The political power of being a good neighbor | Michael Tubbs

תרגום: Yael Ring עריכה: Allon Sasson

So I know for sure there's at least one thing I have in common with dentists.

אני יודע שיש לי דבר אחד לפחות במשותף עם רופאי שיניים.

I absolutely hate the holiday of Halloween.

אני ממש שונא את חג האלווין (כל הקדושים).

Now, this hatred stems not from a dislike of cavities,

השנאה הזו נובעת לא מסלידה מחורים,

nor was it a lifetime in the making.

והיא לא חיכתה חיים שלמים כדי לצוץ.

Rather, this hatred stems from a particular incident

אלא, השנאה הזו נובעת מאירוע ספציפי

that happened nine years ago.

שהתרחש לפני תשע שנים.

Nine years ago, I was even younger, I was 20 years old,

לפני תשע שנים, הייתי הרבה יותר צעיר, הייתי בן 20.

and I was an intern in the White House.

ועבדתי כמתמחה בבית הלבן.

The other White House.

הבית הלבן השני.

And my job was to work with mayors and councilors nationwide.

והתפקיד שלי היה לעבוד מול ראשי ערים ומועצות ברחבי המדינה.

November 1, 2010 began just like any other day.

ה-1 בנובמבר 2010 התחיל כמו כל יום אחר.

I turned on the computer, went on Google and prepared to write my news clips.

הדלקתי את המחשב, פתחתי גוגל והתכוננתי לכתוב את סיכום החדשות שלי.

I was met with a call from my mother, which isn't that out the norm,

עניתי לשיחה מאמא שלי, אירוע לא יוצא דופן,

my mom likes to text, call, email, Facebook, Instagram, all that.

כי אמא שלי אוהבת הודעות טקסט, שיחות טלפון, אימיילים, פייסבוק, אינסטגרם, כל אלה.

So I answered the phone expecting to hear maybe some church gossip,

אז עניתי לטלפון בציפיה לשמוע אולי קצת רכילות מהכנסיה,

or maybe something from WorldStarHipHop she had discovered.

או אולי משהו מהתכנית World Star Hip Hop שהיא גילתה.

But when I answered the phone,

אבל כשעניתי לטלפון,

I was met with a tone that was unlike anything I had ever heard from my mother.

ענה לי טון שמעולם לא שמעתי מאמא שלי.

My mother's loud.

אמא שלי רועשת.

But she spoke in a hush, still, muffled tone

אבל היא דיברה בטון שקט, עצור ומושתק

that conveyed a sense of sadness.

שהעביר לי תחושה של עצבות.

And as she whispered, she said, "Michael,

וכשהיא לחשה, היא אמרה: "מייקל,

your cousin Donnell was murdered last night,

בן הדוד שלך דונל נרצח אתמול בלילה,

on Halloween,

בהאלווין,

at a house party in Stockton."

במסיבת בית בסטוקטון".

And like far too many people in this country,

וכמו יותר מדי אנשים במדינה הזו,

particularly from communities like mine,

במיוחד מקהילות כמו שלי,

particularly that look like me,

במיוחד שנראים כמוני,

I spent the better part of the year dealing with anger, rage, nihilism,

ביליתי את רוב השנה בהתמודדות עם רגשות של כעס, זעם, ניהיליזם,

and I had a choice to make.

ועמדה בפניי בחירה.

The choice was one between action and apathy.

הבחירה היתה בין פעולה לאדישות.

The choice was what could I do to put purpose to this pain.

הבחירה היתה מה יכולתי לעשות כדי להעניק מטרה לכאב.

I spent a year dealing with feelings of survivor's guilt.

ביליתי שנה בהתמודדות עם רגשות של אשמת השורד.

What was the point of me being at Stanford,

מה היתה התועלת בלימודים שלי בסטנפורד,

what was the point of me being at the White House

מה היתה התועלת של העבודה שלי בבית הלבן

if I was powerless to help my own family?

אם לא היה לי את הכוח לעזור למשפחה שלי ממש?

And my own family was dying, quite literally.

והמשפחה שלי מתה, ממש מילולית.

I then began to feel a little selfish and say,

התחלתי להרגיש קצת אנוכי ולומר,

what's the point of even trying to make the world a better place?

מה התועלת בניסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר?

Maybe that's just the way it is.

אולי ככה הם פני הדברים.

Maybe I would be smart to take advantage of all the opportunities given to me

אולי יהיה יותר חכם שאנצל את כל ההזדמנויות שניתנו לי

and make as much money as possible,

וארוויח כמה כסף שאפשר,

so I'm comfortable, and my immediate family is comfortable.

כך שיהיה לי נוח, ויהיה נוח למשפחה המיידית שלי.

