How we need to remake the internet | Jaron Lanier

תרגום: Ben Bokser עריכה: Ido Dekkers

Back in the 1980s, actually, I gave my first talk at TED,

האמת, בשנות ה-80 של המאה ה-20, העברתי את הרצאת TED הראשונה שלי,

and I brought some of the very, very first public demonstrations

והבאתי בין ההדגמות הציבוריות הממש, ממש ראשונות

of virtual reality ever to the TED stage.

של מציאות מדומה, לבמת TED.

And at that time, we knew that we were facing a knife-edge future

ואז, ידענו שאנחנו מסתכלים בעתיד שיהיה כמו להב סכין,

where the technology we needed,

בו הטכנולוגיה שהיינו צריכים,

the technology we loved,

הטכנולוגיה שאהבנו,

could also be our undoing.

תוכל להיות הסוף שלנו.

We knew that if we thought of our technology

ידענו שאם חשבנו על הטכנולוגיה שלנו

as a means to ever more power,

כאמצעי לעוד ועוד יותר כוח,

if it was just a power trip, we'd eventually destroy ourselves.

אם היא היתה רק טריפ כוח, בסוף נחריב את עצמנו.

That's what happens

זה מה שקורה

when you're on a power trip and nothing else.

כשאתם עסוקים רק בטריפ כוח.

So the idealism

אז האידיאליזם

of digital culture back then

של התרבות הדיגיטלית אז

was all about starting with that recognition of the possible darkness

התרכז כולו בלהתחיל עם ההכרה באפילה האפשרית

and trying to imagine a way to transcend it

ונסיון לדמיין דרך להתעלות מעליה

with beauty and creativity.

דרך יופי ויצירתיות.

I always used to end my early TED Talks with a rather horrifying line, which is,

תמיד הייתי מסיים את הרצאות TED שלי עם שורה קצת מפחידה:

"We have a challenge.

"יש לנו אתגר.

We have to create a culture around technology

אנו חייבים ליצור תרבות סביב טכנולוגיה

that is so beautiful, so meaningful,

שהיא כל כך יפה ומשמעותית,

so deep, so endlessly creative,

כל כך עמוקה, יצירתית עד אין קץ,

so filled with infinite potential

כל כך מלאה בפוטנציאל אינסופי

that it draws us away from committing mass suicide."

שהיא מרחיקה אותנו מהתאבדות המונית."

So we talked about extinction as being one and the same

אז דיברנו על הכחדה כאילו היא זהה

as the need to create an alluring, infinitely creative future.

לצורך ליצור עתיד מושך ויצירתי עד אין קץ.

And I still believe that that alternative of creativity

ואני עדיין מאמין שהאלטרנטיבה של יצירתיות

as an alternative to death

כאלטרנטיבה למוות

is very real and true,

היא ממשית ואמיתית,

maybe the most true thing there is.

אולי הדבר הכי אמיתי שיש.

In the case of virtual reality --

במקרה של מציאות מדומה --

well, the way I used to talk about it

אז הדרך שהייתי מדבר עליה

is that it would be something like

היא שהיא תהיה משהו כמו

what happened when people discovered language.

מה קרה כשאנשים גילו את השפה.

With language came new adventures, new depth, new meaning,

עם השפה הגיעו אתגרים, עומק, ומשמעות חדשים,

new ways to connect, new ways to coordinate,

דרכים חדשות להתחבר, לתאם,

new ways to imagine, new ways to raise children,

לדמיין, לגדל לילדים,

and I imagined, with virtual reality, we'd have this new thing

ואני דמיינתי שעם מציאות מדומה, יהיה לנו את הדבר החדש הזה

that would be like a conversation

שיהיה כמו שיחה

but also like waking-state intentional dreaming.

אבל גם כמו חלום מכוון בהקיץ.

We called it post-symbolic communication,

קראנו לה תקשורת פוסט-סימבולית,

because it would be like just directly making the thing you experienced

כי היא היתה יכולה להיות כמו ישר ליצור את הדבר שחווית

instead of indirectly making symbols to refer to things.

במקום בעקיפין יצירת סמלים שמסמלים דברים.

