How to Fix Fashion and Protect the Planet | Amy Powney | TED

תרגום: Muhammed Mensan עריכה: zeeva livshitz

I was determined to be a designer. A fashion designer.

הייתי נחושה להיות מעצבת. מעצבת אופנה.

My career was built off my childhood happy place

הקריירה שלי נבנתה ממקום היצירה המאושר של ילדותי

of crafting with my mother,

עם אמי,

and I dreamt of unleashing my creativity

וחלמתי לשחרר את היצירתיות שלי

in an industry that was borne on style and trends and luxury.

בתעשייה שנולדה על סגנון וטרנדים ויוקרה.

It was a contradiction to my own childhood of hand-me-downs and no logos,

זו הייתה סתירה לילדות שלי, שהיו בה העברה מיד ליד וללא לוגואים,

often teased by my peers.

שלעתים קרובות הקניטו אותי ידי בני גילי.

I grew up in the north of England, off grid.

גדלתי בצפון אנגליה, מחוץ לרשת חשמל או מים.

My parents worked as local food farmers,

הורי עבדו כחקלאי מזון מקומיים,

and I had a real innate understanding of where things came from.

והייתה לי הבנה מולדת אמיתית מהיכן מגיעים הדברים.

We were the bottom of the food chain.

היינו בתחתית שרשרת המזון.

We all worked as farmers,

כולנו עבדנו כחקלאים,

and I watched our small wind turbine

וצפיתי בטורבינת הרוח הקטנה שלנו

turn natural resources into energy firsthand.

הופכת משאבים טבעיים לאנרגיה ממקור ראשון.

It did also mean if it wasn't windy, I couldn't watch TV.

זה גם אומר שאם לא היתה רוח, אני לא יכולתי לצפות בטלוויזיה.

Getting into my dream industry.

נכנסים לתעשיית החלומות שלי.

I'm a very inquisitive person, so I decided to pick away at the seams.

אני אדם מאוד סקרן, אז החלטתי “להתיר את הקשרים“.

And so six years ago, as the creative director of Mother of Pearl,

וכך לפני שש שנים, כמנהלת הקריאייטיב של Mother of Pearl,

I embarked on a mission

יצאתי למשימה

to make a fully sustainable collection for my brand.

ליצור קולקציה בת קיימא לחלוטין עבור המותג שלי.

I didn't really know what that meant,

לא ממש ידעתי מה זה אומר,

so I journeyed from field to finished product,

אז עברתי מהשדה למוצר המוגמר,

emotionally engaging with the people and the planet,

התעסקתי רגשית עם האנשים והפלנטה,

picking away the chains, linking them back together.

לקחתי את השרשראות, קשרתי אותן מחדש.

We all get the notion of farm to table, right?

כולנו מקבלים את הרעיון של מהחווה לשולחן, נכון?

We understand where our fresh produce comes from.

אנו מבינים מאיפה מגיעה התוצרת הטרייה שלנו.

It's written on the packet

זה כתוב על האריזה

and also from point of harvest to the final product,

וגם מנקודת הקציר ועד למוצר הסופי,

it kind of looks the same.

זה נראה בערך אותו דבר.

But what about field to fashion?

אבל מה עם שדה לאופנה?

Fashion is also born of natural resources.

אופנה גם נולדת ממשאבי טבע.

Your clothes come from either an worm, an animal,

הבגדים שלכם מגיעים או מתולעת, חיה,

agriculture, forestry or fossil fuels.

חקלאות, ייעור או דלקים מאובנים.

Without worms, there is no silk, no sheep, there's no wool.

בלי תולעים, אין משי, כשאין כבשים, אין צמר.

Without agriculture, there’s no cotton, no trees, no viscose.

ללא חקלאות, אין כותנה, אין עצים, אין ויסקוזה.