But finally, towards the end of that year,

אבל בסופו של דבר, לקראת סוף השנה,

I realized I wanted to do something.

הבנתי שרציתי לעשות משהו.

So I made the crazy decision, as a senior in college,

אז הגעתי להחלטה משוגעת, כתלמיד שנה ג' בקולג',

to run for city council.

להתמודד למועצת העיר.

That decision was unlikely for a couple of reasons,

ההחלטה הזאת לא היתה סבירה מכמה סיבות,

and not just my age.

ולא רק הגיל שלי.

You see, my family is far from a political dynasty.

אתם רואים, המשפחה שלי רחוקה מאוד מלהיות בעלת מורשת פוליטית.

More men in my family have been incarcerated than in college.

יותר גברים במשפחה שלי היו בכלא מאשר כאלה שלמדו בקולג'.

In fact, as I speak today, my father is still incarcerated.

למעשה, גם במהלך ההרצאה שלי היום, אבא שלי עדיין בכלא.

My mother, she had me as a teenager,

אמא שלי ילדה אותי כשהייתה מתבגרת,

and government wasn't something we had warm feelings from.

והממשלה לא היתה משהו שהיו לנו רגשות חמים כלפיו.

You see, it was the government

אתם מבינים, זאת היתה הממשלה

that red-lined the neighborhoods I grew up in.

שהציבה את השכונות בהם גדלתי בסכנה.

Full of liquor stores and no grocery stores,

מלאה חנויות אלכוהול וללא חנויות מכולת,

there was a lack of opportunity and concentrated poverty.

היה חוסר בהזדמנויות וריכוז של עוני.

It was the government and the politicians

היתה זו הממשלה והפוליטיקאים

that made choices,

שביצעו את ההחלטות,

like the war on drugs and three strikes,

כמו המלחמה בסמים ומדיניות שלוש הפסילות,

that have incarcerated far too many people in our country.

שהכניסו לכלא הרבה יותר מדי אנשים במדינה שלנו.

It was the government and political actors

היתה זו הממשלה והשחקנים הפוליטיים

that made the decisions that created the school funding formulas,

שביצעו את ההחלטות שיצרו את נוסחאות מימון בתי הספר,

that made it so the school I went to receive less per pupil spending

שגרמו לכך שבית הספר בו למדתי קיבל פחות תקציב לתלמיד

than schools in more affluent areas.

מאשר בתי ספר באזורים יותר מבוססים.

So there was nothing about that background that made it likely for me to choose

אז לא היה שום דבר ברקע שלי שהפך אותי למועמד שסביר שיבחר

to be involved in being a government actor.

להיות מעורב בפעילות שחקנים פוליטיים.

And at the same time, Stockton was a very unlikely place.

ובמקביל, סטוקטון היתה מקום מאוד לא סביר.

Stockton is my home town, a city of 320,000 people.

סטוקטון היא עיר הולדתי, עיר בעלת 320,000 תושבים.

But historically, it's been a place people run from, rather than come back to.

אבל מבחינה היסטורית, היא תמיד היתה מקום שאנשים ברחו ממנו ולא מקום שחוזרים אליו.

It's a city that's incredibly diverse.

זאת עיר מאוד מגוונת.

Thirty-five percent Latino, 35 percent white,

35 אחוזים לטיניים, 35 אחוזים לבנים,

20 percent Asian, 10 percent African American,

20 אחוזים אסיאתיים, 10 אחוזים אפרו-אמריקאיים

the oldest Sikh temple in North America.

המקדש הסיקי העתיק ביותר בצפון אמריקה.

But at the time I ran for office,

אבל בתקופה בה התמודדתי לתפקיד

we were also the largest city in the country at that time

היינו גם העיר הגדולה ביותר באותה התקופה

to declare bankruptcy.

שהכריזה על פשיטת רגל.

At the time I decided to run for office,

בזמן שהחלטתי להתמודד לתפקיד,

we also had more murders per capita than Chicago.

היו לנו גם יותר רוצחים ביחס לאנשים מאשר שיקאגו.

At the time I decided to run for office,

באותו הזמן שהחלטתי להתמודד לתפקיד,

we had a 23 percent poverty rate,

היו לנו 23 אחוזי עוני,

a 17 percent college attainment rate

17 אחוזים של בוגרי קולג'

and a host of challenges and issues beyond the scope of any 21-year-old.

ומגוון של אתגרים ונושאים מעבר ליכולתו של כל בן 21.

So after I won my election,

אז אחרי שניצחתי בבחירות שלי,

I did what I usually do when I feel overwhelmed,

עשיתי מה שאני בדרך כלל עושה כשאני מרגיש עמוס,

I realized the problems of Stockton were far bigger than me

הבנתי שהבעיות של סטוקטון הרבה יותר גדולות ממני

and that I might need a little divine intervention.

