A Colorful Case for Outside-the-Box Thinking on Identity | Olivia Vinckier | TED

תרגום: אדמית פרא עריכה: zeeva livshitz

When I was in first grade,

כשהייתי בכיתה א′

I remember learning my colors.

אני זוכרת שלמדנו על הצבעים שלי.

We started by learning about the primary colors:

תחילה למדנו על צבעי היסוד:

red, yellow and blue.

אדום, צהוב וכחול.

Our teacher taught us how they were the pure colors of the rainbow.

המורה שלנו לימד אותנו שהם צבעי הבסיס של הקשת.

No two colors could be combined to create them.

הם אינם תוצר של ערבוב בין שני צבעים.

Our next task was to mix them into something more complex:

המשימה הבאה שלנו הייתה לערבב אותם למשהו מורכב יותר:

green, purple and orange.

ירוק, סגול וכתום.

These secondary colors, especially green,

צבעים משניים אלה, במיוחד הירוק,

stood out to me.

היממו אותי.

I was fascinated by how two primary colors could be mixed together

הייתי מרותקת מכך ששני צבעי יסוד יכולים להתערבב

to create something nuanced and completely unique.

וליצור משהו שונה ולחלוטין מיוחד.

When our teacher told us

כשהמורה שלנו אמר לנו

that our next task was to draw a picture of our family,

שהמשימה הבאה שלנו היא לצייר תמונה של משפחתנו,

I couldn't wait.

לא יכולתי לחכות.

I started by drawing my stick-figure mom, dad and brother,

התחלתי לצייר את דמויותיהם הרזות של אימי, אבי ואחי,

but then filled in the white space with something else.

ואז מילאתי את החלקים הלבנים עם משהו אחר.

I’d used the washable paints I had mixed just a few minutes ago

השתמשתי בצבעי המים שערבבתי רק לפני כמה רגעים

to create the colors of my family.

כדי ליצור את הצבעים של המשפחה שלי.

I colored my mom yellow, my dad blue

צבעתי את אימי בצהוב, את אבי בכחול

and my brother and I green.

ואת אחי ואותי בירוק.

Every time someone asks about my background,

בכל פעם שמישהו שואל אותי לגבי השורשים שלי,

I'm reminded of that art class.

אני נזכרת בעבודת האמנות הזו.

My mom is 100-percent Ashkenazi Russian Jewish,

אימא שלי היא 100 אחוז יהודייה ממוצא אשכנזי-רוסי,

and my dad is 50-percent Korean and 50-percent Belgian.

ואבא שלי הוא 50 אחוז קוריאני ו-50 אחוז בלגי.

So what does that make me?

אז למה זה הופך אותי?

How should I describe myself?

איך אני צריכה לתאר את עצמי?

Where do I fit in among the color spectrum we were all taught in first grade?

לאיפה אני שייכת במניפת הצבעים עליה למדנו בכיתה א’?

By definition, race is a categorization of humans

לפי ההגדרה, גזע הוא קטגוריה של בני אדם

based on physical and social qualities.

המבוססת על איכויות פיזיות וחברתיות.

The term was first used to refer to speakers of a common language

השימוש הראשוני במונח התייחס לדוברים בשפה פשוטה

or to denote national affiliation.

או כדי לסמן קבוצה לפי לאום.

But by the 17th century, the term referred to physical traits.

במאה ה-17 המונח התייחס למאפיינים פיזיים.

So am I white or am I Asian?

אז האם אני לבנה או אסייתית?

The question of race has followed me around

השאלה הגזעית ליוותה אותי

for as long as I can remember.

מאז שאני זוכרת את עצמי.

Ever since I started taking standardized tests

מאז שהתחלתי להיבחן במבחנים רגילים,

or filling out online surveys,

או למלא טפסים ברשת,

I’ve been asked to select my race.

נתבקשתי לסמן את הגזע שלי.

And every time, I take a pause to think about which box I should choose.

ובכל פעם אני עוצרת לרגע לחשוב באיזו משבצת אני צריכה לבחור.

I'm white and Asian,

אני לבנה ואסייתית,

but I'm not allowed to click both.

אבל אני לא יכולה לבחור בשניהם.

So which do I pick?

אז במה לבחור?

Well, when I was younger, I would always choose white.

ובכן, כשהייתי צעירה, תמיד בחרתי בלבנה.

I simply concealed a portion of my identity

בפשטות החבאתי חלק מהזהות שלי

to make my life easier.

כדי להקל על חיי.

Instead of having to think about what "other" meant on those surveys,

במקום לחשוב על משמעותו של “האחר” בטפסים האלה,

I would compress my identity into one single box.

