ואבטחת מידע.

When I was in graduate school,

כשהייתי בלימודי התואר השני,

I had the opportunity to overhear my grandmother

הזדמן לי לשמוע את סבתא שלי

describing to one of her fellow senior citizens

מתארת באוזני אחד מידידיה, אדם מבוגר,

what I did for a living.

ממה אני מתפרנס.

Apparently, I was in charge of making sure that

הסתבר לי שאני אחראי להבטיח

no one stole the computers from the university. (Laughter)

שאיש לא יגנוב מחשבים מהאוניברסיטה. [צחוק]

And, you know, that's a perfectly reasonable thing

ומבחינתה זה הגיוני מאוד,

for her to think, because I told her I was working

כי אמרתי לה שאני עובד

in computer security,

באבטחת מחשבים,

and it was interesting to get her perspective.

והיה מעניין לשמוע את נקודת ההשקפה שלה.

But that's not the most ridiculous thing I've ever heard

אבל לא זה הדבר הכי מגוחך ששמעתי

anyone say about my work.

שאומרים על עבודתי.

The most ridiculous thing I ever heard is,

הדבר הכי מגוחך ששמעתי,

I was at a dinner party, and a woman heard

היה בארוחת ערב, ואישה אחת ששמעה

that I work in computer security,

שאני עובד באבטחת מחשבים,

and she asked me if -- she said her computer had been

שאלה אותי אם - היא אמרה שהמחשב שלה

infected by a virus, and she was very concerned that she

חטף וירוס, והיא היתה מאוד מודאגת

might get sick from it, that she could get this virus. (Laughter)

שגם היא תחלה, ותידבק בווירוס הזה. [צחוק]

And I'm not a doctor, but I reassured her

אני אמנם לא רופא, אבל הבטחתי לה

that it was very, very unlikely that this would happen,

שמאוד מאוד לא סביר שזה יקרה,

but if she felt more comfortable, she could be free to use

אבל אם זה ירגיע אותה, היא יכולה להשתמש

latex gloves when she was on the computer,

בכפפות גומי כשהיא עובדת במחשב,

and there would be no harm whatsoever in that.

ולא ייגרם לה שום נזק.

I'm going to get back to this notion of being able to get

עוד אחזור לרעיון הזה, של האפשרות לחטוף וירוס

a virus from your computer, in a serious way.

מהמחשב, בנימה רצינית יותר.

What I'm going to talk to you about today

היום אדבר איתכם

are some hacks, some real world cyberattacks that people

על כמה פריצות-מחשב, כמה מתקפות אינטרנט אמיתיות

in my community, the academic research community,

שאנשים מהקהילה שלי, קהילת המחקר האקדמי,

have performed, which I don't think

ביצעו, ולא נראה לי

most people know about,

שרוב האנשים יודעים עליהן,

and I think they're very interesting and scary,

ולדעתי הן מאוד מעניינות ומפחידות,

and this talk is kind of a greatest hits

וההרצאה הזו היא משהו כמו מיטב הלהיטים

of the academic security community's hacks.

של פריצות המחשב של קהילת אבטחת המידע האקדמית.

None of the work is my work. It's all work

אין כאן עבודות שלי. אלא כולם עבודות

that my colleagues have done, and I actually asked them

שעמיתיי ביצעו, ואני ביקשתי מהם שקופיות

for their slides and incorporated them into this talk.

ושילבתי אותן בהרצאה הזו.

So the first one I'm going to talk about

העבודה הראשונה שעליה אדבר

are implanted medical devices.

עוסקת בהשתלת אביזרים רפואיים.

Now medical devices have come a long way technologically.

אביזרים רפואיים עשו כברת דרך מבחינה טכנולוגית.

You can see in 1926 the first pacemaker was invented.

אפשר לראות שב-1926 הומצא קוצב הלב הראשון.

1960, the first internal pacemaker was implanted,

1960 - הושתל קוצב הלב הפנים-גופי הראשון,

hopefully a little smaller than that one that you see there,

נקווה שהוא היה קטן יותר מזה שרואים כאן,

and the technology has continued to move forward.

והטכנולוגיה המשיכה להתקדם.

In 2006, we hit an important milestone from the perspective

ב-2006 הגענו לאבן-דרך חשובה

of computer security.

מבחינת אבטחת המחשוב.

And why do I say that?

ומדוע אני אומר זאת?

Because that's when implanted devices inside of people

כי אז האביזרים שהושתלו בבני-אדם

started to have networking capabilities.

החלו להיות בעלי יכולות של רשת.