ושאני אולי זקוק לקצת התערבות עליונה.

So as I prepared for my first council meeting,

אז התכוננתי לישיבת המועצה הראשונה שלי,

I went back to some wisdom my grandmother taught me.

חזרתי לכמה פניני חכמה שסבתא שלי לימדה אותי.

A parable I think we all know,

משל שאני חושב שכולנו מכירים,

that really constitutes the governing frame we're using

שבעצם מגלם את המסגרת הממשלתית בה אנו משתמשים

to reinvent Stockton today.

כדי להמציא מחדש את סטוקטון היום.

I remember in Sunday school, my grandmother told me

אני זוכר שבבית ספר של יום ראשון סבתא שלי סיפרה שלי

that at one time, a guy asked Jesus, "Who was my neighbor?

שפעם אחת, אדם שאל את ישו, "מי היה השכן שלי?

Who was my fellow citizen?

מי היה רעי האזרח?

Who am I responsible for?"

עבור מי אני אחראי?"

And instead of a short answer, Jesus replied with a parable.

ובמקום לתת תשובה קצרה, ישו השיב במשל.

He said there was a man on a journey,

הוא סיפר על אדם המצוי במסע,

walking down Jericho Road.

היורד בדרך יריחו.

As he was walking down the road,

תוך כדי מסעו בדרך,

he was beat up, left on the side of the road,

הוא הוכה ונחבל והשאירו אותו בצד בדרך,

stripped of all his clothes,

ערום מכל בגדיו,

had everything stolen from and left to die.

וכל רכושו נגנב, והשאירו אותו למות.

And then a priest came by, saw the man on the side of the road,

ואז עבר לידו כומר, ראה את אותו אדם בצד הדרך,

maybe said a silent prayer,

אולי אמר תפילה בלחש,

hopes and prayers, prayers that he gets better.

תקוות ותפילות, תפילות שיתרפא.

Maybe saw the man on the side of the road

אולי הוא ראה את האדם בצד הדרך

and surmised that it was ordained by God

והסיק שזהו צו האל

for this particular man, this particular group

שאותו אדם, אותה קבוצה

to be on the side of the road, there's nothing I can do to change it.

תיזנח בצד הדרך, ואין שום דבר שיוכל הוא לעשות כדי לשנות את זה.

After the priest walked by, maybe a politician walked by.

אחרי שהלך הכומר, אולי פוליטיקאי עבר לידו.

A 28-year-old politician, for example.

פוליטיקאי בן 28, לדוגמה.

Saw the man on the side of the road and saw how beat up the man was,

ראה את האדם שוכב בצד הדרך וראה כמה אותו אדם חבול ופצוע

saw that the man was a victim of violence, or fleeing violence.

ראה שהאדם הוא קורבן של אלימות, אלימות חולפת.

And the politician decided, "You know what?

והפוליטיקאי החליט, "אתם יודעים מה?"

Instead of welcoming this man in, let's build a wall.

במקום להזמין את האדם הזה הביתה, בא נבנה חומה.

Maybe the politician said,

אולי הפוליטיקאי אמר,

"Maybe this man chose to be on the side of the road."

"אולי האיש הזה בחר לשכב בצד הדרך.

That if he just pulled himself up by his bootstraps,

שאם הוא רק היה מרים את עצמו בידיים,

despite his boots being stolen,

ולמרות שגנבו לו כבר את הכל,

and got himself back on the horse,

הוא היה עולה שוב על הסוס,

he could be successful, and there's nothing I could do."

הוא יכול היה להצליח, ואין כאן שום דבר שאני אוכל לעשות".

And then finally, my grandmother said, a good Samaritan came by,

ואז לבסוף, סבתא שלי סיפרה, שומרוני טוב עבר ליד,

saw the man on the side of the road

ראה את האדם שוכב בצד הדרך

and looked and saw not centuries of hatred

והוא לא ראה רק מאות שנים של שנאה

between Jews and Samaritans,

בין יהודים ושומרונים,

looked and saw not his fears reflected,

הוא לא רק ראה את הפחדים שלו משתקפים בעיניו,

not economic anxiety,

לא חרדה כלכלית,

not "what's going to happen to me because things are changing."

לא "מה יקרה לי כי הדברים משתנים".

But looked and saw a reflection of himself.

אבל הוא ראה השתקפות של עצמו.

He saw his neighbor, he saw his common humanity.

הוא ראה את השכן שלו, הוא ראה את האנושיות המשותפת לשניהם.

He didn't just see it, he did something about it,

הוא לא רק ראה אותה, הוא גם עשה משהו בנדון,

my grandmother said.

סבתא שלי סיפרה לי.