And polyester, which is the most widely used fabric of all,

ופוליאסטר, שהוא הבד נפוץ מכולם,

because it’s cheap,

מכיוון שהוא זול,

comes from fossil fuels, is made of crude oil,

מגיע מדלקים מאובנים, עשוי מנפט גולמי,

which is the same oil that you put into your car,

שזה אותו שמן שאתם מכניסים לרכב שלכם,

the same fuel you put into your car.

אותו דלק שאתם מכניסים לרכב שלכם.

When we talk about climate change, we talk about the big stuff.

כשאנחנו מדברים על שינויי אקלים, אנחנו מדברים על הדברים הגדולים.

We talk about aviation, travel, shipping, logistics,

אנחנו מדברים על תעופה, נסיעות, ספנות, לוגיסטיקה,

agriculture, industrialization,

חקלאות, תיעוש,

plastic pollution, fossil fuels.

זיהום פלסטיק, דלקים מאובנים.

But this is where your clothes come from, and they are playing their part.

אבל מכאן מגיעים הבגדים שלכם, והם ממלאים את תפקידם.

Take a polyester dress, for instance.

קחו למשל שמלת פוליאסטר.

It is both fossil fuel

זה גם דלק מאובנים

and plastic pollution combined.

וגם זיהום פלסטיק בשילוב.

When it's made,

כשזה נעשה,

it contributes to climate change in its industrial processing.

היא תורמת לשינויי אקלים בעיבוד התעשייתי שלה.

When it's washed, it releases microplastics into the ocean,

כשהיא נשטפת, היא משחררת מיקרופלסטיקה לאוקיינוס,

into the food chain, into us.

לשרשרת המזון, אלינו.

When you throw it away, it ends up in landfill,

כשזורקים אותה, היא מסתיימת במזבלה,

and in landfill, it takes hundreds of years to degrade.

ובמזבלה לוקח לה מאות שנים להתפרק.

It's no different than your plastic packaging,

זה לא שונה מאריזת הפלסטיק שלכם,

but it does give trashy dressing a whole new meaning.

אבל זה נותן ללבוש בזבל משמעות חדשה לגמרי.

(Laughter)

(צחוק)

Thank you.

תודה.

(Laughter)

(צחוק)

OK, so how did we get here?

אוקיי, אז איך הגענו לכאן?

We buy three times as many clothes as we did in 1980

אנחנו קונים פי שלושה בגדים ממה שעשינו בשנת 1980

and wear them for half as long.

ולובשים אותם למחצית זמן.

Your grandmother would have mended her clothes,

סבתא שלכם הייתה מתקנת את בגדיה,

but now three out of five end up in landfill

אבל עכשיו שלושה מתוך חמישה מגיעים למזבלה

within the first year of purchase.

בשנה הראשונה לרכישה.

It changed within one generation,

זה השתנה בתוך דור אחד,

and it's set to increase by 62 percent by 2030.

וזה אמור לגדול ב -62% עד 2030.

This is one of the biggest landfills.

זוהי אחת המזבלות הגדולות ביותר.

This is in Chile, and it can now be seen from space.

זה בצ’ילה, וכעת ניתן לראות אותה מהחלל.

It's mostly also made up of unused and unsold clothing.

זה מורכב בעיקר מבגדים שאינם בשימוש ולא נמכרו.

So mass industrialization

אז התיעוש ההמוני

and a linear production model of global capitalism

ומודל ייצור ליניארי של הקפיטליזם העולמי

gave birth to the notion that we could and should have it all faster and cheaper,

הולידו את הרעיון שאנחנו יכולים וצריכים לקבל את הכל מהר יותר וזול יותר,

which means we've lost connection to our clothes.

מה שאומר שאיבדנו את הקשר לבגדים שלנו.

We do not know or seem to care where they come from.

לא ידוע לנו ולא אכפת לנו מאיפה הם באים.

And when I say we, I mean all of us that wear clothes,

וכשאני אומרת אנחנו, אני מתכוונת לכולנו שלובשים בגדים,

but also the brands that make them.

אבל גם למותגים שמייצרים אותם.