אני אדחס את הזהות שלי לתוך קופסה אחת.

It was a quick and easy fix.

זה היה מהיר וקל.

But as I got older,

אבל כשהתבגרתי,

I realized that "other" better reflected my multiracial background.

הבנתי ש“האחר” משקף טוב יותר את הרקע הרב-גזעי שלי.

But that choice of "other" comes at a cost.

אבל לבחירה הזו ב“אחר” היה מחיר.

Even though I'm surrounded by loving and understanding people,

אף על פי שהאנשים בסביבתי תומכים ואוהבים,

every time I go to check that box,

בכל פעם שאני ממלאת איזה טופס,

I'm forced to think of myself as "other,"

אני נאלצת לחשוב על עצמי כ“אחרת“,

or someone who doesn't exactly fit in,

או כמישהי שלא בדיוק שייכת,

like I'm some sort of anomaly or evidence of something strange.

כאילו אני סוג של חריגה או עדות למשהו מוזר.

I don't want the world to see me as "other,"

אני לא רוצה שהעולם יראה אותי כ“אחר“,

or the given box on those surveys.

או כל אחת מהאפשרויות הנתונות בטפסים האלה.

I know there's so much more to me.

אני יודעת שיש עוד הרבה עבורי.

But clearly, society doesn't see it that way.

אך בבירור, החברה אינה רואה זאת באותו האופן.

They want a simplified view of who each of us are.

היא רוצה מבט פשטני בנוגע לזהות שלנו.

But these days, are any of us that simple?

אבל בימינו, האם מישהו מאיתנו כזה?

One of my best friends says it perfectly:

אחד מחבריי הטובים מנסח זאת נפלא:

"People are like an entire rainbow,

“אנשים הם כמו הקשת כולה,

and shouldn't be defined by any one of their colors."

ואסור להגדיר אותם לפי צבעם.”

The one-box rule from test surveys

הבחירה רק במשבצת אחת בשאלונים,

has confused multiracial people since the beginning of the US census.

בלבלה אנשים רב-גזעיים מאז תחילתו של מפקד האוכלוסין בארצות הברית.

For the longest time,

במשך זמן רב,

you could only select one box on being asked about your race.

יכולת לבחור במשבצת אחת כשנשאלת על הגזע שלך.

The Census Bureau didn't start to allow choosing more than one box

לשכת מפקד האוכלוסין בארה“ב לא אפשרה לבחור יותר ממשבצת אחת

until the year 2000.

עד שנת 2000.

2000. That was only 22 years ago.

2000. זה היה רק לפני 22 שנה.

Every multiracial person living in America before the year 2000

כל אדם רב-גזעי שחי באמריקה לפני שנת 2000,

had to, at some point, fill out a form

היה צריך בזמן מסוים בחייו למלא איזה טופס

stating that they identify as one, singular race:

ולהצהיר על זהותו הגזעית מתוך אחת האפשרויות:

white, Black, Asian, Indigenous, Pacific Islander.

לבן, שחור, אסייתי, יליד או מהאיים הפסיפיים

For everyone in that situation, you probably chose one of those,

כל אחד במצב הזה היה צריך לבחור אחד מהאפשרויות האלה,

reducing your racial makeup into one box.

כשהוא מצמצם את ההרכב הגזעי שלו לתוך משבצת אחת.

Or you chose "other," like me,

או שהוא היה בוחר ב“אחר“, כמוני,

because you're an aware secondary color of the rainbow.

כי הוא מודע לצבעים המשניים של הקשת.

So what does "other" mean?

אז מהי הכוונה ב“אחר“?

The definition is, literally,

ההגדרה היא בפשטות

someone who is different than one already known about.

מישהו שהוא שונה מזה שיודעים עליו קודם.

But these people who choose "other" aren't different --

אבל האנשים האלה שבוחרים ב“אחר” אינם שונים --

we're comparing apples to oranges.

אנחנו משווים תפוחים לתפוזים.

10 percent of the American population is multiracial,

10 אחוזים מהאוכלוסייה האמריקנית הם רב-גזעיים,

which measures out to about 33.8 million people.

זה מסתכם בערך ל-33.8 מיליון אנשים.

Within that number,

בהינתן המספר הזה,

there are so many combinations of cultures and races,

ישנם הרכבים שונים של תרבויות וגזעים,

yet we're all forced to fit into one box.

עם זאת, כולנו מוכרחים להתאים למשבצת אחת.