One thing that brings us close to home is we look

אחד הדברים שמקרבים אותנו לנושא שלנו

at Dick Cheney's device, he had a device that

הוא ההתקן של דיק צ'ייני. היה לו התקן

pumped blood from an aorta to another part of the heart,

ששאב דם מאבי-העורקים לחלק אחר בלב,

and as you can see at the bottom there,

וכפי שאתם רואים כאן למטה,

it was controlled by a computer controller,

הוא נשלט על-ידי בקר ממוחשב,

and if you ever thought that software liability

ומי שחושב שאמינות של תוכנה

was very important, get one of these inside of you.

היא חשובה מאוד, שיכניס דבר כזה לגוף שלו.

Now what a research team did was they got their hands

אז צוות מחקר הניח את ידיו

on what's called an ICD.

על מה שמכונה שתל דפיברילטור.

This is a defibrillator, and this is a device

הדפיברילטור הופך את פירפורי לב, וזהו התקן

that goes into a person to control their heart rhythm,

שמכניסים לגוף כדי לשלוט בקצב הלב,

and these have saved many lives.

והמכשירים האלה הצילו המון אנשים.

Well, in order to not have to open up the person

אבל כדי למנוע את הצורך לפתוח את המטופל

every time you want to reprogram their device

בכל פעם שרוצים לתכנת מחדש את ההתקן

or do some diagnostics on it, they made the thing be able

או לבדוק את המכשיר, בנו אותו כך שיוכל

to communicate wirelessly, and what this research team did

לעבוד בתקשורת אלחוטית, וצוות המחקר

is they reverse engineered the wireless protocol,

פירק לגורמים ובעזרת הנדסה הפוכה של הפרוטוקול האלחוטי,

and they built the device you see pictured here,

הם בנו את ההתקן שמצולם כאן,

with a little antenna, that could talk the protocol

עם האנטנה הקטנה, שיכולה לקשר בין הפרוטוקול

to the device, and thus control it.

להתקן, וכך לשלוט בו.

In order to make their experience real -- they were unable

כדי לבדוק את הניסוי במציאות - הם לא הצליחו

to find any volunteers, and so they went

למצוא מתנדבים, ולכן הם הלכו

and they got some ground beef and some bacon

וקנו קצת בשר טחון ובייקון

and they wrapped it all up to about the size

וארזו אותם ביחד בערך לגודל

of a human being's area where the device would go,

של האזור שבו יוכנס ההתקן בגוף האדם,

and they stuck the device inside it

ותקעו בתוכו את ההתקן

to perform their experiment somewhat realistically.

כדי לבצע את הניסוי בצורה מציאותית-משהו.

They launched many, many successful attacks.

הם ביצעו המון המון מתקפות מוצלחות.

One that I'll highlight here is changing the patient's name.

ואחת מהן, שהדגשתי כאן, משנה את שם החולה.

I don't know why you would want to do that,

אין לי מושג למה זה טוב,

but I sure wouldn't want that done to me.

אבל בטח שלא הייתי רוצה שיעשו לי את זה.

And they were able to change therapies,

והם הצליחו לשנות את הטיפול,

including disabling the device -- and this is with a real,

כולל השבתת ההתקן - ומדובר כאן בהתקן אמיתי,

commercial, off-the-shelf device --

מסחרי, התקן שניתן בפיקוח בלבד -

simply by performing reverse engineering and sending

פשוט על ידי הנדסה הפוכה של המערכת

wireless signals to it.

ושיגור אותות אלחוטיים.

There was a piece on NPR that some of these ICDs

ברדיו הציבורי שודרה כתבה והסתבר שבכמה משתלי היפוך הפרפורים

could actually have their performance disrupted

הביצועים עלולים להשתבש

simply by holding a pair of headphones onto them.

אפילו אם מקרבים אליהם זוג אוזניות רגילות.

Now, wireless and the Internet

האינטרנט והרשתות האלחוטיות

can improve health care greatly.

יכולות לתרום המון לבריאות.

There's several examples up on the screen

הנה כמה דוגמאות על המסך

of situations where doctors are looking to implant devices

של רופאים שרוצים לבצע השתלות של התקנים

inside of people, and all of these devices now,

בתוך בני-אדם, וכיום כל ההתקנים האלה

it's standard that they communicate wirelessly,

מסוגלים לתקשורת אלחוטית כחלק מהתקן שלהם,

and I think this is great,

ואני חושב שזה נהדר,

but without a full understanding of trustworthy computing,

אבל אם לא מבינים לגמרי מהו מחשוב מהימן,

and without understanding what attackers can do

ואם לא מבינים מה פורצי מחשב מסוגלים לעולל

and the security risks from the beginning,

ומהם סיכוני האבטחה מלכתחילה,

there's a lot of danger in this.

