What the oil industry doesn’t want you to know - Stephanie Honchell Smith

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

In summer 1997, a full-page ad appeared in The New York Times.

בקיץ 1997 הופיעה מודעה של עמוד מלא בניו יורק טיימס.

The message, from the Global Climate Coalition,

המסר, מ“הקואליציה העולמית לאקלים“,

issued a dire economic warning about the US embracing the Kyoto Protocol,

פרסמה אזהרה כלכלית קשה על כך שארה“ב מאמצת את פרוטוקול קיוטו,

a treaty to curb greenhouse gas emissions.

אמנה לריסון פליטת גזי חממה.

But beneath the veneer of smiling children was something much more insidious:

אבל מתחת למסווה של ילדים מחייכים היה משהו הרבה יותר תחבולתי:

a multi-million dollar campaign propped up by questionable data

קמפיין של מיליוני דולרים שנתמך על ידי נתונים מפוקפקים

and backed by some of the world's most powerful companies.

ומגובה על ידי כמה מהחברות החזקות בעולם.

The Global Climate Coalition was itself a front for the oil industry—

“קואליציית האקלים העולמית” הייתה בעצמה חזית לתעשיית הנפט -

established to sow doubt and confusion about climate action.

שהוקמה כדי לזרוע ספק ובלבול לגבי פעולות האקלים.

But the real story starts decades earlier.

אבל הסיפור האמיתי מתחיל עשרות שנים קודם לכן.

In the 1970s, oil companies employed some of the world's top atmospheric scientists,

בשנות השבעים, חברות הנפט העסיקו כמה ממדעני האטמוספירה המובילים בעולם,

as they needed to understand weather-related risks to their equipment

מכיוון שהן היו צריכות להבין את הסיכונים הקשורים למזג האוויר לציוד שלהן

and to assess the environmental impact of new projects.

ולהעריך את ההשפעה הסביבתית של פרויקטים חדשים.

By the late 1970s, these scientists, along with their counterparts in academia,

בסוף שנות השבעים, מדענים אלה, יחד עם עמיתיהם באקדמיה,

had concluded that burning fossil fuels created a build up of atmospheric carbon,

הגיעו למסקנה כי שריפת דלקים מאובנים יצרה הצטברות של פחמן אטמוספרי,

which would impact the climate by trapping heat

אשר ישפיע על האקלים על ידי לכידת חום

and increasing surface temperatures.

והגדלת טמפרטורות פני השטח.

They warned that an increase of even a few degrees could be catastrophic

הם הזהירו כי עלייה של אפילו כמה מעלות עלולה להיות קטסטרופלית

and accurately predicted events such as rapid Arctic warming

ואירועים צפויים במדויק כמו התחממות ארקטית מהירה

and the melting of Antarctic ice sheets.

והתכה של יריעות הקרח באנטארקטיקה.

Throughout the 1980s, oil industry reps met repeatedly to discuss these dangers,

במהלך שנות השמונים נפגשו נציגי תעשיית הנפט שוב ושוב כדי לדון בסכנות אלה,

acknowledging the risk that their product posed to the future of humanity.

מתוך הכרה בסיכון שהמוצר שלהם מהווה לעתיד האנושות.

However, instead of warning the public,

עם זאת, במקום להזהיר את הציבור,

or using this knowledge to pivot towards renewable energy sources,

או להשתמש בידע זה כדי להתמקד במקורות אנרגיה מתחדשים,

they doubled down on oil.

הם הגדילו את שיווק הנפט.

But in the late 1980s, scientists sounded the alarm about climate change,

אבל בסוף שנות השמונים, מדענים השמיעו אזעקה לגבי שינויי אקלים,

raising public awareness, and leading to calls for government action.

העלו את המודעות הציבורית והובילו לקריאות לפעולה ממשלתית.

In response, the oil industry launched what would become a decades-long,

בתגובה, תעשיית הנפט השיקה את מה שיהפוך לקמפיין יחסי ציבור בן עשרות שנים,

multi-billion-dollar PR campaign

של מיליארדי דולרים

to discredit the very science they helped pioneer.

כדי להכפיש את עצם המדע שהם עזרו לסלול לו את הדרך.

They utilized the same PR firms that had previously helped the tobacco industry

הם השתמשו באותן חברות יחסי ציבור שעזרו בעבר לתעשיית הטבק

mislead the public about the harms of smoking.

להטעות את הציבור לגבי נזקי העישון.

Oil companies directly lobbied government officials

חברות נפט פעלו בשדולה ישירה מול פקידי ממשלה

and covertly funded dozens of organizations

ומימנו בחשאי עשרות ארגונים

like the Global Climate Coalition,

כמו קואליציית האקלים העולמית,

whose objective was to obscure the scientific consensus on climate change

שמטרתה הייתה לטשטש את הקונצנזוס המדעי על שינויי האקלים

and humanity's role in creating it.

ותפקיד האנושות ביצירתו.

They attacked credible scientists

הם תקפו מדענים אמינים

and bankrolled advertisements disguised as op-eds,

ומימנו פרסומות שהתחפשו למאמרי דעה,

which falsely exaggerated the degree and significance

שהגזימו באופן שקרי את המידה והמשמעות

of uncertainty in climate models

של אי הוודאות במודלים אקלימיים

and used that uncertainty as an excuse to dismiss the science entirely.