He got down on one knee,

הוא ירד על ברך אחת,

he made sure the man was OK,

הוא וידא שאותו אדם בסדר,

and I heard, even gave him a room at that nice Fairmont,

ואני שמעתי, שאפילו סיפק לו חדר במלון הנחמד ההוא,

the Pan Pacific one.

הפאן פסיפיק.

(Laughter)

(צחוק)

And as I prepared to govern,

וכשהתכוננתי לתפקיד במועצה,

I realized that given the diversity of Stockton,

הבנתי שלאור השונות הגדולה בסטוקטון,

the first step to making change will be to again answer the same question:

הפעולה הראשונה שתוביל לשינוי תהיה לענות שוב על אותה השאלה:

Who is our neighbor?

מי השכנים שלנו?

And realizing that our destiny as a city was tied up in everyone.

ולהבין שהעתיד שלנו כעיר קשור לכולם.

Particularly those who are left on the side of the road.

במיוחד אלה שמוצאים את עצמם בצד הדרך.

But then I realized that charity isn't justice,

אבל אז הבנתי שצדקה היא לא צדק,

that acts of empathy isn't justice,

שפעולות של אמפתיה אינן צדק,

that being a good neighbor is necessary but not sufficient,

שלהיות שכן טוב הוא דבר הכרחי אבל לא מספיק,

and there was more that had to be done.

ויש עוד דברים שעלינו לעשות.

So looking at the story,

אז מתוך התבוננות בסיפור,

I realized that the road, Jericho Road, has a nickname.

הבנתי שלדרך, דרך יריחו, יש כינוי.

It's known as the Bloody Pass, the Ascent of Red,

היא ידועה בכינוי מעבר הדמים, מעלה אדומים,

because the road is structured for violence.

כי הדרך בנויה לאלימות.

This Jericho Road is narrow, it's conducive for ambushing.

דרך יריחו היא דרך צרה התורמת למארבים.

Meaning, a man on the side of the road wasn't abnormal.

כלומר, שאדם השוכב בצד הדרך זה לא מצב לא-נורמלי.

Wasn't strange.

לא מוזר.

And in fact, it was something that was structured to happen,

ולמעשה, זה היה משהו שהיה מובנה להתרחשות,

it was supposed to happen.

זה היה אמור לקרות.

And Johan Galtung, a peace theorist,

וג'ונה גלטונג, תיאורטיקן שלום,

talks about structural violence in our society.

מדבר על אלימות מבנית בחברה שלנו.

He says, "Structural violence is the avoidable impairment

הוא אומר, "אלימות מבנית היא הפגיעה הניתנת למניעה

of basic human needs."

בצרכים האנושיים הבסיסיים".

Dr. Paul Farmer talks about structural violence

ד"ר פול פארמר מדבר על אלימות מבנית

and talks about how it's the way

ומדבר על איך היא הדרך

our institutions, our policies, our culture

בה המוסדות שלנו, המדיניות שלנו, התרבות שלנו

creates outcomes that advantage some people and disadvantage others.

יוצרות תוצאות שמניבות יתרון לאנשים מסוימים וחסרון לאחרים.

And then I realized, much like the road in Jericho,

ואז הבנתי, שממש כמו הדרך ביריחו,

in many ways, Stockton, our society,

במובנים רבים, סטוקטון, החברה שלנו,

has been structured for the outcomes we complain about.

בנויה בצורה כזו המפיקה את התוצאות שאנחנו מתלוננים עליהם.

That we should not be surprised

אנחנו לא צריכים להיות מופתעים

when we see that kids in poverty don't do well in school,

כשאנחנו רואים שילדים במשפחות עוני לא מצליחים בבית הספר,

that we should not be surprised to see wealth gaps by race and ethnicity.

אנחנו לא צריכים להיות מופתעים כשאנחנו רואים פערי רווחה על רקע גזע ואתניות.

We should not be surprised to see income pay disparities between genders,

אנחנו לא צריכים להיות מופתעים לראות פערים במשכורת בין המינים,

because that's what our society, historically, has been structured to do,

כי זה מה שהחברה שלנו, באופן היסטורי, נבנתה לעשות,

and it's working accordingly.

והיא פועלת בהתאם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So taking this wisdom,

אז עם פניני החכמה האלה,

I rolled up my sleeves and began to work.

הפשלתי את השרוולים שלי והתחלתי לעבוד.

And there's three quick stories I want to share,

וישנם שלושה סיפורים קצרים שאני רוצה לחלוק,

that point to not that we figured everything out,

שמצביעים, לא על כך שהצלחנו לפתור הכל,

not that we have arrived,

לא שהגענו לסוף,

but we're trending in the right direction.

אבל שאנחנו נמצאים בכיוון הנכון.