It was a beautiful vision, and it's one I still believe in,

זה היה חזון מדהים, בו אני עדיין מאמין,

and yet, haunting that beautiful vision

אבל, תמיד רדף את החזון המדהים הזה

was the dark side of how it could also turn out.

הצד האפל של איך הוא היה יכול לצאת.

And I suppose I could mention

ואני מניח שהייתי יכול לספר

from one of the very earliest computer scientists,

מאחד ממדעני המחשב הראשונים,

whose name was Norbert Wiener,

שמו נורברט וינר,

and he wrote a book back in the '50s, from before I was even born,

שכתב ספר בשנות ה-50 של מאה ה-20, לפני שנולדתי,

called "The Human Use of Human Beings."

שנקראת "ניצול בני אדם על ידי בני אדם."

And in the book, he described the potential

בספר, הוא תיאר את הפוטנציאל

to create a computer system that would be gathering data from people

ליצור מערכת ממוחשבת שתאסוף נתונים מאנשים

and providing feedback to those people in real time

ותיתן להם פידבק בזמן אמת

in order to put them kind of partially, statistically, in a Skinner box,

כדי לשים אותם, חלקית, סטטיסטית, בסוג של "ארגז סקינר,"

in a behaviorist system,

מערכת התנהגותית,

and he has this amazing line where he says,

ויש לו שורה מדהימה, בה הוא אומר,

one could imagine, as a thought experiment --

מישהו יכול לדמיין, כתרגיל מחשבה,

and I'm paraphrasing, this isn't a quote --

וזה לא ציטוט מדויק --

one could imagine a global computer system

אפשר לדמיין מערכת ממוחשבת עולמית

where everybody has devices on them all the time,

כאשר לכולם יש מכשירים עליהם כל הזמן,

and the devices are giving them feedback based on what they did,

והמכשירים נותנים להם פידבק על בסיס ההתנהגות שלהם,

and the whole population

וכל האוכלוסיה

is subject to a degree of behavior modification.

נתונה להשפעה התנהגותית מסוימת.

And such a society would be insane,

וחברה כזו תהיה משוגעת,

could not survive, could not face its problems.

לא תוכל לשרוד, לא תוכל להתמודד בבעיות שלה.

And then he says, but this is only a thought experiment,

ואז הוא אומר, אבל זה רק תרגיל מחשבה,

and such a future is technologically infeasible.

ועתיד כזה בלתי אפשרי מבחינה טכנולוגית.

(Laughter)

(צחוק)

And yet, of course, it's what we have created,

אבל, כמובן, זה מה שיצרנו,

and it's what we must undo if we are to survive.

וזה מה שאנו חייבים לבטל כדי לשרוד.

So --

אז --

(Applause)

(מחיאת כפיים)

I believe that we made a very particular mistake,

אני מאמין שעשינו טעות מאוד מסוימת,

and it happened early on,

שנעשתה בשלב מוקדם,

and by understanding the mistake we made,

ואם נבין את הטעות שעשינו,

we can undo it.

נוכל לבטלה.

It happened in the '90s,

היא נעשתה בשנות ה-90,

and going into the turn of the century,

לקראת שנת 2000,

and here's what happened.

וזה מה שקרה.

Early digital culture,

התרבות הדיגיטלית המוקדמת,

and indeed, digital culture to this day,

והאמת, התרבות הדיגיטלית עד היום,

had a sense of, I would say, lefty, socialist mission about it,

החזיקה בשליחות, בוא נגיד, שמאלנית-סוציאליסטית,

that unlike other things that have been done,

שבשונה מדברים אחרים שנעשו,

like the invention of books,

כמו המצאת ספרים,

everything on the internet must be purely public,

כל מה שיהיה באינטרנט חייב להיות לגמרי חופשי לציבור,

must be available for free,

בחינם,

because if even one person cannot afford it,

כי אם אפילו אדם אחד יהיה מנוע מלקנות אותו,

then that would create this terrible inequity.

אז זה יצור חוסר שוויון בלתי סביל.

Now of course, there's other ways to deal with that.

עכשיו, כמובן, יש דרכים אחרות להתמודד עם זה.