יש בכך סכנה רבה.

Okay, let me shift gears and show you another target.

כעת אעביר הילוך ואראה לכם יעד נוסף.

I'm going to show you a few different targets like this,

אראה לכם מספר יעדים שונים כמו זה,

and that's my talk. So we'll look at automobiles.

וזה נושא ההרצאה שלי. ניקח לדוגמה כלי רכב.

This is a car, and it has a lot of components,

זאת מכונית, יש לה המון מרכיבים,

a lot of electronics in it today.

והיום גם המון אלקטרוניקה.

In fact, it's got many, many different computers inside of it,

למעשה, היא מכילה הרבה מחשבים שונים,

more Pentiums than my lab did when I was in college,

יותר מחשבי "פנטיום" מכפי שהיו במעבדה שלי בקולג',

and they're connected by a wired network.

והם מחוברים ברשת קווית.

There's also a wireless network in the car,

במכונית יש גם רשת אלחוטית,

which can be reached from many different ways.

שניתן לגשת אליה בכמה דרכים.

So there's Bluetooth, there's the FM and XM radio,

יש "בלוטות'", יש רדיו FM ו-XM,

there's actually wi-fi, there's sensors in the wheels

יש "וויי-פיי", יש חיישנים בגלגלים

that wirelessly communicate the tire pressure

שמוסרים באופן אלחוטי את לחץ הצמיגים

to a controller on board.

לבקר שנמצא במכונית.

The modern car is a sophisticated multi-computer device.

המכונית המודרנית היא מתקן מתוחכם ומרובה-מחשבים.

And what happens if somebody wanted to attack this?

ומה יקרה אם מישהו ירצה לתקוף אותה?

Well, that's what the researchers

זה מה שעשו החוקרים

that I'm going to talk about today did.

שהיום אדבר עליהם.

They basically stuck an attacker on the wired network

הם בעצם דחפו התקן תקיפה לרשת הקווית

and on the wireless network.

ולרשת האלחוטית.

Now, they have two areas they can attack.

אז יש להם שני אזורים שאותם הם יכולים לתקוף.

One is short-range wireless, where you can actually

אחד הוא הרשת האלחוטית קצרת-הטווח, שבה אפשר

communicate with the device from nearby,

לתקשר עם ההתקן ממרחק קצר,

either through Bluetooth or wi-fi,

בעזרת בלוטות' או וויי-פיי,

and the other is long-range, where you can communicate

והשני הוא ארוך-טווח, שבו ניתן לתקשר

with the car through the cellular network,

עם המכונית ברשת הסלולרית,

or through one of the radio stations.

או דרך אחת מתחנות הרדיו.

Think about it. When a car receives a radio signal,

חישבו על כך. כשמכונית מקבלת אות רדיו,

it's processed by software.

הוא מעובד על ידי תוכנה.

That software has to receive and decode the radio signal,

התוכנה צריכה לקבל ולפענח את אות הרדיו,

and then figure out what to do with it,

ואז לחשוב מה לעשות איתו,

even if it's just music that it needs to play on the radio,

גם אם מדובר רק במוסיקה שהיא צריכה להשמיע במכשיר הרדיו,

and that software that does that decoding,

והתוכנה שמבצעת את הפיענוח הזה,

if it has any bugs in it, could create a vulnerability

אם יש לה באגים, עלולה להוות נקודת-תורפה

for somebody to hack the car.

שינצל מישהו שירצה לפרוץ את תוכנות הרכב.

The way that the researchers did this work is,

הדרך שבה החוקרים ביצעו את העבודה הזאת,

they read the software in the computer chips

הם קראו את התוכנה שבשבבי המחשב

that were in the car, and then they used sophisticated

של המכונית, ואז השתמשו בכלים מתוחכמים

reverse engineering tools

של הנדסה הפוכה

to figure out what that software did,

כדי לגלות מה התוכנה עושה.

and then they found vulnerabilities in that software,

ואז הם מצאו נקודות-תורפה באותה תוכנה,

and then they built exploits to exploit those.

ובנו קוד תוכנה זדוני כדי לנצל את אותן נקודות תורפה.

They actually carried out their attack in real life.

הם ממש ביצעו את ההתקפה הזו בפועל.

They bought two cars, and I guess

הם קנו שתי מכוניות, ונראה לי

they have better budgets than I do.