The first story, about the neighbor.

הסיפור הראשון, על השכן.

When I was a city council member,

כשהייתי חבר מועצת העיר,

I was working with one of the most conservative members in our community

עבדתי עם אחד החברים הכי שמרניים בקהילה שלנו

on opening a health clinic for undocumented people

על הקמת מרפאה לאנשים ללא אזרחות

in the south part of the city, and I loved it.

בחלק הדרומי של העיר, ואני אהבתי את זה.

And as we opened the clinic,

וכשפתחנו את המרפאה,

we had a resolution to sign,

היינו צריכים לחתום על החלטה מנהלית,

he presented me a gift.

הוא נתן לי מתנה.

It was an O'Reilly Factor lifetime membership pin.

זאת היתה סיכה של חברות לחיים בO'Reilly Factor. (תכנית חדשות שמרנית)

(Laughter)

(צחוק)

Mind you, I didn't ask what he did to get such a gift.

בינינו, לא שאלתי אותו מה הוא היה צריך לעשות כדי להשיג מתנה שכזו.

What blood oath -- I had no idea how he got it.

איזה ברית דמים -- לא היה לי מושג איך הוא השיג את זה.

But I looked at him and I said,

אבל הסתכלתי עליו ואמרתי,

"Well, how are we working together to open a health clinic,

"ובכן, איך אנחנו עובדים יחד לפתוח מרפאה

to provide free health care for undocumented people,

שתספק שירותי בריאות בחינם לאנשים ללא אזרחות,

and you're an O'Reilly Factor member?"

ואתה חבר ב- O'Reilly Factor?"

He looked at me and said,

הוא הסתכל עלי ואמר,

"Councilman Tubbs, this is for my neighbors."

"חבר המועצה טאבס, זה עבור השכנים שלי."

And he's a great example of what it means

והוא מהווה דוגמה מעולה למה זה אומר

to be a good neighbor, at least in that instance.

להיות שכן טוב לפחות במקרה הזה.

The robbers.

השודדים.

So after four years on city council, I decided to run for mayor,

אז אחרי ארבע שנים במועצת העיר, החלטתי להתמודד על תפקיד ראש העיר,

realizing that being a part-time councilman wasn't enough

כי הבנתי שלהיות חבר מועצה במשרה חלקית אינו מספיק

to enact the structural changes we need to see in Stockton,

כדי להפעיל את השינויים המבניים הדרושים בסטוקטון,

and I came to that conclusion by looking at the data.

והגעתי למסקנה הזאת מהתבוננות בנתונים.

So my old council district, where I grew up,

אז מחוז המועצה הישן שלי, היכן שגדלתי,

is 10 minutes away from a more affluent district.

נמצא במרחק של 10 דקות ממחוז מבוסס יותר כלכלית.

And 10 minutes away in the same city,

ובמרחק 10 דקות באותה העיר,

the difference between zip code 95205 and 95219

ההבדל בין מיקוד 95205 ו-95219

in life expectancy is 10 years.

בתוחלת החיים הוא 10 שנים.

Ten minutes away, 4.5 miles,

במרחק 10 דקות, 7 ק"מ,

10 years life expectancy difference,

הבדל של 10 שנים בתוחלת החיים,

and not because of the choices people are making.

ולא בגלל הבחירות אותן מבצעים האנשים.

Because no one chose to live in an unsafe community

כי אף אחד לא בחר לחיות בקהילה לא בטוחה

where they can't exercise.

בה הם לא יכולים להתאמן.

No one chose to put more liquor stores than grocery stores in the community.

אף אחד לא בחר להציב יותר חנויות אלכוהול מחנויות מכולת בקהילה.

No one chose these things, but that's the reality.

אף אחד לא בחר את הדברים האלה, אבל זו המציאות.

I realized, as a councilman,

הבנתי, כחבר מועצה,

to enact a structural change I wanted to see,

שכדי להפעיל את השינוי המבני שרציתי לראות,

where between the same zip codes

בו בין אותם שני מיקודים

there's a 30 percent difference in the rate of unemployment,

יש פער של 30 אחוזים בשיעורי האבטלה,

there's a 75,000 dollars a year difference in income,

יש פער של 75,000 דולרים בהכנסה,

that being a councilman was not going to cut it.

שלהיות חבר מועצה זה לא מספיק.

So that's when I decided to run for mayor.

אז החלטתי להתמודד לתפקיד ראש העיר.

And as mayor, we've been focused on the robbers and the road.

וכראש העיר, התמקדנו בשודדים ובדרך.

So in Stockton, as I mentioned,

אז בסטוקטון, כפי שציינתי,

we have historically had problems with violent crime.

באופן היסטורי היו לנו בעיות של פשעים אלימים.