If books cost money, you can have public libraries.

עם ספרים עולים כסף, יש ספריות ציבוריות.

And so forth.

וכו'.

But we were thinking, no, no, no, this is an exception.

אבל אנחנו חשבנו, לא, לא,לא, זה יוצא מהכלל.

This must be pure public commons, that's what we want.

זה חייב להיות מרחב ציבורי לגמרי, זה מה שאנחנו רוצים.

And so that spirit lives on.

והרוח הזו עדיין קיימת.

You can experience it in designs like the Wikipedia, for instance,

אפשר לחוות אותה בעיצובים כמו ויקיפדיה, לדוגמא,

many others.

ועוד רבים.

But at the same time,

אבל באותו זמן,

we also believed, with equal fervor,

גם האמנו, באותה עוצמה,

in this other thing that was completely incompatible,

במשהו נוסף, שלא יכל להתקיים ביחד עם הרוח הזו:

which is we loved our tech entrepreneurs.

אהבנו את היזמים הטכנולוגיים שלנו.

We loved Steve Jobs; we loved this Nietzschean myth

אהבנו את סטיב ג'ובס; אהבנו את המיתוס הניצ'יאני

of the techie who could dent the universe.

של היזם הטכנולוגי שיוכל להשפיע על היקום.

Right?

נכון?

And that mythical power still has a hold on us, as well.

והכוח המיתי הזה עדיין שולט בנו, גם.

So you have these two different passions,

אז יש את שני היצרים השונים האלה,

for making everything free

שהכל חייב להיות בחינם

and for the almost supernatural power of the tech entrepreneur.

והאמונה בכוח הכמעט על טבעי של היזמים הטכנולוגים.

How do you celebrate entrepreneurship when everything's free?

איך אפשר לחגוג את היזמות כאשר הכל בחינם?

Well, there was only one solution back then,

אז, היה רק פתרון אחד בימים ההם,

which was the advertising model.

והוא היה המודל של פרסומות.

And so therefore, Google was born free, with ads,

אז לכן, גוגל נולדה בחינם, עם פרסומות,

Facebook was born free, with ads.

פייסבוק נולדה בחינם, עם פרסומות.

Now in the beginning, it was cute,

עכשיו, בהתחלה, זה היה חמוד,

like with the very earliest Google.

כמו בגוגל הראשוני.

(Laughter)

(צחוק)

The ads really were kind of ads.

הפרסומות באמת היו סוג של פרסומות.

They would be, like, your local dentist or something.

הם היו, לדוגמא, בשביל רופא השיניים המקומי.

But there's thing called Moore's law

אבל יש משהו שנקרא חוק מור

that makes the computers more and more efficient and cheaper.

לפיו המחשבים נהיים יותר יעילים וזולים.

Their algorithms get better.

האלגוריתמים שלהם נהיים יותר טובים.

We actually have universities where people study them,

אפילו יש לנו אונברסיטאות בהן אנשים חוקרים אותם,

and they get better and better.

והם נהיים יותר ויותר טובים.

And the customers and other entities who use these systems

והלקוחות ושאר הגופים שמשתמשים במערכות האלה

just got more and more experienced and got cleverer and cleverer.

נהיו יותר ויותר מנוסים ויותר ויותר מתוחכמים.

And what started out as advertising

אז מה שהתחיל כפרסום

really can't be called advertising anymore.

עכשיו כבר אי אפשר לקרוא לו פרסום באמת.

It turned into behavior modification,

הוא נעשה השפעה התנהגותית,

just as Norbert Wiener had worried it might.

כמו שנורברט וינר דאג שהיה יכול לקרות.

And so I can't call these things social networks anymore.

אז אני כבר לא יכול לקרוא לדברים האלה רשתות חברתיות.

I call them behavior modification empires.

אני קורא להם אימפריות של השפעה התנהגותית.

(Applause)

(מחיאת כפיים)

And I refuse to vilify the individuals.

ואני מסרב לראות את האנשים כרשעים.

I have dear friends at these companies,

יש לי חברים טובים בחברות האלה,

sold a company to Google, even though I think it's one of these empires.