When you look in your label of your clothing,

כשאתם מסתכלים בתווית הבגדים שלכם,

it will tell you where it was manufactured,

היא תגיד לכם היכן היא יוצרה,

but it doesn't tell you how it was spun, woven, dyed, finished.

אבל זה לא אומר לכם איך היא סובבה, ארוגה, צבועה, וסיימה.

Also, it doesn't tell you about the 3.4 billion people

כמו כן, זה לא מספר לכם על 3.4 מיליארד האנשים

that work in the industry,

שעובדים בתעשייה,

70 percent of which are female,

70 אחוז מהם נשים,

often invisible,

לרוב בלתי נראות,

and for the most part not paid a living wage.

ולרוב לא שילמו להם שכר מחיה.

In fashion, we love to talk about equality, feminism,

באופנה, אנחנו אוהבים לדבר על שוויון, פמיניזם,

diversity, empowerment.

גיוון, העצמה.

We celebrate the celebrities and the influencers that wear our designs,

אנחנו חוגגים את הסלבריטאים והמשפיעים שלובשים את העיצובים שלנו,

and yet we don't talk about the women that make them.

ובכל זאת אנחנו לא מדברים על הנשים שמייצרות אותם.

We treat them just like that polyester dress,

מתייחסים אליהם כמו לשמלת פוליאסטר

disposable and cheap.

חד פעמית וזולה.

And in that search for that cheap supply chain

ובחיפוש אחר שרשרת האספקה הזולה

and cheap materials,

והחומרים הזולים,

your garments here,

הבגדים שלכם כאן,

one of your garments today, that you're wearing,

אחד הבגדים שלכם היום, שאתם לובשים,

could have traveled through five different countries,

יכלו לנסוע דרך חמש מדינות שונות,

and up to 20 different processes along the way.

ועד 20 תהליכים שונים לאורך הדרך.

Chances are your outfit is better traveled than you are,

רוב הסיכויים שהתלבושת שלכם נוסעת טוב יותר מכם

and your wardrobes most definitely are.

והארונות שלכם בהחלט כן.

So,

אז,

we have to choose ethics, too.

אנחנו גם צריכים לבחור באתיקה.

But how do we do this?

אבל איך אנחנו עושים את זה?

Fashion is borne on buying more, shopping more, consuming more.

אופנה נשענת על יותר קנייה, יותר צריכה.

When I was at design school,

כשהייתי בבית ספר לעיצוב,

they just taught me to design something beautiful,

הם פשוט לימדו אותי לעצב משהו יפה,

and how it was made was almost an afterthought.

ואיך זה נוצר היה כמעט מחשבה אחרונה.

But now, with everything that I've learned,

אבל עכשיו, עם כל מה שלמדתי,

I flipped that entire process on its head.

הפכתי את כל התהליך הזה על ראשו.

So I start with sustainable, traceable supply chains,

אז אני מתחילה עם שרשראות אספקה בנות קיימא וניתנות למעקב,

and I design from there up.

ואני מעצבת משם למעלה.

Some designers would suggest that was hindering creativity,

כמה מעצבים היו מציעים שזה מעכב את היצירתיות,

but to quote the economist Kate Raworth,

אך אם לצטט את הכלכלנית קייט ראוורת',

"Boundaries unleash potential."

"גבולות משחררים פוטנציאל".

Look at what Mozart did with a five-octave piano.

תראו מה מוצרט עשה עם פסנתר בן חמש אוקטבות.

And I would agree.

ואני הייתי מסכימה.

So with everything I learned, this is what I did for our brand.

אז עם כל מה שלמדתי, זה מה שעשיתי עבור המותג שלנו.

I set my non-negotiables.

קבעתי את הלא-משא ומתן שלי.

This is the best possible practices of the supply chain.

אלה השיטות הטובות ביותר האפשריות של שרשרת האספקה.