In fact, that's why I decided to run for office in the first place.

למעשה, זאת הסיבה בגללה בחרתי להתמודד לתפקיד מלכתחילה.

And my first job as mayor was helping our community

והתפקיד הראשון שלי כראש העיר היה לסייע לקהילה שלנו

to see ourselves, our neighbors,

לראות את עצמנו, את השכנים שלנו,

not just in the people victimized by violence

לא רק באנשים שנפגעו מאלימות

but also in the perpetrators.

אבל גם בעבריינים.

We realized that those who enact pain in our society,

הבנו שאותם אלה שגרמו לכאב בחברה שלנו,

those who are committing homicides and contributing to gun violence,

אותם אלה שרצחו ותרמו לאלימות בכלי נשק,

are oftentimes victims themselves.

הם לרוב קורבנות בעצמם.

They have high rates of trauma, they have been shot at,

יש להם אחוזים גבוהים של טראומה, ירו עליהם,

they've known people who have been shot.

הם הכירו אנשים שנורו.

That doesn't excuse their behavior, but it helps explain it,

זה לא מתרץ את ההתנהגות שלהם אבל זה עוזר להסביר אותה,

and as a community, we have to see these folks as us, too.

וכקהילה, אנחנו צריכים לראות את עצמנו גם באותם אנשים.

That they too are our neighbors.

שגם הם הינם השכנים שלנו.

So for the past three years --

אז בשלוש השנים האחרונות --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So for the past three years, we've been working on two strategies:

אז בשלוש השנים האחרונות, עבדנו על שתי אסטרטגיות:

Ceasefire and Advance Peace,

הפסקת אש ושלום מתקדם,

where we give these guys as much attention, as much love

בהם אנחנו מעניקים לחברה האלה כמה שיותר תשומת לב, כמה שיותר אהבה

from social services, from opportunities, from tattoo removals,

משירותים סוציאליים, הזדמנויות, הסרת קעקועים,

in some cases even cash,

בחלק מהמקרים אפילו כסף,

as a gift from law enforcement.

כמתנה מרשויות אכיפת החוק.

And last year, we saw a 40 percent reduction in homicides

ובשנה שעברה, ראינו ירידה של 40 אחוזים במקרי רצח

and a 30 percent reduction in violent crime.

וירידה של 30 אחוזים במקרי אלימות ופשע.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And now, the road.

ועכשיו, הכביש.

I mentioned that my community has a 23 percent poverty rate.

הזכרתי שלקהילה שלי יש 23 אחוזי אבטלה.

As someone who comes from poverty, it's a personal issue for me.

כמישהו שבא מעוני, זה נושא אישי עבורי.

So I decided that we wouldn't just do a program,

אז החלטתי שאנחנו לא רק נעשה תכנית,

or we wouldn't just do something to go around the edges,

או שלא רק נעשה משהו שילך מסביב,

but we would call into question the very structure

אלא שנתמקד בשאלת המבנה עצמו

that produces poverty in the first place.

שגורם לעוני מלכתחילה.

So starting in February, we launched a basic income demonstration,

אז החל מפברואר, הקמנו תכנית הדגמת הכנסה בסיסית,

where for the next 18 months,

בה ב- 18 החודשים הבאים,

as a pilot, 130 families, randomly selected,

כפיילוט, 130 משפחות, שנבחרו באופן רנדומלי,

who live in zip codes at or below the median income of the city,

החיות באזורים השווים או מתחת לרמת ההכנסה הממוצעת של העיר,

are given 500 dollars a month.

קיבלו 500 דולרים בחודש.

And we're doing this for a couple of reasons.

ואנחנו עושים את זה ממספר סיבות.

We're doing it because we realize

אנחנו עושים את זה בגלל שהבנו

that something is structurally wrong in America,

שמשהו לקוי מבחינה מבנית באמריקה,

when one in two Americans can't afford one 400-dollar emergency.

כשאחד מכל שני אמריקאיים לא יכול לממן מקרה חירום אחד של 400 דולר.

We're doing it because we realize that something is structurally wrong

אנחנו עושים את זה בגלל שהבנו שמשהו לקוי מבחינה מבנית

when wages have only increased six percent between 1979 and 2013.

כשהמשכורות רק עלו בשישה אחוזים בין 1979 ו-2013.

We're doing it because we realize something is structurally wrong

אנחנו עושים את זה בגלל שהבנו שמשהו לקוי מבחינה מבנית

when people working two and three jobs,

כשאנשים עובדים בשתיים ושלוש עבודות,

doing all the jobs no one in here wants to do,

עושים את כל העבודות שאף אחד אחר פה לא רוצה לעשות,

can't pay for necessities, like rent,

ולא יכולים לשלם עבור הוצאות בסיסיות, כמו שכירות,

like lights, like health care, like childcare.