מכרתי חברה לגוגל, למרות שאני חושב שהוא בין האימפריות האלה.

I don't think this is a matter of bad people who've done a bad thing.

אני לא חושב שזה עניין של אנשים רשעים שעשו משהו רע.

I think this is a matter of a globally tragic,

אני חושב שזה עניין טרגי עולמי,

astoundingly ridiculous mistake,

של טעות ממש מגוחכת,

rather than a wave of evil.

במקום גל רשע.

Let me give you just another layer of detail

תנו לי לתת לכם רק עוד רובד של פירוט

into how this particular mistake functions.

של איך הטעות המסוימת הזו פועלת.

So with behaviorism,

בהתנהגותיות,

you give the creature, whether it's a rat or a dog or a person,

נותנים לסובייקט, אם זו חולדה, כלב, או בן אדם,

little treats and sometimes little punishments

פינוקים קטנים, ולפעמים עונשים קטנים

as feedback to what they do.

כפידבק למה שהם עושים.

So if you have an animal in a cage, it might be candy and electric shocks.

אז אם יש בעל חיים בכלוב זה יכול להיות ממתקים והלם חשמלי.

But if you have a smartphone,

אבל אם יש סמארטפון,

it's not those things, it's symbolic punishment and reward.

זה לא הדברים האלה, אלא שכר ועונש סמליים.

Pavlov, one of the early behaviorists,

פבלוב, אחד הראשונים בתחום ההתנהגותיות,

demonstrated the famous principle.

הדגים את העיקרון המפורסם.

You could train a dog to salivate just with the bell, just with the symbol.

היה אפשר לאמן כלב לרייר רק עם הפעמון, רק עם הסמל.

So on social networks,

אז ברשתות החברתיות,

social punishment and social reward function as the punishment and reward.

שכר ועונש חברתיים פועלים כשכר ועונש.

And we all know the feeling of these things.

וכולנו מכירים את ההרגשה של הדברים האלה.

You get this little thrill --

אתה מקבל איזה ריגוש קטן --

"Somebody liked my stuff and it's being repeated."

"מישהו אהב את הדברים שלי והם משתכפלים."

Or the punishment: "Oh my God, they don't like me,

או העונש: "אלוהים, הם לא אוהבים אותי,

maybe somebody else is more popular, oh my God."

אולי מישהו אחר הוא יותר פופולארי, אלוהים."

So you have those two very common feelings,

אז יש את שתי הרגשות המאוד נפוצות,

and they're doled out in such a way that you get caught in this loop.

ומחלקים אותם ככה שנתפסים במעגל הזה.

As has been publicly acknowledged by many of the founders of the system,

והרבה מיוצרי המערכת הזו הודו בזה בציבור,

everybody knew this is what was going on.

כולם ידעו שזה מה שקורה.

But here's the thing:

אבל הנה הקטע:

traditionally, in the academic study of the methods of behaviorism,

במחקר האקדמי של מתודות התנהגותיות,

there have been comparisons of positive and negative stimuli.

היו השוואות של גירויים חיוביים ושליליים.

In this setting, a commercial setting,

בקונטקסט הזה, שהוא מסחרי,

there's a new kind of difference

יש סוג של הבדל חדש

that has kind of evaded the academic world for a while,

שקצת נעלם מעיני העולם האקדמי זמן מה

and that difference is that whether positive stimuli

וההבדל הוא שאם גירויים חיוביים הם

are more effective than negative ones in different circumstances,

חזקים יותר מגירויים שליליים בנסיבות מסוימות,

the negative ones are cheaper.

השליליים הם זולים יותר.

They're the bargain stimuli.

הם הגירוי "במבצע."

So what I mean by that is it's much easier

אני מתכוון לכך שזה קל יותר

to lose trust than to build trust.

לאבד אמון מאשר לבנות אמון.

It takes a long time to build love.

לוקח הרבה זמן לבנות אהבה.

It takes a short time to ruin love.

לוקח מעט זמן להרוס אהבה.

Now the customers of these behavior modification empires

עכשיו, הלקוחות של האימפריות של השפעה התנהגותית

are on a very fast loop.