שיש להם יותר תקציב מאשר לי.

The first threat model was to see what someone could do

מודל האיום הראשון היה למצוא מה אפשר לעשות

if an attacker actually got access

אם פורץ אכן מצליח להשיג גישה

to the internal network on the car.

לרשת הפנימית של הרכב.

Okay, so think of that as, someone gets to go to your car,

חישוב על זה כך: מישהו מצליח להגיע לרכב שלכם,

they get to mess around with it, and then they leave,

מתעסק איתו, ומסתלק,

and now, what kind of trouble are you in?

ועכשיו, באיזו צרה אתם?

The other threat model is that they contact you

מודל האיום השני היה ליצור תקשורת

in real time over one of the wireless networks

בזמן אמיתי דרך אחת הרשתות האלחוטיות

like the cellular, or something like that,

כמו הרשת הסלולרית, או משהו כזה

never having actually gotten physical access to your car.

ללא שום גישה פיזית אל המכונית.

This is what their setup looks like for the first model,

כך נראה המערך שלהם עבור המודל הראשון,

where you get to have access to the car.

שבו יש צורך בגישה למכונית.

They put a laptop, and they connected to the diagnostic unit

הם הכניסו מחשב נייד, והם חיברו ליחידת הבקרה

on the in-car network, and they did all kinds of silly things,

שברשת הפנימית של הרכב, ועשו כל מיני שטויות,

like here's a picture of the speedometer

כמו, הנה תמונה של מד המהירות

showing 140 miles an hour when the car's in park.

שמראה220 קמ"ש כשהמכונית בהילוך חניה.

Once you have control of the car's computers,

ברגע שמשיגים שליטה במחשבי הרכב,

you can do anything.

אפשר לעשות הכל.

Now you might say, "Okay, that's silly."

אולי תגידו, "זה מטופש."

Well, what if you make the car always say

אבל מה אם נגרום לרכב שלכם להראות תמיד

it's going 20 miles an hour slower than it's actually going?

שהוא נוסע 30 קמ"ש לאט יותר ממהירותו בפועל?

You might produce a lot of speeding tickets.

אתם עלולים לחטוף המון דוחות.

Then they went out to an abandoned airstrip with two cars,

אחר כך הם יצאו עם שתי מכוניות לשדה תעופה נטוש,

the target victim car and the chase car,

רכב המטרה, הקורבן, ורכב המרדף,

and they launched a bunch of other attacks.

והפעילו כמה התקפות נוספות.

One of the things they were able to do from the chase car

אחד הדברים שהם הצליחו לבצע ממכונית המרדף

is apply the brakes on the other car,

היה ללחוץ על הבלמים ברכב השני,

simply by hacking the computer.

פשוט בכך שפרצו למחשב.

They were able to disable the brakes.

הם הצליחו גם לנטרל את הבלמים.

They also were able to install malware that wouldn't kick in

הם יכלו לשתול תוכנה זדונית שלא תיכנס לפעולה

and wouldn't trigger until the car was doing something like

ולא תופעל עד שהרכב יעשה משהו כמו

going over 20 miles an hour, or something like that.

לנסוע במהירות של מעל 30 קמ"ש, או משהו כזה.

The results are astonishing, and when they gave this talk,

התוצאות היו מדהימות, וכשהם הרצו על זה,

even though they gave this talk at a conference

גם כשהם הרצו על זה בכנס

to a bunch of computer security researchers,

של חבורת חוקרי אבטחת מחשבים,

everybody was gasping.

הנשימה של כולם נעתקה.

They were able to take over a bunch of critical computers

הם הצליחו להשתלט על מספר מחשבים קריטיים

inside the car: the brakes computer, the lighting computer,

בתוך מכונית: מחשב הבלמים, מחשב התאורה,

the engine, the dash, the radio, etc.,

המנוע, לוח השעונים, הרדיו וכו',

and they were able to perform these on real commercial

והם הצליחו לעשות את זה במכוניות רגילות שנמצאות בשוק,

cars that they purchased using the radio network.

באמצעות רשת הרדיו.

They were able to compromise every single one of the

הם הצליחו לפרוץ כל אחת

pieces of software that controlled every single one

מהתוכנות ששולטות בכל אחת

of the wireless capabilities of the car.

מהיכולות האלחוטיות של הרכב.

All of these were implemented successfully.

כל הדברים האלה יושמו בהצלחה.

How would you steal a car in this model?

איך גונבים מכונית לפני המודל הזה?

Well, you compromise the car by a buffer overflow

פורצים את תוכנת הרכב בעזרת גלישת חוצץ

of vulnerability in the software, something like that.