כמו חשמל, כמו ביטוח בריאות, כמו מסגרות לילדים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So I would say, Stockton again, we have real issues.

אז הייתי אומר, בסטוקטון שוב, יש לנו בעיות אמיתיות.

I have constituent emails in my phone now, about the homelessness issue,

יש לי אימיילים מבוחרים בפלאפון שלי עכשיו, על עניין ההומלסים,

about some of the violent crime we're still experiencing.

על חלק מהפשעים האלימים שאנחנו עדיין חווים.

But I would say, I think as a society, we would be wise to go back

אבל הייתי אומר שאני חושב שכחברה, יהיה זה חכם אם נחזור

to those old Bible stories we were taught growing up,

לאותם סיפורים תנ"כיים ישנים שלמדנו בילדותנו,

and understand that number one,

ונבין שדבר ראשון,

we have to begin to see each other as neighbors,

עלינו להתחיל לראות זה את זה כשכנים,

that when we see someone different from us,

שכשאנחנו רואים מישהו אחר מאתנו,

they should not reflect our fears, our anxieties, our insecurities,

הוא לא צריך לשקף את הפחדים שלנו, החרדות שלנו, חוסר הביטחון שלנו,

the prejudices we've been taught, our biases -- but we should see ourselves.

הדעות הקדומות שלימדו אותנו -- אלא אנחנו צריכים לראות את עצמנו.

We should see our common humanity.

עלינו לראות את האנושיות המשותפת לכולנו.

Because I think once we do that,

כיוון שאני חושב שברגע שאנחנו נעשה את זה,

we can do the more important work of restructuring the road.

אנחנו יכולים לעשות את העבודה החשובה יותר של שיפוץ הדרך.

Because again, I understand some listening are saying,

כיוון ששוב, אני מבין חלק מהמאזינים אומרים,

"Well, Mayor Tubbs, you're talking about structural violence and structural this,

"ובכן, ראש העיר טאבס, אנחנו מדברים על אלימות מבנית ואלימות כזו,

but you're on the stage.

אבל אתה עומד על הבמה.

That the structures can't be too bad if you could come up from poverty,

שהמבנים לא יכולים להיות כאלה נוראיים אם אתה יכולת לצמוח מתוך העוני,

have a father in jail, go to Stanford,

יש לך אבא בכלא, ללמוד בסטנפורד,

work in the White House and become mayor."

לעבוד בבית הלבן ולהפוך לראש העיר."

And I would respond by saying the term for that is exceptionalism.

והייתי עונה בכך שהמונח לזה הוא חריגות.

Meaning that we recognize it's exceptional for people to escape the structures.

כלומר שאנחנו מכירים בכך שזה חריג עבור אנשים להימלט מהמבנים.

Meaning by our very language,

כלומר, במילים שלנו,

we understand that the things we're seeing in our world are by design.

אנחנו מבינים שהדברים שאנחנו רואים בעולם שלנו הם מתוכננים מראש.

And I think that task for us, as TEDsters,

ואני חושב שהמשימה שלנו, כ- TED-רים,

and as good people, just people, moral people,

וכאנשים טובים, אנשים צודקים, אנשים מוסריים,

is really do the hard work necessary of not just joining hands as neighbors,

הוא ממש לעשות את העבודה הקשה הדרושה שהיא לא רק להחזיק ידיים כשכנים,

but using our hands to restructure our road,

אלא להשתמש בידיים שלנו כדי לשפץ את הדרך שלנו,

a road that in this country has been rooted in things like white supremacy.

דרך שבמדינה הזו היתה מלאה בדברים כמו גזענות לבנה.

A road like in this country has been rooted in things like misogyny.

דרך שבמדינה הזו היתה מלאה בדברים כמו מיזוגניה.

A road that's not working for far too many people.

דרך שלא עובדת עבור יותר מדי אנשים.

And I think today, tomorrow and 2020 we have a chance to change that.

ואני חושב שכיום, מחר וב-2020 יש לנו את ההזדמנות לשנות את זה.

So as I prepare to close,

אז לסיום,

I started with a story from nine years ago and I'll end with one.

אני התחלתי בסיפור מלפני תשע שנים ואסיים באחד.

So after my cousin was murdered,

אז אחרי שבן דוד שלי נרצח,

I was lucky enough to go on the Freedom Rides

היה לי את המזל לבקר בסיור של נוסעי החירות

with some of the original freedom riders.

עם חלק מנוסעי החירות המקוריים.

And they taught me a lot about restructuring the road.

והם לימדו אותי הרבה על שיפוץ הדרך.