For instance, we use natural organic farming practices for our natural fibers

לדוגמה, אנו משתמשים בשיטות חקלאות אורגניות טבעיות עבור הסיבים הטבעיים שלנו

and replacement of synthetics or virgin synthetics like polyester.

והחלפת חומרים סינתטיים או סינתטיים בתוליים כמו פוליאסטר.

There's many more, but they are just some of the solutions.

יש הרבה יותר, אבל הם רק חלק מהפתרונות.

This was also designed for two reasons.

זה תוכנן גם משתי סיבות.

It was designed as a kind of benchmark for my team.

זה תוכנן כסוג של אמת מידה עבור הצוות שלי.

So we had kind of goals to work to,

אז היו לנו מטרות לעבוד עליהן,

but it was also to help educate the consumer.

אבל זה היה גם לעזור לחנך את הצרכן.

Most online stores, when you shop,

ברוב החנויות המקוונות, כאשר אתם קונים,

you can filter them by size, color, fit.

אתם יכול לסנן אותן לפי גודל, צבע, התאמה.

But for us, we also let you filter it by attribute or material,

אבל עבורנו, אנו גם מאפשרים לכם לסנן אותם לפי תכונה או חומר,

trying to put ethics and aesthetics in the same conversation.

בניסיון להכניס אתיקה ואסתטיקה לאותה שיחה.

But only once I’d implemented this -- and it took a long time to do it,

אבל רק פעם אחת יישמתי את זה -- ולקח הרבה זמן לעשות את זה,

and we were very proud --

והיינו מאוד גאים --

but what I also realized

אבל מה שהבנתי

is that we just made a better version of an existing system

הוא שפשוט יצרנו גרסה טובה יותר של מערכת קיימת

which was broken.

שנשברה.

It's the best of,

זה הטוב ביותר,

but it's still take, make, use and lose.

אבל זה עדיין לקחת, לעשות, להשתמש ולהפסיד.

And so now I realized we have to add another link to that supply chain

אז עכשיו הבנתי שאנחנו צריכים להוסיף חוליה נוספת לשרשרת האספקה הזו

and join it all together and create a circular system.

ולחבר את הכל יחד וליצור מערכת מעגלית.

And by that I mean so many things.

ובזה אני מתכוונת לכל כך הרבה דברים.

But for an example,

אבל לדוגמה,

if we're going to cut a tree down and we replace it,

אם אנחנו הולכים לכרות עץ ונחליף אותו,

could the replacement add more value back to the forest?

האם ההחלפה יכולה להוסיף ערך רב יותר ליער?

What about if regenerative and organic farming practices

מה אם שיטות חקלאות מתחדשות ואורגניות

could become the new normal,

יכולות להפוך לנורמלי החדש,

and each picker’s lives nourished along with the soil itself?

וחייו של כל קוטף ניזונו יחד עם האדמה עצמה?

And then new links could be added for every aspect of the business.

ואז ניתן להוסיף קישורים חדשים לכל היבט של העסק.

What if we looked at profit and loss, for instance?

מה אם נסתכל על רווח והפסד, למשל?

What if we turn that into pay it forward?

מה אם נהפוך את זה לתשלום קדימה?

What if we reimagine the concept of success?

מה אם נדמיין מחדש את מושג ההצלחה? אומרים שאנו אוכלים

כרטיס אשראי בשווי פלסטיק

They say we eat a credit card's worth of plastic

every week with the microplastics.

כל שבוע עם המיקרופלסטיקה.

And when all is said and done,

וכשהכל נאמר ונעשה,

we won't be able to eat money.

לא נוכל לאכול כסף.

For me, the answer is very simple.

מבחינתי התשובה היא פשוטה מאוד.

The very notion of questioning everything is key,

עצם הרעיון של להטיל ספק בכל דבר הוא המפתח,

and being responsible for my actions as a business leader

ולהיות אחראי למעשיי כמנהיג עסקי

and an individual is key.

וכאינדיבידואל הוא המפתח.

And for those that are willing to not think and rethink,

ולמי שמוכן לא לחשוב ולחשוב מחדש,

we have to pass legislation.