בנקודת-תורפה של התוכנה, משהו כזה.

You use the GPS in the car to locate it.

משתמשים במערכת האיכון הלווייני של הרכב כדי לאתר אותו.

You remotely unlock the doors through the computer

פותחים את הדלתות בשליטה מרחוק דרך המחשב

that controls that, start the engine, bypass anti-theft,

ששולט בהן, מפעילים את המנוע, עוקפים את ההגנה נגד פריצה,

and you've got yourself a car.

ויש לכם מכונית.

Surveillance was really interesting.

המעקב היה ממש מעניין.

The authors of the study have a video where they show

לכותבי המחקר יש סרטון שבו הם מציגים את עצמם

themselves taking over a car and then turning on

משתלטים על מכונית,

the microphone in the car, and listening in on the car

מפעילים בה את המיקרופון ומצותתים למה שקורה בה

while tracking it via GPS on a map,

תוך מעקב אחריה על ידי איכון לווייני על גבי מפה.

and so that's something that the drivers of the car

וזה דבר שנהג המכונית

would never know was happening.

לעולם לא ידע שקורה.

Am I scaring you yet?

כבר הצלחתי להפחיד אתכם?

I've got a few more of these interesting ones.

יש לי עוד כמה דוגמאות מעניינות כאלה.

These are ones where I went to a conference,

אלה דוגמאות ששמעתי פעם בכנס

and my mind was just blown, and I said,

ופשוט נדהמתי ואמרתי,

"I have to share this with other people."

"אני חייב לשתף בכך עוד אנשים."

This was Fabian Monrose's lab

זה היה במעבדה של פביאן מונרוז

at the University of North Carolina, and what they did was

באוניברסיטת צפון-קרולינה, ומה שהם עשו

something intuitive once you see it,

הוא מובן מאליו כשרואים אותו,

but kind of surprising.

אבל די מפתיע.

They videotaped people on a bus,

הם צילמו בווידיאו אנשים באוטובוס,

and then they post-processed the video.

ואז עשו עיבוד של הסרטון.

What you see here in number one is a

מה שאתם רואים במספר 1

reflection in somebody's glasses of the smartphone

הוא השתקפות הסמרטפון של מישהו במשקפיו

that they're typing in.

בזמן שהוא מקליד בו.

They wrote software to stabilize --

הם כתבו תוכנה שמייצבת -

even though they were on a bus

גם אם זה באוטובוס

and maybe someone's holding their phone at an angle --

ומישהו מחזיק את הטלפון שלו בזווית -

to stabilize the phone, process it, and

כדי לייצב את הטלפון, לעבד את זה,

you may know on your smartphone, when you type

ואז, אולי אתם מכירים את זה, כשמקלידים בסמרטפון

a password, the keys pop out a little bit, and they were able

סיסמה, האותיות קופצות החוצה, והם הצליחו

to use that to reconstruct what the person was typing,

לשחזר את מה שאותו אדם הקליד,

and had a language model for detecting typing.

והיה להם מודל שפה לזיהוי הקלדה.

What was interesting is, by videotaping on a bus,

מה שהיה מעניין זה, על ידי צילום באוטובוס,

they were able to produce exactly what people

הם היו מסוגלים לחזור בדיוק על מה שאנשים

on their smartphones were typing,

הקלידו בסמרטפונים שלהם,

and then they had a surprising result, which is that

ואז הם גילו משהו מפתיע,

their software had not only done it for their target,

שהתוכנה שלהם לא עשתה את זה רק למי שהתכוונו,

but other people who accidentally happened

אלא גם לאנשים אחרים שבמקרה היו

to be in the picture, they were able to produce

בתמונה, הם היו מסוגלים לשחזר

what those people had been typing, and that was kind of

מה האנשים האלה הקלידו, וזה היה סוג של

an accidental artifact of what their software was doing.

תופעת לוואי מקרית של מה שהתוכנה שלהם עושה.

I'll show you two more. One is P25 radios.

אני אראה לכם עוד שתיים. אחת היא מכשירי רדיו P25.

P25 radios are used by law enforcement

מכשירי רדיו P25 נמצאים בשימוש במנגנוני אכיפת החוק

and all kinds of government agencies

ובכל מיני סוכנויות ממשלתיות

and people in combat to communicate,

ולתקשורת של אנשים בלחימה,

and there's an encryption option on these phones.

ויש אופצית הצפנה על המכשירים האלה.

This is what the phone looks like. It's not really a phone.

ככה נראה הטלפון. זה לא באמת טלפון.