והשתמשו בחוסר הוודאות הזה כתירוץ לדחות את המדע לחלוטין.

These "advertorials" grabbed reader's attention with titles like

“המאמרים הפרסומיים” הללו משכו את תשומת ליבם של הקוראים עם כותרות כמו

"Lies They Tell Our Children," and "Unsettled Science."

“שקרים שהם מספרים לילדינו” ו“מדע לא ודאי“.

The industry also capitalized on lingering Cold War anxieties

התעשייה ניצלה גם חרדות מתמשכות מהמלחמה הקרה

that equated government regulation with socialism.

שהשוו בין רגולציה ממשלתית לסוציאליזם.

Thus, at the very moment the world was poised to act,

כך, ברגע שהעולם היה מוכן לפעול,

oil companies shifted the conversation away from the actual science

חברות הנפט הרחיקו את השיחה מהמדע בפועל

and turned it into a debate about protecting freedom.

והפכו אותה לוויכוח על הגנה על החופש.

By doing so, they took a non-partisan, uncontentious topic

בכך הם לקחו נושא לא מפלגתי שאינו שנוי במחלוקת

and transformed it into a hot-button political issue.

והפכו אותו לסוגיה פוליטית חמה.

After George W. Bush became president in 2001,

לאחר שג‘ורג’ בוש הפך לנשיא בשנת 2001,

oil lobbyists successfully pushed his administration to replace officials

לוביסטים של נפט דחפו בהצלחה את ממשלו להחליף פקידים

who agreed with mainstream science

שהסכימו עם מדע המיינסטרים

with ones who opposed environmental regulations.

When Bush pushed the US out of the Kyoto Protocol,

כאשר בוש דחף את ארה“ב החוצה מפרוטוקול קיוטו,

his administration credited the Global Climate Coalition

ממשלו נתן קרדיט לקואליציית האקלים העולמית

with influencing his decision.

עם ההשפעה על החלטתו.

But the oil industry's PR campaigns didn't end with their Kyoto victory.

אבל מסעות יחסי הציבור של תעשיית הנפט לא הסתיימו בניצחונם בקיוטו.

They've continued to shape the climate conversation,

הם המשיכו לעצב את שיחת האקלים,

pushing propaganda and co-opting climate language.

דחפו תעמולה ובחרו בשיתוף פעולה בשפת אקלים.

British Petroleum, for example, popularized the phrase "carbon footprint,"

בריטיש פטרוליום, למשל, הפכה לפופולרי את הביטוי “טביעת רגל פחמנית“,

an idea which in practice effectively shifts climate responsibility

רעיון שבפועל מעביר למעשה את אחריות האקלים

from the industry to the consumer.

מהתעשייה לצרכן.

To this day, the industry massively overemphasizes their investment

עד היום, התעשייה מדגישה יתר על המידה את השקעתה

in green energies, such as biofuels,

באנרגיות ירוקות, כמו דלקים ביולוגיים,

which represent just 1% of their budgets.

המייצגים רק 1% מהתקציבים שלהם.

And they employ legions of lobbyists, who attend UN climate meetings

והם מעסיקים לגיונות של לוביסטים, המשתתפים בפגישות האקלים של האו"ם

and work to water down the language of IPCC climate assessment reports.

ופועלים לדלל את השפה של דוחות הערכת האקלים של ה- IPCC.

In this, they're allied with oil-producing countries,

בכך, הם בעלי ברית עם מדינות מייצרות נפט,

which also have a vested interest in continued fossil fuel use.

שיש להן גם אינטרס מתמשך בשימוש בדלק מאובנים.

While the oil companies now acknowledge that burning fossil fuels

בעוד שחברות הנפט מכירות כעת בכך ששריפת דלקים מאובנים

contributes to climate change,

תורמת לשינויי אקלים,

they deny having misled the public,

הן מכחישות שהטעו את הציבור

arguing that their messaging always reflected the scientific consensus.

וטוענות כי המסרים שלהן תמיד שיקפו את הקונצנזוס המדעי.

But an extensive paper trail shows otherwise.

אבל מסמכים רבים מראים אחרת.

While oil companies' profits reach all-time highs,

בעוד הרווחים של חברות הנפט מגיעים לשיאים של כל הזמנים,

climate change costs the public billions of dollars each year.

שינויי האקלים עולים לציבור מיליארדי דולרים מדי שנה.

Extreme weather events and decreasing air quality kill millions of people annually.

אירועי מזג אוויר קיצוניים וירידה באיכות האוויר הורגים מיליוני אנשים מדי שנה.

Meanwhile, the culture of doubt the oil industry created remains widespread,

בינתיים, תרבות הספק שתעשיית הנפט יצרה נותרה נפוצה,

polarizing the issue, and delaying meaningful action.

מקטבת את הנושא ומעכבת פעולה משמעותית.

But it doesn't have to be this way.

אבל זה לא חייב להיות ככה.

We can still reclaim the conversation and change course,

אנחנו עדיין יכולים להחזיר את השיחה ולשנות מסלול,

embracing renewable energies and sustainable practices

לאמץ אנרגיות מתחדשות ושיטות בנות קיימא

to protect both our planet and our future.

כדי להגן הן על כדור הארץ שלנו והן על עתידנו.