נמצאים במעגל ממש מהר.

They're almost like high-frequency traders.

הם כמעט כמו סוחרים במהירות גבוהה.

They're getting feedbacks from their spends

הם מקבלים פידבק מההשקעות שלהם

or whatever their activities are if they're not spending,

או מהפעילויות שלהם אם הם לא משקיעים

and they see what's working, and then they do more of that.

והם רואים מה עובד, ואז הם עושים יותר מזה.

And so they're getting the quick feedback,

אז הם מקבלים את הפידבק המהר,

which means they're responding more to the negative emotions,

כלומר הם מגיבים יותר לרגשות השליליות,

because those are the ones that rise faster, right?

כי הם אלה שעולים מהר יותר, נכון?

And so therefore, even well-intentioned players

לכן אפילו שחקנים עם כוונות טובות

who think all they're doing is advertising toothpaste

שחושבים שכל מה שהם עושים זה למכור משחת שיניים

end up advancing the cause of the negative people,

בסוף מקדמים את המטרות של האנשים השליליים,

the negative emotions, the cranks,

הרגשות השליליות, המשוגעים,

the paranoids,

הפרנאוידים,

the cynics, the nihilists.

הצינים, הניהיליסטים.

Those are the ones who get amplified by the system.

אלה הם האנשים שהמערכת מגביר את קולם.

And you can't pay one of these companies to make the world suddenly nice

ואי אפשר לשלם לחברה כזו לעשות את העולם פתאום נחמד

and improve democracy

ולשפר את הדמוקרטיה

nearly as easily as you can pay to ruin those things.

בקלות כמו שאפשר לשלם להרוס את הדברים האלה.

And so this is the dilemma we've gotten ourselves into.

אז זו הדילמה אליה הגענו.

The alternative is to turn back the clock, with great difficulty,

האלנרנטיבה היא להחזיר את השעון אחורה, בקושי רב,

and remake that decision.

ולקחת את ההחלטה הזו מחדש.

Remaking it would mean two things.

המשמעות תהיה כפולה.

It would mean first that many people, those who could afford to,

קודם, הרבה אנשים, אשר יש להם את האמצעים,

would actually pay for these things.

ישלמו עבור הדברים האלה.

You'd pay for search, you'd pay for social networking.

תשלם עבור חיפוש, עבור רשת חברתית.

How would you pay? Maybe with a subscription fee,

איך תשלם? אולי דרך תשלום מנוי,

maybe with micro-payments as you use them.

אולי דרך תשלומים מזעריים במשך השימוש.

There's a lot of options.

יש הרבה אופציות.

If some of you are recoiling, and you're thinking,

אם חלקכם לא מרגישים בנוח, חושבים,

"Oh my God, I would never pay for these things.

"אלוהים, בחיים לא הייתי משלם עבור דברים אלה.

How could you ever get anyone to pay?"

איך תגרום למישהו לשלם?"

I want to remind you of something that just happened.

אני רוצה להזכיר לך משהו שקרה לאחרונה.

Around this same time

בערך באותו זמן

that companies like Google and Facebook were formulating their free idea,

שחברות כמו גוגל ופייסבוק פיתחו את הרעיון החינמי שלהם,

a lot of cyber culture also believed that in the future,

הרבה בתרבות הדיגיטלית גם האמינו שבעתיד,

televisions and movies would be created in the same way,

טלויזיה וסרטים ייוצרו באותה צורה,

kind of like the Wikipedia.

קצת כמו ויקיפדיה.

But then, companies like Netflix, Amazon, HBO,

אבל אז, חברות כמו נטפליקס, אמזון, HBO,

said, "Actually, you know, subscribe. We'll give you give you great TV."

אמרו, "האמת, אתם יודעים, קנו מנוי, וניתן לכם טלויזיה טובה."

And it worked!

וזה עבד!

We now are in this period called "peak TV," right?

ואנחנו עכשיו בתקופה שנקראת "טלויזיה בשיאה," נכון?

So sometimes when you pay for stuff, things get better.

אז לפעמים כשמשלמים עבור משהו, הדברים נהיים יותר טובים.