It's more of a two-way radio.

זה יותר מכשיר קשר.

Motorola makes the most widely used one, and you can see

מוטורולה מייצרת את הטלפון הנפוץ ביותר, ואתם יכולים לראות

that they're used by Secret Service, they're used in combat,

שהם בשימוש השרות החשאי, בלחימה,

it's a very, very common standard in the U.S. and elsewhere.

זה תקן מאוד מאוד נפוץ בארה"ב ובארצות אחרות.

So one question the researchers asked themselves is,

אז שאלה אחת שהחוקרים שאלו את עצמם היא,

could you block this thing, right?

האם אפשר לחסום את הדברים האלה, כן?

Could you run a denial-of-service,

האם אפשר להפעיל התקפה של מניעת שרות,

because these are first responders?

מפני שאלה המגיבים הראשונים?

So, would a terrorist organization want to black out the

אז אם ארגון טרור ירצה לנטרל את

ability of police and fire to communicate at an emergency?

היכולת של המשטרה ומכבי האש לתקשר בזמן חירום?

They found that there's this GirlTech device used for texting

הם מצאו שיש את מכשיר הGirlTech שמשמש למסרונים

that happens to operate at the same exact frequency

שבמקרה פועל בדיוק באותו תדר

as the P25, and they built what they called

כמו מכשירי ה-P25, והם בנו את מה שהם כינו

My First Jammer. (Laughter)

המשבש הראשון שלי. (צחוק)

If you look closely at this device,

אם תבחנו את המכשיר היטב,

it's got a switch for encryption or cleartext.

יש לו כפתור לטקסט רגיל או מוצפן.

Let me advance the slide, and now I'll go back.

תנו לי להעביר שקופית, ועכשיו אני אחזור.

You see the difference?

אתם רואים את ההבדל?

This is plain text. This is encrypted.

זה טקט רגיל. זה מוצפן.

There's one little dot that shows up on the screen,

יש נקודה קטנה אחת שמופיעה על המסך,

and one little tiny turn of the switch.

וסיבוב קטקטן של כפתור.

And so the researchers asked themselves, "I wonder how

והחוקרים שאלו את עצמם, "מעניין כמה

many times very secure, important, sensitive conversations

פעמים שיחות מאוד מאובטחות, חשובות ורגישות

are happening on these two-way radios where they forget

מופיעות במכשירי הקשר האלה כשהם שוכחים להצפין,

to encrypt and they don't notice that they didn't encrypt?"

ולא שמים לב שהם שכחו להצפין?"

So they bought a scanner. These are perfectly legal

אז הם קנו סורק. אלה סורקים חוקיים לגמרי

and they run at the frequency of the P25,

והם פועלים בתדר של ה-P25,

and what they did is they hopped around frequencies

ומה שהם עשו זה שהם עלו על תדרים

and they wrote software to listen in.

וכתבו תוכנה להאזנה.

If they found encrypted communication, they stayed

אם הם מצאו תקשורת מוצפנת,

on that channel and they wrote down, that's a channel

הם נשארו על הערוץ הזה וציינו שזה ערוץ

that these people communicate in,

שהאנשים האלה מתקשרים בו,

these law enforcement agencies,

סוכנויות אכיפת החוק האלו,

and they went to 20 metropolitan areas and listened in

והם הלכו ל-20 אזורים עירוניים והאזינו

on conversations that were happening at those frequencies.

לשיחות שהיו על התדרים האלה.

They found that in every metropolitan area,

הם מצאו שבכל אזור עירוני,

they would capture over 20 minutes a day

הם היו לוכדים מעל 20 דקות ביום

of cleartext communication.

של שיחות בטקסט חופשי.

And what kind of things were people talking about?

ועל מה האנשים האלה דיברו?

Well, they found the names and information

ובכן, הם גילו שמות ומידע

about confidential informants. They found information

על מודיעים חשאיים. הם גילו מידע

that was being recorded in wiretaps,

שהוקלט בהאזנות סתר,

a bunch of crimes that were being discussed,

כמה פשעים שדיברו עליהם,

sensitive information.

מידע רגיש.

It was mostly law enforcement and criminal.

זה היה בעיקר מידע שקשור לאכיפת חוק ופלילי.

They went and reported this to the law enforcement

הם הלכו ודיווחו על זה לרשויות החוק

agencies, after anonymizing it,

אחרי שמחקו את הפרטים המזהים,

and the vulnerability here is simply the user interface

ונקודת התורפה פה היא פשוט ממשק המשתמש

wasn't good enough. If you're talking

שלא היה טוב מספיק. אם אתם מדברים

about something really secure and sensitive, it should

על משהו באמת חשאי ורגיש, זה צריך להיות

be really clear to you that this conversation is encrypted.