עלינו להעביר חקיקה.

On this journey,

במסע הזה,

I didn't think it was very revolutionary

לא חשבתי שזה היה מהפכני מאוד

trying to meet my sheep that made my clothes,

לנסות לפגוש את הכבשים שלי שיצרו את הבגדים שלי,

but it turns out it was.

אבל מסתבר שכן.

Before I knew it, I was on the news,

לפני שידעתי את זה, הייתי בחדשות,

the subject of a documentary,

הנושא סרט תיעודי,

writing columns for British "Vogue."

כתבתי טורים ל"ווג "הבריטי.

And that gives me a lot of hope.

וזה נותן לי הרבה תקווה.

But fashion is still everything you think.

אבל אופנה היא עדיין כל מה שאתם חושבים.

It's trends, fast pace, logos, brands.

זה טרנדים, קצב מהיר, לוגו, מותגים.

But to fashion something is to make something.

אבל לעצב משהו זה לעשות משהו.

And that was where my passion came from.

ומכאן באה התשוקה שלי.

And what I've learned in this journey is if I'm going to continue to design

ומה שלמדתי במסע הזה הוא שאם אני מתכוונת להמשיך לעצב

and fashion clothing,

ולעצב בגדים,

I must also fashion our future.

אני חייבת גם לעצב את העתיד שלנו.

The two things come hand in hand.

שני הדברים באים יד ביד.

Yes, there are technical solutions to this problem, to these problems,

כן, יש פתרונות טכניים לבעיה הזו, לבעיות האלה,

and I can talk endlessly about them,

ואני יכולה לדבר עליהם בלי סוף

from biomimicry-based dyes and finishes

מצבעים וגימורים על בסיס ביומימיקרי

to regenerative and recycled textiles.

ועד טקסטיל מתחדש וממוחזר.

And it's important. Technology is important.

וזה חשוב. הטכנולוגיה חשובה.

But the other thing I've learned in this journey

אבל הדבר הנוסף שלמדתי במסע הזה

is that it's only when we reconnect back to the living world

הוא שרק כאשר אנו מתחברים מחדש לעולם החי

and look at it in awe and wonder and the respect that it deserves

ונסתכל עליו ביראה ופליאה ובכבוד שמגיע לו

will true systemic change happen.

יקרה שינוי מערכתי אמיתי.

And when I talk about the living world, I talk about the people and the planet.

וכשאני מדברת על העולם החי, אני מדברת על האנשים ועל כדור הארץ.

Box-ticking is greenwashing, and greenwashing is dangerous.

סימון אריגי כותנה הוא שטיפה ירוקה, ושטיפה ירוקה מסוכנת.

It's just the medicine to a symptom and not the solution to a problem.

זו רק התרופה לסימפטום ולא הפתרון לבעיה.

And fashion absolutely should not cost the Earth.

ואופנה בהחלט לא צריכה לעלות לכדור הארץ.

Nature designs or fashions the most incredible designs there are.

עיצובי טבע או אופנות העיצובים המדהימים ביותר שיש.

We just simply forgot to look.

פשוט שכחנו להסתכל.

So my ask:

אז שאלתי:

next time you open your wardrobes,

בפעם הבאה שאתם פותחים את ארונות הבגדים שלכם,

instead of seeing clothes, brands, logos and perhaps your favorite dress,

במקום לראות בגדים, מותגים, לוגו ואולי השמלה האהובה עליכם,

delve a little bit deeper.

התעמקו קצת יותר.

Go to Narnia.

לכו ל“נרניה“.

And instead see the vast and unique ecosystem

ובמקום זאת ראו את המערכת האקולוגית העצומה והייחודית

that makes each piece individual

שהופכת כל יצירה

and its inherent connection to our planet

לאינדיבידואלית ואת הקשר הטמון בה לכוכב הלכת שלנו

on which all of our lives depend.

שכל חיינו תלויים בו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)