Not only is a multiracial person's experience

לא רק שהחוויה של אדם רב-גזעי

different from those who are of one race,

שונה מזה של אנשים מגזע אחד,

but that experience also varies from person to person.

אלא שחוויה זו משתנה מאדם לאדם.

There's a wide spectrum forcibly contained into one small square,

ישנו ספקטרום רחב שנדחס בכוח לתוך ריבוע קטן,

an effect that minimizes the racial experience.

אפקט שמצמצם את חווית הגזע.

Look what just happened: the same color, but five different ways.

ראו מה קרה כאן: אותם הצבעים, אבל חמש דרכים שונות.

Categorizing all multiracial people as "other"

קטלוג כל האנשים הרב-גזעיים כ“אחרים”

is just like saying that navy and periwinkle are the same shade of blue.

זה כמו להגיד שכחול כהה וכחול בהיר הם אותו גוון של כחול.

And that number, in America, is rapidly growing each year.

והמספר הזה, באמריקה, עולה במהרה בכל שנה.

In the last 10 years, there was a 276-percent increase

בעשור האחרון היה גידול של 276 אחוזים

of multiracial-identifying individuals.

של אינדיבידואלים בעלי זהות רב-גזעית.

At some point in the future,

בשלב מסוים בעתיד,

there will be more people choosing "other"

יהיו יותר אנשים שיבחרו ב“אחר“,

than the handful of given boxes on those surveys.

מן האפשרויות המצומצמות האלה בשאלונים,

Though this everexpanding rainbow is a beautiful thing,

אף על פי שהקשת המתרחבת הזו היא דבר יפהפה,

having all of those people have to categorize themselves

אבל לא כך האנשים האלה שצריכים לקטלג את עצמם

as "other" in society is not.

כ“אחרים” בחברה.

That's why I introduce a new idea of racial categorization

זאת הסיבה שאני מציעה רעיון חדש העוסק בקיטלוג גזעים

in the form of an open-ended question.

בצורה של שאלות פתוחות.

It would recognize a spectrum that's lacking in our world today.

הוא יכיר בחלק שחסר בעולמנו היום.

One study, done by scientist Alicia Tran and others,

מחקר אחד שנעשה על ידי המדענית אליסיה טרן ואחרים,

showed that an open-ended question provided an experience once deprived

הראה כי שאלות פתוחות מספקות חוויה שאינה באה לידי ביטוי

when being asked about race with only a few options.

כשנשאלים על גזע עם מספר אפשרויות מוגבלות.

An open-ended question would give people an opportunity

שאלה פתוחה תיתן לאנשים הזדמנות

to express pride in their multiracial backgrounds.

להביע גאווה בשורשים הרב-גזעיים שלהם,

As our world continues to racially intertwine,

בשעה שהעולם שלנו ממשיך להתערבב מבחינה גזעית,

we will reach a point where it will become impossible

אנחנו נגיע לנקודה שבה זה יהיה בלתי אפשרי ,

to categorize people by a handful of outdated and predetermined boxes.

לקטלג אנשים על ידי קומץ אפשרויות מוחלטות ולא מעודכנות.

Even now, we're seeing a declining population

אפילו עכשיו, אנחנו רואים ירידה באוכלוסייה

of reds, yellows and blues,

של אדומים, צהובים וכחולים,

and an increasing community of oranges, purples and greens.

ועלייה בקהילה הכתומה, הסגולה והירוקה.

As such, we can no longer expect people to define who they are

לכן, אנחנו לא יכולים יותר לצפות מאנשים להגדיר מי הם

by simply checking a primary color.

רק על פי צבע היסוד שלהם.

Although race is a social construct

אף על פי שגזע הוא תוצר של החברה,

built on a structure of assumptions and stereotypes,

שבנוי על הנחות וסטריאוטיפים,

we cannot simply get rid of race altogether.

אנחנו לא יכולים פשוט להיפטר ממנו,

However, the simplicity and ease of an open-ended question

עם זאת, הפשטות והקלות בשאלות פתוחות

could truly lead our society into a more inclusive and accepting world

יכולות להוביל באמת את החברה שלנו לעבר עולם שלם ומכיל יותר,

that acknowledges the spectrum of racial identities,

שמכיר בספקטרום של זהויות גזעיות,

a world where all the shades of greens, purples and oranges

עולם שבו כל הגוונים של ירוקים, סגולים וכתומים

are just as recognized as the reds, yellows and blues.

מוכרים בדיוק כמו האדומים, הצהובים והכחולים.

Thank you.

תודה רבה.

(Cheers and applause)

(מחיאות כפיים וקריאות עידוד)