ברור לכם לחלוטין שהשיחה מוצפנת.

That one's pretty easy to fix.

זה משהו שמאוד פשוט לתקן.

The last one I thought was really, really cool,

האחרון לדעתי הוא ממש ממש מגניב,

and I just had to show it to you, it's probably not something

ופשוט הייתי חייב להראות לכם את זה, זה כנראה לא משהו

that you're going to lose sleep over

שלא תישנו בגללו

like the cars or the defibrillators,

כמו המכוניות או הדיפיבולטורים,

but it's stealing keystrokes.

אבל מדובר בגניבת הקלדות.

Now, we've all looked at smartphones upside down.

עכשיו, כולנו הבטנו על סמרטפונים מכל כיוון.

Every security expert wants to hack a smartphone,

כל מומחה אבטחה רוצה לפרוץ לסמרטפון,

and we tend to look at the USB port, the GPS for tracking,

אנחנו נוטים לבדוק את כניסת ה-USB, ה-GPS למעקב,

the camera, the microphone, but no one up till this point

את המצלמה, את המיקרופון, אבל עד עכשיו

had looked at the accelerometer.

אף אחד לא בדק את מד התאוצה.

The accelerometer is the thing that determines

מד התאוצה הוא מה שקובע

the vertical orientation of the smartphone.

את האוריאנטציה האנכית של המכשיר.

And so they had a simple setup.

אז היה להם התקנה פשוטה.

They put a smartphone next to a keyboard,

הם שמו את המכשיר ליד המקלדת,

and they had people type, and then their goal was

והם נתנו לאנשים להקליד, והמטרה שלהם היתה

to use the vibrations that were created by typing

להשתמש בוויברציות שנוצרו מההקלדה

to measure the change in the accelerometer reading

ולמדוד את השינוי בקריאת מד התאוצה

to determine what the person had been typing.

כדי לקבוע מה האדם הקליד.

Now, when they tried this on an iPhone 3GS,

עכשיו, כשהם ניסו את זה על אייפון 3GS,

this is a graph of the perturbations that were created

זה הגרף של הרעידות שנוצרו מההקלדה,

by the typing, and you can see that it's very difficult

ואתם יכולים לראות שמאוד קשה

to tell when somebody was typing or what they were typing,

להגיד מתי מישהו הקליד או מה הוא הקליד,

but the iPhone 4 greatly improved the accelerometer,

אבל באייפון 4 שיפרו משמעותית את מד התאוצה,

and so the same measurement

ואז אותן מדידות

produced this graph.

יצרו את הגרף הזה.

Now that gave you a lot of information while someone

עכשיו זה מספק הרבה יותר מידע כשמישהו מקליד

was typing, and what they did then is used advanced

ומה שהם עשו זה להשתמש בטכניקות מתקדמות

artificial intelligence techniques called machine learning

של אינטליגנציה מלאכותית שנקראת לימוד מכונה

to have a training phase,

לשלב האימון,

and so they got most likely grad students

אז הם לקחו מן הסתם סטודנטים

to type in a whole lot of things, and to learn,

להקליד כל מיני דברים, וללמוד,

to have the system use the machine learning tools that

כדי שהמערכת תשתמש בכלי לימוד מכונה

were available to learn what it is that the people were typing

שהיו זמינים כדי ללמוד מה אנשים מקלידים

and to match that up

ולהתאים את זה

with the measurements in the accelerometer.

למדידות של מד התאוצה.

And then there's the attack phase, where you get

ואז יש את שלב המתקפה, בו מבקשים ממישהו

somebody to type something in, you don't know what it was,

להקליד משהו, אתם לא יודעים מה זה היה,

but you use your model that you created

אבל אתם משתמשים במודל שיצרתם באימון

in the training phase to figure out what they were typing.

כדי לדעת מה הוא הקליד.

They had pretty good success. This is an article from the USA Today.

והיו להם תוצאות די טובות. זה מאמר מהעיתון USA Today.

They typed in, "The Illinois Supreme Court has ruled

הקלידו, "בית המשפט העליון של אילינוי פסק

that Rahm Emanuel is eligible to run for Mayor of Chicago"

שרם עמנואל זכאי לרוץ לראשות העיר של שיקגו"

— see, I tied it in to the last talk —

- רואים, קישרתי לשיחה הקודמת -

"and ordered him to stay on the ballot."