We can imagine a hypothetical --

נוכל לדמיין משהו היפוטתי --

(Applause)

(מחיאת כפיים)

We can imagine a hypothetical world of "peak social media."

עולם היפוטתי של "מדיה חברתית בשיאה."

What would that be like?

איך הוא היה נראה?

It would mean when you get on, you can get really useful,

המשמעות היא שכשהייתם מתחברים, הייתם מקבלים עצה רפואית

authoritative medical advice instead of cranks.

ממש שימושית במקום מזוייפת.

It could mean when you want to get factual information,

המשמעות היא שכאשר הייתם רוצים לקבל מידע עובדתי,

there's not a bunch of weird, paranoid conspiracy theories.

לא תקבלו אוסף תאוריות קונספירציה מוזרות.

We can imagine this wonderful other possibility.

נוכל לדמיין את האפשרות האחרת המדהימה הזו.

Ah.

אה.

I dream of it. I believe it's possible.

אני חולם את זה. אני מאמין שזה אפשרי.

I'm certain it's possible.

אני בטוח שזה אפשרי.

And I'm certain that the companies, the Googles and the Facebooks,

ואני בטוח שהחברות, כמו גוגל ופייסבוק,

would actually do better in this world.

היו מצליחים יותר בעולם ההוא.

I don't believe we need to punish Silicon Valley.

אני לא מאמין שאנו חייבים להעניש את עמק סיליקון.

We just need to remake the decision.

אנו חייבים רק לקחת את ההחלטה הזו מחדש.

Of the big tech companies,

מבין חברות הטכנולוגיה הגדולות,

it's really only two that depend on behavior modification and spying

יש באמת רק שתיים שתלויות בהשפעה התנהגותית וריגול

as their business plan.

כמודל העסקי שלהם.

It's Google and Facebook.

גוגל ופייסבוק.

(Laughter)

(צחוק)

And I love you guys.

ואני אוהב אתכם.

Really, I do. Like, the people are fantastic.

באמת, אני כן. כאילו, האנשים מדהימים.

I want to point out, if I may,

אני רוצה לציין, אם יורשה לי,

if you look at Google,

אם תסתכלו בגוגל,

they can propagate cost centers endlessly with all of these companies,

הם יכולים להפיץ מרכזי עלויות עד אין קץ עם כל שאר החברות האלה,

but they cannot propagate profit centers.

אבל הם לא יכולים להפיץ מרכזי הכנסות.

They cannot diversify, because they're hooked.

הם לא יכולים לגוון,

They're hooked on this model, just like their own users.

הם תלויים במודל הזה, כמו המשתמשים שלהם.

They're in the same trap as their users,

הם נמצאים באותה מלכודת שנמצאים המשתמשים שלהם.

and you can't run a big corporation that way.

ואי אפשר לנהל חברה גדולה ככה.

So this is ultimately totally in the benefit of the shareholders

אז בסוף זה ממש לטובת בעלי המניות

and other stakeholders of these companies.

ושאר בעלי הענין של החברות האלה.

It's a win-win solution.

זה פתרון טוב לכל הצדדים.

It'll just take some time to figure it out.

זה רק יקח קצת זמן לפתח.

A lot of details to work out,

הרבה פרטים לפתח,

totally doable.

ממש אפשרי.

(Laughter)

(צחוק)

I don't believe our species can survive unless we fix this.

אני לא מאמין שהמין האנושי יוכל לשרוד אם לא נתקן את זה.

We cannot have a society

לא נוכל לחיות בחברה

in which, if two people wish to communicate,

אשר בה, אם שני אנשים רוצים לתקשר,

the only way that can happen is if it's financed by a third person

הדרך היחידה שזה אפשרי זו בעזרת איש שלישי

who wishes to manipulate them.

שרוצה לנצלם.

(Applause)

(מחיאת כפיים)

(Applause ends)

(מחיאת הכפיים מסתיימת)

In the meantime, if the companies won't change,

בינתיים, אם החברות לא משתנות,

delete your accounts, OK?

מחקו את החשבונות שלכם, בסדר?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאת כפיים)

That's enough for now.

מספיק בינתיים.

Thank you so much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאת כפיים)