And one guy in particular, Bob Singleton, asked me a question

אדם אחד במיוחד, בוב סינגלטון, שאל אותי שאלה

I'm going to leave with us today.

שאשאל אתכם לסיום היום.

We were going to Anniston, Alabama, and he said, "Michael,"

היינו בדרכנו לאניסטון, אלבמה, והוא אמר, "מייקל",

and I said, "Yes, sir."

ואני אמרתי, "כן, אדוני".

He said, "I was arrested on August 4, 1961.

הוא אמר, "עצרו אותי ב-4 באוגוסט 1961.

Now why is that day important?"

עכשיו, למה היום הזה חשוב?"

And I said, "Well, you were arrested,

ועניתי, "ובכן, נעצרת,

if you weren't arrested, we wouldn't be on this bus.

אם לא היית נעצר, לא היינו היום על האוטובוס הזה.

if we weren't on this bus, we wouldn't have the rights we enjoy."

אם לא היינו על האוטובוס הזה, לא היו לנו את הזכויות מהם אנחנו נהנים היום".

He rolled his eyes and said, "No, son."

והוא גלגל את עיניו ואמר, "לא, בן."

He said, "On that day, Barack Obama was born."

הוא אמר, "באותו יום ברק אובמה נולד".

And then he said he had no idea that the choice he made

ואז הוא אמר שלא היה לו מושג שהבחירה שהוא עשה

to restructure the road

לשפץ את הדרך

would pave the way,

תסלול את הדרך,

so a child born as a second class citizen,

כך שילד שנולד כאזרח מדרגה שניה,

who wouldn't be able to even get a cup of water at a counter,

שלא יוכל אפילו לקבל כוס מים בדלפק,

would have the chance, 50 years later, to be president.

תהיה לו את ההזדמנות, 50 שנה לאחר מכן, להיות נשיא.

Then he looked at me and he said,

אז הוא הסתכל עלי ואמר,

"What are you prepared to do today

"מה אתה מוכן לעשות היום

so that 50 years from now

כך שבעוד חמישים שנה

a child born has a chance to be president?"

לילד שנולד תהיה את ההזדמנות להיות נשיא?"

And I think, TED, that's the question before us today.

ואני חושב, TED, זאת השאלה שלפנינו היום.

We know things are jacked up.

אנחנו יודעים שהמצב מסובך.

I think what we've seen recently isn't abnormal

אני חושב שמה שראינו לאחרונה הוא לא נורמלי

but a reflection of a system that's been structured

אלא השתקפות של מערכת שתוכננה

to produce such crazy outcomes.

להפיק תוצאות כל כך משוגעות.

But I think it's also an opportunity.

אבל אני חושב שזאת גם הזדמנות.

Because these structures we inherit aren't acts of God

כי אותם מבנים שירשנו אינם פעולות אלוהיות

but acts of men and women, they're policy choices,

אלא פעולותיהם של אנשים ונשים, הם תוצאות של מדיניות,

they're by politicians like me, approved by voters like you.

הם שייכות לפוליטיקאים כמוני, שנבחרו על ידי בוחרים כמוכם.

And we have the chance and the awesome opportunity

ויש לנו את הבחירה וההזדמנות הענקית

to do something about it.

לעשות משהו לגבי זה.

So my question is: What are we prepared to do today,

אז השאלה שלי היא: מה אתם מוכנים לעשות היום

so that a child born today, 50 years from now

כך שילד שנולד היום, בעוד חמישים שנה

isn't born in a society rooted in white supremacy;

לא יוולד לחברה השקועה בגזענות לבנה;

isn't born into a society riddled with misogyny;

לא יוולד לתוך חברה מלאה במיזוגניה;

isn't born into a society riddled with homophobia and transphobia

לא יוולד לתוך חברה מלאה בהומופוביה וטרנספוביה

and anti-Semitism and Islamophobia and ableism,

ואנטישמיות ואיסלמפוביה ויכולתנות,

and all the phobias and -isms?

וכל הפוביות והאיזמים?

What are we prepared to do today,

מה אנחנו מוכנים לעשות היום,

so that 50 years from now

כך שבעוד חמישים שנה מהיום

we have a road in our society that's structured

תהיה לנו דרך בחברה שלנו שבנויה כדי

to reflect what we hold to be self-evident?

לשקף מה שאנחנו תופסים כמובן מאליו?

That all men, that all women,

שכל האנשים, שכל הנשים,

that even all trans people

שאפילו כל האנשים הטרנס

are created equal

נולדו שווים זה לזה

and are endowed by your Creator with certain unalienable rights,

וקיבלו מהאל זכויות מסוימות, בלתי מעורערות,

including life, liberty and the pursuit of happiness.

כולל הזכות לחיים, לחירות ולשאיפה לאושר.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)