"והורו לו להישאר במירוץ."

Now, the system is interesting, because it produced

עכשיו, המערכת מעניינת, מפני שהיא יצרה

"Illinois Supreme" and then it wasn't sure.

"העליון של אילינוי" ואז היא לא היתה בטוחה.

The model produced a bunch of options,

המודל סיפק מספר אפשרויות,

and this is the beauty of some of the A.I. techniques,

וזה היופי של כמה משיטות האינטיליגנציה המלאכותית,

is that computers are good at some things,

זה שמחשבים טובים בחלק מהדברים,

humans are good at other things,

אנשים טובים בדברים אחרים,

take the best of both and let the humans solve this one.

קחו את הטוב משניהם ותנו לאנשים לפתור את זה.

Don't waste computer cycles.

אל תבזבזו משאבי מחשב.

A human's not going to think it's the Supreme might.

אדם לא יחשוב שזה "הכוח העליון".

It's the Supreme Court, right?

זה בית המשפט העליון, כן?

And so, together we're able to reproduce typing

וכך, יחד אנחנו מסוגלים ליצור מחדש הקלדות

simply by measuring the accelerometer.

רק על ידי שימוש במד תאוצה.

Why does this matter? Well, in the Android platform,

למה זה משנה? ובכן, בפלטפורמת אנדרואיד,

for example, the developers have a manifest

לדוגמה, למפתחים יש מניפסט

where every device on there, the microphone, etc.,

שבו כל רכיב, המיקרופון, וכו',

has to register if you're going to use it

צריך להירשם אם אתם עומדים להשתמש בו

so that hackers can't take over it,

כך שהאקרים לא יכולים להשתלט עליו,

but nobody controls the accelerometer.

אבל אף אחד לא מפקח על מד התאוצה.

So what's the point? You can leave your iPhone next to

אז מה הנקודה? אתם יכולים להשאיר את האייפון

someone's keyboard, and just leave the room,

ליד מקלדת של מישהו, ופשוט לצאת מהחדר,

and then later recover what they did,

ואחרי זה לשחזר מה הם כתבו,

even without using the microphone.

אפילו בלי שימוש במיקרופון.

If someone is able to put malware on your iPhone,

אם מישהו מסוגל לשים רוגלה על האייפון שלכם,

they could then maybe get the typing that you do

הם יוכלו אז אולי לקבל את מה שאתם מקלידים

whenever you put your iPhone next to your keyboard.

בכל פעם שהאייפון שלכם ליד המקלדת.

There's several other notable attacks that unfortunately

יש עוד כמה מתקפות בולטות אחרות שלצערנו

I don't have time to go into, but the one that I wanted

אין לי זמן להכנס אליהן, אבל זו שרציתי לציין

to point out was a group from the University of Michigan

היא זו של קבוצה מאוניברסיטת מישיגן

which was able to take voting machines,

שהצליחה לקחת מכונות הצבעה,

the Sequoia AVC Edge DREs that

הסקויה AVC אדג' DRE

were going to be used in New Jersey in the election

שעמדו להשתמש בהן בבחירות בניו ג'רזי

that were left in a hallway, and put Pac-Man on it.

והושארו באיזה מסדרון, והכניסו לתוכן פקמן.

So they ran the Pac-Man game.

אז הן הריצו את משחק הפקמן.

What does this all mean?

מה זה אומר?

Well, I think that society tends to adopt technology

ובכן, אני חושב שהחברה נוטה לאמץ טכנולוגיות

really quickly. I love the next coolest gadget.

ממש במהירות. אני אוהב את הגדג'ט המגניב הבא.

But it's very important, and these researchers are showing,

אבל ממש חשוב, והחוקרים האלה מראים,

that the developers of these things

שהמפתחים של הדברים האלה

need to take security into account from the very beginning,

צריכים לקחת בחשבון את האבטחה מההתחלה,

and need to realize that they may have a threat model,

וצריכים להבין שאולי יש להם מודל סיכונים,

but the attackers may not be nice enough

אבל התוקפים אולי לא יהיו נחמדים מספיק

to limit themselves to that threat model,

להגביל את עצמם לאותו מודל הסיכון,

and so you need to think outside of the box.

ולכן חייבים לחשוב מחוץ לקופסה.

What we can do is be aware

מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להיות מודעים

that devices can be compromised,

שמכשירים יכולים להיות בסיכון,

and anything that has software in it

ולכל מה שמכיל תוכנה

is going to be vulnerable. It's going to have bugs.

יהיו נקודות תורפה. ויהיו לו באגים.

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)